רווחה נפשית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רווחה נפשית או מיטביות סובייקטיבית (באנגלית: Subjective Well being או Wellness) הוא מושג בפסיכולוגיה המתאר את הערכתו הסובייקטיבית של האדם את בריאותו הנפשית. זו המידה שבה תופס האדם את האיכות הכוללת של חייו כחיובית ורצויה.

מושג הרווחה הנפשית מבוסס על תפיסות הפסיכולוגיה ההומניסטית, שיצאה נגד יצירת תובנות על נפש האדם מתוך מונחים של חולי, והעדיפה להתמקד במימוש והרחבה של אנושיות האדם, ופיתוח המשאבים האנושיים הגלומים בו לכיוון של התפתחות ויצירה. הרווחה הנפשית מתמקדת בתפקוד התקין של האדם. גישה זו מוליכה לחיפוש אחר מקורות הכוח, התפוקות החיוביות והתמודדויות יעילות עם המציאות. ישנה הכרה גוברת ברחבי העולם בחשיבותה של הרווחה הנפשית. ראייה לכך היא העובדה כי מעל 14,000 מאמרים בשנה פורסמו בכתבי עת מדעיים בנושא הרווחה הנפשית[1]. בשנת 2013 ה-OECD פרסם מדריך עם קווים מנחים למדידה של רווחה נפשית מתוך הבנה של הפוטנציאל הטמון בהגברתו. בעשור השני של שנות האלפיים, ישנה הבנה כי זהו מרכיב חשוב באיכות החיים של האדם מעבר למדדים אובייקטיביים כמו תל"ג, הכנסה, אבטלה ובריאות[2]. מחקרים רבים מצביעים על קשר חזק בין רווחה נפשית גבוהה ומגוון רחב של השלכות חיוביות. ברמת הפרט נמצא כי אנשים אשר גבוהים ברווחה נפשית יחיו חיים ארוכים ובריאים יותר ואילו ברמת הכלל, נמצא כי אחוז הפשיעה יהיה נמוך יותר וההון החברתי גבוהה יותר. כפועל יוצא, במדינות רבות בעידן המודרני גובר העניין בתחום והרצון לפתח דרכים אפקטיביות להגברת הרווחה הנפשית[3].

מרכיבי הרווחה הנפשית

אנשים רבים נוטים לבלבל בין רווחה נפשית לבין אושר, אך בעוד אושר הוא מרכיב חשוב ברווחה הנפשית של האדם, הוא מהווה רק חלק ממכלול רחב יותר של המושג. בספרות האקדמית אין הסכמה גורפת לגבי ההגדרה והמדידה של רווחה נפשית, אך רוב החוקרים אימצו את המודל התלת ממדי (Tripartite model of subjective well-being) בו החלוקה מתבצעת למרכיב קוגניטיבי ומרכיב רגשי[4].

המרכיב הרגשי מתחלק לשני חלקים וכולל בתוכו את הערכתו הסובייקטיבית של הפרט בנוגע לקיומם של רגשות חיוביים וכן העדר רגשות שליליים כפי שהוא חווה אותם. רגש יוגדר כחיובי כאשר התחושות, מצבי הרוח והרגשות של האדם יחוו כנעימים ורצויים בחייו כמו אושר, סיפוק והנאה. מנגד, רגש יוגדר כשלילי כאשר האדם יחווה תחושות ורגשות לא נעימים כמו כעס, עצבות ובושה. המרכיב הרגשי ברווחה הנפשית נגזר מתוך הפרספקטיבה ההדונית בה האדם שואף למקסם רגעי אושר ועונג ולהימנע או להקטין ככל האפשר רגעי סבל. נהוג למדוד את שני המרכיבים בנפרד ולהתייחס אליהם כשני מדדים נפרדים אשר תורמים להבנת התמונה הגדולה של רווחת הפרט. המרכיב הקוגניטיבי מתייחס להערכה הקוגניטיבית הגלובלית של הפרט לחייו. מרכיב זה מכיל בתוכו את שביעות רצונו הכללית של האדם מחייו, וכן את שביעות רצונו בתחומים שונים כמו עבודה, זוגיות ומשפחה[5].

