רוני בר-און
_(cropped).jpg) | |||||||
| לידה |
2 ביוני 1948 (גיל: 76) תל אביב, ישראל | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||||
| השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים | ||||||
| סיעה | הליכוד, קדימה | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
רוני חיים בר-און (נולד ב-2 ביוני 1948) הוא משפטן ופוליטיקאי ישראלי, שכיהן כחבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.
ביוגרפיה
בר-און נולד בתל אביב בשם אהרון חיים בירנבאום, להורים דתיים ניצולי השואה. למד בבתי הספר ביל"ו וצייטלין וסיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
פעילות משפטית
עבד כעשרים שנים כעורך דין במגזר הפרטי. לאחר שירות מילואים בצה"ל כלוחם ומפקד בחיל התותחנים הגיע לדרגת סגן-אלוף ושימש שופט בבית המשפט הצבאי לערעורים באזור יהודה ושומרון כ-15 שנים נוספות לאחר גיל הפרישה משירות מילואים.
בין התפקידים הציבוריים שמילא בתחום המשפטי: חבר הוועד המרכזי והיחידה הארצית של לשכת עורכי הדין בישראל, חבר המועצה לבתי הדין המנהליים וחבר ועדת הסנגוריה הציבורית.
באמצע העשור השני של המאה ה-21 שימש בר-און, בין היתר, כאחד מעורכי דינו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט.
פעילות פוליטית
כסטודנט הצטרף בר-און לפעילות בסניף ירושלים של תנועת החרות, ונבחר כחבר מרכז הליכוד.
בשנת 1997 היה מושאה של פרשת בר-און חברון, במסגרתה מונה ליועץ המשפטי לממשלה. בעקבות ביקורת חריפה על נסיבות מינויו ועל מידת התאמתו לתפקיד, התפטר מהתפקיד לאחר 48 שעות[1].
בשנת 2003 נבחר לכנסת ה־16 מטעם הליכוד, וכיהן כיושב ראש ועדת הכנסת (10 במרץ 2003 - 18 בינואר 2006). ב-7 בנובמבר 2005 נכשל מינויו לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה בממשלת ישראל השלושים לאחר שהכנסת דחתה את הודעה הממשלה על צירוף השרים, וזאת בשל הפילוג בליכוד. עם הקמת מפלגת קדימה על ידי אריאל שרון בסוף נובמבר 2005, עבר לצדו של שרון ושימש יו"ר הסיעה החדשה, שנקראה תחילה "אחריות לאומית". ב־18 בינואר 2006 מונה לשר התשתיות הלאומיות ושר המדע והטכנולוגיה.
ב־4 במאי 2006, לאחר הבחירות לכנסת השבע עשרה, עם כינון ממשלת ישראל השלושים ואחת, מונה לשר הפנים ושימש נציג הממשלה בוועדה לבחירת שופטים (יחד עם שר המשפטים). ב־4 ביולי 2007 חדל מלכהן בתפקידים אלה והחל לכהן כשר האוצר, כשלושה חודשים לאחר שהשר הקודם, אברהם הירשזון, השעה עצמו מהתפקיד.
ביוני 2008 הכריז בר-און על תוכנית להמשך הרפורמה במס הכנסה, שמרכיביה:
- המשך הפחתת שיעורי המס על יחידים.
- המשך הפחתת שיעורי המס על חברות.
- מתן רבע נקודת זיכוי נוספת לכל תושב.
- ביטול הפטור ממס הכנסה לקרן השתלמות.
המרכיב האחרון נתקל בהתנגדות חריפה של ההסתדרות החדשה, שהכריזה על כוונתה לצאת לשביתה כללית עקב צעד זה, ובעקבות זאת נסוג בר-און מתוכניתו[2].
ברבע האחרון של 2008 נדרשו בר-און ומשרדו להתמודד עם השפעותיו של המשבר הכלכלי העולמי, ובפרט השפעתו על יציבותם על עסקים, על שווי החיסכון בקופות הגמל ועל התעסוקה. על אף לחצים אדירים מגורמים בעלי עניין סירב בר-און לספק רשת ביטחון לטייקונים מתוך סברה כי מצב השוק הישראלי יציב וחזק דיו - החלטה שבדיעבד הוסברה על ידי כלכלנים בכזו שאפשרה למשק הישראלי לצלוח את המשבר ביציבות וללא פגיעה מהותית.
