איסור משכב עם נידה

לא תקרב
(מקורות עיקריים)

מקרא	ויקרא, י"ח, י"ט
משנה תורה	ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק ד'
שולחן ערוך	יורה דעה, סימן קצ"ה
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, לאו שמ"ו ספר החינוך, מצווה ר"ז

איסור משכב עם נידה הוא מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג מצוות ואחד מחמישה עשר איסורי עריות שנמנו בפרשת אחרי מות. העונש על העובר במזיד על האיסור הוא כרת, ובשוגג - הבאת קרבן חטאת לבית המקדש. מהתורה אישה נחשבת לנידה מהרגע בו החל דם הוסת החודשי לצאת מצוואר הרחם ועד לטבילתה במקווה לאחר שחלפו שבעה ימים מיום תחילת הדימום.

מקור האיסור ועונשו

מקור איסור משכב עם אשה נידה בתורה הוא בפרשת אחרי מות שבספר ויקרא: ”וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ” (ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק י"ט). העונש על משכב עם נידה הוא כרת, כמובא בפרשת קדושים שאף היא בספר ויקרא: ”וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה וְהִוא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם” (ספר ויקרא, פרק כ', פסוק י"ח).

גדרי האיסור

מהמילים ”אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה” הכתובות ביחס לשוכב עם הנידה, למדו חכמים שלא רק ביאה מלאה אסורה בנידה, אלא אף המערה באשה נידה - חייב כרת. ומנידה למדו חכמים גם על שאר העריות, שחיוב שכיבתן הוא גם כאשר הביאה נעשית בהעראה. בהגדרת "העראה" נחלקו האמוראים. לדעת רבי יוחנן רק הכנסת העטרה נחשבת להעראה, ואילו לדעת שמואל גם נשיקת השמש נחשבת להעראה. להלכה נפסק כדעת רבי יוחנן, שרק הכנסת העטרה נחשבת להעראה.

טעם האיסור

טעם איסור משכב עם נידה נתבאר בפרשת קדושים: ”וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה וְהִוא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ” (ספר ויקרא, פרק כ', פסוק י"ח). המילים "וגילה את ערותה" מהוות תקבולת כיאסטית למילים "את מקורה הערה", שכן "הערה" במקרא פירושו "גילה". ואם כן, ערוותה של הנידה הוא "מקור דמיה", דהיינו הרחם שהוא המקור לדם הזב מן האשה בעת נידתה. ובכך רומזת התורה, שהסיבה לכך שמשכב עם נידה נחשב לגילוי ערווה הוא משום שרחמה של האשה בעת שיוצא ממנו דם הוסת צריך להישאר נסתר.

יש הקושרים את טעם האיסור לראשו של הפסוק: ”וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה”, ומבארים שבשעה שהאשה נידה היא דוה, כלומר בצער וכאב, גופניים ונפשיים, על הדימום, השלכותיו ומשמעויותיו, ולכן זמן זה לא מתאים לקרבה של שמחה בין בני הזוג. יש המוסיפים ומקשרים זאת גם לעונשה של האשה לאחר חטא גן עדן, שמשמעות הקללה: ”הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ” היא דם הווסת החודשי.

יש המבארים שאיסור המשכב עם הנידה נובע מתפיסת התורה, לפיה עם זאת שיחסי האישות נועדו ליצור שמחה ואחדות בין בני הזוג, בראש ובראשונה הם להמשך קיומו של המין, ולכן משכב בעת שהאשה אינה יכולה באופן מהותי להיכנס להריון, מבטא היגררות אחר תאווה בהמית.

יש מבארים שאיסור הנידה נועד שהקשר בין בני הזוג לא יושתת על תאווה גופנית גרידא, אלא יבוסס גם על קשר נשמתי המתבטא בזמנים בהם הבעל פורש מקרבה גופנית עם אשתו.

ובתלמוד הבבלי בארו חז"ל שטעם איסור נידה הוא כדי שהריחוק בין בני הזוג יצור געגוע ורענון של התשוקה זה לזה בדומה לזה שהיה ביניהם בעת נישואיהם:

תניא, היה רבי מאיר אומר: מפני מה אמרה תורה נידה לשבעה - מפני שרגיל בה, וקץ בה, אמרה תורה: תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה

— תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ל"א עמוד ב'

משכב עם נידה במקורות

אזכורים לאיסור נידה במקרא

איסור משכב עם הנידה נזכר פעמיים בספר יחזקאל. בראשונה בתיאורו את הצדיק המוליד בן רשע ונכד צדיק: ”אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא יִקְרָב” (ספר יחזקאל, פרק י"ח, פסוק ו') והשנייה בתיאורו את חטאות אנשי ירושלים לקראת חורבן בית המקדש הראשון: ”עֶרְוַת אָב גִּלָּה בָךְ טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ בָךְ”.

