אדית שטיין
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פילוסוף ריקה.
אדית שטיין (בגרמנית: Edith Stein; 12 באוקטובר 1891 - 9 באוגוסט 1942) הייתה פילוסופית יהודייה ילידת גרמניה. היא התנצרה והפכה נזירה כרמליתית בשם תרזה בנדיקטה.
שטיין נספתה במחנה הריכוז אושוויץ, ולאחר מותה הוכרזה על ידי הכנסייה הקתולית בתור "קדושה" נוצרית ובתור מרטיר.
חייה והתנצרותה
שטיין נולדה ביום כיפור תרנ"ב, אוקטובר 1891, בעיר ברסלאו שבגרמניה בשם יהודית, אך נקראה בעיקר אדית. היא הייתה תלמידתו של הפילוסוף אדמונד הוסרל.
בהיותה בת 25 קיבלה את התואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת פרייבורג עבור חיבורה Zum Problem der Einfühlung, בו הציגה את הניתוח הפנומנולוגי הראשון בעולם לתופעת האמפתיה, בהדרכתו של הוסרל.
אדית שטיין שמשה כעוזרת-מחקר של הוסרל וכחברת סגל אוניברסיטת פרייבורג, במקביל לתלמיד אחר, מרטין היידגר, ויחד ערכו את כתביו של הוסרל לפרסום.
בגיל 30 המירה את דתה לנצרות קתולית, והקדישה את חייה לנזירות במסדר הכרמליתי, לאחר שויתרה על משרת ההוראה בפרייבורג והאסיסטנטורה עם הוסרל, לטובת הוראה בבית ספר קתולי לבנות, בין השנים 1922–1932.
נראה כי הסיבות להתנצרותה היו קודם כל השפעתו של הוסרל, שאף הוא היה יהודי מומר; כן היא הושפעה מספרה האוטוביוגרפי של תרזה ה"קדושה" מאווילה (פילוסופית ואם כנסייה, ממעצבות דרכו של המסדר הכרמליתי), 'המבצר הפנימי', שעל פי עדותה של שטיין, גרם לה להארה רוחנית. פנייתה לנצרות הקתולית דווקא, נבעה מן הרושם הרב שהותירו בה מחוות רליגיוזית שראתה בכנסייה קתולית, כמו כריעה וכדומה.
זהותה היהודית
גם לאחר התנצרותה המשיכה שטיין לראות עצמה חלק מהעם היהודי. בשנת 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון, היא פנתה כנזירה כרמליתית לאפיפיור פיוס האחד עשר, במטרה לשכנעו לפעול להצלת העם היהודי. במהלך תקופת שלטונה של המפלגה הנאצית בגרמניה וכניסתם לתוקף של חוקי נירנברג, כתבה שטיין מחזה אלגורי, בו הזדהתה עם אסתר המלכה המתחננת על עמה.
מותה
לאחר שהתנצרה והפכה לנזירה כרמליתית, חיה שטיין במנזר בגרמניה. עם מימוש הפתרון הסופי ושליחת יהודי גרמניה להשמדה, היא הוברחה ב-31 בדצמבר 1938 למנזר כרמליתי בעיר אכט [Echt] בלימבורג בהולנד, בו הוסתרה עם אחותה רוזה. במנזר מסתתרת עוד יהודייה מומרת שהפכה לנזירה כרמיליתית, רות קנטורוביץ [Ruth Kantorowicz] שאותה הכירה מקודם ובמנזר היא הייתה המזכירה של אדית והדפיסה עבורה את כל כתביה[1]. למרות הכל, ב -2 אוגוסט 1942 תפס הגסטפו את שתי האחיות והמזכירה, כחלק מ'מבצע איסוף יהודים מומרים'[1]והן נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ. לאחר שנלכדו קיבלה על עצמה שטיין את הדין ואמרה לאחותה: "בואי אחותי, נשוב אל עמנו". היא נספתה באושוויץ שבוע לאחר מכן, ב-9 באוגוסט 1942.
