איסורי עריות
| מקרא | ספר ויקרא, פרק י"ח |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות איסורי ביאה |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו ש"ל עד לאו שנ"ג ספר החינוך, מצווה קפ"ח עד מצווה רי"א |
איסור גילוי עריות הוא איסור על קיום אישות בין אנשים שאינם רשאים לעשות זאת, כגון קיום אישות בין אב לבתו, בין אם לִבנהּ, בין אח לאחות, אישות בין אישה נשואה ובין מי שאינו בעלה, אף שאינם קרובים. איסורי עריות מפורטים בספר ויקרא, בפרשיות אחרי מות וקדושים. המילה עריות מקורה במילה "ערווה" שפירושה מקום מוסתר וצנוע[1].
בנוסף נכללים באיסור אם חורגת, כלה, דודה, גיסה, חמות, נכדה ועוד, איסור לשאת אישה וביתה, וכן משכב זכר ומשכב בהמה וכן משכב עם נידה. איסור זה כולל על פי הרמב"ם 24 מצוות לא תעשה שונות (ספר המצוות - מצווה ש"ל עד מצווה שנ"ג) מתוך כלל 365 מצוות לא תעשה. חז"ל הרחיבו איסור זה לקרובי משפחה רחוקים יותר כמו סבתא, נינה, כלת הבן ועוד רבים.
גילוי עריות הוא מהחטאים החמורים ביותר – הוא נמנה עם שלוש העברות שהן בגדר "ייהרג ואל יעבור". עם זאת, יש להבחין בין איסורי עריות החמורים לבין איסורי ביאה אחרים שבתורה, כגון איסור זנות (אישות שלא במסגרת הנישואים, עם אשה לא נשואה) או איסור גרושה לכהן (ראה איסורי נישואים לכהן), בהם נאמר יעבור ואל ייהרג. באיסורי עריות העונש הוא כרת, ובחלק מהמקרים אף מיתת בית דין, והחוטא בשוגג חייב להביא קרבן חטאת. כמו כן, המקדש אישה שהיא ערוה לו - אין הקידושין תופסים, ואם נולד ולד מקשר כזה - הוא ממזר, שאינו יכול לשאת אלא ממזרת, או חסרת ייחוס אחרת. לעומת זה באיסורי ביאה אחרים העונש הוא מלקות, השוגג פטור מקרבן, המקדש אישה אסורה - קידושיו חלים, והולד אינו ממזר.
מקור
המונח העברי מקורו בתלמוד, המתאר מגוון רחב של אישות אסורים, ובכלל זה אישות בין גבר לאישה הנשואה לגבר אחר[2], בין גבר לגיסתו (אחות אשתו או אשת אחיו), בין גבר לחמותו ועוד. מקור הביטוי הוא במקרא באיסור "לגלות ערווה" (ויקרא, י"ח, ו'). במקרא עבירה על איסורי עריות מכונה "תועבה" מספר רב של פעמים.
על פי המקרא, המצרים והכנענים הקדומים נהגו לעשות את המעשים הכלולים באיסורי גילוי עריות[3]. ומי שעובר עליהם מאבד את זכותו המוסרית להיות שייך לארץ ישראל[4]. חז"ל דורשים את הקשר בין פרשיית עריות לפרשיית קדושים, שהקדושה קיימת כאשר אנשים גודרים את עצמם מעריות, ו"כל מי שהוא גודר עצמו מן הערוה נקרא קדוש"[5].
