איסור ייחוד

איסור ייחוד
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף פ' עמוד ב' עד דף פ"ב עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ו עמוד ב'
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"ב
שולחן ערוך	שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ב

איסור ייחוד הוא האיסור לגבר ואישה זרים לשהות יחד במקום מבודד, משום החשש שמא יחטאו בניאוף. האיסור נלמד מפסוק בתורה לגבי עריות ואשת איש, והורחב על ידי דוד המלך אף ליחוד עם פנויה. לעיתים נאסר הייחוד אף כאשר בחדר נוכחים נשים רבות או גברים רבים.

מקור

הגמרא במסכת עבודה זרה לומדת את האיסור להתייחד עם אשת איש או עריות מן הפסוק:

אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק : רמז לייחוד מן התורה מנין? שנאמר: ”כי יסיתך אחיך בן אמך”, וכי בן אם מסית ובן אב אינו מסית?! אלא לומר לך: בן מתייחד עם אמו, ואסור להתייחד עם כל שאר עריות שבתורה

— תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ב עמוד ב'.

במסכת אבות דרבי נתן נלמד הדבר מהפסוק ”איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו” (ויקרא, י"ח, ו').

אף שהלימוד הוגדר בדברי רבי יוחנן כ"רמז", בהמשך דברי הגמרא משמע שהאיסור הוא דאורייתא, וכך נקטו מרבית הראשונים, אולם הרמב"ם הגדיר איסור זה כ"דברי קבלה". בהסבר דבריו נחלקו האחרונים: יש שכתבו שכוונתו שהאיסור אינו מפורש בתורה אלא נלמד ב"קבלת" חז"ל, אך מעמדו כשל דאורייתא. אולם יש שהבינו שלדעתו האיסור אינו אלא מדרבנן, ומה שהוזכר האיסור בגמרא כ"דאורייתא" היינו שישנה לכך סמך מהפסוק. אמנם, לכל הדעות אין האיסור נמנה במניין המצוות.
בעקבות מעשה אמנון ותמר, גזר דוד אף על ייחוד עם אשה פנויה טהורה, ובמסגרת שמונה עשר דבר גזרו על ייחוד עם גויה.

טעם האיסור

טעם האיסור הוא משום שחוששים שמא האשה תתפתה למעשה זנות, ש"נשים דעתן קלות", ויש שהוסיפו שאף חוששים שהגבר יאנוס את האישה. דעה מחודשת היא דעת הדרישה שכתב בדעת רוב הראשונים שהחשש הוא מפני אונס בלבד ולא מפני פיתוי.

האסורים להתייחד

האיסור במקורו כלל רק התייחדות עם עריות ואשת איש, אך בעקבות מעשה אמנון ותמר גזר דוד על ייחוד אף עם אשה פנויה טהורה, ובמסגרת שמונה עשר דבר גזרו הלל ושמאי על ייחוד עם גויה.

עריות

האיסור המקורי שנלמד מהפסוק כולל את כל העריות מלבד בתו ואמו, עמן מותר אף להתגורר ביחידות. לאחר שהחלישו אנשי כנסת הגדולה את כוחו של היצר הרע של גילוי עריות, נחלשה תאוותו של אדם לקרובותיו, ולכן התירו חז"ל לאדם להתייחד עם אחותו. דינם של כל יוצאי חלציו של אדם שקול לבתו, וכן דינה של סבתו שקול לאמו

בניגוד להיתר ההתייחדות הגורף עם אמו ובתו, ההיתר שנאמר כלפי אחות כולל רק התייחדות ארעית, אף אם ממושכת, ולא מגורים קבועים עמה. בהגדרת מגורים, יש מן האחרונים שכתבו שפרק זמן של עד 30 יום אינו נחשב למגורים, ויש שאסרו אף בלינה בת שלושה לילות, ויש שכתבו שאין הדבר תלוי במשך השהות אלא במטרתה, וככל שמדובר בשהייה לשם ביקור ולא כמגורים הדבר מותר. בתלמוד בבלי נאמר על כמה מהאמוראים שהחמירו על עצמם אף בקרובות המותרות, משום מידת חסידות.

נדה

בברייתא מבואר שאין איסור ייחוד עם אשתו אף כאשר היא נדה, מפני שאיסורה הוא זמני בלבד עד לטהרתה - אין יצרו של אדם תוקפו.

באשה נדה פנויה, שאיסורה קבוע, איסור הייחוד הוא מן התורה, בדומה לשאר עריות. אמנם יש מן האחרונים שלמדו מדברי התוספות שכיוון שנדה אינו דומה לשאר עריות, לא ניתן ללמוד מהן לגבי איסור ייחוד עמה.