בשנת 2008 נחשפו צילומי וידאו המראים כי בהצבעה בכנסת בשנת 2003, הצביע בר-און במקום ח"כ ענבל גבריאלי. צילומים אלה סותרים עדות שמסר ב-2003: "לא ביצעתי הצבעה כפולה במקום ענבל גבריאלי"[3]. לאחר שנחשפו הצילומים טען בר-און כי גבריאלי מסרה לו את רשותה להצביע במקומה, אך גבריאלי התראיינה לערוץ 2 והכחישה מכל וכל כי הסכימה להצבעתו של בר-און[4]. אולם בעדותה במשטרה אמרה שייתכן שנתנה לו את הסכמתה להצביע במקומה. לאחר שהיועמ"ש, מני מזוז, ופרקליט המדינה, משה לדור, הורו שלא לפתוח בחקירה[5], החליטה ועדת האתיקה של הכנסת לנזוף בבר-און נזיפה חמורה: "אין ספק שבר-און עבר עבירות אתיות חמורות, הן בעצם ההצבעה הכפולה, והן בהתנהלותו לאחר הצבעה זו"[6].
לאחר סיום תפקידו כשר אוצר, העיתונאי והכתב הכלכלי נחמיה שטרסלר, כתב בעיתון דה מרקר שהוא רואה בו את "איש השנה בכלכלה" לשנת 2009 כשר אוצר מוצלח[7][8].
במסגרת הכנסת ה-18 כיהן בר-און כיושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה לאחר שהחליף ב-27 ביולי 2011 את יואל חסון (עד 16 במאי 2012). לאחר הצטרפות מפלגתו לקואליציה שבראשות בנימין נתניהו מונה בר-און ליושב ראש ועדת החוץ והביטחון במקומו של שאול מופז. הוא נשאר בתפקידו זה גם לאחר שקדימה פרשה מהקואליציה. במהלך כהונתו בכנסת ה-18 יזם, יחד עם גדעון עזרא, תיקון לפקודת העיריות הקובע כי הגשת קובלנה פלילית פרטית נגד עובד רשות מקומית בשל מעשה שעשה תוך מילוי תפקידו תהיה טעונה את אישור היועץ המשפטי לממשלה, בדומה להליך המקובל לגבי עובדי המדינה. בנוסף, לאחר התפטרותו מהכנסת של צחי הנגבי, הוביל את חקיקתו של החוק לפינוי שדות מוקשים, שיזם האחרון. ב-16 במאי 2012 מונה לעמוד בוועדת החוץ והביטחון ועמד בראשה עד 5 בפברואר 2013. ב-5 בדצמבר 2012 הודיע בר-און על פרישתו מן החיים הפוליטיים[9]
פעילות עסקית
בר און דירקטור במספר חברות ציבוריות בהן בנק משכן, גזית גלוב, אלרוב נדל"ן ומלונאות וקרן הפנסיה "מגן זהב". בדצמבר 2015 מונה לדירקטור בחברת דלק קידוחים. בדצמבר 2021 מונה ליו"ר הדירקטוריון של חברת תמר פטרוליום.
פעילות ציבורית
שימש בתפקידים ציבוריים שונים בהם יושב־ראש המועצה להסדר ההימורים בספורט, יושב־ראש הנהלת אגודת בית"ר ירושלים, ממלא־מקום יושב־ראש מועצת המנהלים של תיאטרון ירושלים. בשנת 2015 החל לשדר עם עירית לינור את התוכנית המילה האחרונה בגלי צה"ל, עד לפרישתו מהתוכנית כעבור כשנה, עקב שינוי שעת שידורה[10].
נכון ל-2021 משמש בר-און כמגיש מחליף בתוכנית "בן כספית ואריה אלדד" המשודרת ב-103fm, במקומו של כספית.
פעילות בתחום ההימורים
לאחר שמונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה בעת פרשת בר-און חברון, פורסם כי הוא מרבה להמר באלפי דולרים בקזינו בלונדון, וכן כי השתתף בסדנת המודעות העצמית איי אם. בעקבות הפרסומים, שאול יהלום יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט הביע את התנגדותו למינוי[11].