בשנים האחרונות התווסף מרכיב נוסף אשר הרחיב את ההגדרה והמדידה של מושג הרווחה הנפשית, וכולל בתוכו גם מדד מהפרספקטיבה האודימונית, אשר מתייחסת לתפיסת האדם את חייו כאל בעלי משמעות ותכלית. מימוש עצמי ואוטונומיה גם כן נכללים בתוך השיפוט האודימוני וזאת בניגוד לתחושות הדוניות של אושר וסבל רגעיים.

מדידה של רווחה נפשית

מכיוון שהרווחה הנפשית של האדם מתייחסת להערכה הסובייקטיבית של הפרט לגבי עצמו, רוב דרכי המדידה של המושג מתבצעות על ידי שימוש בשאלוני דיווח-עצמי. מכיוון ששאלונים אלו אינם מדדים מושלמים, ולעיתים יכילו זיהום ממקורות שונים, חוקרים רבים ממליצים לשלב מספר שיטות מדידה שונות על מנת לקבל תמונה מדויקת ככל הניתן של האדם. בנוסף לשאלוני דיווח-עצמי לעיתים חוקרים יאספו מידע מאנשים הקרובים לנבדקים על מנת להשוות את הדיווח העצמי עם הסביבה של הנבדק, וכן מדדים פיזיולוגים אשר מעידים על רמת אושר גבוהה כגון מערכת חיסון חזקה וגירוי מוחי באזורים המופעלים כאשר האדם חש אושר[6].

המרכיב הקוגניטיבי

המרכיב הקוגניטיבי ניתן למדידה בצורה רטרוספקטיבית וכן על ידי איסוף מידע בזמן אמת. במדידה רטרוספקטיבית החוקר מבקש מהאדם לתת הערכה כוללת של חייו עד לאותה נקודת זמן. דוגמה לשאלון המודד את שביעות הרצון הוא "Satisfaction With life scale". בשאלון זה הנבדק מתבקש לדרג בסולם ליקרט של 1 "מתנגד מאוד" עד 7 "מסכים מאוד" את מידת ההסכמה עם המשפטים בשאלון. לדוגמה, אדם אשר חש שביעות רצון גבוהה ידרג את הפריטים "עד עכשיו השגתי את הדברים החשובים שאני רוצה בחיים", ו-"תנאי החיים שלי מצוינים" בציון גבוה המעיד על הסכמה ועל רווחה נפשית גבוהה[7] .

חוקרים מתחומי קבלת החלטות העבירו ביקורת על צורת המדידה הרטרוספקטיבית. לטענתם, תהליכי שיפוט מהסוג הזה עלולים להיות חשופים לשימוש בהיוריסטיקות שונות אשר יובילו להטייה וזיהום המדד. היוריסטיקת הזמינות היא דוגמה לזיהום אפשרי בדיווח-עצמי על שביעות הרצון הכללית. החשש הוא שהאדם עלול להשתמש במצב הרוח בו הוא נתון כרגע, טוב או רע, כאינדיקציה מוטעית לשביעות הרצון הכללית מחייו. ביקורת נוספת אשר הועברה על אופן המדידה הזה, קשורה לסדר השאלות המוצג לנבדק. החשש במקרה הזה הוא לדוגמה מצב בו החוקר יבקש תחילה להעריך את שביעות רצונו של הנבדק בעבודה, ולאחר מכן את שביעות רצונו הכללית לגביי חייו. המצב הנוכחי בעבודה ושביעות הרצון בתחום הזה עלולה להשפיע באופן ישיר על האופן בו הנבדק יעריך את חייו באופן כולל, בניגוד למצב בו ישאל תחילה על שביעות רצונו הכללית ללא מידע נוסף אשר ישפיע על הערכתו. שיטת מדידה בזמן אמת מתבצעת על ידי רישום ביומן, בו הנבדק מתבקש להעריך את שביעות רצונו בזמן נתון לאורך תקופה ממושכת על מנת לקבל תמונה בהירה ויציבה יותר לאורך זמן[6].