סוגי האיסורים השונים
פירוט איסורי העריות מצוי בספר ויקרא, פרק י"ח (פרשת אחרי מות). הוא נפתח בפסוק: ”אִישׁ אִישׁ, אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה” (שם, ו). אלו האיסורים המנויים בפרשה: אם, אשת האב החורגת, אחות – אף מהורה אחד משותף ואף מחוץ לנישואים, נכדה, אחות האב והאם, אשת אחי אביך, אשת הבן, אשת האח, בת אשתו, נכדות אשתו, אחות אשתו – כל זמן שאשתו חיה, אשת איש, נידה, משכב זכר ובהמה. פירוט דומה שבו מפורשים העונשים קיים בספר ויקרא, פרק כ' (סוף פרשת קדושים), ובו קיימת חזרה על חלק מאיסורי העריות כמו אשת האב ואשת האח, אחות, כלה ועוד. ראוי לציין שבתו לא נזכרת בשתי הרשימות, ונלמדת מכך שאסור לשאת אשה ובתה[6] וכאשר הבת לא נולדה מנישואין נלמד האיסור מקל וחומר מבת בתו[7].
אפשר לחלק את איסורי עריות לארבעה סוגים שונים:
- א. 11 קרובות משפחתו של אדם: אימו, אחותו, בתו, אשת אביו, אשת אחיו, ואשת דודיו, דודותיו, כלתו ונכדותיו.
- ב. 7 קרובות משפחת אשתו שנוצרו בשל זיקת הנישואין: אמה, סבותיה מצד אמה ואביה, ובתה ונכדותיה מצד בנותיה ובניה, ואחותה[8]. אמנם במקרה של פלגש שלא התקדשה, או קידושין שלא חלו, קרובותיה של האישה מותרות על הגבר (שו"ע אבן העזר טו ל-לא).
- ג. איסור אשת איש[9],
- ד. איסור של משכב זכר ומשכב בהמה[10].
עריות מהתורה מכונות גם "ראשונות לעריות", והן מתמקדות בעיקר בדורו של הגבר ובדור הראשון לפניו והראשון והשני לאחריו, בנוסף יש עריות מדרבנן שנקראות "שניות לעריות" כמו סבתא, וסבתא רבתא ונינה, שרובן הן בדור השני לפניו ובדורות השלישי הרביעי לאחריו (אם כי יש ביניהן גם בדור הראשון). על פי הרמב"ם ישנן 20 סיווגים כאלו, פירוט שלם נמצא ברמב"ם הלכות אישות א ו. בשניות לעריות ישנן 8 מחלוקות בין הרמב"ם לפוסקים אחרים לגבי הטווח שלהן. בדרך כלל הרמב"ם מקל ומגביל את האיסורים עד לטווח מסוים, בשעה שפוסקים אחרים ממשיכים אותם עד סוף כל הדורות, (וכמותם פוסק השולחן ערוך). כך למשל הרמב"ם פוסק שאיסור נישואין של אדם עם צאצאיו קיים עד נינותיו בלבד, לעומת פוסקים אחרים שסוברים שלאיסור זה אין הפסק עד סוף הדורות, "שאברהם אסור בכל נשי ישראל, ושרה אסורה בכל אנשי ישראל" (שו"ע אבן העזר טו יב). בדרך כלל נראה שמדובר במחלוקות תאורטיות מכיוון שהמקרים שהם חולקים בהם הם בין גבר לריבעיו, או גבר לסבתא ריבעה.
כל האיסורים חלים גם אם הנישואין שיצרו את הזיקה כבר אינם בתוקף עקב מוות או גירושים. החריגים הם אשת איש שנתגרשה, שמותרת להינשא לאחר, אחות אשה, שמותרת אם אחותה נפטרה, ואשת אח שנפטר ערירי בלא ילדים, המותרת בייבום במקרים מסוימים. על פי ההלכה קידושין אינם תופסים באיסורי עריות מהתורה, ואילו נשים האסורות מדרבנן - קידושין תופסין בהן, ולכן יש לבצע גירושין. כמו כן, אשה שהיא ספק ערוה - ספק אם חלו קידושיה, ולכן יש לגרשה (שו"ע אבן העזר טו א).
פירוט מלא מצוי במשנה תורה לרמב"ם[11] ובשולחן ערוך[12]. פירוט מקוצר מצוי למשל בספר "חכמת אדם" לרבי אברהם דנציג[13].
