אלברט בנדורה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. אלברט בנדורה (באנגלית: Albert Bandura; נולד ב-4 בדצמבר 1925), הוא פסיכולוג וחוקר מרכזי בתחום הפסיכולוגיה החברתית. מהוגי תאוריית הלמידה החברתית-קוגניטיבית ומושג המסוגלות העצמית (self efficacy).
חייו
בנדורה נולד במונדייר שבאלברטה, עיירה קטנה שבה כארבע מאות איש. בן הזקונים מתוך שישה. סיים את לימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת איווה ב-1952, ובהמשך קיבל משרת מרצה בפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, שם הוא מלמד וחוקר עד היום. ב-1974 נבחר לנשיא אגודת הפסיכולוגים האמריקאית.
בנדורה הושפע תחילה מעבודתו של רוברט סירס, על הגורמים המקדימים המשפחתיים של התנהגות חברתית ולמידת הזדהות. מחקריו הראשונים עסקו בתפקידם של מודלים חברתיים ביצירת הנעה והתנהגות של האדם. בשיתוף עם הדוקטורנט הראשון שלו, ריצ'רד וולטרס, ערך בנדורה מחקרים על למידה חברתית ועל תוקפנות. המחקרם הצביעו על תפקידם המכריע של מודלים חברתיים בהשפעה על התנהגות האדם, והובילו לתוכנית מחקר על המנגנון של למידה מתוך צפייה במודל. בשנים 1961–1963 ערך ניסויים שנודעו בהיסטוריה של הפסיכולוגיה בשם "ניסויי בובת בובו" ("ניסוי בנדורה"), בהם הראה כי ילדים שצפו במבוגר שהכה בובה, נטו בהמשך להכות בובה בעצמם, יותר מאשר ילדים שצפו במבוגר שלא הכה בובה.
בעקבות מחקריו בתחום התוקפנות כתב בנדורה את ספריו תוקפנות בני נוער (1959), ותוקפנות: ניתוח של למידה חברתית (1973). ספר נוסף שפרסם הוא למידה חברתית והתפתחות אישיות, ב-1963. ב-1977 פרסם את ספרו תאוריית הלמידה החברתית, שנחשב לאחד מיוצרי השינוי של פני הפסיכולוגיה בשנות השמונים.
בנדורה חקר, בין השאר, כיצד למידה ממודל יכולה להשפיע על הפחתת חרדה בהפרעת פוביה מנחשים, למשל. הוא מצא כי היעילות העצמית של האדם (האמונה בדבר יכולותיו להרגיע את פחדיו מנחשים), היא גורם חשוב שיכול ליצור שינוי בהתנהגות ובחרדה. הוא ערך תוכנית מחקר גדולה בה בדק את תפקידה של היעילות העצמית בפסיכולוגיה תפקודית, והוא ממשיך להתמקד בנושא זה במחקריו.
ב-1986 פרסם בנדורה את ספרו יסודות חברתיים של חשיבה והתנהגות: תאוריה קוגניטיבית-חברתית. בספר הציע תאוריה קוגניטיבית-חברתית לתפקוד האדם, שמדגישה את תפקידם המרכזי של תהליכים קוגניטיביים, עקיפים, רפלקטיביים ובעלי ויסות עצמי, ביצירת הסתגלות ושינוי אצל האדם. שורשי התאוריה הם בגישה שתופסת אנשים כפרואקטיביים, בעלי יכולות ארגון עצמי, ויסות עצמי ורפלקטיביות, לא רק כיצורים שמגיבים ומעוצבים על ידי כוחות סביבתיים, או מונעים על ידי דחפים פנימיים.
בספרו משנת 1997, מסוגלות עצמית: תרגיל השליטה, כתב בנדורה על השלכות תאוריית המסוגלות העצמית בתחומי החינוך, התפתחות, בריאות, פסיכופתולוגיה, עסקים, ויחסים בינלאומיים. הוא הרצה וכתב על נושאים כמו יציאה ממצב של הומלס, התפוצצות אוכלוסין, התנהגות עבריינית, תקשורת המונים, שימוש בסמים, וטרור. הוא מצביע על האופן בו אנשים מראים חוסר מעורבות מוסרית כשהם מבצעים פשעים נגד האנושות, ושואף לחברה בעלת סטנדרטים אנושיים יותר.
בסקר משנת 2002 דורג בנדורה במקום הרביעי ברשימת הפסיכולוגים הבכירים ביותר בכל הזמנים (על פי קריטריונים כגון כמות הציטוטים במאמרים ובספרים), אחרי זיגמונד פרויד, ז'אן פיאז'ה ופרדריק סקינר, ובמקום הראשון ברשימת הפסיכולוגים החיים.[1]
היה נשוי לווירג'יניה וארנס (1921–2011), ונולדו להם שתי בנות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- האתר של אלברט בנדורה על מסוגלות עצמית
- אלברט בנדורה, בלקסיקון הפסיכולוגי בטיפולנט
- אלברט בנדורה בספרייה הווירטואלית של מט"ח
- אורית כהן ודנה פרידמן, בנדורה - גישת הלמידה החברתית: ויסות עצמי ומסוגלות עצמית
- אורית כהן ודנה פרידמן, בנדורה - גישת הלמידה החברתית: למידה על ידי חיקוי
- אורית כהן ודנה פרידמן, בנדורה - גישת הלמידה החברתית: עקרון ההדדיות
- אורית כהן ודנה פרידמן, בנדורה - גישת הלמידה החברתית: חיזוק ועונש
הערות שוליים
- ^ דירוג 100 הפסיכולוגים הבכירים, מתוך המאמר: Haggbloom et al. (2002). The 100 Most Eminent Psychologists of the 20th Century. Review of General Psychology, 6, 139-152.