המרכיב הרגשי

המרכיב הרגשי נמדד גם הוא לרוב בשאלוני דיווח-עצמי. שאלון לדוגמה הוא שאלון ה-Scale of Positive and Negative Experience) SPANE), בו מופיעות 12 מילים המתארות רגשות שליליים וחיובים, כגון שמחה, עצב וכעס. הנבדק מתבקש לחשוב על ארבעת השבועות האחרונים בחייו, ולדווח באיזה תכיפות הוא חווה את הרגשות המוצגים ברשימה, בסולם של 1 "לעיתים נדירות/אף פעם" עד 5 "לעיתים קרובות/תמיד"[8]. שיטת מדידה נוספת נקראת Experience sampling method. בשיטה זו, הנבדק מקבל ביפר אשר מצלצל באינטרוולים רנדומלים ומתבקש לדווח כיצד הוא מרגיש באותו רגע. המדידה מתבצעת לאורך מספר שבועות וכך אוסף החוקר מידע לגבי המאזן השלילי/חיובי של המרכיב הרגשי. אחת הביקורות על השיטה טוענת שהיא מכבידה על המשתתפים, וכי שאילת שאלות דומות מספר רב של פעמים בזמן קצר עלולה גם היא להוות גורם זיהום לא-רצוי. הנבדק עלול לפרש את השאלות החוזרות כציפייה של החוקר ממנו, ולכן להגזים או לשנות את תשובותיו על מנת לעמוד במה שהוא תופס כמצופה ממנו.

בשנת 2009 פותח שאלון אשר מודד את המרכיב האודימוני של משמעות ותכלית החיים[8].

תכונות אישיות ורווחה נפשית

בעבר רוב התאוריות בתחום הרווחה הנפשית היו מודלים של Bottom-up שהתרכזו בקשר שבין מאפיינים דמוגרפים, אירועים שונים, גורמים חיצוניים ורווחה נפשית. התאוריות הללו מניחות כי ישנם צרכים אנושיים אוניברסליים אשר אדם צריך להשיג על מנת להיות מאושר. ב-30 השנים האחרונות, הדגש בקרב חוקרים רבים עבר לתאוריות אשר מתרכזות במודלים של Top down. מודלים אלו מתארים גורמים פנימיים לניבוי רווחה נפשית, כגון יכולת התמודדות, תכונות אישיות וראייה כוללת על החיים. מחקרים רבים מצביעים באופן עקבי על כך שהגורם האישיותי של הפרט הוא המנבא החזק ביותר לרמת הרווחה הנפשית ולכן ניתן להסיק כי ישנו מרכיב פנימי ויציב ברמת הרווחה של האדם. ישנם מחקרים שונים התומכים במודלים של Top down ותומכים בקיומו של מרכיב גנטי ובהשפעתו על רמת הרווחה של הפרט. בנוסף, נמצא כי תכונות אישיות שונות משפיעות על הנטייה של האדם לחוות אירועים שונים בחייו כשליליים או חיוביים. תאוריית ה-Dynamic Equilibrium model[9] וכן תאוריית ה-‏Hedonic Treadmill Theory[10] תומכות גם הן בקשר האישיותי לרמת האושר של הפרט. שתי התאוריות גורסות כי אירועים שונים בחייו של אדם, בין אם הם חיוביים או שליליים, אכן ישפיעו על רמת הרווחה הנפשית של הפרט, אך השינוי יקרה רק באופן זמני. לאחר תקופת אדפטציה קצרה האדם יחזור לרמת הבסיס הקבועה של האושר שלו אשר נקבעת על ידי מאפיינים גנטיים ואישיותיים. ישנם מקרים היוצאים מן הכלל כמו מוות של ילד, אך לרוב אפילו אירועים משמחים כמו זכייה בלוטו, או אירועים עצובים כמו פרידה מבן/בת הזוג יגרמו לעלייה או ירידה זמנית באושר וחזרה לרמות הבסיס זמן קצר לאחר מכן.

