יחסי קרואטיה–רוסיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי קרואטיה–רוסיה
קרואטיהקרואטיה רוסיהרוסיה
קרואטיה רוסיה
שטח (בקילומטר רבוע)
56,594 17,098,242
אוכלוסייה
3,863,915 144,474,856
תמ"ג (במיליוני דולרים)
82,689 2,021,421
תמ"ג לנפש (בדולרים)
21,400 13,992
משטר
רפובליקה רפובליקה פדרלית נשיאותית

יחסי קרואטיה–רוסיה הם יחסי החוץ הדו-צדדיים בין קרואטיה לרוסיה. המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים ב-25 במאי 1992. לקרואטיה ישנה שגרירות במוסקבה וקונסוליות כבוד בקלינינגרד, נובוסיבירסק וסוצ'י.[1] לרוסיה יש שגרירות בזאגרב וקונסוליות כבוד בפולה ובספליט. בעוד שגאוגרפית הן אינן קרובות, קרואטיה ורוסיה הן שתי מדינות סלאביות ובכך חולקות מורשת תרבותית. שתי המדינות חברות מלאות במועצת אירופה ובארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה. קרואטיה היא יעד תיירותי פופולרי בקרב מטיילים רוסים, למרות ירידה דרסטית במספרים לאחר 2014 בעקבות המשבר באוקראינה שגרם למתח פוליטי בין רוסיה לאיחוד האירופי, אליו הצטרפה קרואטיה בשנת 2013.[2] בסוף 2016 צוטטו מומחים רוסים כי הם מעריכים כי היחסים בין רוסיה לקרואטיה "הצטננו".[3]

רקע

קשרים תרבותיים ואישיים בין רוסיה לאנשים משטחה של קרואטיה המודרנית מתוארכים הרבה לפני העצמאות של קרואטיה בשנת 1991, כמו טיול למוסקבה על ידי המיסיונר הקתולי הקרואטי יוראי קריז'ניץ' בשנת 1659, שם הוגלה לטובולסק בסיביר, ובילה שם 16 שנים כתיבת כתבי יד שקידמו את הפאן-סלביזם.

על רקע התנועה האילירית, תנועה פאן-דרום-סלאבית, הנחשבת בהיסטוריוגרפיה קרואטית כחלק מההתחדשות הלאומית הקרואטית (Hrvatski narodni preporod), כמה קרואטים בולטים במאה ה-19 (אדמות קרואטיה המודרנית היו אז בחלקן הגדול של האימפריה האוסטרית, לימים האימפריה האוסטרו-הונגרית) ביקשו לפתח מערכת יחסים חזקה יותר עם רוסיה מכיוון שראו ברוסיה הקיסרית מעצמה עולמית ואומה אחות סלאבית, שממנה קיוו להשיג עזרה במהלך התחייה הלאומית הקרואטית. "[4]

הלאומני הקרואטי אאוגן קוואַטרניק, שהיה אחד משני מייסדי מפלגת הזכויות הלאומיות הקרואטית, נסע לרוסיה בסוף שנות ה-50 של המאה ה-19, במטרה לגייס עזרה למען העצמאות הקרואטית מהאימפריה האוסטרית, אך לא עשה זאת להשיג הרבה.[5] אחת הדמויות הבולטות של התנועה האילירית, איוואן קוקולייביץ' סאקצינסקי, קיים מגעים עם מספר אנשי אקדמיה רוסים סלאבים, פרופסורים באוניברסיטה, איש הקשר שלו עם אותם אישים היה כומר רוסי בשגרירות הרוסית בווינה, מיכאיל פיודורוביץ' ראייבסקי. הוא כתב למדען הרוסי אלכסנדר סטפנוביץ' פופוב בשנת 1877: "אתה במוסקבה יודע היטב כמה זמן חיכו הסלאבים הדרומיים לישועה. אתה גם יודע שעיני הסלאבים נעוצים בך וליבנו מלא איתך".[6]