על פי הרמב"ם יש איסור ליהנות מאיסורי עריות אף ללא קיום ביאה: "האזהרה שהזהרנו מלהתענג באחת מכל העריות ואפילו בלי ביאה, כגון החיבוק והנישוק וכיוצא בהן מפעלות שאדם נהנה בהן"[14]. על פי הדין התלמודי אף מי שהיה נהנה מקרבה עם עריות אף ללא אישות היה לוקה[15]. איסור ייחוד לכתחילה היה מוקדש לכל האנשים שיש ביניהם קרבה של עריות, אף אם הנשים זקנות או ילדות, להוציא אם עם בנה ואב עם בתו, ורק בהמשך הוא התפתח לאיסור על פנויה וגויה[16].
התורה קובעת כי גם לבני עמים אחרים נאסר גילוי עריות; איסור זה הוא אחד משבע מצוות בני נח האוניברסליות. אמנם כמות האיסורים מצומצמת לשישה והם אם, אשת האב, אחותו מאמו, אשת איש, משכב זכר, ובהמה[17], כמו כן חשוב לציין שהגדרת אשת איש אצל גוי שונה מהגדרתה אצל עם ישראל.
קרובי משפחה שלא נכללים באיסורי עריות הם בני דודים, דוד ואחייניתו[18], ואחים חורגים[19]. בקהילת ביתא ישראל אסור היה להתחתן גם עם קרובים רחוקים עד שבעה דורות, אך בשנים האחרונות יש המקילים להתיר חתונות עם שארים במרחק 5-7 דורות.
טעמי האיסור
רבים מהמפרשים דנו בטעמם של איסורי עריות, ובפרט בטעם איסור קרובות, שכן לכאורה "אין לאדם נישואים הגונים כמו שישיא את בתו לבנו הגדול ממנה, וינחילם בנחלתו, ויפרו וירבו בביתו" (רמב"ן ויקרא, י"ח, ו'). הרמב"ם עסק בנושא בהרחבה בספרו מורה נבוכים[20], וכתב שמטרת איסורים אלה היא לגרום לאדם למעט באישות "ולהסתפק ממנו במועט שבמועט". לפיכך, ראתה התורה לאסור על האדם את קרובותיו, שכן הן מצויות עמו בבית, ואם תהיינה מותרות לו - רוב בני האדם ייצרו מערכות יחסים עם קרובותיהם. לעומת זאת, לאחר שהתורה אסרה קשרים אלו - התבטלה גם התשוקה לקשר עם הקרובות.
הרמב"ן (שם) טוען שהסבר זה הוא "טעם חלוש מאד", שכן התורה לא אסרה ריבוי נשים, דבר שאיסורו מתבקש, אם המטרה היא למעט באישות. במקום זה, הוא מסביר את טעם האיסור על פי יסודות קבליים.
הרמב"ם מביא טעם נוסף לאיסור הקרובות - "הדאגה לבושת הפנים". לדעתו, קשר עם קרובות יש בו משום עזות, הן בקשרים בין הורים וצאצאיהם, שהם כמו "שורש וענף", והן בקשרים בין אדם לבין שתי נשים שהן קרובות זו לזו, כמו אשה ובתה. הוא ממשיך ומפרט מדוע, לפי הסבר זה, האיסור חל גם על הקרובות האחרות.
לגבי איסורי עריות שאינם נובעים מקרבה משפחתית, כותב הרמב"ם כי הם ברורים: איסור משכב זכר ובהמה - פשוט, שכן הוא יוצא מגדר הטבע, וכל מטרתו אינה אלא ההנאה; ולגבי איסור נדה ואשת איש הוא כותב, כי "הוא ברור מכדי לחפש לו טעם".