חוקרים בתחום האישיות מכירים גם הם בחשיבות תכונות אישיות שונות לרמת הרווחה הנפשית של הפרט, אך מבחינים בין הסבר אינסטרומנטלי להסבר טמפרמנטי[11]. הראשון, טוען כי תכונות אישיותיות שונות יובילו להתנהגויות מסוימות שבתמורה יעלו או יורידו את רמת הרווחה הנפשית. לדוגמה, מוחצנות היא תכונה שבאופן עקבי נמצאה כמנבא חזק לרווחה נפשית גבוהה וקשר רגשי חיובי. הסבר אינסטרומנטלי יטען כי אנשים אשר גבוהים במוחצנות, יהיו בעלי קשרים חברתיים טובים יותר, דבר אשר יגביר את הרווחה הנפשית שלהם. מנגד, ההסבר הטמפרמנטי גורס כי הקשר בין אישיות לרווחה נפשית הוא קשר ישיר ואוטומטי וכי אנשים נולדו עם תכונות מסוימות אשר יגרמו להם להיות גבוהים או נמוכים יותר במדד הרווחה הנפשית.

מספר מטא אנליזות נערכו במחקר על הקשר בין תכונות אישיות לרווחה נפשית, בעיקר על פי מודל חמש התכונות. נמצא כי מוחצנות ונוירוטיות (יציבות רגשית) הן התכונות בעלות הקשר העקבי החזק ביותר לרווחה נפשית[12]: אנשים אשר גבוהים במוחצנות נמצאו גבוהים גם במדד הרגש החיובי. מנגד אנשים אשר גבוהים בנוירוטיות יחוו יותר רגשות שליליים ויהיו נמוכים יותר במדד הרווחה הנפשית. אף על פי שאין קונצנזוס בנושא, ישנם מספר רב של חוקרים שטוענים כי שתי התכונות האלו הן נטייה מולדת של האדם לחוות את העולם בצורה שלילית או חיובית ולכן מהוות הסבר טמפרמנטי לקשר ביניהם. מהצד האינסטרומנטלי נמצא כי נועם הליכות (agreeableness) זוהתה גם היא כקשורה לרגש חיובי. אנשים אשר היו גבוהים במדד זה היו בעלי איכות קשרים חברתיים גבוהים יותר ולכן מהווה גורם מתווך בין התכונה למדד הרווחה. בנוסף, נמצא קשר בין תכונת המצפוניות לבין שביעות רצון מהחיים. חוקרים שונים טוענים כי אנשים אשר גבוהים במדד זה, הם כאלו אשר מציבים ומשיגים את מטרותיהם, בעלי שאיפות, וכתוצאה מכך, יחוו שביעות רצון גבוהה יותר. פתיחות מחשבתית נמצאה בקשר גבוה עם חוויות של רגש שלילי ורגש חיובי ולכן לא היוותה מנבא חזק לקשר בין התכונה לבין מדד הרווחה הנפשית. חוקרים רבים בתחום גורסים כי נדרשת הבנה גדולה יותר בקשר הסיבתי בין אישיות ורווחה נפשית וכי על מחקרים עתידיים לקחת בחשבון את האינטראקציה שבין הגורמים הסביבתיים ותכונות אישיות בהקשר של רווחה נפשית של הפרט[13].

סקרנות היא מנבא של רווחה נפשית חיובית[14].

