סקר הר מנשה

כריכת הספר "סקר הר מנשה"

סקר הר מנשה ("סקר השומרון") הוא סקר ארכאולוגי שנערך על ידי הארכאולוג פרופסור אדם זרטל מאוניברסיטת חיפה באזורים החופפים לנחלה המקראית של שבט מנשה בהר המרכזי.
הסקר החל בשנת 1978.

במהלך שלושים שנות הסקר, נתגלו כ-1,530 אתרים מכל התקופות, וכ-450 מהם תוארכו לתקופת הברזל א' 1000 לפנה"ס - 1250 לפנה"ס, היא תקופת ההתנחלות וגיבוש עם ישראל בארץ ישראל.

קרוב ל-90% מן האתרים שנתגלו בסקר לא היו ידועים קודם. מן הסקר מצטיירת מפה ארכאולוגית והיסטורית חדשה של ארץ ישראל התנ"כית. עורך הסקר, זרטל, טוען כי לאור ממצאיו מתחזקת תקפותו של הסיפור המקראי - יציאת מצרים, הנדודים במדבר, הכניסה לכנען דרך עבר הירדן היא תקופת ההתנחלות, התגבשות העם, והכיבוש, וזאת בניגוד לדעת חוקרים אחרים הסבורים כי תהליך ההתנחלות והתגבשות עם ישראל בארץ ישראל התחולל בשונה מן המתואר בספר יהושע, וכי אין לסיפור כיבוש הארץ המקראי הוכחות בממצאים הארכאולוגיים שנמצאו עד כה ובמקורות היסטוריים חיצוניים.

בסקר נמצאו אתרים בולטים הקשורים לתקופת ההתנחלות של שבטי ישראל בארץ כנען:

1. אתר המזבח בהר עיבל. המקרא מציין כי שם התרחש טקס הברכה והקללה בעת כניסת שבטי ישראל לארץ כנען (ספר דברים, פרק כ"ז, ספר יהושע, פרק ח').
2. מערכת של שישה אתרי פולחן מסוג הגילגלים בבקעת הירדן ובמזרח גב ההר.
3. נרבתא - עיר מחוז של אחד מנציבי שלמה המלך ועיר מימי בית שני עם מערכת מצור רומית.
4. אל-אחוואט - שרידי עיר מבוצרת ליד נחל עירון, שהסקר משייך לשבט השרדנה מגויי הים שמוצאם מסרדיניה. האתר מזוהה עם חרושת הגויים משירת דבורה הנביאה.

הסקר מיועד לכלול שישה כרכים בעברית (לפי אזורי משנה), מהם פורסמו חמישה, וכן שני כרכים באנגלית.

חידושי הסקר

צילום אוויר של גלגל ארגמן ליד מושב ארגמן שהתגלה בסקר

באזור נחלת שבט מנשה נערכו לפני עבודה זו שני סקרים חלקיים ביותר: סקר ארץ-ישראל המערבית שנערך במערבה של ארץ ישראל על ידי הוריישו קיצ'נר וקלוד קונדר בשנים 1870 – 1880, וסקר ארכאולוגי שכונה "סקר חרום" שלושה חודשים לאחר תום מלחמת ששת הימים.

בתיאור ההתפתחות היישובית של אתרי האזור, הסקר עושה שימוש במקורות היסטוריים ומקראיים. יתרון גדול היה לעורכי סקר זה בעובדה כי רוב השטח אינו מיושב ונשמרו בו עתיקות מתקופות קודמות. יעידו על כך הנתונים על מספר התושבים המובא ברבים מן האתרים. אמנם הנתונים שעמדו לרשותם לא היו מעודכנים, אך גם הם מעידים על האוכלוסייה המועטה ביישובי האזור.

בנימין מזר מתאר בדברי ההקדמה את החידוש שבסקר זה. מלבד החידושים בתחום המחקר הארכאולוגי, הסקר נערך לראשונה בהתאם ליחידות נוף ולא שטחים שהוגדרו בצורה מלאכותית, כמו למשל בסקר ישראל. חידוש נוסף היה בהתייחסות לנתונים האקולוגיים, התופסים מקום חשוב במחקר המודרני, כמו: רישום מקורות המים, פירוט המסלע והקרקע, המתקנים החקלאיים, איסוף מבוקר של הקדרות וכן נתונים על טיבה של האוכלוסייה המקומית.

זרטל, עורך הסקר, כתב כי לדעתו סקר הר מנשה הוא הסקר הארכאולוגי הגדול בעולם כיום – מבחינת גודל השטח, משך הביצוע (30 שנה) וההתמקדות. הסקר כלל מעבר רגלי על פני כל השטח באופן מדויק ואיסוף כל המידע הקיים על האתרים, כולל שיחות עם תושבי האתרים. זרטל ייחס חשיבות מיוחדת לחקר נחלת שבט מנשה. הוא ציין כי לפי המקרא החלה בתחום שבט זה ההתיישבות של שבטי ישראל בארץ כנען. מחבל ארץ זה עברו שבטי ישראל לנחלת שבט אפרים והגיעו לנחלת שבט יהודה. לדעתו האזור כולל את האתרים העתיקים ביותר של ההתנחלות הישראלית בארץ כנען.

ההחלטה לבחור את נחלת שבט מנשה לנושא הסקר נבעה מהסיבות הבאות:

• שטח גדול מאוד שלא נסקר ולא היה ידוע קודם לכן - סיכוי לתגליות חשובות.
• בשומרון ובבקעת הירדן נשתמרו אורחות חיים קדומים – בדואים, רועים, פלאחים, חקלאות מסורתית, שלא נשתנו הרבה במשך אלפי שנים. מהם ניתן ללמוד על ימי קדם.
• רוב המסורות בתנ"ך על ראשית עם ישראל קשורות בשומרון (הקשר עם ירושלים נוצר מאוחר יותר). ואלה הן:
  • חציית הירדן והגילגלים.
  • התנועה ממזרח למערב - מנהר הירדן לגב ההר.
  • טקס הגיבוש ויצירת העם בהר עיבל.
  • ההתנחלות והמאבק הראשון עם הכנענים.
  • דו קיום עם הכנענים.
  • השופטים.
  • הקרב בין ברק בן אבינועם לסיסרא ושירת דבורה.
  • מסורות שכם כפי שמובאות בספר שופטים ט'.
  • יציאת שבעת השבטים מנחלת מנשה – צפונה ודרומה, והתנועה לאורך דרך ההר המרכזית משכם לירושלים.
• תיאור קורותיהם של אבות האומה, אברהם ויעקב אף הוא משולב בדרכי השומרון אם כי ללא אישוש מדעי עד כה.
• בשומרון קיימות תצורות נוף מעניינות וייחודיות: בקעת נהר, הר, עמקים פנימיים וכו'.