בעוד שיחסי רוסיה עם סרביה, מדינה שנחשבת באופן פופולרי כבעלת ברית מסורתית של רוסיה,[7][8] הידרדרו באופן משמעותי בעקבות קונגרס ברלין (1878), השפעתה בשטחי קרואטיה גברה: מפלגת הזכויות תחת אנטה סטארצ'ביץ' אימצה אוריינטציה של רוסופיליה, טקטיקה במאמץ שלהם להשיג עצמאות קרואטית מבית הבסבורג. על אף השאיפות האלו, הביקור בסנקט פטרבורג של הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה והוועידה שלו עם ניקולאי השני, קיסר רוסיה בשנת 1897 בישרו על הסכם סודי בין שתי האימפריות לכבד ולשמור על הסטטוס קוו בחבל הבלקן. [9]

בשנים 1915–1917 התקיימו מספר יחידות של משמר הבית המלכותי הקרואטי בתוך הצבא האוסטרו-הונגרי, כמו גם של הצבא המשותף (.k. u. k) רגימנטים שגויסו מממלכת קרואטיה-סלאבוניה (כמו רגימנט הרגלים ה-79 מאוטוצ'ק), השתתפו במערכות מלחמת העולם הראשונה ולחמו נגד צבא האימפריה הרוסית בגליציה ובוקובינה; הם ספגו אבדות כבדות, במיוחד ביוני 1916, בשלב הראשון של מתקפת ברוסילוב.[10][11][12]

בין שתי מלחמות העולם, בשנות העשרים והשלושים, אירחה ממלכת יוגוסלביה, שכללה אף את שטחי קרואטיה, חלק ניכר מהגולים הלבנים שנמלטו מרוסיה הסובייטית במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה. יחד עם סרביה, קלטה קרואטיה אלפי פליטים רוסים[13] בהנהגת הגנרל פיוטר וראנגל והמטרופוליטן אנתוני חראפוביצקי. עד מותו בשנת 1936, המטרופוליטן אנתוני נחשב כמנהיג כל הפליטים הרוסים ביוגוסלביה,[14] מדינה שהמשטר המלוכני האנטי-סובייטי, האנטי-קומוניסטי שלה סירב לכונן יחסים דיפלומטיים עם ברית המועצות עד יוני 1940. בזאגרב ובכמה ערים קרואטיות רבות היו מוסדות רוסיים צבאיים, דתיים, חינוכיים ומקצועיים, שכולם נסגרו במאי 1945, לאחר ביסוס המשטר הקומוניסטי בקרואטיה. מרבית הרוסים הבודדים שלא הצליחו לעזוב למערב, נפגעו מפעולות תגמול ותביעה או נאלצו לעזוב לברית המועצות.[15][16]

במהלך מלחמת העולם השנייה (יוני 1941-מאי 1945), רגימנט החי"ר המשוריין הקרואטי ה-369 (יחידה של הדיוויזיה ה-100 של הצבא הגרמני, תחת הקצינים הקרואטים ויקטור פאבישיץ' ולאחריו מרקו מסיץ') הצטיינו בקרב סטלינגרד, אך נכנעו יחד עם הארמייה הגרמנית השישית בתחילת פברואר 1943. בתום המלחמה באירופה, יחידות של החזית האוקראינית השלישית של הצבא האדום נלחמו בכמה שטחים מאוכלסים בקרואטים, אז בעיקר מחוץ לגבולותיה של המדינה העצמאית של קרואטיה הפרו-גרמנית (NDH). ברית המועצות תמכה באופן פעיל בפרטיזנים היוגוסלביים של טיטו - נגד גרמניה, ה-NDH ובעלות בריתה, כמו גם הצ'טניקים - מאז 22 ביוני 1941, כאשר תקפה גרמניה את ברית המועצות. בנובמבר 1944, במהלך קרב בטינה (כיום בקרואטיה), נהרגו 1,237 אנשי הצבא האדום בלחימה נגד כוחות הציר המשולבים. לעומת זאת, דיוויזיית הפרשים הקוזאקים הראשונה ודיוויזיית הפרשים הקוזאקים השנייה התמזגו לקורפוס הפרשים הקוזאקים אס אס ה-15 בפברואר 1945 בפיקוד גרמני, ואוישו בעיקר על ידי קוזקים מברית המועצות, משנת 1943 הם ביצעו פעולות טקטיות מוצלחות בקרואטיה נגד הפרטיזנים הקומוניסטים, ומשלהי 1944 נגד הצבא האדום.[17] הלחימה בין כוחות הקוזאקים תחת הלמוט פון פנוויץ והצבא האדום בצפון סלאבוניה בדצמבר 1944 נתפסת על ידי היסטוריונים רוסים כקרבות האחרונים במלחמת האזרחים ברוסיה. כמו כן, לחמו בשטח ה-NDH מאוקטובר 1944 - כנגד הפרטיזנים הקומוניסטים והכוחות הסובייטים - היחידות הנסוגות של חיל המגן הרוסי, שמפקדו, הגנרל הרוסי בוריס שטייפון, נפטר בזאגרב ב-30 באפריל 1945.