גנטיקה, סביבה ורווחה נפשית

מחקרים שבחנו את הקשר בין רווחה נפשית למאפיינים סביבתיים ונסיבות חיים חיצוניות, מצאו כי משתנים אלה מהווים אחוז קטן מהשונות ברווחה נפשית[15]. כך, למשל, הקשר של משתנים אובייקטיביים כגון הכנסה ובריאות לרמת הרווחה הנפשית של הפרט, נמוך באופן מפתיע. המשתנה האובייקטיבי היחיד שנמצא בקשר גבוה עם מידת הרווחה הנפשית הוא איכות היחסים החברתיים[16][17]. לעומת זאת, נמצא כי לתכונות אישיות שונות, כמו מוחצנות ונוירוטיות, יש קשר יחסית חזק לרווחה נפשית[13]. בנוסף, נמצא כי רווחה נפשית סובייקטיבית מושפעת מתורשה, וכי היא תכונה יציבה לאורך זמן[18]. יחד, ממצאי המחקרים הללו מצביעים על כך שרווחה נפשית סובייקטיבית פחות מושפעת מנסיבות חייו של האדם, וקשורה יותר למאפייני אישיות יציבים. כבני אדם אנחנו רוצים לשפר את תחושת הרווחה שלנו, והרצון הזה הוא שמניע אנשים להשיג בריאות טובה יותר, שכר גבוה יותר, ועוד; אולם, הממצאים הללו מראים כי למאמצים אלה עשויה להיות השפעה קטנה בלבד על רמת הרווחה הנפשית.

לעומת מחקרים אלה, נערכו מחקרים המשווים את רמת הרווחה הנפשית בין מדינות שונות בעולם. ההבדלים ברמות הרווחה הנפשית בין מדינות תורמים להבנת המשמעות של נסיבות חיים אובייקטיביות על הרווחה הנפשית. כאשר מודדים שביעות רצון מהחיים בסולם של 10 נקודות, מ-0 (החיים הגרועים ביותר), ועד 10 (החיים הטובים ביותר), מוצאים שמדינה ענייה שתנאי החיים בה מלחיצים, נבדלת ממדינה עשירה ושלווה בפער של עד 5 נקודות, מחצית מהטווח. הבדלים קיצוניים אלה בין מדינות שונות עשויים לשקף הבדלים בבריאות, בטיחות, הכנסה, וגורמים נוספים. השוואה בין מדינות עם הרווחה הנפשית הגבוהה ביותר לבין מדינות עם הרווחה הנפשית הנמוכה ביותר למעשה לוקחת בחשבון השפעות של גורמים סביבתיים ושל נסיבות חיים חיצוניות על הרווחה הנפשית. העובדה כי נמצאים פערים גבוהים בין מדינות מצביעה על כך שעל אף הממצאים שצוינו לעיל, לנסיבות החיים החיצוניות יש השפעה עצומה על הרווחה הנפשית. ייתכן שההבדל בין ממצאי המחקרים נובע מכך שבסביבה מסוימת רוב האנשים אינם שונים זה מזה באופן קיצוני במרבית המשתנים הסביבתיים, אולם כאשר בוחנים הבדלים בין מדינות שיש ביניהן פער גדול במדדים סביבתיים, הפער הזה בא לידי ביטוי במידת הרווחה הנפשית של הפרטים באותן מדינות.

אם רווחה נפשית סובייקטיבית היא לא רק מאפיין אישיותי, אלא תלויה במידה רבה גם בגורמים סביבתיים, המשמעות היא כי ניתן לנקוט באמצעים שונים על מנת להגדיל את רמת הרווחה הנפשית. ואכן, נעשו מחקרים שונים על מנת לבחון את השפעתן של התערבויות חיצוניות על רמת הרווחה הנפשית של הפרט. התערבויות אלה רלוונטיות לא רק בהקשר של האדם הפרטי כי אם גם במדיניות בה נוקטות מדינות שונות. במשך עשרות שנים ממשלות התייחסו למדד הכלכלי כמדד עיקרי להצלחה ולחיוניות. חוקרים שונים מתחום הרווחה הנפשית[19] טענו כי מדינות צריכות לבחון גם את מידת הרווחה הנפשית של האזרחים, משום שזו כוללת בתוכה מרכיבים רבים נוספים כמו בריאות, חינוך ואיכות חיים. תפיסה זו נובעת מההנחה כי הרווחה הנפשית של האזרחים משפיעה על החברה כולה, החל בתוחלת חיים גבוהה יותר, בריאות טובה יותר, עבודה פרודוקטיבית יותר ועוד. לכן, על פי תפיסה זו הסברה היא כי קובעי מדיניות צריכים להשתמש במדד הרווחה הנפשית כדי ליצור מדיניות יעילה יותר. דוגמה למנהיג שנקט בצעד כזה הוא דייוויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה, שהכריז ​​בשנת 2010 שבריטניה תשתמש במדדי שביעות רצון מהחיים, רגשות חיוביים, רגשות שליליים ומשמעות ומטרה בחיים, כדי לנקוט בצעדים לשיפור רווחת האזרחים.