היקף הסקר

במסגרת סקר הר מנשה, נסקרו מהקרקע, ברכב וברגל, ומהאוויר, 3,000 קמ"ר - כרבע משטחה של ארץ ישראל להוציא את שטחו של הנגב. הסקר הארכאולוגי, ביסודו, הוא מיפוי של כל האתרים ההיסטוריים. עורכי הסקר מודדים אותם, רושמים את הממצאים ומצלמים את עיקרם. לבסוף, מנסים לתארך את תולדות האתר באמצעות איסוף מדוקדק של החרסים על פני השטח. לעיתים, באתרי מפתח, עורכים גם חפירות.

לאחר המיפוי נאספים נתונים על גורמי הטבע: המסלע, הקרקע, המים, הטופוגרפיה, תנאי המעבר - התחבורה; וכן גורמי אנוש: חברה, שבט, דת, פולחן ולאום.

אחד מחידושי הסקר היא ההתייחסות לכל אתר ואתר לפי 24 אפיונים קבועים, ובהם:

• שם האתר - בשפות עברית, ערבית ואנגלית - כולל תעתיק מדויק.
• סיווג האתרים בהתאם ל-19 סוגים, בין השאר: תל, "תל מבוצר", "חורבה גדולה מעל 10 דונם", מתחם - שטח מבוצר ללא מבנים, רגמים - ערימות אבנים גדולות מעשי ידי אדם, אתר פרהיסטורי ומערה.
• טופוגרפיה לפי הגדרות שונות, מ"שלוחה", "כיפה", "גיא" ו"אוכף" - תוואי נמוך בין שתי כיפות.
• המסלע - התצורה הגאולוגית.
• הקרקע - לפי חמישה סוגים: רנדזינה, טרה רוסה, גרומוסולים, אדמת סחף וקרקע יער חומה.
• חקלאות - הוגדרו שלוש אפשרויות: אין, מטעים או גידולי שדה.
• מים- מספר בורות המים, הנביעה הקרובה ביותר.
• תעבורה - הדרך הקרובה ביותר לאתר.

וכן תיאור כללי של האתר, ממצאים מיוחדים ואזכורים היסטוריים. הנתונים נקלטו במאגר נתונים ואיפשרו את ניתוח האפיונים. גם זה אחד מהחידושים של הסקר.

ייחודו של הסקר

סקירת הממצאים של הסקר לפי האתרים, כפי שתיעשה בהמשך, מצביעה על השימוש שנעשה בהתייחסות לכל אתר ואתר לפי 24 אפיונים שונים. לאור האפיונים ניתן היה להגיע להערכות לגבי המועדים שבהם חלו התפתחויות של היישוב, הן מבחינת שטחי העיבוד והן מבחינת היקף האוכלוסיות שהתגוררו בהם. אינדיקטור חשוב התגלה בסקירת מקורות המים של האתר: מרחקם ממקור טבעי ומספרם של בורות המים בו. איתור ממצאי העיבוד החקלאי והשוואה לשיטות העיבוד הנוכחיות, שאמנם השתנו מאז, אך עדיין נשאר דמיון ביניהם. המסקנה הסופית אליה הגיעו עורכי הסקר הייתה לגבי זיהוי אפשרי של האתר, זיהוי התואם מקורות מחקריים והיסטוריים. הזיהוי שנמצא בעבר הושווה עם הזיהוי אליו הגיעו עורכי הסקר - לעיתים הוא אומת ולעיתים הוא נדחה.

לאור הסקר בוצעו סקרי משנה: על סוגי המטבעות שהתגלו בכל אזור, על הממצאים הפריהיסטוריים - כלי הצור, על סוגי המתקנים החקלאיים ועוד.

הר המנשה

נחלות שבטי ישראל

על פי החלטתו של זרטל תחומי הסקר חופפים את נחלות השבטים על סמך התיאור המקראי. בחירה זו מתבססת על הערכה כי אלו יחידות גאומורפולוגיות. החלוקה של ארץ ישראל ליחידות שבטיות היא קדומה וטבעית. היא נמשכה גם בתקופות אחרות ויש לה הדים גם בימינו..

חלק א: קער שכם

התחום המרכזי בנחלת שבט מנשה מוגדר במחקר כקער שכם ואותו סוקר חלק א'. ב"קער שכם" נסקרו 282 אתרים ארכאולוגיים אשר סווגו ל-11 יחידות נוף. בתחום הנסקר התגלו אתרים עירוניים בתקופה הרומית: ניאפוליס, סבסטיה, קיסרי והטופארכיה של נרבתא. להלן יחידות נוף בקעת שכם:

