ראש חודש

רֹאשׁ חֹדֶש הוא היום המציין את תחילתו של החודש העברי. ראש חודש הוא היום הראשון בכל חודש עברי, ובחודשים ארוכים יותר, שיש בהם שלושים יום - גם היום האחרון נחשב ראש חודש של החודש הבא.

חשיבות ההכרזה על ראש חודש קריטית לקביעת החגים היהודיים, שכן הם תלויים בתאריך העברי, לפי החודשים העבריים.

תקיעה בחצוצרות להודעה כי קידשו את החודש.

מולד הלבנה בראש חודש

ראש חודש בתנ"ך

ראש חודש מוזכר לראשונה בספר שמות, פרק י"ב, פסוק ב': הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. ומפרש שם רש"י: "הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש.

בחצרו של שאול המלך היו המסובים בסעודת ראש החודש יושבים במקומות קבועים. מתשובתו של יהונתן בן שאול על כך שהלך דוד להשתתף ב"זבח הימים" של משפחתו בבית לחם אנו למדים שהמשפחות היו נוהגות להתאסף לזבח השנתי דווקא באחד מראשי החדשים. גם אלו שנהגו שנהג לבקר אצל הנביא היו הולכים אליו ביום החודש. ביום זה נאספים המוני העם בבית המקדש לעבודה מיוחדת. לדעתו של יחזקאל קויפמן מזמור פ"א בתהילים נועד לתרועה בטקס ראש החודש במקדש.

בפסוקים נראה שראש חודש היה נחשב יום שבתון ממלאכה, על פי ספר עמוס, פרק ח', פסוק ה': "מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר, וְהַשַּׁבָּת, וְנִפְתְּחָה-בָּר?", וכן מפסוקים שבהם מופיע הצירוף של יום השבת ויום החודש כמועדים מיוחדים, כמו בספר יחזקאל, פרק מ"ו: "שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית... יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ, וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ". סימן נוסף לשביתה ממלאכה למדו הפרשנים מן הנזכר בפסוק "וַיֹּאמֶר-לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ (=ראש חודש)... וּבָאתָ אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה" שהחודש עצמו אינו יום מעשה.

במקרא מפורטים קורבנות מיוחדים שיש להקריב ביום ראש חודש בבית המקדש. בנוסף, ראש חודש היה מן הימים שהיו תוקעים בחצוצרות על הקרבנות.

על פי המסופר בספר שמואל ניתן ללמוד כי בזמן המקרא צוין ראש החודש בשני ימים בפעמים מסוימות.

קביעת ראש חודש

זכוכית צבעונין בבית הכנסת בהיכל שלמה

ערכים מורחבים – קידוש החודש, הלוח העברי

על פי מסכת ראש השנה, בתקופה שבה קבעו את הלוח העברי על פי ראיית מולד הירח, היה ראש חודש נקבע על ידי הסנהדרין שחקרו עדים שהעידו שראו את המולד. אם אושרה העדות היו חברי בית הדין מכריזים על קידוש החודש בקריאה "מקודש, מקודש". לאחר מכן היו מעבירים את הידיעה לכל הקהילות היהודיות על ידי הדלקת משואות בראשי ההרים. בשלב מסוים הדליקו השומרונים (משנה, מסכת ראש השנה, פרק ב', משנה ב') משואות משלהם ששיבשו את העברת הידיעה, ואז קבעו שההודעה על קידוש החודש תימסר על ידי שליחים.

בימינו ראש חודש נקבע מראש על פי הלוח שקבע הלל השני. בשבת שלפני ראש חודש מכריזים בבית הכנסת על ראש החודש. יש נוהגים להתענות ביום שלפני ראש חודש, והוא נקרא יום כיפור קטן, מלבד ראש חודש טבת החל בימי החנוכה שאסור להתענות בהם, וראש חודש אייר מפני שאסור להתענות בחודש ניסן, וראש חודש חשוון כי כבר התענו ביום הכיפורים, וראש חודש תשרי (ראש השנה) שצמים חצי יום בלבד.

מעמדו של ראש חודש

ראש חודש, מתוך ספר הטקסים היהודים (בגרמנית: Juedisches Ceremoniel), מהדורה שנייה משנת 1724

ישנם מקורות המעידים כי ראש החודש הוא יום רגיל אך מאידך ישנם מקורות רבים המעידים כי ראש חודש הוא מועד מיוחד. למחלוקת זו השלכות רבות בנוגע לדיני ראש החודש, העיקרית שבהן היא איסור מלאכה. את שורש השאלה ניתן לתלות בכתוב: ”וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם, וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם...” מצד אחד אנו רואים בפסוק זה שיש לציין את ראשי החודשים בתקיעת חצוצרות כמו במועדים, אך מאידך ניתן לדייק מפסוק זה שראשי החודשים אינם בכלל המועדים, שהרי נדרש הכתוב לציין במפורש את ראשי החודשים אחרי שכבר נקב בשם הכללי 'מועדיכם'.