השלכות חיוביות של רווחה נפשית

בריאות

רווחה נפשית הה עניין מוערך ורצוי עבור הרבה אנשים. מחקרים מראים כי אנשים המדווחים על רמות נמוכות של דיכאון, חרדה וכעס, ומאידך על רמות גבוהות של אופטימיות והנאה מהחיים, הם בעלי סבירות נמוכה יותר למות ממחלות לב. בנוסף, אנשים אלו הם בעלי מערכת חיסונית חזקה יותר ובעלי תוחלת חיים גבוהה יותר.

זוגיות

מחקרים בשנים האחרונות מצביעים על כך שבעלי רמות גבוהות של רווחה נפשית נוטים להיות בעלי כושר רבייה גבוה[20]. כך, למשל, נמצא כי זוגות בעלי רמות סיפוק גבוהות בחייהם נוטים להוליד ילד בשנות הזוגיות הראשונות שלהם[21]. בנוסף, נמצא כי נשים אופטימיות נוטות לאחוז נמוך יותר של הפלות. כמו כן, נמצא קשר בין הורים מדוכאים למקרי לידה טרם הזמן וכמו כן לסיבוכים שאחרי לידה הכוללים יצירת בעיות נוירולוגיות שונות ובמקרי קיצון אף מוות. בנוסף, נמצא כי צאצאים לאימהות בעלות הפרעות חרדה ודיכאון נוטים לסבול בסבירות גבוהה יותר מבעיות כגון דיכאון, בעיות האבסה ומחלות חיסון עצמי.

עבודה

אנשים שמחים יותר הם אנשי עבודה טובים ויעילים יותר. ישנו קשר חזק בין סיפוק במקום העבודה ובין התנהגות ארגונית נאותה הנמדדת לפי יכולתו של העובד 'להגדיל ראש' ולעשות מעשים אשר מעבר לעבודה המצופה ממנו גרידא. מעשים אלו כוללים עזרה לעובדים אחרים, תמיכה בארגון, אי לקיחת ימי חופש שלא לצורך וכו'. בנוסף נמצא כי אנשים שמחים יותר נוטים למעשי התנדבות בצורה תכופה יותר. בנוסף, במחקרים נרחבים אשר נערכו בשוק העבודה מצאו כי רמות גבוהות של רווחה נפשית קשורות בהצלחה בעבודה והקטנת סיכויי פיטורים, וכמו כן משכורותיהם נוטות להיות גבוהות יותר[22].

חברתיות

אחד ההסברים לקשר בין תחושת רווחה נפשית לבין הצלחה הוא כי אנשים שמחים יותר נוטים להתנהגות פרו-חברתית גבוהה יותר. חוקרים בתחום הפסיכולוגיה והרווחה הנפשית מדווחים כי הם מוצאים דפוסים ברורים של התנהגות אלטרואיסטית, חברתית ואוהבת אצל בעלי רמות גבוהות של סיפוק מהחיים. כמו כן, אנשים אלו נוטים להביע רצון רב יותר ליצירת קשרים חברתיים ומתייחסים לחיי החברה שלהם במובנים חיוביים, בהשוואה לאלו אשר מדווחים על רמות נמוכות יותר של סיפוק מהחיים, שנוטים להביע רמות גבוהות של רצון להתנתק מאינטראקציות חברתיות.