כלה נדה שבעלה עדיין לא קיים עמה יחסי אישות, אסורה להתייחד עמו, משום שבמצב זה יצרו תוקפו. וכתבו הראשונים שאיסור זה הוא מדרבנן.

זכרים

במשנה נחלקו רבי יהודה וחכמים בדין ייחוד עם זכר ובהמה: רבי יהודה אוסר, בדומה לשאר עריות, ואילו לדעת חכמים ”לא נחשדו ישראל על המשכב זכור ולא על הבהמה”, ולכן מותר לשני זכרים להתייחד ואף לישון בטלית אחת, וכן מותר לרווק לגדל בהמה. להלכה, הריא"ז פוסק כדעת רבי יהודה, אך מרבית הראשונים פסקו להקל, וכך נפסק בשולחן ערוך. עם זאת, במקום ובתקופה שפרוצים במשכב זכר, כתב שיש להימנע מייחוד עם זכר. לדעת הרב שמואל וואזנר שכיום שהדור פרוץ, יש להחמיר מלהתייחד גם עם זכר^{[דרוש מקור]}.

מספר המתייחדים

שני גברים ואשה אחת

שני גברים מותרים להתייחד עם אשה אחת, מכיוון שהאחד מתבייש מחברו, או מחמת שהוא חושש שהדבר יתפרסם. אולם אם הם פרוצים, אסורים להתייחד אפילו הם רבים, עד שיהיו שם שניים כשרים.

יש מן הראשונים שכתבו שלאחר תקופת האמוראים אין אנשים המוגדרים כ"כשרים", והאיסור לאשה להתייחד עם אנשים רבים חל באופן גורף. אולם לדעת רוב הראשונים, גם בימינו מותר לאשה להתייחד עם אנשים שאינם פרוצים בעריות, ולדעתם סתם אדם נחשב לכשר לעניין זה. להלכה נפסק בשולחן ערוך שאף גברים רבים אסורים להתייחד עם אשה, ואילו הרמ"א פסק להקל, ולשיטתו מותר להתייחד עם שניים בעיר, או אם שלושה בשדה או בלילה אפילו בעיר.

אם אחד מהגברים כשר והשני פרוץ, לדעת המהרש"ל הכשר מציל מן הייחוד משום שהפרוץ מתבייש ממנו, אולם לדעת אחרונים אחרים אסורים להתייחד.

בתלמוד מבואר שכאשר המתייחדים נמצאים מחוץ לעיר, אסורים להתייחד עד שיהיו שם שלושה, משום שחוששים שמא יצטרך אחד מהם לנקביו וישאר השני לבדו עם האשה, וכן פסק הרמ"א להלכה. אמנם יש מן הראשונים שכתבו שדברי הגמרא אמורים רק במקרה בו תפקיד הגברים לשמור על האשה, משום שבמקרה זה אם יצטרך מהם לנקביו הוא ייאלץ להשאר לבדו עם האשה בכדי לשומרה, אך במקרה אחר ניתן להורות לו שיילך עם חברו.

שתי נשים וגבר אחד

שתי נשים אסורות להתייחד עם גבר אחד, עד שתהיה אחת מהן אשתו, ואז מותר אף אם הוא פרוץ.

האחרונים נחלקו האם מותר להתייחד עם אמו ואשה נוספת: יש האוסרים משום שאם מחפה על בנה, ויש מתירים, כדין אשתו עמו.

שלוש נשים וגבר אחד

הראשונים נחלקו האם האיסור כולל גם ייחוד עם שלוש נשים ומעלה: יש מחמירים כדין שתי נשים, משום שדעתן קלה, אך יש מקילים משום שכשיש נשים רבות ישנה סבירות גבוהה לכך שהדבר יתגלה. להלכה, השולחן ערוך אוסר, והרמ"א הביא את הדעה המקילה תחת "יש מתירין".

מבין הראשונים המתירים ייחוד עם שלוש נשים, יש האוסרים במקרה שהנשים פרוצות - בדומה לייחוד אשה עם גברים רבים, ויש מתירים.

גברים רבים עם נשים רבות

בשולחן ערוך הותר ייחוד של נשים רבות עם גברים רבים. האחרונים נחלקו האם היתר זה נאמר אף בשתי נשים ושני גברים, או שצריך שלוש נשים ושלושה גברים.

לדעות שמתירות ייחוד עם אנשים כשרים, כתבו הפוסקים שאף נשים רבות אסורות להתייחד עם פרוצים רבים.

