יתרו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פוטיאל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יתרו
צאצאים צפורה
עיסוק כהן דת

יִתְרוֹ (בערבית -شعيب שועייב) הוא אישיות מהתנ"ך, כהן מדין ואביה של צפורה, אשת משה רבנו. בספר שמות נקרא גם בשם "רעואל"[1] אולם בפרק שאחריו הוא נקרא "יתרו"[2]. על שמו נקראה פרשת יתרו. בספר במדבר הוא נזכר גם (בשם "רעואל") כאביו של חובב[3].

להבדיל, הנביא שועיב, שלדעת הדרוזים מזוהה עם יתרו, ידוע גם בתור המייסד הרוחני והנביא הראשי של העדה הדרוזית (הנביא שועייב). בנוסף, הוא גם הוכרז כאב הקדמון של כל הדרוזים[דרוש מקור].

יתרו במסורת

קבר יתרו במתחם נבי שועייב

בתורה

ערך מורחב – עצת יתרו

על פי ספר שמות, כאשר משה ברח בצעירותו מבית פרעה הוא הגיע לארץ מדין ושם פגש את בנותיו של יתרו, כהן מדין. הוא מצא מקלט בביתו, רעה את צאנו ולבסוף אף נשא את צפורה בתו לאישה[4].

כאשר בני ישראל הגיעו להר סיני אחרי יציאת מצרים הצטרף אליהם יתרו[5]. לפי פירוש רש"י לתורה הוא הגיע בעקבות נס קריעת ים סוף ומלחמת עמלק[6]. הוא ראה את העומס שהוטל על משה שתפקד לבדו כשופט, והציע לו לבנות מבנה הירארכי של שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות שישפטו את העם. לאחר מכן יתרו שב לארצו.

המדרש[7] אומר שיתרו הוא חובב חותן משה. המדרש מוסיף שאחרי שיתרו יעץ למשה למנות שופטים הוא שב אל ארצו ואל משפחתו לגייר אותה ואז הצטרף לעם ישראל שיצא ממצרים. בספר במדבר[3] ביקש משה מחובב, שלדעה זו הוא יתרו, שיישאר עם העם ויסייע להם בחציית המדבר, ואכן אנו מוצאים את צאצאי חובב הקרואים שבט הקיני בספר שופטים ביניהם את יעל אשת חבר הקיני שהרגה את סיסרא[8].

באגדה

במדרש[9] ישנה דעה שליתרו היו שבעה שמות: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל וקיני.

אמנם כבר בחז"ל דעה זו לא מוחלטת כאשר הספרי סובר שרעואל הוא אבי יתרו, ומה שכתוב ויבאו אל רעואל אביהן הכוונה לסבם[10].

חז"ל משבחים בדרך כלל את יתרו כי על אף שעבד כל עבודה זרה שהייתה קיימת בימיו, ואף היה מיועציו של פרעה[11], הכיר לבסוף באלוקי ישראל. הם משבחים אותו גם על כך שברח בתגובה לעצת פרעה לשעבד את בני ישראל, בניגוד לבלעם שיעץ לשעבד ולאיוב ששתק[12].

לעומת זאת, בספר גליא רזא[13] אומר כי כל מטרת בואו של יתרו אל משה הייתה יצירת מעמדות בחברה הישראלית בשביל לסכסך ביניהם. גישה זו אינה יחידאית שכן פרשנים נוספים מבקרים את יתרו ומטילים ספק בכוונותיו האמיתיות, אך היא מהווה דעת מיעוט.

הגעתו למחנה ישראל

פרשת יתרו פותחת בסיפור יציאת יתרו אל המדבר והגעתו למחנה ישראל. בהמשך הפרשה מסופר מעמד מתן תורה בהר סיני. בתלמוד[14] נחלקו אמוראים האם סדר הרחשות האירועים הוא כסדר כתיבתם בתורה, ויתרו הגיע לפני מתן תורה, או שמא הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה" חל גם במקרה זה, ויתרו הגיע לאחר מתן תורה.

הגמרא קושרת את מחלוקת האמוראים במחלוקת תנאים: פרשת יתרו פותחת במילים "וישמע יתרו" ונחלקו תנאים מה שמע שגרם לו לבוא:

רבי יהושע אומר, מלחמת עמלק שמע שהרי כתיב בצדו (שמות, י"ז, ג') וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב, רבי אלעזר המודעי אומר מתן תורה שמע ובא, שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל מלכי אומות העולם אחזתן רעדה בהיכליהן... רבי אליעזר אומר, קריעת ים סוף שמע ובא, שנאמר (יהושע, ה', א') "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי".

לפי דעת רבי אלעזר המודעי, מוכח שבא לאחר מתן תורה, אולם לדעת רבי יהושע ובי אליעזר סביר להניח שאכן בא יתרו לפני מתן תורה, כפי סדר המאורעות בתורה.