מקורות לקידום רווחה נפשית

נהוג להתייחס לחמישה מקורות עיקריים לקידום רווחה נפשית[23], המסודרים לפי סדר התפתחותי, מגיל צעיר:

  • איכות ההתקשרויות הראשונות והיכולת ליצור קשרים בין אישיים - יצירת התקשרות בטוחה ובריאה בין התינוק לבין המטפל העיקרי שלו, שמעניק אהבה, דאגה והיענות לצורכי התינוק, תורמת ליצירת תפיסה של התינוק את עצמו כאהוב ובעל ערך, וכמי שחי בעולם שמור ומוגן. יצירה ושמירה של קשרים בין אישיים בטוחים לאורך כל החיים, מקדמת רווחה נפשית אצל האדם.
  • פיתוח יכולות תואמות גיל - מתוך ההתקשרות הבטוחה וההתנסויות בסביבה, רוכש הפעוט יכולות קוגניטיביות וחברתיות. הצלחה בביצוע משימות ובשליטה על המיומנויות שנרכשו, יוצרת אצל הילד לאורך חייו תחושת מסוגלות עצמית, התורמת לרווחה הנפשית.
  • חשיפה לסביבות המפתחות כלי הסתגלות - סביבות שמאפשרות פיתוח מערכת יחסים לאורך תקופה ארוכה, מעודדות אוטונומיה ויוצרות תחושת השתייכות, הן כאלו שמקדמות רווחה נפשית.
  • פיתוח תחושת מסוגלות ושליטה על מהלך החיים - לפי תאוריית ההעצמה, אדם חש סיפוק רב יותר מחייו כשיש לו אפשרות להחליט החלטות משמעותיות לגבי עצמו, דבר המגביר את תחושת השליטה על חייו. יש לכך השלכות מעשיות על מוסדות חברתיים שונים - מומלץ ליצור לאנשים סביבות ותנאים מעצימים מסוג זה, שיאפשרו הזדמנויות ותחושת שליטה של האדם על חייו, שבעקבותיהן תתפתח רווחה נפשית.
  • פיתוח היכולת להתמודד עם מצבי לחץ באופן אפקטיבי - מגיל ההתבגרות ואילך, פיתוח כישורי חוסן נפשי מקלים על יכולת ההסתגלות וההתמודדות עם מצבי לחץ ומשבר. התמודדות יעילה כזו תורמת הן למניעת מצבי קושי והן לקידום הרווחה הנפשית.

קידום כל המקורות במשולב לאורך החיים, יתרום באופן הטוב ביותר לשיפור הרווחה הנפשית של האדם.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Diener E., and Oishi S. (2004). The Nonobvious Social Psychology of Happiness. Psychological Inquiry.
  • Emmons, R.A. (1986). Personal strivings: An approach to personality and subjective well-being. Journal of personality and social psychology, 51, 1058 – 1068.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: רוחה נפשית