כאמור, שלש שנים לאחר מכן, בשנת 2000 מונה ליושב-ראש המועצה להסדר ההימורים בספורט[12]. כיושב ראש הרשות נפתחה נגדו ונגד המועצה תביעת דיבה בהיקף עצום, כאשר פיטר חוקר הימורים ופרסם דעה שלילית לגביו. התביעה נדחתה ובית המשפט קבע שלבר-און הייתה הזכות לפטרו עקב ההוצאות הגבוהות למועצה[13][14]. במהלך משפט אחר נגד המועצה להימורים, לא שיתף פעולה והתובע ביקש להכריז עליו כעד עוין. בסופו של דבר נדחתה התביעה האישית נגדו[15].
בפברואר 2004 בר-און הציע הצעת תיקון לחוק העונשים, המונעת הפעלה בישראל של אתרי הימורים מקוונים, ואת השימוש בהם[16].
באוקטובר שנת 2007 אושרה הצעת חוק שהגיש בר-און, ועוד קודם לכן הייתה תקנה שאכף בעת היותו שר אוצר, לפיה נאסר על מפעל הפיס למכור הימורים לקטינים[17].
בשנת 2008 כשר אוצר התנגד ליוזמת שר הספורט דאז ראלב מג'אדלה להתיר הימורים במרוצי סוסים בישראל[18].
משרד עורכי הדין "רימון-כהן-שינקמן" שיעץ לבר-און בעת היותו שר האוצר, התמחה בין היתר בהגנה וייעוץ משפטי להשקת אתרי הימורים במרשתת והפעלתם, ולאנשי עסקים שעשו את הונם מכך[19].
חיים אישיים
בר און מתגורר במוצא עילית. הוא נשוי לבינה, שכיהנה בשנים 2013–2014 כמנכ"לית משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל, ואב לשלושה. אחותו, גילה הרץ, הייתה חברת מועצת עיריית תל אביב-יפו.
לקריאה נוספת
- דינה זילבר, בשם החוק: היועץ המשפטי לממשלה והפרשות שטלטלו את המדינה, פרק 13, הוצאת דביר, 2012
קישורים חיצוניים
רוני בר-און, באתר הכנסת - רוני בר-און, באתר כנסת פתוחה
כרטיס ביקור – רוני בר-און, בערוץ כנסת באתר יוטיוב- רוני בר-און באתר משרד האוצר
- פרשת בראון-חברון, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
- גדעון אלון, כל החיים לפני, באתר הארץ, 5 ביוני 2006
- מוטי בסוק, דרכו של רוני בר-און למשרד האוצר, באתר TheMarker, 1 ביולי 2007
- מוטי בסוק, רוני בר-און: ניהלנו מדיניות אחראית ולא קפיטליזם דורסני, באתר TheMarker, 30 בינואר 2009
- בר-און: "הייתי רוצה לחזור למשרד שר האוצר", באתר ynet, 11 בפברואר 2009
- עידן גרינבאום ושאול אמסטרדמסקי, בר-און: "אני מבוהל מהמציאות הפוליטית החדשה", באתר כלכליסט, 11 בפברואר 2009
- צבי לביא, רוני בר-און: שר ללא אג'נדה, באתר ynet, 25 בפברואר 2009
- מירב ארלוזורוב, סיון קלינגבייל, "להעלות מס ההכנסה ל-54%, לקצץ בביטחון, דרעי - תוספת אדירה", באתר TheMarker, 8 בנובמבר 2012
הערות שוליים
- ^ טל לוי, לין, 12.01.1997/ היועמ"ש רוני בר-און מתפטר לאחר 48 שעות, באתר הארץ, 12 בינואר 2011
- ^ נועה קולפ, ההסתדרות לחצה - בר-און ביטל התוכנית להורדת מיסים, באתר של "רשת 13", 26 ביוני 2008 (במקור, מאתר "nana10")
- ^ תחקיר "ידיעות אחרונות": רוני בר-און הצביע לפני כ-5 שנים פעמיים בכנסת, גם בשמה של ח"כ גבריאלי, באתר גלובס, 17 בנובמבר 2008
- ^