1. עמק דותן ושוליו - נמשך בין חורבת יבלעם (ח'רבת בלעמה) מצפון ובין תל דותן (תל דות'אן) מדרום. היישוב הגדול באזור הוא יעבד. בצפון האזור נמצא הכפר הערבי ברקין, הנזכר כבר במכתבי עמרנה. לרגלי הכפר, מצפון, עברה הדרך העתיקה שבין עמק דותן לבין עמק יזרעאל - זהו הסעיף הדרומי של דרך הים. במרכז הכפר מצודה מתקופת ימי הביניים וכנסייה יוונית. ביחידה זו מצוי גם האתר המקראי תל דותן שנחפר בין השנים 1954 - 1962 ונמצאו בו שרידים מתקופת הברונזה - תקופת ההתנחלות של שבטי ישראל. בימי ממלכת ישראל הייתה דותן עיר מבוצרת. על הגבעה מבנה גדול מתקופת ימי הביניים. לרגלי התל באר מים עתיקה בשם "ביר אל חפירה", אולי הבור אליו הושלך יוסף.
2. מישורי קבאטיה - הכוללים את העיירה הערבית קבאטיה, אשר יסודותיה מתקופת ימי הביניים.
3. גבעות זאוויה - בהן מתחמים אחדים, כולל מתחם "אום אל-האוא", המוקף חומת אבני גוויל מתקופת הברונזה הקדומה, שהיה מתחם מרכזי באזור.
4. עמק סאנור - בו הכפר הערבי מסליה, אשר זוהה בעבר עם העיר "בתוליה" שבספר יהודית - בסקר לא נמצא בסיס לזיהוי. האתר המרכזי הוא הכפר הערבי סאנור המופיע במפת הקרן הבריטית. באתר 35 בורות מים - מספר גדול לעומת כפרים אחרים. גרעין הכפר מוקף חומת אבן. החומה היא חלק ממבצר, שנבנה במאה ה-18 בעת המלחמה בין תקיפי שכם לבין השלטון העות'מאני. באזור הכפר שתי עמדות תותחים ממלחמות במאה ה-19. מידע מתושבי הכפר שנמסר לעורכי הסקר מעלה כי המצודה נבנתה בשנת 1764 על יד משפחת ג'ראר מעבר הירדן. עבדאללה פאשה שליט עכו צר על המצודה בשנת 1831 וכבש אותה בעזרת האמיר בשיר השני הלבנוני שהגיע לאזור עם כוחות שכללו 100 חיילים יהודים מחצביה שבלבנון. המבצר נחרב ולימים נבנה מחדש. אתר מעניין במיוחד נמצא ליד סנור והוא ח'רבת ח'ייבר. ייתכן כי מקור השם במסורת של עליית יהודי ח'ייבר מחצי האי ערב לארץ ישראל במאה ה-7.
5. בקעת א-ראמה - בה שוכן הכפר הערבי עטארה, אשר נזכר במיקום זה בדיוק, תחת שם "עטרות", באונומסטיקון של אוסביוס מתחילת המאה הרביעית לספירה. החרסים באתר מתחלקים כך: 20% מהתקופה הרומית - 30% מהתקופה הביזנטית ו-30% - מימי הביניים - כך ניתן להתרשם משלבי התפתחות הכפר לאורך השנים. האתר נשרף בשנת 1830 על ידי מושל האזור.
6. ההר הגבוה, ובו הכפר הערבי "ג'בע", אשר דומה שמשמר את שם היישוב הקדום גבע הנזכר הן בחרסי שומרון והן אצל חז"ל בתור "גבע של כותים". במרכז הכפר מבצר עם חרכי ירי מימי הביניים ומהתקופה העות'מאנית. משפחת ג'ארר עברה לכפר אחרי חורבן מבצרה בסאנור. כפר גדול באזור הוא "סילת א-ד'אהר", המזוהה עם היישוב הקדום שילתה הנזכר בפסיפס כתובת רחוב מתקופת התלמוד כעיירה יהודית בתחום סבסטיה. במקום מבנה מבוצר. אולי גם ניתן לזהותו עם Sileta אשר בשנת 1178 הוענק על ידי בולדווין להוספיטלרים. לידו כפר נוסף שנמסר למסדר הנוצרי - "אל-פנדקומיה", המזוהה עם פנטקמוותה הנזכר אף הוא בכתובת רחוב באזור זה. בסמוך כפר נוסף "בזאריה" - אולי שם היישוב והמשפחה אביעזר שבנחלת שבט מנשה, הנזכר גם בחרסי שומרון.
7. ראס אל-אקרע - בשיא של הגוש ההררי שבין עמק סאנור לבין עמק זבאבדה. סמוך לראס אל-אקרע הייתה היאחזות נח"ל בשם עירית. באזור מתחמים מבוצרים אחדים להגנה על הדרך הראשית צפונה משכם.
8. נחל שכם, כולל שורה של כפרים ערביים עם שטחי עיבוד חקלאי נרחבים: כפר רומאן - עם ריכוז מטעי זיתים, יסודו הנוכחי מהתקופה העות'מאנית; ענבתא - עיירה ערבית גדולה בין שכם לבין טולכרם, במרכזה מבנה מבוצר ובו חרכי ירי מהתקופה העותמא'נית; ראמין - כפר ערבי גדול שיסודו מהתקופה הפרסית.
9. חבל סבסטיה - בו נמצא התל העתיק של שומרון הקדומה. בסקר נמצא כי שטחו של האתר מגיע ל-300 דונם, אחד מגדולי האתרים של הערים המיקראיות. באתר נמצאו שרידי ארמון מלכי ישראל 721 לפנה"ס - 880 לפנה"ס, מקדשים רומאיים וכנסיות ביזנטיות, שדרת עמודים מימי הורדוס ושער רומאי עתיק והיפודרום. האתר נחפר בתחילת המאה ה-20 על ידי משלחת מאוניברסיטת הרווארד ובשנות השלושים על ידי משלחת בריטית. ליד סבסטיה נמצא הכפר הערבי א-נאקורה ובו מקור מים, ממנו יוצאת אמת מים עם צינור חרס, שהובילה מים לעיר סבסטיה. יוסף ברסלבי תיאר את הנקרה החצובה למעיין, באורך 84.5 מטר, אשר בסופה קפלה בעלת אפסיס.
10. רמות יאציד - בהן שוכן הכפר יאציד, המזוהה עם היישוב הקדום יצת, הנזכר הן בחרסי שומרון והן בפסיפס כתובת רחוב מתקופת התלמוד כעיירה יהודית בתחום סבסטיה. כפר גדול באזור הוא טלוזה. מספר בורות המים בו הוא כ- 50. החרסים שנמצאו בו הם מתקופת הברזל ב' - תקופת התנחלות שבטי ישראל. ממנו תצפית טובה על הר עיבל. ויליאם פוקסוול אולברייט מזהה את היישוב עם השם הארמי: "טור טלוזה" שפרושו "הר השקדים".
11. הר עיבל - בו נמצא הכפר הערבי הגדול עצירה א-שמאליה, ליד מעיינות שכם. האתר כולל שרידים מתקופת התנחלות שבטי ישראל. בשנת 1166 הייתה במקום אחוזה צלבנית. ייתכן כי ניתן לזהות את היישוב עם חצרת מחרסי שומרון. באתר אל-בורנאט על ההר זוהה מתחם פולחני ובו מזבח. מקום המשוער של מזבח יהושע בן נון.

לפרקים שלושה נספחים: החוקר אנדרה למייר סוקר את רשימת הכתובות שנמצאו, יעקב ינאי - את אוסף המטבעות ומלכה מוסברג - את צלמיות הנשים. במוספים נכללים רשימת מקורות המים בהר מנשה, רשימת השמות הגאוגרפיים לכל התקופות, רשימת מתקנים חקלאיים ורשימה מפורטת של הכפרים הערביים ונתונים על האוכלוסייה שלהם.

חלק ב: העמקים המזרחיים וספר המדבר

בכרך השני של הסקר, על חלקו המזרחי-צפוני של השומרון, נוספו עדכונים כלליים שלא הופיעו בחלקו הראשון של הסקר. בין השאר:

• מבוא גאולוגי מאת יעקב מימרן.
• נספח על אתרים פרה-היסטוריים מאת חיים וינטר.
• נספח מיוחד על כלים חקלאיים מאת דוד עיטם.
• וכמו בכרך הקודם, נספח על המטבעות שנמצאו מאת יעקב ינאי.