הערות שוליים

  1. ^ Diener, E., Heintzelman, S. J., Kushlev, K., Tay, L., Wirtz, D., Lutes, L. D., Oishi, S., Findings all psychologists should know from the new science on subjective well-being, Canadian Psychology/Psychologie Canadienne, 2017, עמ' 58, 87-10
  2. ^ OECD Guidelines on Measuring Subjective Well-being, Paris: OECD Publishing, 2013
  3. ^ בטיפולנט | פורטל לשירותים פסיכולוגיים בישראל, המחקר על רווחה נפשית סובייקטיבית תופס תאוצה
  4. ^ Diener, E, Subjective well-being, Psychological Bulletin, 1984, עמ' 95, 542-575
  5. ^ Richard E. Lucas and Ed Diener, Personality and subjective Well-being: current issues and controversies, APA Handbook of Personality and Social Psychology: . Personality Processes and Individual Differences vol.4, 2015, עמ' 577-599
  6. ^ 6.0 6.1 Richard E. Lucas and Ed Diener, Personality and subjective Well-being: current issues and controversies, APA Handbook of Personality and Social Psychology: . Personality Processes and Individual Differences vol.4, 2015, עמ' 577-599
  7. ^ Diener, E., Emmons, R. A., Larsen, R. J., & Griffin, S, The Satisfaction with Life Scale, Journal of Personality Assessment, 1985, עמ' 49, 71-75
  8. ^ 8.0 8.1 Diener, E., Wirtz, D., Tov, W., Kim-Prieto, C., Choi. D., Oishi, S., & Biswas-Diener, R., New measures of well-being: Flourishing and positive and negative feelings, Social Indicators Research 39, 2009, עמ' 247-266
  9. ^ Headey, B., & Wearing, A., Understanding Happiness, Longman Chesire
  10. ^ Brickman, P., & Campbell, D.T., Hedonic relativism and planning the good society, Adaptation Level Theory: A Symposium, עמ' 287-304
  11. ^ McCrae, R. and Costa, P., Adding Liebe und Arbeit: The Full Five-Factor Model and Well-Being, Personality and Social Psychology Bulletin 17(2), 1991, עמ' 227-232 doi: doi:10.1177/014616729101700217
  12. ^ DeNeve, M., Kristina & Cooper, Harris, The Happy Personality: A Meta-Analysis of Personality Traits and Subjective Well-Being, Psychological bulletin, 1998, עמ' 124, 197-229 doi: doi:10.1037/0033-2909.124.2.197
  13. ^ 13.0 13.1 Steel, P., Schmidt, J., & Shultz, J., Refining the relationship between personality and subjective well-being, Psychological Bulletin, 2008, עמ' 134, 138–161 doi: doi:10.1037/0033-2909.134.1.138
  14. ^ Jovanovic, V., & Brdaric, D. (2012). Did curiosity kill the cat? Evidence from subjective well-being in adolescents. Personality and Individual Differences,52(3), 380-384.
  15. ^ Diener, E., Suh, E. M., Lucas, R. E., & Smith, H. L., Subjective well-being: Three decades of progress, Psychological Bulletin, 1999, עמ' 125, 276–302 doi: doi:10.1037/0033-2909.125.2.276
  16. ^ Myers, D. G., The funds, friends, and faith of happy people, American Psychologist, 2000 doi: doi:10.1037/0003-066X.55.1.56
  17. ^ Argyle, M., Causes and correlates of happiness, Well-being: The foundations of hedonic psychology, 1999, עמ' 353–373
  18. ^ Lykken, D., & Tellegen, A., Happiness is a stochastic phenomenon, Psychological Science 7, 1996, עמ' 186–189 doi: doi:10.1111/j.1467-9280.1996.tb00355.x
  19. ^ Diener, E., & Seligman, M. E. P., Beyond money: Toward an economy of well-bein, Psychological Science in the Public Interest 5, 2004, עמ' 1–31 doi: doi:10.1111/ j.0963-7214.2004.00501001.x
  20. ^ Blanchflower, D., & Oswald, A., Money and happiness: An empirical study, Scandinavian Journal of Economics, 2004, עמ' 393–415 doi: doi:10.1111/ j.0347-0520.2004.00369.x
  21. ^ Luhmann, M., Eid, M., Lucas, R. E., & Diener, E., Are happy people lucky people? Life satisfaction as a predictor of life events, Unpublished manuscript, University of Chicago, Chicago, IL, 2011
  22. ^ Boehm, J., & Lyubomirsky, S., Does happiness promote career success?, Journal of Career Assessment 16, 2008, עמ' 101–116 doi: doi:10.1177/1069072707308140
  23. ^ E. L. Cowen, The enhancement of psychological wellness: challenges and opportunities, American Journal of Community Psychology 22, April 1994, עמ' 149–179
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

רווחה נפשית24992692

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רווחה_נפשית&oldid=2088330"