שותפות (הלכה)
בהלכה, שותפות היא בעלות משותפת של שני אנשים על נכס או בעסק. חוקי השותפות עוסקים בהגדרת מהות בעלותו של כל אחד מהשותפים בתוך מסגרת השותפות, זכויותיו בנכס ויכולתו להגביל את צעדי השותף כשאינו מסכים להם; לשאלות אלו ישנן השלכות גם בתחומי הלכה אחרים. ובהליך פירוק השותפות או התנהלות נפרדת בתוך מסגרת השותפות, להן מוקדש הפרק הראשון במסכת בבא בתרא.
שותפות בנכסים
יחסי השותפות
הר"ן מקשה קושיא שסותרת את ההנחה לפיה לכל אחד מהשותפים יש בעלות מסוימת על כל השדה, כאשר מדובר בחצר שאין בה דין חלוקה - כלומר שאין בה שמונה אמות שניתן לחלק אותם לשני השותפים. על פי ההלכה האומרת שבמקרה כזה מכיוון שאין די שטח לחלק את השדה ניתן לשותף לומר לשני "גוד או אגוד" - לחלוק ביניהם, על פי זה מקשה הר"ן כיצד יכול שותף אחד לאסור על השני את חלקו, הרי גם חלקו שייך במידה מסוימת לשותף השני, והכיצד אדם אוסר דבר שאינו שלו?
מכח קושיא זו מסביר הר"ן, כי לא ייתכן לומר שלכל אחד מהשותפים יש בעלות מסוימת בכל השדה, שכן בעלות אינה ניתנת לחלוקה; דבר השייך לאדם כל שהוא לא שייך כלל לאדם אחר, וכן ההפך. ולכן הסברה מחייבת לומר, שלכל אחד משנים, יש מחצית נפרדת ומסוימת מהשדה השייכת לו לגמרי, אלא שהשותפות מחילה על כל חלק השייך לאחד מהשותפים, שעבוד לשותף השני, כך שלכל אחד יש חצי מהקרקע השייכת לו וחצי מהקרקע שמשועבדת לו. ולכן, יכול כל אחד מהשותפים לאסור את חלקו על חברו, שכן לחברו יש רק קנין שעבוד בשדה, וההלכה קובעת כי על ידי איסורי קונם ניתן להפקיע שעבוד. ולדעה הסוברת שיש ברירה כל אחד קונה גוף לעניין הזמנים שבהם הוא ישתמש וכל זמן שהוא משתמש מתברר למפרע שאת הזמן הזה הוא קנה.
לעומת זאת, הרמב"ן[1] סבור, שבשותפות יש לכל אחד מהם בעלות מסוימת בכל החצר[2]. בזאת מתרץ הרמב"ן את הקושיא לכאורה; שבמחלוקת זו ההלכה נפסקת כרבי אליעזר בן יעקב האומר יש ברירה, ואילו בדיני ברירה ההלכה נפסקת שאין ברירה. לפי דבריו של הרמב"ן, ברירה זו שונה מדיני ברירה של כל הש"ס, שכן אין מדובר בספק שיש לבררו לאחר זמן, אלא בדין ברור מלכתחילה, ששימושו של כל אחד מהשותפים הוא בכל השדה.
ברירה: הגדרת בעלות השותפים בתוך השותפות
במשנה מסכת נדרים[3] הוצג מקרה בו שני אנשים חלקו בעלות על חצר אחת, אחד מהם אסר על השני ליהנות מחצר זו.
יש מחלוקת האם איסור זה תקף. חכמים טענו שאסור לשותף ליהנות מהחצר, שכן החפץ הוא גם של חברו, לחבר מותר להתנות תנאים לגבי השימוש בחצר ואם השותף יעשה בחצר שימוש\ הוא יהנה מחפציו או קרקעותיו של חברו. רבי אליעזר בן יעקב סובר שמותר לשותף ליהנות מהחצר. נימוקו מסתמך על הגמרא במסכת בבא קמא[4], המחלוקת היא באופן חלוקת השותפות; והתלויה במחלוקת אחרת, בענייני ברירה. לפי שיטת רבי אליעזר בן יעקב, יש ברירה, כאשר שני אנשים קונים חצר בשותפות, הם קונים אותה מתוך ידיעה שכל אחד מהם יוכל להשתמש בחצר לפי ההסכם ובזמן הקצוב לו, ולמרות שלא ידוע מראש מה יהיה החלק והזמן שבו כל אחד מהם השתמש, כאשר אחד מהם משתמש בקרקע לפי ההסכם, הוא עושה שימוש בחלק שנקנה מכספו. חכמים אינם מסכימים לדין זה, שכן לשיטתם "אין ברירה", ולכן השותפות בקרקע היא מעורבבת וכל אחד מהם משתמש בחלקים של שניהם.
השלכות הלכתיות של שאלת הברירה
גידולים חקלאיים שצמחו אצל יהודי בארץ ישראל חייבים בתרומות ומעשרות, וכל עוד לא הופרשו תרומות ומעשרות, הגידולים נחשבים לטבל האסור באכילה. לאחר שיופרשו תרומות ומעשרות, שאר הגידולים יותרו באכילה. לעומתם, גידולי גוי פטורים מתרומות ומעשרות.
במקרה שגוי ויהודי שותפים בשדה, לפי הסוברים "יש ברירה", ברגע שהשותפים חולקים ביניהם את תנובת השדה, מתברר למפרע שהחלק שכל אחד קיבל היה שלו מלכתחילה (בדומה לאחים שמחלקים ירושה), וממילא חלק היהודי יהיה טבל וחלק הגוי חולין, כדין גידולי גוי שפטורים מתרומות ומעשרות. ואילו לדעת הסוברים "אין ברירה", גם לאחר החלוקה ישאר מצב של "טבל וחולין מעורבים זה בזה" בין בפירות בחלק היהודי ובין בחלק הגוי, כי לפני החלוקה היה לכל אחד חלק בכל אחד ואחד מהפירות, והחלוקה לא מבררת למפרע.