הראי"ה קוק הולך בדרך שיש בה דמיון מה להסברו השני של הרמב"ם, וכותב כי אהבת הקרובים ואהבת האישה הן שני סוגי אהבות שונות, בעלות מסלולים אחרים, שאסור להן לגעת אחת בשנייה, מפני שכאשר הן מעורבבות, הן מקלקלות ועוצרות זו את זו. בגילוי עריות אהבת האחוה המשפחתית נפגעת ונדחקת על ידי אהבה אחרת. כדוגמה הוא מביא את האיסור לשאת שתי אחיות, שברגע שהן נשואות לאותו אדם ומתחלקות באהבתו הדבר פוגם באחווה שביניהן, והופך את האהבה שביניהן לשנאה. (שמונה קבצים ו סח).
תפיסת קידושין
המקדש אחת מהעריות אין הקידושין חלים. ישנו נידון, האם הסיבה היא משום שקידושין אינם יכולים לתפוס בערווה[21], או שחיוב כרת גורם שהקידושין לא יתפסו[דרוש מקור מלא].
בתנ"ך
בתנ"ך מסופר על כמה אנשים שעברו על איסורי עריות. על לוט מסופר כי שכב עם שתי בנותיו בהיותו שיכור והוליד מהם את עמון ומואב[22]. על ראובן נאמר ששכב עם בלהה פלגש אביו (בראשית, ל"ה, כ"ב) (אם כי פירשו חז"ל שרק בלבל את יצועי אביו (בבלי, שבת נה ב)).
כמו כן, התורה מספרת על מקרים נוספים שאירעו לפני מתן תורה, ובהם נעשו נישואים האסורים לפי דיני העריות שבתורה, אך מותרים לבני נח: יעקב נשא שתי אחיות בחייהן, ועמרם אביהם של משה ואהרון נשא את יוכבד דודתו - אחות אביו - לאישה (שמות, ו', כ'). על יהודה מסופר כי שכב בלא יודעין עם תמר כלתו (שאף הוא איסור שנתחדש לאחר מתן תורה) לאחר ששני בניו מתו, והוליד ממנה את זרח ואת פרץ.
על אמנון, בכורו של דוד, מתואר בספר שמואל כי אנס את תמר אחותו. לפי חלק מהדעות בחז"ל ורש"י, הייתה תמר בתו של דוד המלך מאשת יפת תואר שהיא גויה שבוית מלחמה שהתגיירה מאוחר יותר. במקרה כזה לפי ההלכה תמר איננה מתייחסת אחר אביה, והיא אחות אבשלום מאמו; על כן תמר הייתה מותרת להינשא לאמנון, כיוון שלא היה אחיה מהבחינה ההלכתית, ולכן היא אומרת ”דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ” (שמואל ב', י"ג, י"ג).[23].
מקרה נוסף, עליו מסופר בספר מלכים, הוא מעשהו של אבשלום בן דוד, ששכב עם עשר פלגשי אביו, על גג בית המלכות לעיני כל ישראל - כדי לבטא את מרידתו המוחלטת בדוד אביו (שמואל ב', ט"ז, כ"ב).[24] מנגד, על יוסף מסופר כי עמד בניסיון, וסירב לשכב עם אשת אדוניו, באומרו: "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, וחטאתי לאלוקים".[25]
על פי התלמוד, קין נשא את אחותו (שאינה מוזכרת בכתובים) מאחר שהיה בכך צורך לקיום העולם, כאשר לא היו עוד בני אדם מלבדם (בבלי סנהדרין דף נח ע"ב).