הכרזתה כ"קדושה"
במשך שנים הייתה שטיין סמל ומופת בעולם הקתולי בשל מותה על אמונתה, כמו המרטירים בראשית הנצרות. במאי 1987 הכריז האפיפיור יוחנן פאולוס השני כי היא 'מבורכת' (דרגת הקנוניזציה השלישית מבין ארבע), והיא הוכרה כמרטירית (למרות שנספתה בשואה על רקע יהדותה), בטענה שנשלחה למחנה-הריכוז, ביצגה את עמדתה המוסרית של הכנסייה הקתולית של הולנד, כנגד הנאציזם. בנאום שנשא יוחנן פאולוס בעיר קלן שבגרמניה אמר:
"אנו מרכינים ראש בפני מורשת החיים והמוות של אדית שטיין, בת מופלאה לעם היהודי, ובה בעת בת מסדר הכרמליתים. אחותנו תרזה בנדיקטה של הצלב הייתה אישיות שאיחדה בחייה עתירי המעש סינתזה דרמטית של המאה שלנו, של ייסורי פצעים עמוקים הכואבים עדיין, ושל האמת המלאה על אודות בני האדם. אלה חברו בלבה האחד שנותר חסר מנוח ובלתי ממומש, עד שמצא מנוח בחיק האלוהים".
באוקטובר 1998 הכריז עליה יוחנן פאולוס כ"קדושה", שהיא דרגת הקדוּשה הגבוהה ביותר בכנסייה הקתולית. הכרתה כ"קדושה" הייתה תוצאה של "נס רפואי", כאשר נודע בדיעבד שתפילתה, שנים רבות קודם לכן, ליד מיטתה של ילדה (תרזה מקארתי) שסבלה מהרעלה קשה של פרצטמול בחדר הטיפול הנמרץ בבית-החולים הכללי בבוסטון, הביאה כביכול להחלמתה הספונטנית. רופא הילדים בחדר-המיון, רונאלד קליינמן, העיד על המקרה בפני הטריבונאלים של הכנסייה, וזו הכירה במאורע כנס שמאפשר את השלמת הקנוניזציה לדרגה הגבוהה ביותר.
ב-1999 הוכרזה על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני כ"קדושה" הפטרונית של אירופה, יחד עם קתרינה מסיינה ובריגיטה משוודיה.
הנצחתה
- בכנסייה הכרמליתית במנזר סטלה מאריס שבחיפה מוצג לוח זיכרון המוקדש לשטיין, ובו זוג ידיים נשואות לצלב גדול מוקף אור, מתחת הידיים מתוחים חוטי תיל הרומזים למחנה השמדה. בין החוטים משולב מגן דוד המשמש כאיקונין של שטיין בסמלי הכנסייה הקתולית. בתחתית הלוח נראה ספרה של תרזה מאבילה, שהשפיע על שטיין להתנצר.
- בשנות ה-80 יזם המסדר הכרמליתי את הקמתו של מנזר לזכרה של שטיין באושוויץ. הדבר עורר סערה גדולה בישראל, ובשל כך קיימה הכנסת ה-11 מושב מיוחד בעניין, בו הובעה התנגדות ישראלית להקמתו. המנזר הוקם בכל זאת, אך כאשר ביקשו הנזירות להציב בחזיתו צלב גדול להנצחת דמותה של שטיין, התעוררה סערה נוספת, והרעיון נגנז.
- תצוגת קבע במנזר הדומיניקני בעיר שפייר
- כנסייה וכיכר על שמה בעיר המבורג
- רחובות, בתי ספר ומוסדות שונים בגרמניה ובאוסטריה
- פרס על שמה המחולק כל שנתיים לאישים, גופים ומוסדות הפעילים בתחום הסוציאלי
- אבני נגף בקלן, פרייבורג וורוצלב
- שלושה סרטים תיעודיים (בשנים 1982, 2011,2003 ) וסרט קולנוע (משנת 1995. מיה מורגנשטרן בתפקיד אדית) על קורותיה.
- בשנת 1996 וותיקן הוציאה בול דואר עם דמותה של שטיין
לקריאה נוספת
- על מנזר הכרמליתים באושוויץ - הדיון בכנסת
- קדוּשה שלא במקומה - מאמר מעיתון מקור ראשון
- קורבן של ימינו - ספר על אדית שטיין
- אדית שטיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Gerrit van der Vorst, De deportatie van zuster Ruth Kantorowitz, Een diepzwarte sluier, 2014, Amsterdam: Gerrit van der Vorst, 2014, עמ' 248-250, מסת"ב 9789462546479. (בהולנדית)
31241341אדית שטיין