בנובמבר 1945 הוכרזה הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, כאשר קרואטיה הייתה אחת הרפובליקות המכוננות שלה. ברית המועצות החזיקה קונסוליה כללית בזאגרב.

היסטוריה

שנות התשעים

נשיא קרואטיה סטייפן מסיץ' ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין במוסקבה בשנת 2002
נשיא קרואטיה איוו יוסיפוביץ' ונשיא רוסיה דמיטרי מדבדב במוסקבה בשנת 2010

על פי העיתונות הקרואטית, תוך הפרה של אמברגו הנשק של האו"ם שהוטל על יוגוסלביה לשעבר, במהלך מלחמת העצמאות של קרואטיה, נמסרו כמויות משמעותיות של נשק מרוסיה לקרואטיה. נשיא רוסיה בוריס ילצין אישר לכאורה משלוחי נשק על ידי 150 מטוסים שהמריאו מבסיס צבאי 200 ק"מ מזרחית למוסקבה בתקופה 1992–1997. היו 150 עד 160 טיסות שהובילו מאות טונות של כלי נשק בשנה.[18][19] בשנת 2016 פרסם היומון הקרואטי Večernji List מאמר בו נאמר כי מרין טומוליץ', נציג המשרד הממשלתי הקרואטי להגנה על הסדר החוקתי במשא ומתן על נשק, הצהיר כי הוא קיבל קטלוג של כל סוגי הנשק "הרוסי" מאת ממשלת צרפת.[20] בשנת 2017 פרסם רשימת Večernji מאמר בו אנשי העסקים זבונקו זובאק, הבעלים של חברה שהייתה ספקית הנשק העיקרית של קרואטיה במהלך המלחמה, טען כי שגריר רוסיה בקרואטיה אנוואר אזימוב זימן אותו לשגרירות רוסיה וביקש "מלאי של כל נשק שהגיע לקרואטיה דרך רוסיה בין 1992 ל-1997"; המאמר ציטט את אזימוב כביכול וטען כי יש להזכיר לקרואטיה "מי חימש והציל אותה במהלך האמברגו". המלאי, שעליו דיווחה Večernji, מביא 16,000 טונות של כלי נשק רוסיים שונים, כולל שני מטוסי מיג-21, כמה טייסות תובלה ומסוקי תקיפה, כולל מיל מי-24, ומערכות נ"מ, כולל S-300.‏[21][22] באפריל 2017 אמר נשיא קרואטיה לשעבר איוו יוסיפוביץ' כי "במהלך המלחמה רוסיה סייעה לקרואטיה, לא רק בנשק, אלא גם פוליטית".[23] בהצהרה רשמית שפורסמה בשנת 2017, דחה משרד החוץ הרוסי את ההאשמות על ייצוא נשק לקרואטיה כשקריות, "שהייתה מטרתן להכתים את מדיניותה של רוסיה בבלקן", והוסיף כי "רוסיה תמיד עמדה בקפדנות בחוקיה הבינלאומיים התחייבויות, לרבות אלה הקשורות למשטר האמברגו על מסירת נשק ".[24][25][26][27]