תרשים של איסורי עריות
| סבתא רבתא | סבתא רבתא | סבתא רבתא של האישה | סבתא רבתא של האישה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אשת הסבא | סבא | סבתא | סבתא | סבא | אשת הסבא | אמא | אבא | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אשת דוד | דוד | דוד | אשת דוד | דוד | אשת הדוד | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| דודה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אשת האב | אב | אם | דודה | דודנית | חותנת | חותן | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| בת | אחות | אשת אח | אח | גבר | אשתו | אחות | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אחיינית | כלה | בן | בת | בת | בן | בת | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| כלה | נכד | נכדה | כלה | נכד | נכדה | נכד | נכדה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| נינה | נינה | נינה | נינה | נינה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מקרא
- - האדם שהתרשים מתייחס אליו
- - נישואים מותרים
- - ראשונות לעריות
- - שניות לעריות (שו"ע)
- - איסורים שעשויים לפקוע
| נישואים | |||||||||||||||||
| איסור מתמשך עד סוף הדורות | |||||||||||||||||
| תוכן | מחלוקת רמב"ם ופוסקים לגבי הטווח. לשיטת הרמב"ם איסור נפסק באותו דור. | ||||||||||||||||
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הרב אלחנן סמט, טעמם של איסורי העריות
- הרב אלחנן סמט, איסור לקיחת אישה ואחותה
- רמב"ם, מורה נבוכים חלק ג פרק מט - טעמם של איסורי העריות
- הרב אליעזר מלמד, הלכות עריות חלק א', באתר ישיבה
- הרב אליעזר מלמד, הלכות עריות חלק ב', באתר ישיבה
- רן כלילי, תכלית הנישואין, אתר דעת
הערות שוליים
- ^ כמו "ערוות הארץ"
- ^ מחדשי השפה העברית בחרו לפרש את המושג לפי מקבילותיו הלועזיות בתור איסור אישות בין קרובי משפחה בלבד, אבל אין זה מתאים לגישה היהודית-הלכתית המסורתית, הגורסת שאף אישות בין אשה נשואה לגבר הם גילוי עריות לכל דבר
- ^ ויקרא, י"ח, ג',כ"ז
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק כ"ח, ספר ויקרא, פרק כ', פסוק כ"ג
- ^ ויקרא רבה כד ו
- ^ משנה סנהדרין ט א
- ^ רמב"ם הלכות איסורי ביאה ב ו
- ^ רמב"ם הלכות איסורי ביאה ב ז
- ^ רמב"ם הלכות איסורי ביאה ד א
- ^ רמב"ם הלכות איסורי ביאה א
- ^ הלכות אישות א' ה'
- ^ אבן העזר סימן ט"ו
- ^ כלל קכ"ה א': דין להתרחק מן העריות
- ^ ספר המצוות, מצוות לא תעשה שנ"ג
- ^ שולחן ערוך אבן העזר כ א
- ^ שולחן ערוך אבן העזר כב א, ב
- ^ רמב"ם הלכות איסורי ביאה יד י
- ^ סנהדרין עו ב: "והנושא את בת אחותו...עליו הכתוב אומר(ישעיהו נח, ט) 'אז תקרא וה' יענה'". בשופטים א יג מסופר כי עתניאל בן קנז נשא לאישה את אחייניתו עכסה בת כלב.
- ^ "אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב: חורגתא (=חורגת) הגדילה בין האחין - אסורה לינשא לאחין, דמתחזיא (=שנראית) כי אחתייהו (=כמו אחותיהם). ולא היא (=והדין אינו כך), קלא אית ליה למילתא. (=יוצא הקול שהם חורגים.)" (סוטה מג ב), וכן בטור אבן העזר סימן ט"ו, ושולחן ערוך אבן העזר סימן ט"ו סעיף י
- ^ חלק ג' פרק מ"ט.
- ^ רבי אלחנן וסרמן בשם רבי שמעון שקופ
- ^ ועל אף שהיה גוי, וגוי מותר בבתו, כותב תוספות שהיה זה דבר מכוער ומגונה גם אצל הגויים
- ^ ראו רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ח', י'
- ^ אמנם יש מחלוקת האם פילגש נקנית בקידושין, והבא עליה עובר על איסור אשת איש - ראה תלמוד בבלי, סנהדרין כא,א; ירושלמי סנהדרין ב ג; רש"י, רמב"ן והרא"ם בראשית, כ"ה, ו'; רד"ק שמואל ב' ה יג; רמב"ם הלכות מלכים ד,ד.