קורבן מוסף

לראש חודש מעמד מיוחד יותר מיום חול, כפי שכתוב: ”וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם, וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם...”. ביום זה היו מקריבים בבית המקדש מלבד קורבן התמיד גם קורבן מוסף המורכב משור, איל ושבעה טלאים לעולה, ושעיר עיזים לחטאת.

מעמדו בקריאת התורה

בתקופת המשנה והתלמוד ראש החודש היה חג, שהרי קריאת התורה (4 קרואים, כמו בחולו של המועד) היא אחד מהסממנים העתיקים של ראש חודש. ברייתא תלמודית מנמקת את ההבדל בין הימים שבהם קוראים שלושה עולים לתורה לבין ימים שבהם מעלים ארבעה עולים כגון ראש חודש וחול המועד, בכך שבאחרונים ממילא העם בטל ממלאכה ולכן אפשר להאריך בזמן הקריאה יותר מהרגיל. מברייתא זו ניתן ללמוד שבראש חודש לא עשו מלאכה, אך אין זה אומר שראש חודש הוא חמור ממועדים אחרים אלא שהוא כמו חול המועד שאינו בין הימים הקרואים "יום טוב".

בתקופת האמוראים קבע אביי - אמנם אגב דרשה שאינה הלכתית - כי ראש החודש נקרא מועד. ברור שהכינוי מועד כשלעצמו אינו מלמד הרבה, אבל אפשר שהדברים עולים בקנה אחד עם דברי אביי במקום אחר לפיהם בזמן שקידשו את החודש בבית דין על פי עדים השיאו משואות גם כשבית הדין קידש את החודש בזמנו, וזאת 'משום ביטול מלאכה לעם לשני ימים' - כדי שהעם ידע שראש חודש נגמר והם מותרים בעשיית מלאכה.

מנגד, מדרש הלכה מבחין במפורש בין חול המועד האסור במלאכה לבין ראש חודש המותר במלאכה, וכך גם בכמה מקומות בתלמוד הבבלי כתוב שראש חודש מותר במלאכה ושאף זאת הסיבה לכך שאין אומרים הלל שלם בראש חודש.

נראה כי אפשר ליישב את כל המקורות הנ"ל ע"פ הסבר היסטורי: כל זמן שבית המקדש היה קיים ראו את החודש כמועד שאסור לעשות בו מלאכה, אולי משום קורבנות המוספים שהקריבו במיוחד בראש החודש. אחרי החורבן, בארץ ישראל איסור המלאכה הלך והצטמצם, ובבבל, שהייתה פחות מושפעת מחורבן הבית הצטמצם האיסור בקצב איטי יותר.

צוואת רבי יהודה החסיד

ע"פ צוואת רבי יהודה החסיד אין להסתפר ואין לגזוז ציפורניים בראש חודש. איסור זה הובא במשנה ברורה שכתב שיש נוהגים שלא להסתפר וליטול הצפורניים בר"ח אף כשחל בערב שבת כי כן צווה ר' יהודה החסיד, וכן מנהג רבים מהאשכנזים. אולם מנהג הספרדים שלא לחוש לזה.

חג הנשים

ראש חודש נחשב ביהדות כחגן של הנשים, ולכן נכתב בהלכה שמנהג טוב של הנשים להימנע ממלאכה. הימנעות מסויגת ממלאכה בראש חודש נמצאת בתלמוד הירושלמי, שם מובא כי ישנו מנהג של הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש. בפרקי דרבי אליעזר נאמר שמנהג זה של נשים הוא שכרן על שלא פרקו את נזמי הזהב שלהן למעשי העגל ועל כן הן עתידות להתחדש כמו ראשי חודשים.

יש שסברו שמספיק לבצע שינוי ספונטני מיום חול רגיל. בכמה קהילות (למשל אצל יהודי גאורגיה ובכמה קהילות בצפון אפריקה ותימן) המנהג הוא שהנשים מדליקות נרות בליל ראש חודש. גם כיום יש נשים שנוהגות שלא לעשות מלאכה בראשי חודשים.

על פי קבלה

בראש חודש נוהגים להוסיף בתפילה את ההלל. הלל נאמר על שום נס שאירע לעם ישראל במהלך ההיסטוריה, אולם בראש חודש לא היה נס. על פי המהר"ל, בראש חודש חוגגים את הנס שעתיד לבוא. החגים נחגגים על נס העבר, ולעומתם נחגג ראש חודש על הנסים העתידיים. אותו נס עתידי לפי המהר"ל, הוא הולדת הלבנה. בראש חודש הלבנה בהוולדה והיא עתידה לגדול במהלך החודש. הלבנה משולה לאור הרוחני בעולם. במהלך החודש נחשף האור הרוחני ומתגדל שמו של ה' בעולם וזהו הנס העתידי.

