פרנץ ברנטנו
 | |
| לידה | 16 בינואר 1838 |
|---|---|
| פטירה | 17 במרץ 1917 (בגיל 79) |
| זרם | אסכולת ברנטנו |
| תחומי עניין | תורת ההכרה, פסיכולוגיה |
| הושפע מ | אריסטו, הסכולסטים |
| השפיע על | הוסרל, היידגר, מיינונג, פרויד, מנגר |
פרַנץ בְּרֶנְטַנוֹ (גרמנית: Franz Brentano; 16 בינואר 1838 – 17 במרץ 1917), היה פסיכולוג ופילוסוף אוסטרי, שפעל בווינה, ועסק, בין היתר, בחקר ההכרה.
ביוגרפיה
ברנטנו נולד בגרמניה למשפחת אינטלקטואלים גרמנים–איטלקים. למד מתמטיקה, שירה, פילוסופיה ולימודי דת באוניברסיטת ברלין, מינכן ווירצבורג. הוא הפך לכומר, אך המשיך בעיסוקיו האקדמיים, בתחום הפילוסופיה בעיקר, עד שפרש מחיי הדת מעט אחרי 1873. באותה תקופה פרסם כמה כתבים מדעיים בנושאי פסיכולוגיה, ועבר לשמש מרצה בווינה בשנת 1894.
לשם נישואיו הראשונים, נאלץ לוותר על משרתו ואזרחותו באימפריה האוסטרו-הונגרית, וכששב לווינה נדחה בקבלת משרת המרצה בחזרה. לאחר מות אשתו הראשונה בשנת 1896 עבר לפירנצה, איטליה ונישא שם שוב.
במלחמת העולם הראשונה עבר לציריך שבשווייץ הנייטרלית ושם נפטר במרץ 1917.
הגותו ומחקריו
ברנטנו נחשב מרצה מחונן וכריזמטי ורבים מתלמידיו הפכו לחוקרים ומרצים מפורסמים ברחבי אירופה, ביניהם גם זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה.
בניגוד לוילהלם וונדט, בן תקופתו, ממציא הסטרוקטורליזם (גישה בסיסית בפסיכולוגיה הטוענת כי חקירת ההכרה צריכה להתבצע תוך פירוק החוויה ההכרתית למרכיביה), טען ברנטנו כי הפסיכולוגיה צריכה לתאר תהליך דינמי ולא לפרק את החוויה ההכרתית למרכיבים ותגובות, על כך הוא נחשב מחלוצי הפנומנולוגיה בפסיכולוגיה. למשל, על פי ברנטנו, החוויה הפסיכולוגית היא תמיד אחידה, גם כאשר אנו רואים נוף מסוים ובה בעת מאזינים לשריקת הרוח ומריחים את ניחוח העלים היבשים אנו חווים את החוויה, כחוויה אחידה אחת. בכך נבדלת החוויה ההכרתית מהחוויה הפיזיולוגית. ברנטנו עסק גם במודעות ותפישת הזמן של האדם וכן במושג ה"התכוונות".
מבחינת תפיסת הפילוסופיה ניתן לזהות אצל ברנטנו השפעה חזקה של אמפיריציזם על שני פניו: אמפיריציזם בריטי ופילוסופיה אריסטוטלית. את תפיסת הפילוסופיה שלו הוא ניסח בעבודת הפוסטדוקטורט (Die 25 Habilitationsthesen). בתזה מספר 4 ברנטנו טוען: "שיטתה האמיתית של הפילוסופיה איננה אלא שיטת מדעי הטבע". משמעות התזה היא שפילוסופיה מתחילה מניתוח הניסיון הנתון לסובייקט בגישה מיידית. ניסיון זה הוא מקור התפיסה הוודאית (Evidenz) והוא אשר מבטיח את מעמדה של פילוסופיה כמדע חמור (שלא מבוסס על שיקולים הסתברותיים).
תפיסה זו של הפילוסופיה באה לידי ביטוי מובהק בשיטתו הפסיכולוגית ובתורת הנפש. הפסיכולוגיה של ברנטנו היא מדע תיאורי, פסיכולוגיה תיאורית או "פסיכוגנוזיה" למינוחו של ברנטנו. היא מבוססת על נתוני התפיסה הפנימית. לפי ברנטנו הפסיכולוגיה מובחנת באופן חד ממדעים ניסויים: הפסיכולוגיה חוקרת תופעות מנטאליות המוגדרות כתופעות התכוונותיות (אינטנציונאליות). "התכוונות" היא תכונת האקט המנטאלי שתמיד על משהו - האובייקט האינטנציונאלי או התוך-התכוונותי. למשל, נפילת אבן היא אירוע פיזיקאלי ואיננה על אודות משהו. לעומת זאת המחשבה על נפילת האבן מניחה אקט מנטאלי כלשהו שהוא על אודות או מכוון לאובייקט מסוים (האבן הנופלת). מושג ההתכוונותיות לקוח על ידי ברנטנו מפילוסופיה אריסטוטלית ופילוסופיית ימי הביניים, אך מקבל פשר חדש ומהפכני הסולל דרך לפילוסופיית הנפש (mind) המודרנית. ברנטנו אחז בתפיסה הלא-ורידית של אינטנציונאליות, משמעות הדבר הוא שאובייקט אינטנציונאלי איננו אובייקט חיצוני לנפש.
ספרו שתורגם לעברית
- על ראשית ההכרה המוסרית / מאת פראנץ ברנטנו (תרגם: מ’ שפי; ערוך בידי ש"ה ברגמן ונתן רוטנשטרייך), ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשי"ד. (תורגם לראשונה בתר"ץ במסגרת "מבחר ספרי המופת הפילוסופיים לשמוש תלמידי האוניברסיטה העברית".)
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
29500862פרנץ ברנטנו