מלבד זאת, בכרך זה 115 צילומי אויר (לעומת 15 - בכרך הראשון). במקרים אחדים, כמו במבני הגלגלים, רק צילומי אויר הביאו לחשיפתם.

על היקף הסקר תעיד העובדה כי נסקרו בו 261 אתרים, מתוכם 191 או 73% אתרים חדשים. השוואת סקר זה עם סקרים קודמים שנעשו בשומרון מצביעה על יתרונו: בסקר הבריטי התגלו 48 אתרים, בסקר החרום משנת 1966 - עוד 24 אתרים ובסקר 1972 - 36 אתרים.

כמו הסקר הקודם האזור חולק ליחידות נוף, עשר במספר:

1. עמק זבאבדה - עם הכפר הערבי הגדול במרכזו א-זבאבדה - נספרו בו 35 בורות מים. היישוב הנוצרי שהוקם בו חדש למדי, ולדברי זקני הכפר, נוסד רק במאה ה-18. במרכז הכפר מבחינים במבנים מימי הביניים אשר ננטשו ביניהם כנסיות מהתקופה העות'מאנית. יש שימוש רב באבנים עתיקות. הכפר שוכן על הדרך המזרחית מג'נין לשכם.
2. ראס א-סלמה - הכולל שורה של אתרי חוות חקלאיות מהתקופה הביזנטית, כולם בעמק נחל בזק. בין המתקנים החקלאים בתי בד וגתות. נמצא גם אתר הרודיאני - "אל-קולה" - מצודה על כפה גבוהה, שנועדה לשמור על הדרך הרומית משכם לבית שאן. "חרבת אבזיק" - אתר שופע בורות מים - 45 במספר - זוהה עם בזק על ידי אשתורי הפרחי ויהוסף שווארץ בתבואות הארץ אך לא נמצאה תמיכה לכך בממצאים הארכאולוגיים.
3. עמק טובאס - כולל בצפונו כפר ערבי בשם תיאסיר, בו מבנים עתיקים ומבוצרים מימי הביניים. כפר זה נזכר במיקום זה בדיוק, תחת השם "אשר", עוד באונומסטיקון של אוסביוס מתחילת המאה הרביעית לספירה. הכפר חולש על הדרך הקדומה מהשומרון לבקעת הירדן. סמוך לכפר אחוזת קבר רומית. בשולי העמק עיר המחוז טובאס. זרטל מציין כי "מפאת מצב הביטחון לא ניתן לערוך סקר מלא בכפר ונסקרו רק שוליו". יש המזהים את הכפר עם תבץ המקראית, אך עורכי הסקר מעדיפים לראות אותה באחד משני אתרים קרובים אחרים. בסמוך לטובאס מדרום מערב שוכנות שתי חורבות - ח'רבת כשדה וח'רבת יהודא, המזוהות בהתאמה עם היישובים הקדומים כפר כסדיה וכפר יהודית הנזכרים בכתובת רחוב כעיירות יהודיות בתחום סבסטיה.
4. ואדי אלמלח - עם מבני טיח ופתחים ייחודיים מהמאה ה-19 כמו ב"כרדלה" (עילית). שרידי עיירה ביזנטית גדולה ב"ח'רבת אל-חמה". "ח'ירבת ג'באריס" עם מבנים בעלי אבנים גדולות ומסותתות, מבנה בסיליקה ומבנה קבורה. נחקר בסקר הבריטי ובסקר החרום 1972 והוצע לזיהוי בתור בזק הקדומה. ברג' אל-מלח - מצודה שיסודה הוא בתקופת הצלבנית אך שרידי המצודה הנראים היום הם בסגנון ממלוכי, 100 מטר מעל פני השטח, בנויה בצורת ספינה 95מטר X 50 מטר. בנייה איכותית. השרידים כולם מימי הביניים. ב"ח'רבת אל מאליח", מכלול מבנים ומרחצאות, לפחות מהתקופה הרומאית.
5. ראס ג'דיר - באזור ספר המדבר. ח'רבת ירזה, בה 40 בורות מים, שרידי כנסייה ביזנטית, אל האתר מגיעה שרידי דרך רומית, ויש המזהים גם אותה בתור "אשר", עיר בנחלת שבט מנשה (ספר יהושע, י"ז, י'), הנזכרת באונומסטיקון: "היום יש שם כפר ברדתך מנאפוליס לבית שאן במיל החמשה עשר אצל דרך המלך".
6. אלבקיעה - בה העיירה הערבית הגדולה טמון - מספר בורות המים - 80. במרחק 4 ק"מ מעין "עין אל-פארעה". שרידים כבר מתקופת הברזל. בספרות ימי הביניים 1260 מכונה המקום "ארץ תפוח" (Terra Tampne). באזור נמצאו סכרים, מגדלי אבן, מכלאות צאן ומתקנים חקלאיים. ממצא מיוחד התגלה ב ח'ירבת עטוף - שטח חקלי גדול ובו 70-90 ערוגות מפולסות, הנראות כבריכות לצורך גידול חקלאי מיוחד. זרטל מציין כי "לתופעה יוצאת דופן זו אין מקבילה בהר מנשה".
7. ג'בל טמון - אף כאן מכלול שלם של חווה חקלאית.
8. נחל תרצה (ואדי אל-פארעה) - בתחילתו מבנה מבוצר, בולט בשטח, להגנה על המעיינות "בורג' אל-פארעה", מיושב מתקופת הברזל ולא מוזכר במקורות צלבניים או מוסלמים. האתר המרכזי הוא "תל אל-פארעה" המזוהה עם העיר תרצה המקראית - בירת ממלכת ישראל. נעשו בה חפירות בשנים 1948 - 1963 על ידי משלחת צרפתית בהנהלת דה וו, אשר חשפה בו ביצורים גדולים. הזיהוי הוצע בזנו על ידי אולברייט ומקובל. אתר מיוחד עם 110 פריטים מהתקופה הנאוליתית נמצא ב"ג'למת אל-אחמר". כן נמצאו במקום מאות מערות קבורה. זרטל מעיר כי "נחל תרצה והעמק שלו שימשו בתקופות אלה כאזור קבורה מרכזי". אתר נוסף קדום מתקופת הברונזה הקדומה הוא "א-רג'ום". האזור היה מיושב בצפיפות בתקופה העתיקה.
9. ראס חמצה - אזור חקלאי ברובו.
10. ספר המדבר - בתקופה הביזנטית היו כאן חוות חקלאיות ומצודות קטנות לשמירה על הדרכים. הבסיס הכלכלי היו שטחי המרעה וגדרות האבנים יעידו על כך. מיוחד הוא אתר "ח'ירבת א-סווידה" בו נמצאו 50 בורות מים. היה זה מחנה צבאי רומאי גדול שכלל: מתחם מרכזי, תוספות של מבני מגורים, מערכת אספקת מים - כולל בריכה היכולה להכיל 1000 עד 1200 מטר מעוקב, דרך בנויה מאבנים גדלות ובית קברות. ממצא המטבעות מתקופות אלכסנדר ינאי, הדריאנוס (אליה קפיטולינה וקיסריה) וביזנטי. כן נסקרו באזור אתרים ישראליים בהווה: מחנה פלס והיישוב חמדת.