ב-4 בנובמבר 1996 העניק נשיא רוסיה ילצין לנשיא קרואטיה פרניו טוג'מן את עיטור מדליית ז'וקוב.[28]

במהלך שנות התשעים הועברו ברוסיה הון רב על ידי אזרחים קרואטים כמו דנקו קונאר, שייחס את הצלחתו העסקית ברוסיה, בין היתר, ל"מגע האנושי הרגיל" שלו עם ה-FSB, הסוכנות הרוסית היורשת של הק.ג.ב. של ברית המועצות.[29][30]

שנות האלפיים

בשנות האלפיים ובתחילת 2010, נשיאי קרואטיה, סטייפן מסיץ' ואיוו יוסיפוביץ', ערכו ביקורים רשמיים וביקורי עבודה מרובים ברוסיה.[31][32] על פי דברי שגריר קרואטיה לשעבר ברוסיה בוז'ו קובאביץ', הנהגת רוסיה הפסיקה להתייחס ברצינות לממשלת קרואטיה בסוף שנות האלפיים, מכיוון שהבינו שממשלות בקרואטיה הונו במודע את עמיתיהן הרוסים כאשר התחייבו לשיתוף פעולה בפרויקט הצינור של דרוזבה אדריה. שדחייתם הסופית על ידי הצד הקרואטי לדברי קובאביץ' מוטלת בעיקר על לחץ מצד ארצות הברית[33]

בתחילת 2016 התלונן שגריר רוסיה בקרואטיה אנוואר אזימוב בפומבי כי אף אחד מעשרת השרים הקרואטיים שהוזמנו על ידיו להשתתף באירועים שונים ברוסיה לא ביקר ברוסיה.[34] בסוף 2016 צוטטו מומחים רוסים כי העריכו את יחסי רוסיה-קרואטיה כ"צוננים".[3]

בספטמבר 2016 דיווחה רשימת יוטארנג'י כי קרואטיה גירשה דיפלומט רוסי אחד החשוד בריגול. מקור שלא צוין, שתואר כ"דיפלומט קרואטי לשעבר שהכיר היטב את המצב ברוסיה", הצהיר כי הוא ידע בוודאות כי "הרוסים נפגעו מאוד" וכי הם הגיבו בגירוש דיפלומט קרואטי אחד.[35] מאמר שפורסם במגזין לענייני חוץ ביולי 2017 התייחס לממשלתו של אנדריי פלנקוביץ' כ"בעל ברית החזק ביותר של המערב כיום נגד ההתפשטות הרוסית בחבל הבלקן".[36][37]

ביקורה של נשיאת קרואטיה, קולינדה גרבר-קיטרוביץ' ברוסיה באוקטובר 2017, נראה על ידי פרשנים רוסים כסימן להתחממות מהוססת של היחסים שהיו "קפואים למחצה" ברמה הרשמית מאז 2009.[38] הנשיאה גרבר-קיטרוביץ 'הצהירה כי היחסים בין שתי מדינות הופכים שוב לדינמיים ומבטיחים.[39]

ב-26 במרץ 2018 גירשה קרואטיה דיפלומט רוסי אחד כמפגן הזדהות עם בריטניה שהאשימה את רוסיה בהרעלת סרגיי ויוליה סקריפל. כנקמה, רוסיה אסרה ב-30 במרץ על ראש המטה של שרת החוץ הקרואטית מריה פיג'ינוביץ' בוריק - רינה אטרוביץ גורטה, שהייתה בין השנים 2015 ועד 2017 ראש המטה של קרואטיה במוסקבה, להיכנס לשטחה בתפקיד רשמי.[40][41][42] על פי הנתונים הסטטיסטיים של משרד הפנים הקרואטי שפורסם בתחילת 2019, בתקופה שבין 2000 עד 2017, קיבלו 66 אזרחים רוסים אזרחות קרואטית בהליך המואץ כקבוע בסעיף 12 לחוק לאזרחות קרואטית; על פי ההערכה, חלק מהאנשים הם חברים במעגל החברים הפנימי של ולדימיר פוטין .[43][44][45]