תפילות ראש חודש

ראש חודש, מתוך ספר הטקסים היהודים (בגרמנית: Juedisches Ceremoniel), מהדורה שנייה משנת 1724

הלכות ראש חודש מתבטאות בעיקר בשינויים בתפילה: בתפילת עמידה ובברכת המזון מוסיפים את תפילת יעלה ויבוא, ובמהלך תפילת שחרית מוסיפים חצי הלל וקריאה בתורה. אחרי תפילת שחרית מתפללים תפילת מוסף. אין אומרים תחנון. בקהילות הספרדים (כגון יהודי צפון אפריקה וגאורגיה ועוד), יש האומרים את הפרק "ברכי נפשי" לפני תפילת ערבית של ראש חודש. התימנים נוהגים להוסיף לפני כן את הפיוט "שער הרחמים".

בשבת, בנוסף להוספות הנ"ל מוציאים ספר תורה שני ובו קורא המפטיר מפרשת פינחס את קרבנות שבת וקרבנות ראש חודש (במדבר, כ"ח, ט'-ט"ו). ההפטרה נקראת מספר ישעיה, ס"ו, א'-כ"ד. הטעם העיקרי לקריאתה הוא שבסופה מוזכר ראש חודש ושבת. בתפילת מוסף משנים את ברכת קדושת היום מתכנת שבת לאתה יצרת.

שבת ראש חודש

כשחל ראש חודש בשבת, בנוסף להוספות הנ"ל מוציאים ספר תורה שני ובו קורא המפטיר מפרשת פינחס את קרבנות שבת וקרבנות ראש חודש (במדבר, כ"ח, ט'-ט"ו). ההפטרה נקראת מספר ישעיה, ס"ו, א'-כ"ד (בנוסח רומניא הפטירו בספר יחזקאל, פרק מ"ו, פסוקים א'-י"ח), והטעם העיקרי לקריאתה הוא שבסופה מוזכרים הן שבת והן ראש חודש. בתפילת מוסף מחליפים את ברכת קדושת היום מתכנת שבת (או למשה צוית) לאתה יצרת.

במקרה שראש חודש יחול ביום ראשון, בשבת הסמוכה לו מפטירים "מחר חודש" (שמואל א', כ', י"ח-מ"ב). בקצת קהילות אשכנז, אומרים פיוטים בברכות קריאת שמע בשבת ראש חודש; בקהילות איטליה, אומרים פיוט יוצר בין קדיש לברכו.

בקצת קהילות אשכנז, אומרים פיוטים בברכות קריאת שמע בשבת ראש חודש; בקהילות איטליה, אומרים פיוט יוצר בין קדיש לברכו.

ערב ראש חודש

ערך מורחב – יום כיפור קטן

יש הנוהגים לצום בכל ערב ראש חודש, ולעשות מעין "יום כיפור" ומכאן כינוי המנהג - "יום כיפור קטן". במקור אמורים לצום בראש חודש עצמו אולם מפאת העובדה שזהו יום שמחה, הנהיג רבי משה קורדובירו (מקובל צפתי, ורבו של האר"י) להתענות בערב ראש חודש.

ראש חודש אופיין כיום כפרה מהעובדה שיש להביא בו קרבן חטאת, וכן מהמדרש המובא במסכת שבועות (ט ב), שבו מבקש הקב"ה לכאורה, שיביאו עליו כפרה שמיעט את הירח.

בנוסף לתענית יש הנוהגים לומר את "סדר יום כיפור קטן" המובא בסידור וכולל קטעי תפילה ותחינה שונים.

ראו גם

• קידוש החודש
• מולד הלבנה
• קידוש לבנה

לקריאה נוספת

• יוסף תבורי, לאופיו של יום ראש החודש בתקופת המשנה והתלמוד, מחקרי חג (תשמ"ח)

קישורים חיצוניים

• תפילות ומנהגי ראש חודש על פי עדות ישראל
• הלכות ראש חודש וקידוש לבנה בקיצור שולחן ערוך
• "ראש חודש - הזדמנות להתחדשות" - הרצאה של הרב יצחק פנגר על ראש חודש, באתר הידברות
• מאמרים בנושא ראש חודש באתר "דעת"
• ראש חודש, מאת הרב אליעזר מלמד, באתר ישיבה
• ראש חודש – חג הנשים, מאת ד"ר דבורה אושפיזאי באוניברסיטת בר-אילן
• הילה טוכמכר-משעלי, חג ראש-חודש שמח, באתר ynet, 3 ביולי 2011
• לימוד מונחה על הקשר בין ראש חודש ונשים. שתפו: המדרשה באורנים, באתר מדרשת
• "לאופיו של יום ראש החודש בתקופת המשנה והתלמוד", מאת י' תבורי, מחקרי חג, 1 (תשמ"ח), עמ' 6–11.

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26069957ראש חודש