סקר זה הוא מקור מידע חשוב ביותר על אזור גאוגרפי זה של ארץ ישראל.

ממצא הצור בעמקים המזרחיים

הכרך השני כולל נספח מיוחד שנערך ביוני 1994 על אודות ממצאי אבן הצור שנאספו באזור הסקר. לדעת החוקר, חיים וינט, : "ניתוח העשוי להאיר את תולדותיהן ואופיין של החברות האנושיות הקדומות באזור, שכמעט לא היו ידועות עד לתחילת הסקר". בעקבות סקר הר מנשה, נערך סקר מפורט בשנים 1993/1994 בארבעה אתרים: "ח'ירבת אל-מליח", "ג'למת אל-אחמר", "עיראק אל-חמרה" וחלק מאתרי "ראס אל ח'רובה".

באזור ראס ח'רובה, נמצאו פריטים רבים מתקופת האבן הקדומה או התקופה הפלאוליתית - תיכונה - החוקרים הגיעו למקור אבן הצור בשכבות התחתונות של הגיר מתקופת אאוקן - תצורת צרעה. שם הוא מופיע כעדשות אקראיות בתוך שכבות אבן גיר. צבעו חום בהיר עד חום אפרפר. בתקופה הנאוליתית ובהתקופה הכלקוליתית רוב כלי הצור נעשו מצור בהיר יותר, חלקו גירני, בגוונים של חום ובז. הלהבים הכנענים עשויים מצור בהיר. החוקר מוסיף כי ייתכן שלהבי המגל ומגרדי המניפה הגיעו לאתרים בדרכי מסחר.

הכלים והטכנולוגיות ששימשו לזיהוי בתקופות השונות היו:

• תקופה הפאליאוליתית התחתונה - אבן היד, אבן היכולה להיות צמודה לחתיכת עץ בתור גרזן.
• תקופת הפאליאוליתית התיכונה - שימוש בטכניקת הלוולואה, קיום משטח נקישה ו"כובע הז'נדארם" לריסוק גרעינים, ריבוי מקרצפים וכמות יחסית גדולה של כלים.
• מתקופת הפאליאוליתית העליונה נמצאו ממצאים רק בשולי האזור ולא נכללו בעבודה.
• התקופה הנאוליתית - כלים דו-פניים : הגרזן, הכילף והאיזמל, ראשי חץ ולהבי מגל.
• התקופה הכלכוליתית - כלים, להבים, דיסקוס מנוקב ומגרד המניפה.
• תקופת הברונזה התיכונה עד תקופת הברזל הוגדרו על ידי הימצאות להב המגל הגאומטרי.

מתקופת הפאלאוליתית התיכונה אתרים וריכוזי צור רבים בתחום : בדרום : בכביש 57 מ"צומת אדם" במזרח עד "צומת מכורה" במערב - כביש הגישה ליישוב חמרה ובצפון: הואדיות: א-ג'ופה, אום ח'רז ואבו סדרה. "מספר האתרים מצביע על נוכחות אנושית ניכרת בתקופה הזאת". עוד תופעה מעניינת, האתרים נמצאו במקומות גבוהים מעל פני השטח ואינם קרובים למקורות מים.

מספר הממצאים יכול להעיד את היקף העבודה: באתר "ח'ירבת אל-מיתה" התגלו 903 כלים ופסולת תעשיית אבן הצור - ביניהם להבים כנעניים מגוונים. ב"ח'ירבת אל- מליח" נמצאו למעלה מ-1,000 פריטים מהם 498 ללא כל שבר. נערכה השוואה עם ממצאים מאתרים בנגב ובהר סיני.

עורך הסקר מציין כי באזור זה יש עוד 50 אתים עם כלי צו שאינם כלולים בסקר המנשה.

חלק ג: מנחל עירון לנחל שכם

הכרך השלישי של הסקר מקיף את השטח שבין נחל עירון - הגבול הצפוני של נחלת שבט מנשה - לבין נחל שכם בדרום. הוא משלים מבחינה ארכאלוגית והיסטורית את החלק הצפוני-מערבי של הנחלה, אחרי שהחלק המרכזי - קער שכם - נסקר בחלק הראשון והחלק המזרחי - העמקים המזרחיים וספר המדבר - נסקר בחלק השני של הסקר. שותף לחלק השלישי של הסקר גם ניבי מרקם^{[דרוש מקור]}.

החלק השלישי של הסקר נכתב בשנת 2000, כאשר רובו של האזור עבר לשליטה פלסטינית ונמנעה כניסה לאתרים בשומרון. 400 הקמ"ר של השוליים הצפוניים-מערביים הוא חבל ארץ הררי, הנושק לשפלת החוף. לכן ניתן להגדיר אותו בתור "מבצר השומרון". אל נרבתא נסו יהודי קיסריה בתקופה הרומאית, אל אתר אל-אחוואט הגיעו גויי הים ואולי גם עלילת ספר יהודית התרחשה בה. מעטים היו המבקרים שעברו באזור בעבר הרחוק. הוא היה מחוץ להתעניינות של תיירים, צליינים, נוסעים וחוקרים. אין באזור מקומות קדושים. גם הגישה למקומות אינה קלה. רק החלקים הסמוכים לעמק דותן ונחל עירון זכו לביקור החוקר המודרני.