ב-1 באפריל 2019 הודיעה סברבנק הרוסית כי רכשה רשמית בעלות על כ-40 אחוז מהנכסים של קבוצת פורטנובה."[46][47] האחרונה הוקמה כחלק מעסקת החלפת החוב להון שסוכמה בין הממשל החריג המונה לממשלה של אגרוקור ההרוסה, החברה הגדולה ביותר בבעלות פרטית בבלקן שהוקמה על ידי איביקה טודוריץ', ונושיה כמו סברבנק ו-בנק VTB .[48][49] על פי המומחים, מומחים נתנו מנוף עקיף של ולדימיר פוטין על הכלכלה הקרואטית ועל החברה הגדולה ביוגוסלביה לשעבר.[50] הדובר של סברבנק באגרוקור היה מקסים פולטייב, שאשתו ילנה קיבלה אזרחות קרואטית בשנת 2015.[51][52] מקסים פולטייב התמנה ליו"ר דירקטוריון פורטנובה.

ב-27 במאי 2022, רוסיה הוציאה חמישה דיפלומטים קרואטים מתפקידם. בחודש שלפני זה, קרואטיה הוציאה 24 דיפלומטים רוסיים מתפקידם בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה.[53]

קשרים כלכליים

על פי נתוני הבנק הלאומי הקרואטי, רוסיה השקיעה בקרואטיה 390.5 מיליון אירו בין השנים 1993–2016, בעוד שקרואטיה השקיעה ברוסיה 101 מיליון אירו באותה תקופה.[39]

קרואטיה מייצאת בעיקר מזון, תרופות, מוצרי גילוח, צלוחיות לייצור מתכות וציוד טלקומוניקציה, ואילו רוסיה מייצאת נפט, נפט וגזי נפט, ומהווה 90 אחוז מהיבוא מרוסיה לקרואטיה, דשנים מינרליים וכימיים, אלומיניום יצוק ודודים לייצור אדים.[54] בשנת 2008, על פי הנתונים הסטטיסטיים הרשמיים של קרואטיה, הסחר בין המדינות הסתכם בכ־3.38 מיליארד דולר אמריקאי.[32] בשל הסנקציות ההדדיות בין האיחוד האירופי לרוסיה שהונהגה בשנת 2014, הסחר בין רוסיה לקרואטיה ירד בשנת 2015 ל-40%. על פי נתוני שירות המכס הפדרלי ברוסיה, מחזור המסחר בין קרואטיה לרוסיה הסתכם ב-1.23 מיליארד דולר כאשר היצוא הרוסי צנח ב-35% והסתכם ב-988.4 מיליון דולר, והיצוא הקרואטי בסך 238 מיליון דולר, בירידה של 43.7%.[55] בשנת 2016 הסתכם הסחר בין שתי מדינות בכ-. 810 מיליון דולר.[56] בשנת 2017 הסתכם הסחר בין שתי מדינות ב-807 מיליון דולר, ובמחצית הראשונה של 2018 עלה ב-64%.[57]

במרץ 2017, יותר משליש מהחובות שנגרמו לאגרוקור, החברה הגדולה בבעלות פרטית של קרואטיה שהוכנסה לממשל מנוהל באפריל, נאמר כי החזקה של שני הבנקים הגדולים ברוסיה, Sberbank בבעלות המדינה ובנק VTB. האיום הציבורי של שגריר רוסיה בקרואטיה אנוואר אזימוב על אגרוקור בפברואר 2017 נתפס על ידי אנליסטים קרואטיים ואזוריים כסימן לכך שלבעיותיו של אגרוקור יש ממד גאופוליטי והם מיועדים בידי רוסיה להרחיב את השפעתה ולהפעיל לחץ.[58][59][60][61][62] במסגרת דיון ההסגרה בבית המשפט בלונדון ב-7 בנובמבר 2017, עורך דינו של בעלה של אגרוקור, איביצה טודוריץ', הצהיר כי התיק הפלילי נגד לקוחו קשור ל"השפעה רוסית נתפסת", וחלקו בגלל מעורבותם של בנקים רוסים ומימון."[63]