שמותיו

ישנן מספר מחלוקות בנוגע לשמותיו של חותן משה. בספר במדבר, פרק י', פסוק כ"ט מופיע הפסוק "לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה". אף על פי שבספר שמות, פרק ב', פסוק ט"ז נאמר "וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת" ולא מופיע אף ילד. בהמשך רעואל הופך לחותן משה בפסוק כ"א: "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה, לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ; וַיִּתֵּן אֶת-צִפֹּרָה בִתּוֹ, לְמֹשֶׁה." הבעיה היא שבעברית המקראית ישנה מילה אחת בלבד לאבי הכלה ואחי הכלה (חותן, המילה גיס הופיעה מאוחר יותר) למעשה, נראה כאילו לדמות הזו ישנם שני שמות שמיוחסים אליה (ספר במדבר, פרק י', פסוק כ"ט), שקורא לחובב בנו של רעואל חתן משה, נראה כאילו רעואל ויתרו הם אותו אדם, וחובב הוא גיסו של משה. חז"ל מסבירים שליתרו היו שבעה שמות: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל וקיני, כאשר כל אחד מהשמות מבטא תכונה ומעלה אחרת של יתרו[15].

בתרבויות אומות העולם

יתרו במסורת הדרוזית

מתחם נבי שועייב, קבר יתרו ע"פ המסורת הדרוזית

יתרו הוא שועייב (شعيب), נביא הדרוזים. דמותו, כפי שהיא מופיעה במסורת הדרוזית, מושפעת ככל הנראה מדמותו במקורות היהודים, שם הוא מזוהה ככהן גדול במדיין. גם במסורת הדרוזית מופיע יתרו כאדם חכם אשר יעץ למשה איך לשפוט את העם באופן יעיל, וכחותנו. דמותו נקשרת למשה ולעם ישראל, לאורך כל התקופה ההיסטורית. הדרוזים אשר מאמינים בתורת יתרו מאמינים גם בתורת ישראל. יתרו מוצג כאיש חכם, בעל ידע על כל דת, יודע את ה', מכיר בו ואף אוהב אותו מאוד. תורתו דומה מאוד לתורת היהדות: סוגיות כגון כבוד האישה, כבוד הבעל ומצוות ומנהגים אחרים בדת הדרוזית. הדרוזים של ימינו רואים משמעות אך ורק בספר התורה ולא בכתובים ובנביאים.

סיפורו של יתרו מופיע גם בקוראן, שם הוא נקרא ומתואר כנביא העיר מדיין, הקורא לאמונה בקל אחד ולצדק חברתי אך נתקל בלעג ובזלזול של בני עירו.

אחד מעיקרי האמונה הדרוזית קובע שהבנים שנולדו למשה ולציפורה הם יהודים מלידה. הסיבה לכך היא מסורת הידועה לחכמי הדת הדרוזים בלבד.

הדרוזים חוגגים את חג הנביא שועייב (عيد النبي شعيب) מדי שנה במשך ארבעה ימים החל מה-24 באפריל, בקבר הנביא שועייב המזוהה על ידם בכפר חיטים באזור טבריה, שחרב בעת מלחמת העצמאות.

יתרו במסורת המוסלמית

סיפורו של יתרו מופיע גם בקוראן, שם הוא נקרא שועייב (شعيب, "זה שמראה את דרך הישר"). הוא מוזכר בקוראן בסך הכל 11 פעמים. שועייב הוא נביא נערץ באסלאם, ומשויכים לו מעשים רבים שלא מוזכרים בתנ"ך.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יתרו בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמות, פרק ב', פסוק י"ח
  2. ^ ספר שמות, פרק ג', פסוק א'. על פי פירוש רש"י לתורה ייתכן שרעואל היה אבי יתרו. ומה שכתוב "ותבאונה אל רעואל אביהן" (פרק ב, פסוק יח) הוא לפי שפעמים הילדים קורים לסבם בשם אבא. ראה גם בספרי, על פרשת בהעלותך עח.
  3. ^ 3.0 3.1 ספר במדבר, פרק י', פסוק כ"ט. וראה בהערה מס' 2.
  4. ^ ספר שמות, פרק ב'-פרק ג'
  5. ^ ספר שמות, פרק י"ח
  6. ^ פירוש רש"י לתורה שמות, פרשת יתרו, פרק יח, פסוק א: "ומה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. וראה גם בתלמוד בבלי, מסכת זבחים דף קטז, עמוד ב.
  7. ^ מדרש תנחומא, חומש שמות, סימן ד: "וישמע יתרו".
  8. ^ ספר שופטים, פרק ד'
  9. ^ מדרש תנחומא, פרשת שמות סימן ד, דיבור המתחיל "וישמע יתרו"
  10. ^ ראה גם פירוש רש"י לתורה, ספר שמות, פרשת יתרו, פרק י"ח, פסוק א'.
  11. ^ שמות רבה כז, ו
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א עמוד א'; מסכת סנהדרין, דף ק"ו עמוד א'.
  13. ^ ר’ אברהם בן אליעזר הלוי - מתלמידי האריז"ל, גליא רזא, באתר היברובוקס
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קט"ז עמוד א'
  15. ^ מכילתא ורש"י, על שמות, י"ח, א'.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35563285יתרו