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ט, פסוק ט'.
| איסורי עריות | ||
|---|---|---|
| חייבי סקילה | עם אשת האב • עם האם • עם אשת הבן • משכב זכר • משכב בהמה • עם נערה מאורסת | |
| חייבי שריפה | עם אֵם אשתו או סבתהּ • עם בת אשתו או נכדתה • עם בתו או נכדתו • בת כהן שזינתה | |
| חייבי חנק | עם אשת איש | |
| חייבי כרת | אח עם אחות • עם שתי אחיות • עם נידה • עם אחות האב • עם אחות האם • עם אשת דוד • עם אשת אח | |
| חייבי מלקות | בא על אחותו • בא על אחות אביו ואחות אמו • בא על אחות אשתו • בא על אשת אחיו • בא על אשת אחי אביו • נידה • אלמנה לכהן גדול • גרושה וחלוצה לכהן הדיוט • ממזרת ונתינה שנישאו לישראל (ובת ישראל שנשא נתין או ממזר) | |
| חיי אישות ביהדות | ||
|---|---|---|
| סדר הנישואין היהודי | שידוך • אירוסים • שטר תנאים • קידושין • חופה וקידושין • ברכת אירוסין • נישואים • כתובה • חדר ייחוד • שבע ברכות | 
|
| מצוות והלכות בזוגיות | פרייה ורבייה (לידה) • שאר כסות ועונה • יחסי אישות • איסור משכב עם נידה • איסור עריות • לא תנאף • שיור • הוצאת זרע לבטלה | |
| טהרת המשפחה | נידה • דם בתולים • דם חימוד • זבה • שומרת יום כנגד יום • יולדת • פולטת שכבת זרע • רואה כתם • רואה מחמת תשמיש • פרישה סמוך לווסת • הפסק טהרה • שבעה נקיים • טבילה | |
| צניעות | איסור הסתכלות בערווה • איסור ייחוד • כיסוי ראש לנשים | |
| מסכתות בסדר נשים | יבמות • כתובות • נדרים • נזיר • סוטה • גיטין • קידושין | |
| דיני נפשות | ||
|---|---|---|
| מיתה שלא בידי בית דין | מיתה בידי שמיים • הבא במחתרת • הבא להורגך השכם להורגו • רודף • מוסר • קנאים פוגעים בו • מורידין ולא מעלין • גואל הדם | |
| מרכיבי הדינים | סנהדרין בלשכת הגזית • סנהדרין קטנה וסנהדרין גדולה • עדות • התראה | |
| איסורים ומצוות | רצח במשפט העברי • לא תרצח • ייהרג ואל יעבור • מסירות נפש • קידוש השם • לא תעמוד על דם רעך • עדים זוממים • פיקוח נפש • קדושת החיים • שמירת הנפש • מאבד עצמו לדעת | |
| שונות | כרת • הכנסה לכיפה • קם ליה בדרבה מיניה • עיר מקלט • שינוי הדין • המתת חסד בהלכה • הפלה • שור הנסקל • דיני בני נח | |
| ארבע מיתות בית דין | ||
| חייבי סקילה | עבודה זרה • נערה המאורסה • חילול שבת • מסית • מדיח • ברכת השם • קללת אב ואם • משכב בהמה • משכב זכר • שוכב עם אמו • שוכב עם אשת אביו • שוכב עם כלתו • בן סורר ומורה • מכשף • בעל אוב • ידעוני | |
| חייבי שרפה | בת כהן שזינתה • שוכב עם אישה ובתה או אשה ונכדתה • שוכב עם בתו או נכדתו | |
| חייבי הרג | עיר הנידחת • רוצח | |
| חייבי חנק | אשת איש • הכאת הורים • גונב איש • זקן ממרא • נביא שקר | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
27431418איסור עריות