תיירות

בשנת 2012 ביקרו בקרואטיה מעל 203,000 אזרחים רוסים.[64] לאחר שהצטרפה קרואטיה לאיחוד האירופי בשנת 2013, היא נאלצה להנהיג ויזות לאזרחים רוסים, אוקראינים וטורקים, מה שהביא כתוצאה מכך לירידה בכניסתם של תיירים רוסים. בשנת 2016, על פי הסטטיסטיקה הרוסית, המספר הסתכם בכ־55,000 איש.[56]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי קרואטיה–רוסיה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Diplomatske misije i konzularni uredi RH u svijetu
  2. ^ "Dramatičan pad broja turista iz Rusije u Hrvatskoj".
  3. ^ 3.0 3.1 Лавров отмахнулся от Балкан: Между Россией и Хорватией возник спор о российской угрозе на Балканах Gazeta.ru, 13 December 2016.
  4. ^ Otokar Keršovani, History of Croatia
  5. ^ Eugen Kvaternik: Gorke uspomene "Hervatska", 1870.
  6. ^ "Grada Za Povijest Hrvatsko-Ruskih Veza U Drugoj Polovini Xix Stoljeca" (PDF). Historiografija.hr. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-04. נבדק ב-2016-11-07.
  7. ^ Vuk Vuksanovic. Serbs Are Not “Little Russians”. The American Interest, 26 July 2018.
  8. ^ «У России всего три союзника — армия, флот, сербы». EurAsia Daily, 27 August 2017.
  9. ^ "Русско-австрийское соглашение". www.hrono.info.
  10. ^ Nikola Tominac. «Brusilovljeva ofenziva i velika stradanja ličke 79. Pješačke pukovnije iz Otočca». // VP: Magazin za vojnu povijest, Vecernji list D.o.o, № 82, January 2018, pp. 15, 19.
  11. ^ Jevgenij Paščenko. «Hrvatski grobovi 1914-1918. Karpati, Galicija, Bukovina». Zagreb, 2016, pp. 44—46.
  12. ^ Nikola Tominac. «LIČANI U "VELIKOM RATU": Zimska bitka za Karpate, siječanj – travanj 1915».
  13. ^ ″Препродаја блага у београдској залагаоници: Из тајних архива УДБЕ: РУСКА ЕМИГРАЦИЈА У ЈУГОСЛАВИЈИ 1918–1941.″ // Politika, 6 December 2017, p. 13.
  14. ^ ″Политика митрополита Антонија: Из тајних архива УДБЕ: РУСКА ЕМИГРАЦИЈА У ЈУГОСЛАВИЈИ 1918–1941.″ // Politika, 16 January 2018, p. 21.
  15. ^ Škiljan, Filip (2014). Rusi u Hrvatskoj [Russians in Croatia] (in Croatian). Zagreb: Savez Rusa u Republici Hrvatskoj. מסת"ב 9789535832706. p. 25.
  16. ^ Puškadija-Ribkin, Tatjana (2006). Emigranti iz Rusije u znanstvenom i kulturnom životu Zagreba (in Croatian). Zagreb: Prosvjeta. מסת"ב 953-7130-36-3. p. 96.
  17. ^ Mladenko Colić. Pregled operacija na jugoslovenskom ratištu: 1941-1945. — Beograd: Vojnoistorijski Institut, 1988, pp. 298—305.
  18. ^ "Hrvatsku naoružali Rusi: Jeljcin odobrio 150 letova transportera - Večernji.hr". Vecernji.hr. 2013-06-15. נבדק ב-2016-05-01.
  19. ^ "Rusi naoružali Hrvatsku". Glassrpske.com. 2013-06-16. נבדק ב-2016-05-01.
  20. ^ "'Ja sam svjedok. Rusi su za vrijeme Domovinskog rata naoružavali Hrvate, a ne Srbe'".
  21. ^ "Postoji previše svjedoka da bi se ogromne pošiljke ruskog naoružanja Hrvatskoj sada tretirale kao 'fatamorgana'".
  22. ^ "Novi ruski pritisak na Hrvatsku: Isporučili smo vam S-300, gdje su nestale rakete?".