דרכים ותוואי-מעבר עברו בהר מנשה שהיה צומת דרכים טבעי למעבר בין שפלת החוף לבין עמק יזרעאל, בין דרום הארץ והנגב לבין צפון ההר ועמק יזרעאל ובין עבר הירדן המזרחי לחוף הים התיכון. שלוש דרכים ראשיות חצו את האזור:

1. דרכים רומאיות בין נחל עירון לבין נחל שכם: קיסריה - מגידו, קיסריה "גיניי" - קטעים ממנה נמצאו ליד עמק דותן וחשיבותה עלתה אולי על מעבר עירון, דרך נרבתא, הדרך העוברת ליד "אום ריחאן" ושתי דרכים נוספות.
2. דרכים כלליות:
   1. דרכים בינלאומיות - כמו סעיפי דרך הים: "ח' ימה" - מגידו, ואדי מילק, ג'נין - תענך ומגידו - ההמשך של דרך האבות שעלתה מחברון צפונה.
   2. דרכים ארציות - רק שני קטעים קצרים ליד ג'נין ובנחל שכם.
   3. דרכים מקומיות - נמנו עשר דרכים כאלה בסקר.

באזור הסקר נמנו יחידות הנוף הבאות:

• נחל עירון - תחומי היחידה נקבעו בהתאם למהלכו של נחל עירון. במרכזה רכס אמיר הבנוי חומרים וולקניים - אפר וטוף - שאבן גיר שקעה עליהם. האזור עשיר במעיינות יותר מכל יחידת נוף אחרת, ולמרות זאת נמצא כי הוא עני יחסית ביישוב קדום: נמצאו בו 37 אתרים מהם רק 3 של תילים: "סאלם", "ערונה" ו"תל אסור". הנחל מתואר בתעודות מהעת העתיקה כמו באלב של תחותמס השלישי: "2,000 אמה עומקו, צוקים וסלעים קירותיו ... מסוכן הערוץ". באזור הייתה התיישבות בתקופת הברזל השנייה, כמו בכל הר שומרון, עליה בתופה הרומאית ביזנטית - 22 יישובים ועם הכיבוש הערבי במטרה לחזק את השליטה על המעבר. בעת החדשה רק מאמר בודד, של זאב וילנאי נכתב על האזור.
• שולי יזרעאל וגבעות תענך - רצועה רחבה בין עמק דותן לבין נחל עירון. זהו אזור גבעות נמוך, בחלקו טרשי ותלול ולכן לא עברו בו דרכים אך גם עיבוד חקלאי רב לא היה בו. נמצאו בו 47 אתרים. החלק הקרוב לעמק יזרעאל הוא פורה ועשיר במים - לפחות 15 מעיינות. כאן מצויה תענך, "ח' ינון" ותל גדות "אל-באטן".
• גבעות יעבד - אופיה של היחידה הומוגני, בנויה גבעות מתונות, פרי סחיפה מהרכסים הסמוכים וכן יש בה מאגר של קרקע פורייה - טרה רוסה. עם זאת האזור סובל מהעדר מקווי מים ומזמינות קרקע פורייה. נמצאו בו 47 אתרים באזורים הקרובים לשרון - היום "ג'ת", ח' ימה". בגבעות הפנימיות יש כיסוי חורש כמו בשמורת יער ריחן. נמצאו שני אתרים גדולים מתקופת הברונזה התיכונה, ששימשו כנראה כ"מבצר נוכחות".
• חבל נרבתא - הגדולה ביחידות הנוף אך גם "הנידחת והפחות נחקרת ביניהן". היא כוללת נוף פראי של הרים, נחלים עמוקים וחורש ים תיכוני והתוצאה היא שהיא מיושבת בדלילות - 57 אתרים בשטח של 112 קמ"ר. מעיינות קטנים יש ליד "פחמה". אדמה לעיבוד נמצאת רק בכיסים בין הסלעים והמבנה הטופוגרפי קשה והיקשה על יצירת דרכים באזור. מתקופת הברונזה יש שני תילים בולטים: "תל ואדי אל-ביר" ו"בטאן אום נארי". בתקופה הרומאית יש התפשטות יישובית קבועה על כל האזור.
• רכס בלעא - הפחות מיושב, קרוב לנחל שכם. נמצאו בו 16 אתרים ליד "שוויכה", המזוהה עם שׂוֹכֹה שבשומרון.

כרם חצוב

בסקר התגלה ממצא מעניין ויחודי: כרם חצוב בשיטה חקלאית בלתי ידועה מהתקופה הרומית-ביזאנטית. סוקרי הר מנשה נתקלו מפעם לפעם "בריכוזי פירים ריבועים ועמוקים, חצובים בסלע". הם התפרסו על שטחים רחבים בצפון השומרון והסברה הייתה כי אלו קברים. אדם זרטל הגיע למסקנה כי הפירים נועדו לגידול גפנים על גבי משטחי סלע שאינם ראויים לעיבוד אחר. הפירים נתגלו בין העמקים הפנימיים סאנור וא-ראמה בדרום לבין הרכס הגבוה של אום אל פחם, עד למישור החוף במערב ועד לספר המדבר במזרח. כאן בא לידי ביטוי הניצול של הסדקים והחללים המבתרים את הסלעים לאורך ולרוחב. החללים נוצרו כתוצאה מסחיפה והתמלאו בחלקם בקרקע. השיטה הייתה: החללים בסלע נוצלו כמצע לשרשי הגפן, החללים התמלאו בקרקע סחף והפכו בסיס למצע גידול. כך הפכו בעלי הכרם החצוב את חללי הסלע לשיטת גידול מבוקרת. גם היום, במקומות שאינם מעובדים, צומחים מחללים אחה עצי תאנה, זית ושיחים ועצים של החורש הים תיכוני. זרטל סבור כי הייתה שיטה בבניה הכרמים החצובים: עשרות ומאות פירים עמוקים נמצאו. החציבות מרוכזות בקבוצות על משטחי הסלע. הכרם החצוב כולל ארבעה מרכיבים:

1. הפירים - מידה ממוצעת 50 ס"מ על 50 ס"מ ועומק מטר. המרחק בין פיר למישנהו 2-3 מטר.
2. הספלולים - הם גומות חרוטות, חצובות בסלע, שקטרן 10 ס"מ ועומקן 5 ס"מ. הם שימשו בסיס לתומכות (קורדונים) שהגפן מטפסת עליהן.
3. החריצים - על הסלע חרוטים חריצים או תעלות רדודות באורך של מטר עד שלשה מטרים. מטרתן לרכז את מי הגשם ולהובילם לפיר. מכאן הקשר בין החריצים לבין הפירים.
4. הגתות - כמעט בכל הריכוזים נמצאו גתות חצובות להפקת יין. כל גת כוללת: משטח דריכה, בור תירוש ומרכיבים נוספים כמקבל בתקופה הרומית-ביזנטית.