בנוסף לכך, במעשה דוד ובת שבע, הכתוב מציין שכאשר דוד לקח אליו את בת שבע היא נטהרה מטומאת הנידה: ”וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ וַתָּשָׁב אֶל בֵּיתָהּ” (ספר שמואל ב', פרק י"א, פסוק ד').

מדרש חז"ל על ניסיונו של יכניה

המדרש מספר על יכניה מלך יהודה שהיה שבוי בבבל ביד נבוכדנצר מלך בבל, וכאשר הביאו לו את אשתו לקיים עימה יחסי אישות אחרי תקופה ממושכת בה לא היה לו קשר כלשהו עימה, נטמאה בדם הנידה, והוא גבר על יצרו ופרש ממנה. ולאחר שטהרה מטומאתה הביאו אותה אליו שנית, ובזכות התגברותו על יצרו נעשה לו נס והתעברה אשתו בעמידה, וילדה את שאלתיאל שממנו יצא זרובבל, העומד בראש השבים ארצה לאחר הצהרת כורש:

מה היה שם של אשתו של נבוכדנאצר? רבי חנינא אמר: שמירה שמה, ר' אבין אמר שמירמות שמה, ורבנן אמרו שמירעם שמה. כיון שבא נבוכדנאצר להזדקק לה אמרה לו: אתה מלך, ויכניה אינו מלך?! אתה מבקש תפקידך, ויכניה אינו מבקש תפקידו?! מיד גזר ונתנו לו אשתו. כיצד שלשלו אותה לו? רבי שבתאי אומר: קינקלין שלשלו אותה לו, ורבנין אמרי: פתחו את המעזיבה ושלשלו אותה לו. כיון שבא להזדקק לה, אמרה לו: כשושנה אדומה ראיתי ופירש ממנה. מיד הלכה וספרה וטהרה וטבלה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: בירושלים לא קיימתם מצות זיבה, ועתה אתם מקיימים שנאמר ”גם את בדם בריתך” (זכריה, ט', י"א), אותו הדם שנזכר בסיני, בשביל כך 'שלחתי אסיריך מבור אין מים בו'. א"ר שבתאי: לא זז משם עד שמחל לו הקדוש ברוך הוא כל עונותיו, ונעשה לו נס ונתעברה אשתו מעומד, 'שאלתיאל בנו אסיר בנו' [מעיבור זה נולד שאלתיאל]

— ויקרא רבה, פרשה י"ט, פסקה ו', ילקוט שמעוני, מלכים ב, רמז רמט

איסור נידה ברווקה

הריב"ש בספרו שו"ת הריב"ש, נשאל מדוע לא תקנו טבילה לרווקה שנטהרת מנידתה, ומשיב שמנהג זה היה מביא למכשול ופריצות בין רווקים ורווקות, בהיות איסור משכב עימה מדברי חכמים ולא באיסור כרת מן התורה:

ומה שנפלאת: איך לא תקנו טבילה לפנויה, כדי שלא יכשלו בה רבים! ואין כאן מקום תמה, שהרי כיון שהפנויה אסורה, כמו שכתבנו, אדרבה, אם היתה טובלת היה בה מכשול: שהיו מקילין באסורה, כיון שאין אסורה אלא מדרבנן

— שו"ת הריב"ש סימן תכ"ה

דברי הריב"ש הללו הובאו בבית יוסף סי' קפ"ג:

כתב הריב"ש, שנשאל אם איסור נדה נוהג גם בפנויה, והשיב שדבר פשוט הוא שנוהג בה, והאריך בדבר. וכתב שהטעם שלא תקנו טבילה לפנויה, כדי שלא יבואו לידי מכשול בהסתלק ממנה איסור נדה החמור

— בית יוסף יורה דעה סימן קפ"ג

ראו גם

• איסור עריות
• נידה
• מסכת נדה
• טהרת המשפחה
• טומאה וטהרה

קישורים חיצוניים

• הרב אליעזר מלמד, איסור קרבה אל נידה, באתר פניני הלכה
• איסור נידה באתר ויקישיבה
• הלכות נידה, באתר הידברות

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37289958איסור משכב עם נידה