היתרים

בעלה בעיר

בגמרא מבואר שכאשר בעלה של האישה נמצא באותה עיר בה מתקיים הייחוד אזי ”אין חוששין משום ייחוד”. יש מן הראשונים שפירשו שרק אין מלקים את המתייחדים (ראו להלן), אך הייחוד עצמו אסור, ולדעתם האיסור במקרה זה הוא רק מדרבנן, או שהאיסור קיים מכח גזרת הכתוב אף ללא שקיים חשש לניאוף בפועל. אך לדעת רוב הראשונים כוונת הגמרא להתיר ייחוד כשבעלה בעיר משום שהאישה חוששת בכל עת שמא הוא יבוא, וכך נפסק להלכה.

אשה ש"לבו גס בה", כלומר שהיא קרובתו של המתייחד או שגדלה עמו, אסורה בייחוד אף עם בעלה בעיר.

פתח פתוח לרשות הרבים

בגמרא נאמר ש”פתח פתוח לרשות הרבים - אין חוששין משום ייחוד”. בהגדרת "פתח פתוח" נחלקו ראשונים ואחרונים: יש שכתבו שמותר להתייחד אף כאשר הדלת מוגפת, ככל שהיא לא נעולה, אך יש שהצריכו את פתיחת הדלת. חלון פתוח שניתן לצפות מתוכו אל הבית, כתבו האחרונים שנחשב לפתח פתוח.

היתר זה מועיל אף בלילה, ככל שישנם עוברים ושבים בסמוך.

אישה שלבו גס בה, לדעת החלקת מחוקק אסור להתייחד עמה אף כאשר יש פתח פתוח לרשות הרבים, אך לדעת הט"ז מותר.

נוכחות קטנה

מותר להתייחד כאשר בבית ישנו קטן או קטנה שמבינה את המשמעות של מעשה הביאה, אך מאידך עדיין אין חשש שתבעל בעצמה, משום שהמתייחדים יחששו שמא הדבר יתפרסם. בספרות האחרונים ניתנו שיעורים שונים לטווח זה: כגיל מינימלי הוזכרו הגילאים שלוש או חמש או שש או שבע או שמונה, וכגיל מקסימלי תשע או 12.

גיל המתייחדים

כאשר הקטנה היא הנוכחת היחידה בחדר, אסור להתייחד עמה אם היא בת שלוש ומעלה, ואף שאינה מוסרת את עצמה מרצון - חוששים שמא יאנוס אותה. כמו כן, אשה אסורה להתייחד עם קטן בן תשע ומעלה. אולם אם שני המתייחדים הם מתחת לגיל בר מצווה, מותרים להתייחד.

ענישה

האיש והאישה העוברים על האיסור לוקים מכת מרדות, בין אם האישה פנויה, ערווה או גויה. אולם אם המתייחדת היא אשת איש, נחלקו אמוראים: לדעת מר זוטרא מלקים את שניהם, ומכריזים שהמלקות הם משום ייחוד ולא משום ביאה על אשת איש, ואילו לדעת רב אשי אין מלקים כלל, משום שחוששים שיהיה מי שישמע על המלקות אך לא ישמע על ההכרזה, וייצא על האישה שם רע שבניה ממזרים, ואף אם אין לה בנים - לא פלוג רבנן. דעה זו נפסקה להלכה.

אשה המתייחדת אינה אסורה לא למתייחד ולא לבעלה, אף אם לבו גס בה, כגון שהיא גרושתו.

הרחקות

חז"ל תיקנו תקנות שונות בכדי להרחיק מאיסור ייחוד:

• אסרו חכמים לאדם לגור בחצר אלמנה, אף אם אינם בבית אחד. הט"ז כתב בדעת התוספות שהאיסור אינו מעיקר הדין, אלא חומרה בלבד.
• אסור למנות גבר לממונה על משק בית, מחשש שיתייחד עם האישה אולם יש שכתבו שרק ממידת חסידות יש להימנע מכך.
• אסור לאשה לקנות עבדים, אף אם הם קטנים. האחרונים נחלקו האם האיסור חל רק על אשה רווקה או על אף על אשה נשואה.
• אסרו על רווק לללמד תינוקות כאשר אימותיהם מביאות אותם אליו שמא תתייחדנה עמו, ויש מחמירים אף בנשוי שאין אשתו בעיר.
• כמו כן, אסור לאשה ללמד תינוקות, אף אם היא נשואה. האחרונים חלוקים האם כאשר בעלה בעיר מותרת ללמד או שצריך שבעלה יהיה בפועל בבית, אז אין חשש לייחוד כלל.

ראו גם

• אין אפוטרופוס לעריות

לקריאה נוספת

• רבי נחום יברוב, דברי סופרים - הלכות ייחוד, ירושלים תשס"ב, באתר היברובוקס
• רבי אברהם הורביץ, דבר הלכה, לבוב תרכ"ג, באתר היברובוקס

קישורים חיצוניים

• הערך "יחוד", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.