גיא פלג, ענבל גבריאלי תוקפת, באתר מאקו, 18 בנובמבר 2008
- ^ נועם שרביט, מזוז הפתיע: לא תיפתח חקירה נגד רוני בר-און בפרשת ההצבעות הכפולות, באתר גלובס, 16 בפברואר 2009
- ^ אריק בנדר, ההצבעות הכפולות: ח"כ רוני בר-און ננזף, באתר nrg, 20 ביולי 2009
- ^ אורן פרסיקו, האסטרטגיה המתבקשת, באתר העין השביעית, 6 בינואר 2010
- ^ שטרסלר נחמיה, מתיחות בין האוצר לבנק ישראל: האם פישר יישאר?, באתר TheMarker, 6 בינואר 2010
- ^ מורן אזולאי, כתבת ynet ו"ידיעות אחרונות", דליה איציק, רוני בר-און ויעקב אדרי פורשים מהחיים הפוליטיים, באתר כלכליסט, 5 בדצמבר 2012
- ^ גל"צ בטוויטר: "השידורים לקו במנת יתר של ימין", באתר nrg, 10 באפריל 2016
- ^ מאת, עירית לינור: בר-און נוהג להמר באלפי דולרים בקזינו בלונדון, באתר גלובס, 13 בינואר 1997
- ^ רוני בר-און יושב-ראש המועצה להסדר ההימורים בספורט מציג את התקציב פרוטוקול דיון בוועדת הכנסת, 23 במאי 2000 (אתר הכנסת)
- ^ תביעת דיבה בסך 1.5 מיליון שקל נגד רוני בר-און, מועצת ההימורים בספורט ו"גלובס", באתר TheMarker, 19 בינואר 2001
- ^ משה גוזגל, הימורים: נדחתה תביעה נגד בראון בגין הפסקת חקירה, באתר ynet, 30 בספטמבר 2003
- ^ בר-און מעיד במשפט נגד המועצה להסדרת הימורים, באתר וואלה!, 22 בנובמבר 2007
- ^ הימורים ברשת על פ/1942 הצעת חוק העונשין: תיקון – משחקים אסורים, הגרלות והימורים ברשת האינטרנט, התשס"ד 2004. (אתר משפט המחשוב)
- ^ תופעה: מוכרים כרטיסי הימורים לקטינים טל סוכר, 29 ביוני 2009 (אתר העיתונים המקומיים של ידיעות אחרונות - מיינט)
- ^ הדהרה לכסף: מי המרוויחים מהתרת הימורים על מרוצי סוסים יואב ויכסלפיש, 8 ביולי 2012 (אתר פורבס)
- ^ הדף "לקוחותינו" באתר האינטרנט של משרד עורכי הדין של רוני רימון, בני כהן ותמר שינקמן - מספר על הייעוץ לבר-און, וכן לטדי שגיא ולחברת רנדום לוג'יק להימורים
39590130רוני בר-און
- רשימת חברי הכנסת
- שרי האוצר בממשלות ישראל
- שרי ממשלת ישראל
- שרי הפנים בממשלות ישראל
- שרי החדשנות, המדע והטכנולוגיה
- שרי האנרגיה והתשתיות הלאומיות בממשלות ישראל
- בוגרי בית הספר ביל"ו (תל אביב)
- בוגרי בית הספר צייטלין
- בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים: משפטים
- דירקטורים ישראלים
- היועצים המשפטיים לממשלה
- חברי הכנסת השש עשרה
- חברי הכנסת השבע עשרה
- חברי הכנסת השמונה עשרה
- חברי הכנסת מטעם קדימה
- חברי הכנסת מטעם הליכוד
- יו"ר המועצה להסדר ההימורים בספורט
- יושבי ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה
- יושבי ראש ועדת החוץ והביטחון
- יושבי ראש ועדת הכנסת
- עסקני כדורגל ישראלים
- שרי ממשלת ישראל השלושים
- חברי הכנסת: משפטנים
- שרי ממשלת ישראל השלושים ואחת
- חברי הקבינט המדיני-ביטחוני
- מנהלי בית"ר ירושלים
- מוצא עילית: אישים
- ישראלים שנולדו ב-1948