בהמה וכלים הנמצאים בבעלות משותפת של אנשים שונים, תחום השבת של הבהמה והכלים הוא כתחום השבת של שניהם ולחומרא, היינו שתחום השבת שלהם הוא רק במקום שכל בעליהם יכולים ללכת אליו, ולא במקום שרק חלק מבעליהם יכולים ללכת[5]. דין זה הוא אף כלפי תבשיל, במקרה ואישה שאלה מחברתה, שלה תחום שבת אחר, תבלין לתבשיל[6] (התבלין אינו בטל בתבשיל מפני שהוא דבר שיש לו מתירין). דין זה נוגע בעיקר ליום טוב שאין בו איסור הוצאה מרשות לרשות, שכן בשבת בדרך כלל אסור לטלטל חפצים בשטח פתוח, שנחשב לכרמלית.
ניתן לזכות חפצים לאחרים קודם כניסת השבת או החג על ידי אחר, על מנת שתחום השבת שלהם יהיה כתחום השבת של אחרים ולא כתחום השבת של בעליהם בעת כניסת השבת או החג[7].
פירוק השותפות
ערך מורחב – חלוקת שותפות (הלכה)
שותפים בנכס משותף יש זכות לכל אחד מהשותפים לתבוע את פירוק השותפות (ובתנאי שלא התחייבו זה לזה בקניין לא לפרק את השותפות למשך כמה שנים או לעולם), אמנם כמה אפשרויות שונות לפרק את השותפות:
- האפשרות הראשונה והעיקרית היא חלוקת הנכסים בין כל השותפים, על חלוקה זו אומרת הגמרא[8] ”כל שיחלק ושמו עליו חולקין ואם לאו אין חולקין”.
- האפשרות השנייה היא פירוק על ידי תביעת גוד או איגוד, משמעותה של תביעה זו היא שהתובע או הנתבע צריכים למכור את חלקם לשותף השני, אפשרות זאת ניתנת רק במקרה בו אפשרות החלוקה אינה קיימת[א], ישנם אמוראים[9] ששללו את האפשרות הזאת אך הגמרא פוסקת[10] ”אמר אמימר והלכתא אית דינא דגוד או איגוד”.
- האפשרות השלישית היא השכרת הנכסים, באפשרות זאת הבעלות נשארת משותפת, אבל השותפים אינם משתמשים בנכסים יחד, אלא משכירים אותם ומחלקים ביניהם את דמי השכירות[11], אפשרות זאת נאמרה דווקא באופן שהנכסים עומדים להשכרה, ובאופן שאין השותפים מעוניינים ב"גוד או איגוד".
- האפשרות הרביעית היא חלוקת זמן השימוש, גם באפשרות זאת הבעלות נשארת משותפת, והשותפים אינם משתמשים יחד בנכסים, אלא מחלקים את זמן החלוקה ביניהם[ב] אפשרות זאת נאמרה במקום שאין הנכסים עומדים להשכרה ואין השותפים מעוניינים ב"גוד או איגוד".
שותפות עסקית בהלכה
קישורים חיצוניים
- הערך "שותפין", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
- הרב מרדכי קויפמן, שיתוף נכסים, בתוך סדרת חוק לישראל, ירושלים תשס"ט
ביאורים והרחבות
- ^ אמנם החזון איש חלק נזיקין מסכת בבא בתרא סימן ח' מסתפק מה הדין כששני השותפים אינם מעוניינים בחלוקת נכסים, האם יש תביעת גוד או איגוד או לא
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ג עמוד א',”אמר ליה רבא לרב נחמן, לדידך דאמרת לית דינא דגוד או איגוד, בכור ופשוט (אח שאינו בכור) שהניח להם אביהן עבד ובהמה טמאה כיצד עושין, אמר לו. שאני אומר עובד לזה יום אחד ולזה שני ימים”, גמרא זו אמנם נכתבה בהתאם לדעת רב נחמן הסובר שאין דין של "גוד או איגוד", והגמרא פסקה שלא כדבריו, אבל הר"י מיגאש כתב שדין זה של חלוקה לפי ימים מוסכם על כל הדעות, ולהלכה הרמב"ם והשולחן ערוך כתבו כדברי הר"י מיגאש.
הערות שוליים
- ^ מובא בר"ן שם.
- ^ וכן כתב רבי חיים סולובייצ'יק בספרו רבינו חיים הלוי על הרמב"ם עמ' ס"ט, בהלכות בכורות.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף מ"ה עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ"א עמוד ב'.
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצז סעיף י
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצז סעיף יא
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצז סעיף יז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"א עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ג עמוד א'. ”אין בהם כדי לזה וכדי לזה (כלומר: אין הנכסים מספיק חשובים כדי שיהיה אפשר לחלקם לשנים ויהיה "שמו עליו"), רב יהודה אמר אית דינא דגוד או איגוד רב נחמן אמר לית דינא דגוד או איגוד”
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ג עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ג עמוד א', ”שני אחים אחד עני ואחד עשיר, והניח להם אביהן מרחץ ובית הבד, עשאן לשכר השכר לאמצע, עשאן לעצמו הרי עשיר אומר לעני קח לך עבדים וירחצו במרחץ, קח לך זיתים ובא ועשה בבית הבד.”
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
22679492שותפות (משפט עברי)