תהילים ל"ד

תהילים ל"ד לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרֲשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ.
(א) לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרֲשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ. (ב) אֲבָרֲכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי. (ג) בַּה' תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ. (ד) גַּדְּלוּ לַה' אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו. (ה) דָּרַשְׁתִּי אֶת ה' וְעָנָנִי וּמִכָּל מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי. (ו) הִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ וּפְנֵיהֶם אַל יֶחְפָּרוּ. (ז) זֶה עָנִי קָרָא וַה' שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ. (ח) חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם. (ט) טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה' אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ. (י) יְראוּ אֶת ה' קְדֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו. (יא) כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב. (יב) לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם. (יג) מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. (יד) נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. (טו) סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ. (טז) עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם. (יז) פְּנֵי ה' בְּעֹשֵׂי רָע לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם. (יח) צָעֲקוּ וַה' שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם. (יט) קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ. (כ) רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ ה'. (כא) שֹׁמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה. (כב) תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ. (כג) פּוֹדֶה ה' נֶפֶשׁ עֲבָדָיו וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל הַחֹסִים בּוֹ.

תהילים ל"ד הוא המזמור השלושים וארבעה בספר תהילים (לפי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים, המזמור ממוספר כמזמור ה-33). מזמור זה הוא אחד משלושה עשר המזמורים המשלבים בכותרתם אזכור לאירועים הקשורים בחייו של דוד. המזמור בנוי מאכרוסטיכון אלפביתי והחל מפסוק ב' ועד פסוק כ"ג - כל פסוק נפתח באות אחרת מהאלפבית לפי הסדר. המזמור נפתח בכותרת 'לְדָוִד' שלא כדוגמת מזמורים אחרים הפותחים בכותרתם ב-'מִזְמוֹר לְדָוִד'. מזמור זה נכלל בפסוקי דזמרא של שבת ויום טוב ונאמר לפני ברכו של תפילת שחרית. שלושה פסוקים מסוף המזמור: ”מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.” (פס' י"ג-ט"ו) הפכו למטבעות לשון ואף הולחנו על ידי ברוך חייט וזכו למגוון רחב של ביצועים.

מבנה המזמור

המזמור בנוי מאקרוסטיכון. לאחר הכותרת מזמין בעל המזמור את קהל השומעים להצטרף אליו בדברי שבח לה'.(ב' - ד') בחלקו הבא של המזמור מתאר המשורר כיצד ניצל (ה - ח') החלק הרביעי של המזמור הוא תיאור עיקרה של יראת ה'.(ט' - ט"ו) מכאן עובר המשורר לתיאור תורת הגמול.(ט"ז-כ"ג)

תוכנו של המזמור

היבט תיאולוגי

החוויה שמתאר מחבר המזמור יוצא מתוך האסון האישי והפרטי ומזמנת את הכלל לתוכה. המצב הספציפי שבו נמצא המשורר נלמד רק מרמזים ואין בו עדות לצרה קונקרטית. דברי המשורר בפסוק ה':”דָּרַשְׁתִּי אֶת ה' וְעָנָנִי וּמִכָּל מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי.” עוברים בהמשך טרנספורמציה ומכלילים את הציבור כולו:”צָעֲקוּ וַה' שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם.”.

המעברים הללו מעידים שבעיני המשורר הצלתו האישית לא הייתה בגדר חסד אישי וחד פעמי, שכן זו דרכו של ה', להיענות לצדיקים, מתוך השגחתו המתמדת עליהם ועל מעשיהם: ”עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם” (פס' ט"ז)אם כך, ניתן לומר שהמתפלל איננו חווה את ישועתו והצלתו כמהפך, אלא כדרך התגלות נוספת של ה'.

אם כן, זהו מזמור שבח חכמתי, שבו מבוססות המסקנות החכמתיות על ניסיונו האישי של המשורר, אולם אין הניסיון האישי עיקר, כי אם החוויה הדידקטית.

כותרת המזמור

כותרת המזמור בפסוק א', מעוררת קושי. "לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרֲשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ" אבימלך מלך גרר ידוע מסיפור ירידת אברהם לגרר ואינו קשור באירועים מחיי דוד. פרשנים מזהים את אבימלך באכיש מלך פלשתים. רש"י מפרש: "לפני אבימלך - כך כך מלכי פלשתים נקראים, וכל מלכי מצרים -פרעה ואף על פי ששמו אכיש קוראים לו אבימלך." אבן עזרא דורש כי 'לאכיש היו שני שמות וכמוהו רבים'. על הקושי עונה גם מדרש תהילים לפסוק: ""וכי אבימלך היה והלא אכיש היה, ולמה נקרא שמו אבימלך, שהיה צדיק כאבימלך"

תהילים ל"ד בכתב יד פארמה

אמצעים אמנותיים במזמור

במזמור כמה תקבולות ביניהם: בפסוק ב' יש תקבולת נרדפת וצולבת. ייחודה של תקבולת זו שהיא תקבולת של שם ופועל. הצלע הראשונה: "אֲבָרְכָה אֶת-ה' בְּכָל-עֵת" מקבילה לצלע השניי "תָּמִיד, תְּהִלָּתוֹ בְּפִי". פסוק ג' מעוצב על דרך תקבות משלימה. בפסוק הדובר אומר שהוא ישמח בה'. בצלע השנייה של הפסוק "ענווים" ישמעו את ה' והם ישמחו בו גם הם. בפסוק י"א הדימוי: "כְּפִירִים, רָשׁוּ וְרָעֵבוּ; וְדֹרְשֵׁי ה', לֹא-יַחְסְרוּ כָל-טוֹב" . משורר תהילים משתמש בדימוי הכפירים כאנשים כוחניים המנצלים את החלשים. כך מביע המשורר את ייראת האל וכבודו.

קישורים חיצוניים

• נצור לשונך מרע יהודה איזנברג, מתוך מבחר תכניות ששודרו בקול ישראל במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25696668תהילים ל"ד