  23. ^ "'Srbija se uznemirila jer činjenica o ruskom naoružavanju Hrvatske ruši mit da je Rusija njihov ekskluzivni prijatelj'". 16 באפריל 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ В МИД России прокомментировали сообщения о поставках С-300 в Хорватию RIA Novosti, 19 April 2017.
  25. ^ "Заявление А.В.Чепурина агентству "Танюг" - Посольство Российской Федерации в Республике Сербии". www.ambasadarusije.rs.
  26. ^ "Посол РФ в Сербии: В 1990-е годы Украина поставляла оружие Хорватии в обход эмбарго ООН".
  27. ^ «С-300 из Украјине преко Загреба завршио у САД.» Politika, 19 April 2017, p. 1, 6.
  28. ^ "Tuđmana je Boris Jeljcin 1996. godine odlikovao "Medaljom Žukov"".
  29. ^ Danko Končar: 'Moj financijski uspon dogodio se preko noći'. Nacional, 15 May 2011.
  30. ^ Misteriozne milijarde Danka Končara: Kako je postao najbogatiji Hrvat. Dnevno, 28 August 2018.
  31. ^ Визиты президентов Хорватии в Россию. Досье TASS, 17 October 2017.
  32. ^ 32.0 32.1 Межгосударственные отношения России и Хорватии. Справка RIA Novosti, 11 May 2010.
  33. ^ Večernji list, 29 october 2017, p. 14–15: Intervju: Božo Kovačević.
  34. ^ Veleposlanik Ruske federacije u RH: Hrvatska neće dobro proći kad Rusiji završe sankcije Večernji list, 4 September 2016.
  35. ^ "OTKRIVAMO VELIKU ŠPIJUNSKU AFERU Kako je Hrvatska protjerala diplomata iz ruske ambasade u Zagrebu".
  36. ^ Dagmar Skrpec. Croatia, Russia, and the Balkan Great Game: Why the West Needs Zagreb Foreign Affairs, 25 July 2017.
  37. ^ "AMERIČKI ČASOPIS 'Hrvatska je najjači saveznik zapada protiv ekspanzije Rusije na Balkanu'". Novi List.
  38. ^ Хорватия поворачивается лицом к России: Но с оглядкой на США и Евросоюз Kommersant, 18 October 2017.
  39. ^ 39.0 39.1 "Predsjednica poručila: Rusija je Hrvatskoj važan gospodarski partner".
  40. ^ "Iskusni diplomati objasnili rusku osvetu Hrvatskoj: "Ovo je iznenađenje"".
  41. ^ Moskva uzvratila Zagrebu, diplomata nepoželjan u Rusiji. N1, 30 March 2018.
  42. ^ Nepoželjna šefica ureda ministrice, kćer počasnog konzula Moskve: Ruski “odabir” Rine Eterović Gorete, bivše zaposlenice i sadašnje tajnice ministričina ureda, ali i kćeri ruskog počasnog konzula, iznenadio je mnoge. Večernji list, 30 August 2018.
  43. ^ GLOBUSOV ISTRAŽIVAČKI SPECIJAL: KAKO SE TRGUJE HRVATSKIM DRŽAVLJANSTVOM Od 2000. do 2017. na povlašten način domovnicu i putovnicu dobila 784 stranca. 12 March 2019.
  44. ^ ČIME JE ZASLUŽIO DOMOVNICU? Putinov maser dobio hrvatsko državljanstvo po Vidoševićevoj molbi. Večernji list, 1 April 2019.
  45. ^ MISTERIJ posjeta hrvatske predsjednice šipanskom imanju ‘Putinova masera’. Nacional, 19 December 2017.
  46. ^ ПАО Сбербанк: Сведения, оказывающие, по мнению эмитента, существенное влияние на стоимость его эмиссионных ценных бумаг. Interfax, 2 April 2019.
  47. ^ Sberbank preuzeo kontrolu nad 40 posto novog Agrokora
  48. ^ Fortanova CEO Poletaev meets PM Plenkovic to talk company plans. N1, 3 April 2019.
  49. ^ Sberbank says "committed" to Croatia's former Agrokor group. Reuters, 3 April 2019.