ההנחה היא שבעפר שהוטמן בפיר היה גם זבל, החלל הספיק להתפתחות שתיל הגפן, אשר המשיך לבקע את הסלע ולהרחיב את החלל. מטרת ההדליה על הספלולים הייתה להרחיק אשכולות הגפנים המתפתחות מהמגע עם הסלע הלוהט בקיץ. לפי ההערכה, ההשקעה בהקמת הפירים הייתה רבה אך התחזוקה הייתה קלה. צוות שניסה את השיטה הגיע למסקנה כי חציבת פיר והכנתו לנטיעה דורשת 3 עד 6 שעות. זרטל מצא סימוכין לשיטה במקורות וכך כתוב במשנה מסכת כלאיים: "גפן שהיא נטועה בגת או בנקע, נותנין לה עבודתה וזורע את המוצר. רבי יוסי אומר: אם אין שם ארבע אמות לא יביא זרע לשם. והבית שבכרם, זורעים בתוכו" (ה' ,ד'). כלומר, מדובר בגפן שאינה נטועה בקרקע אלא בגת או בנקע. במקר נוסף כתוב: "הגת שבכרם עמוקה עשר ורחבה ארבעה; רבי אחיעזר אומר זורעים בתוכה:" (ה',ג'). הוא גם סיוע לדעתו כי ה"גת" הוא כל מתקן מלבני חצוב בסלע. בסקר משנת 1978 נמצאו באזור תענך 117 גתות, המייצגות 8,000 דונם. לפי מחקרים אחרים היחס הוא בין 45 - 80 דונם גפנים לגת אחת.

חלק ד: מנחל בזק עד הסרטבה

הכרך הרביעי של הסקר הוא הגדול ביותר, יותר מ-800 עמודים. הוא נכתב בשנת 2005 והוקדש לזכרו של הארכאולוג ניבי מרקם שהיה שותף לסקר. בסקר נחקר שטח של 250 קמ"ר, שבו אותרו למעלה מ-200 אתרים. תחומו הוא בקעת הירדן הצרה בין נחל בזק בצפון לסרטבה בדרום, הכוללת בבקעת הירדן את הרצועות המכונות בערבית: "ע'ור" - החלק העליון המערבי והרחב של הבקעה ו"זור" - הרצועה התחתונה הסמוכה לנהר הירדן, המשטחים של חוואר הלשון ליד נהר הירדן, צוקי ראס ח'רובה והרמה הנישאת של הסרטבה. מכלול השטחים אינו יחידה אורגנית אחת אלא ארבע יחידות נוף המשלימות את הכרך השני. שלוש יחידות הנוף הראשונות:

1. מערב בקעת הירדן הצפונית, החלק הדרומי של עמק בית שאן בתחום יהודה ושומרון. האזור מצטיין במקורות מים שהפכו אותו לאחד האזורים הפוריים בארץ.
2. מרכז בקעת הירדן - רצועה צרה ללא מקורות מים. חשיבותה בדרכים העוברות בה.
3. פשת ההצפה הדלתה של נחל תרצה - אזור שופע מים ומיושב בצפיפות.

היחידות קשורות לשבר הסורי-אפריקני ולנהר הירדן. היחידה הרביעית בסקר - "רכס הסרטבה" שונה באופיה משלוש האחרות, אך נכללת בכרך זה.

אחד החוקרים הראשונים של האזור היה החוקר הצרפתי ויקטור גרן (Victor Guerin). הוא מצא עניין בנהר הירדן, בקעת הירדן ועלה להר סרטבה. על נהר הירדן הוא כותב: "דומה שאין עוד נהר מתפתל כמו הירדן . . מעבר לסבך . . משתרע עמק צר בדרך כלל ופורה מאוד שאת אדמתו הבוצית מציף הירדן בעיתות שיא גאותו". אנשי "הסקר הבריטי" נתקלו בבעיה הקיימת עד ימינו: "רק לעיתים רחוקות מאפשר הנהר שירטוט אמין של מהלכו בתוך הזרם הבלתי- ממוקד. הוא מתפתל ומתעוות לצפון, לדרום, מזרח ומערב ופונה תוך חצי שעה לכל פינות המצפן.

רצועת החיבור בין עבר הירדן המזרחי לארץ ישראל המערבית, נושא חלק זה של הסקר, קשורה במסורות מקראיות חשובות:

• על פי ספר יהושע, חצו בני ישראל את הירדן באזור זה ב"אדם העיר" היום גשר אדם.
• לפי מה שמכונה "המסורת הצפונית", בני ישראל נכנסו לארץ ישירות להר עיבל ולהר גריזים (ספר דברים, פרק כ"ז, פסוקים ב'-ד').
• באזור זה נעשתה הברית בין שבטי ישראל שהיו בעבר הירדן לבין אחיהם (ספר יהושע, פרק כ"ב).
• וכן המרדף של גדעון נגד המדיינים.

בכרך זה נסקרו 204 אתרים מהם רק 24 היו ידועים מסקרים קודמים.

האתרים הבולטים שנחקרו בסקר:

• תל קעון - מצודה ששמרה על המעיינות בסביבה. ממצאי התל הם מתקופת הברונזה, כולל בית קברות אזורי עם 200 קברות חצובים בצורת "פיר". באתר קרוב "חירבת קעון" נמצאו 20-25 אגני אבן. היה בו כפר ערבי בשם קָעוּן שנעזב אחרי 1967. אולי היה כאן היישוב Kaina ברשימות תחותמס השלישי. צבי אילן כותב שהיה כאן "כפר דל, שיושביו נטשוהו בגלל מכת פרעושים והקרבה לגבול ישראל)" ותושביו עברו לברדלה.
• תל מלקוח - תל קטן, אשר כביש הבקעה, בעת עיקולו, חותך את חלקו הצפוני בגובה של 100 מטר. בראש התל קבר שי'ח קטן וקברים ערבים מודרניים. בעת חפירת "תעלות-קשר" בראש התל על ידי מקימי המוצב ירדני נחשפו אבני בניה, חלקי בזלת וחרסים רבים - 50% מהם מתקופת הברזל. הנוסע רובינסון שהיה בתל משנת 1852 מציין את שפע המים ואת השדות הפורחים והאנשים "האדיבים ומכניסי האורחים". האתר נראה כתחנת דרכים או מצודה קטנה.
• תל שלם - מחנה צבאי רומי שהתגלה בשנת 1970 על ידי ר. לייטר מקיבוץ שלוחות. הוא מצא סמוך לתל שלם כתובת שלהליגיון השישי פראטה. בשנת 1975 התגלה באקראי במקום פסל ברונזה מפואר של הקיסר אדריאנוס. בעקבות התגלית נערכו במקום חפירות בשנת 1978.
• תל שלם - היה בו מוצב צבאי ישראלי עד מלחמת ששת הימים. בחלקו העליון של התל הייתה העיר העליונה אקרופוליס ומערבית לו העיר התחתונה. רובינסון מספר על מעיין טוב - היום "עין אברהם" - וקבר שיח' בשם "שייח' סלים". בשנת 1987 נערכו בו חפירות הצלה. לפי ממצאי החרסית התל היה מיושב בעיקר בתקופות הערבית הקדומה והממלוכית.
• תל אל-חמה - תל מבוצר ק"מ אחד צפונית ממחולה. נמצאה בו ידית קנקן עליה חרות "לאחאב" - שהיה מלך במלכות ישראל. החרסים - 60% מתקופת הברזל.
• ח'רבת א-סאכות - תל גדול, 40 דונם, מערבית לנהר הירדן, שנים וחצי ק"מ ממחולה. הוצע לזיהוי בתור האתר המקראי סוכות (שופטים, ח' ה-ט"ז ועוד). אך מקובלת יותר הצעת הזיהוי של האתר עם האתר המקראי "בית מחולה".
• תל אבו צוץ - תל גדול, על גבעה גבוהה בשטח "גאון הירדן" (ב"זור"). התל ממוקש ובראשו מוצב צבאי. נמצאו בתל שרידי מבנים רבים. כתוצאה מפעולות ביצור שבוצעו במקום נתגלו שרידים של ארבע עד חמש שכבות, החל מתקופת הברזל. זיהוי אפשרי של התל הוא עם "אבל מחולה" המקראית.
• ביד'ת א-שעב הוא אחד האתרים החשובים שנמצאו בסקר: זוהה בתור אתר פולחני מתקופת הברזל הקדומה המאה ה-13, אולי קשור לכניסת בני ישראל לארץ כנען בימי יהושע בן נון. הוא נמצא דרומית-מערבית למושב ארגמן. גודלו 12 דונם והוא מוקף בקירות אבן. המתחם בנוי בצורת "סנדל" אשר מסביבו "מסלול" - כנראה לתהלוכה דתית ובמרכזו מבנה עגול - במה. זרטל מניח כי ייתכן כי זה אחד ממבני ה"גלגל" - הגלגלים מתקופת התנחלות בני ישראל. המיקום הוא מול מעבר הירדן גשר אדם, אזור בו עברו שבטי ישראל בעת כניסתם לארץ כנען.
• חוזוק מוסא - אתר של מערות ומתקנים, מערבית לכביש בית שאן - יריחו וכשני ק"מ צפונית-צפונית-מערבית למושב ארגמן. הוא כולל שתי קבוצות של מערות רדודות במצוקים נמוכים, 25 אגנים חצובים עם סימני שחיקה (כלומר היו בשימוש לאגירת מים), שרידי מבנים וחרוזים, חרסים ותליונים. הארכאולוגים רון בארי ואורן כהן, שבדקו את האתר, הגיעו למסקנה כי לאור הממצאים ממוצא קפריסאי ומצרי שהתגלו בו ואי-הדמיון של אתר הקבורה לשאר אתרי הקבורה באזור, שבמקום קבורים סוחרים שנפטרו במסעם בתקופת הברונזה המאוחרת ובתקופת הברזל II.

חלק ה: מנחל פצאל לנחל ייט"ב

פרופסור ארנון סופר בהרצאה בכנס לכבוד יציאת הכרך החמישי של סקר הר מנשה. משמאל אדם זרטל

חלק ה' של הסקר פורסם בשנת 2013, ועוסק בבקעת הירדן התיכונה. הסקר כולל אתרים מנחל פצאל ועד נחל ייט"ב.

חלק ו: הכתף המזרחית של השומרון - מנחל תרצה ועד צומת מעלה אפרים

חלק ו' פורסם בסוף 2016 והוא עוסק בכתף המזרחית של השומרון מנחל תרצה ועד צומת מעלה אפרים

ראו גם

• ח'רבת ח'ייבר
• הר עיבל
• חרושת הגויים
• אל-אחוואט
• ח'ירבת אל-חמאם
• גלגל (אתר מקראי)

לקריאה נוספת

• אדם זרטל, סקר הר מנשה, כרך ראשון – קער שכם, הוצאת אוניברסיטת חיפה ומשרד הביטחון, 1992
• אדם זרטל, סקר הר מנשה, כרך שני – העמקים המזרחיים, וספר המדבר, הוצאת אוניברסיטת חיפה ומשרד הביטחון, 1996
• אדם זרטל וניבי מרקם, סקר הר מנשה, כרך שלישי – מנחל עירון לנחל שכם, הוצאת אוניברסיטת חיפה ומשרד הביטחון, 2000
• אדם זרטל, סקר הר מנשה, כרך רביעי – מנחל בזק עד הסרטבה, הוצאת אוניברסיטת חיפה ומשרד הביטחון, 2005
• אדם זרטל,עם נולד - מזבח הר עיבל וראשית ישראל, הוצאת ידיעות אחרונות, 2000.
• אדם זרטל, "סקר הר מנשה", שלושים ושבע השנים הראשונות", קדמוניות, חוברת מ"ז 148 תשע"ה 2014, עמ' 79-72

בהכנה:

• אדם זרטל,דרום בית שאן ובקעת הירדן

Zertal, A., 2004. The Survey of the

Manasseh * Hill-Country, vol. 1 – The Shechem Syncline, .Brill, Leiden Zertal, A., 2007. The Survey of the * Manasseh Hill-Country, vol. 2 – The Eastern Valleys and the Fringes of the Desert, Brill, .Leiden

קישורים חיצוניים

• אדם זרטל, כרם חצוב - שיטה חקלאית בלתי ידועה מהתקופה הרומית-ביזנטית בשומרון, מחקרי יהודה ושומרון, כרך שמיני, תשנ"ח, עמ' 42-33, באתר דעת
• אדם זרטל, מים והתנחלות (על המחקר הארכאולוגי בהר מנשה), טבע וארץ 30B, אלול תשמ"ח - תשרי תשמ"ט, אוגוסט-ספטמבר 1988, באתר סנונית
• אדם זרטל, ‏שתי מצודות רומיות בלתי-ידועות בבקעת הירדן ומקומה של קוֹאַבִּיס, קתדרה 62, דצמבר 1991, עמ' 17-3
• אדם זרטל, ‏עיוני עירון, קתדרה 97, ספטמבר 2000, עמ' 24-7
• ניר חסון, כך הולכים הסוקרים, 30 בספטמבר 2012, הארץ

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28007359סקר הר מנשה