עכסה

עַכְסָה היא אישיות מהתנ"ך, בתו של כלב בן יפונה, שהיה נשיא שבט יהודה ואחד המרגלים שלא הוציא דיבה על ארץ ישראל. נישאה לעתניאל בן קנז, אחיו של אביה (ואולי אחיו-למחצה מצד אמו). סיפורה מופיע בספר יהושע, פרק ט"ו ושנית בספר שופטים, פרק א'.

מקור השם

בספר ישעיהו מופיע השם 'עֲכָס', ”תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים וְהַשְּׁבִיסִים וְהַשַּׂהֲרֹנִים”, והוא סוג תכשיט; ייתכן שעל שמו נקראה בת כלב בשם עכסה.

שמה מופיע חמש פעמים בתנ"ך. נקראה כך מכיוון "שכל הרואה אותה כועס על אשתו", כלומר שעכסה הייתה נאה מאד עד כדי שלאחר שראוה היו האנשים ממעטים בהערכת מראה נשותיהן, שהיה נאה פחוּת מעכסה. בדרך אחרת פירשו בעלי התוספות שם, שהכוונה היא שהייתה צנועה מאוד, ולכן כל הרואה אותה כעס על אשתו שלא הייתה צנועה כמותה.

נישואיה של עכסה

כלב בן יפונה, לאחר שקיבל מיהושע כנחלה גם את העיר קריית ספר (דביר), שהייתה עדיין מיושבת על ידי הכנענים, הכריז כי מי ש"יַכֶּה אֶת קִרְיַת-סֵפֶר וּלְכָדָהּ - וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה" (ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק ט"ז). אחיו של כלב, עתניאל בן קנז, עומד באתגר וכובש את קרית ספר, שהפכה לאחת מערי הלויים, ונושא לאישה את עכסה.

חז"ל מתחו ביקורת על התנהלותו של כלב, ואמרו: ”ארבעה הן שתבעו שלא כהוגן. ... כלב אמר: 'אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה'; אילו לכדו עבד אחד היה נותן לו בתו, וזימן לו הקדוש ברוך הוא כהוגן, שנאמר: 'וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב וַיִּתֵּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה'.”

בתוספות כתבו, כי כוונת כלב באתגר שהציב הייתה להכריז כי ”כל מי שיכול לחזור [=להחזיר] אותן הלכות ששכחו בימי אבלו של משה, אתן לו עכסה בתי”; בדרך אחרת פירשו, כי כלב בטח בזכויותיו הרבות (שלא הוציא דיבת הארץ) ובזכויותיה של בתו (שהייתה צנועה ביותר, וכדלעיל) שמחמתן לא יינשא לעכסה אלא אדם הראוי לה לפי מעשיהם הטובים.

בקשתה של עכסה

"וַיְהִי בְּבוֹאָהּ, וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה, וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר. וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּךְ, וַתֹּאמֶר: תְּנָה לִּי בְרָכָה, כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם; וַיִּתֶּן לָהּ אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת" (ספר יהושע, פרק ט"ו)

כאשר באה עכסה אל בית בעלה, ראתה כי המקום צחיח ויבש, ולכן נפלה לרגלי בעלה מן החמור עליו רכבה, וביקשה ממנו כי ישאל מאת אביה כלב שדה ובו מקורות מים ("גֻּלֹּת" - מעיין מים, כמו "גַּל נָעוּל" שבשיר השירים ד', י"ב); דבריה באו אל אביה כלב, והוא אכן מעניק לה שדה נוסף ובו מקורות מים ממעל ומתחת. בספר שופטים, פרק א' שמות המקומות בהם זוכה עכסה הם "גֻּלֹּת עִלִּית" ו"גֻּלֹּת תַּחְתִּית"; רד"ק מבאר כי ” 'עִלִּיּוֹת ותַּחְתִּיּוֹת' אומר על הגולות, 'עִלִּית ותַּחְתִּית' אומר על חלקת השדה שהיו בה הגולות”. לפי יהודה אליצור, הביטוי "וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר" בא לשבח את צניעותה הרבה של עכסה, אשר ירידתה מן החמור הייתה מהירה וזריזה כך שלא תפגע בצניעותה.

"אֶרֶץ הַנֶּגֶב" המוזכרת בדברי עכסה אינה חבל-הארץ הנגב שבישראל, אלא האזור המדברי אשר בדרום הר חברון, ובו רק מקורות מים מועטים כמו אלו אשר בזיף ובכרמל.

עכסה בספר דברי הימים

בספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק מ"ט מתוארת עכסה כבתו של כלב בן חצרון, ולא של כלב בן יפונה. ישנן שתי סברות ליישוב העניין:

• כלב בן יפונה וכלב בן חצרון איש אחד הם.
• כלב בן יפונה וכלב בן חצרון הם שני אנשים שונים, ולשניהם היו בנות בשם זהה.

בספר דברי הימים מוזכר גם שלעתניאל היה בן ושמו חֲתַת ומסתבר שהיה זה בנו מעכסה.

לקריאה נוספת

• יעל שמש, "עכסה – מאובייקט לסובייקט: סיפור על אישה חכמה, שדה ומים (שופ' א 10–15)", מ' גרסיאל ואחרים (עורכים), עיוני מקרא ופרשנות י (תשע"א), עמ' 23–48.
• יחזקאל קויפמן, ספר יהושע, ירושלים, קריית ספר, 1963, עמ' 185-183.

קישורים חיצוניים

• יהודה אליצור, חכמות נשים בנתה ביתה, באתר דעת
• עומר פדור, "עכסה בת כלב - הצמחת המלך הראשון לישראל", אסיף, ז
• עכסה, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35570430עכסה