דימוי

דימוי הוא אמצעי פיגורטיבי הבא לתאר מושג כלשהו באמצעות השוואה למושג משדה סמנטי (שדה משמעות) אחר / מקביל. ההשוואה מתבצעת על פי רוב באמצעות תכונה (אטריבוּט) או תכונות המשותפות לשניהם ומתווכות ביניהם אסוציאטיבית. ככל אמצעי פיגורטיבי, הדימוי נמצא בשימוש שכיח להמחשת רגשות ותחושות סובייקטיביות או מושגים מופשטים באמצעות תמונה קונקרטית. משתמשים בדימוי פעמים רבות כטכניקה ברטוריקה.

מאפייני הדימוי

הדימוי מאופיין בדרך-כלל על ידי מילה או מילית המתארת הקבלה ("כ", "כמו" - למשל "צדיק כתמר יפרח") או השוואה ("מ", "יותר מ" - למשל "אני ירוקה מעשב"), אך לעיתים מופיע בהשמטת מילים אלו כאשר הן מובנות מתוך התחביר, כך למשל בביטוי "יששכר - חמור גרם" (ספר בראשית).

הדימוי נבדל מהמטפורה בכך שהוא רק משווה או מדמה בין שני האלמנטים, אך אינו מאפשר מימוש של העברת המשמעות ביניהם. להמחשה: אם נאמר כי "דוד הוא ים" ניתן בשורה הבאה להמשיך ולומר ש"גליו של דוד מתנפצים אל חוף גופי". פעולה כזו לא תהיה אפשרית אם נשתמש בדימוי ונאמר "דוד הוא כמו ים". עם זאת, ישנם חוקרים המתנגדים לחלוקה זו, ורואים בדימוי סוג מסוים של מטפורה, המציינת במפורש שבין חלקיה יש קשר של דמיון.

נוהגים להבדיל בין דימוי סגור, שבו מופיעה במפורש התכונה (או התכונות) אותם חולקים שני הגורמים המושווים (למשל "דויד מהיר כברק") ודימוי פתוח שבו לא מופיעה כל תכונה מפורשת, ומישור ההשוואה נותר לקורא. למשל, בדימוי "שפתותיך כמו שושנה", מוצגת השוואה בין השפתיים הנשיות לבין הפרח, אך לא מובהר האם ההשוואה נוגעת לצבע האדום, לריח, למרקם או לתכונה אחרת. במקרה זה, הדימוי הפתוח נוגע במספר חושים בו זמנית ומאפשר ליצור מספר השוואות בדימוי יחיד.

יצירת דימוי בעיצוב (Image Making)

החשיבות של יצירת דימויים מקוריים עלתה מאד בשנים האחרונות עקב הנגישות לדימויים ברשת. איור מוכר כשיטה מקובלת להמחשת טקסט באופן חזותי. לעומת זאת יצירת דימוי בעולם העיצוב הוא המרחב של מעצב התקשורת החזותית להעברת מסר.

הבדל נוסף בין שני התחומים הוא שאיור מחויב בנוכחות של טקסט, לעומת דימוי בתקשורת חזותית היכול להכיל את המסר במלואו. העברת מסר באופן חזותי מאפשרת יצירת רבדים ותקשורת מורכבת עם הצופה כמו יצירת רגש, יצירת הקשר, יצירת חוויה והנעה לפעולה.

דוגמאות לדימויים

בספרות:

• "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח" (ספר תהלים, פרק א', פסוק ג')
• "כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים כן העצל לשולחיו" (ספר משלי, פרק י', פסוק כ"ו)
• "כל זמן שהיינו יחדיו, היינו כמספריים טובים ומועילים" (יהודה עמיחי)

בעיתונות:

• "לחוות דעתה של יחימוביץ' על אתיקה עיתונאית יש בערך אותו תוקף מוסרי שיש לחוות דעתו של אלחנן טננבאום על אהבת מולדת" (נחום ברנע.)

הדימוי בכתיבה עיונית

קשר בין הדימוי ובין המשך הדיון

בכתיבה עיונית, שימוש בדימוי יכול להועיל בבניית הפתיחה למאמר או לפרק בספר עיון. משפט הפתיחה יכול להעביר את הקורא מעולמו שלו לעולם המאמר, וכך לגשר על הפער ביניהם. עם זאת, לא די בדימוי מבריק כדי לבנות גשר זה; יש גם ליצור קשר הדוק בין הדימוי ובין המשך הדיון.
לנקודה זו מתייחס חיים גנז במסגרת דברי ביקורת על כתיבתו של אהרן ברק בספר "שיקול דעת שיפוטי". בהתייחס לאחד הדימויים בהם השתמש ברק, כותב גנז:

הדימוי האחרון של ברק, זה של היצירה השיפוטית כספר הנכתב בהמשכים, שאול מדוורקין. כשדוורקין משתמש בדימוי זה, הוא מפתח את פרטיו על-פני עמודים רבים ואורג אותם אל סבך מורכב של טענות תאורטיות. ברק אינו מפתח את דימוייו. הוא לא מעשיר אותם בפרטים. הוא לא קושר אותם למערכת מורכבת יותר של המושג התאורטי שאותו הם אמורים להסביר.

לקריאה נוספת

• שמעון זנדבנק, "מזשיר - מדריך לשירה" הוצאת כתר, 2002
• דוד פישלוב, כמטר שמים - עיונים בדימוי הפואטי, הוצאת מאגנס, תשנ"ו