  50. ^ Dr Theodore Karasik. If Croatia joins the Eurozone, it would give Russia its greatest weapon in Europe. Euronews, 22 January 2019.
  51. ^ Zašto je Mrak-Taritaš ženi Maksima Poletajeva 2015. pomogla da dobije hrvatsko državljanstvo: Supruga Maksima Poletajeva državljanstvo je dobila 2015. jer je to “Hrvatskoj u interesu”. Večernji list, 14 March 2019.
  52. ^ Fortenova grupa u vlasništvu je šarolikog društva, evo tko sve ima udjele u bivšem Todorićevu carstvu. Dnevnik.hr, 1 April 2019.
  53. ^ Reuters (2022-05-27). "Russia expels five Croatian diplomats in retaliatory move". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2022-05-27.
  54. ^ "Iznimno veliko zanimanje hrvatskih tvrtki za suradnju s ruskim kompanijama « Hrvatska gospodarska komora". Hgk.hr. 2012-06-15. אורכב מ-המקור ב-2013-01-09. נבדק ב-2016-05-01.
  55. ^ "Посольство России в Хорватии". www.zagreb.mid.ru. אורכב מ-המקור ב-2016-08-21. נבדק ב-2019-09-03.
  56. ^ 56.0 56.1 Межгосударственные отношения России и Хорватии RIA Novosti, 18 October 2017.
  57. ^ "Predsjednica pozvala Putina u Hrvatsku, predstavila mu Inicijativu tri mora".
  58. ^ Tycoon’s Balkan Empire Unravels in 60 Days of Market Panic Bloomberg, 23 March 2017.
  59. ^ Russia Looms Over Balkan Giant's Fight to Survive: QuickTake Q&A Bloomberg, 23 March 2017.
  60. ^ JESU LI RUSI ZNALI ZA CRNE PROGNOZE O AGROKORU? Već kod kupnje Mercatora tri su slovenska ekonomista upozorila: koncern će za 3 godine doživjeti slom Jutarnji list, 1 April 2017 (Borut Šuklje: „Jer, odgovor na to pitanje daje i najbitniji odgovor, zašto se to s Agrokorom dogodilo baš sada i što je stvarni razlog potpuno neobičnog nastupa najviše rangiranog i povezanog ruskog ambasadora Anvara Sarvanoviča Azimova. Govorim o njegovu komentiranju poslovnih ili bankarskih odnosa između banke i klijenta i decidiranom stavu da neće dati nove kredite. Ambasadorov nastup nije bio slučajan, to je bilo dobro pripremljeno i tempirano izlaganje. Poslije tog nastupa, sa svim oznakama države, i na ambasadorovoj uniformi i u prostoriji gdje je održao izlaganje, bankarsko pitanje kreditnih linija postalo je političko pitanje, koje s kreditima kao takvim više nema neke značajne veze. Sada je to postalo više nego privredno ili financijsko pitanje, a to je pitanje geostrateških odnosa u regiji.“)
  61. ^ "Bilo bi vrlo loše da Putin postane vlasnik Jamnice" interview of Ivo Banac, 20 April 2017.
  62. ^ Agrokor Crisis May Give Russia ‘Balkan Breakthrough’: Russia may try to its use the huge debts that the failing Croatian giant owes it to mightily strengthen its presence in the Balkans, a Slovenian expert, Borut Suklje, told BIRN. Balkan Insight, 2 October 2017.
  63. ^ Agrokor owner fights extradition from UK to Croatia over alleged fraud Reuters, 7 November 2017.
  64. ^ "Zbog viza broj ruskih turista pada za četvrtinu". tportal.hr. 2013-01-29. נבדק ב-2016-05-01.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39853458יחסי קרואטיה–רוסיה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יחסי_קרואטיה–רוסיה&oldid=2718158"