יחסי יוון–רוסיה
| יחסי יוון–רוסיה | |
|---|---|
|
|
| |
| יוון | רוסיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 131,957 | 17,098,242 |
| אוכלוסייה | |
| 10,001,993 | 144,474,856 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 238,206 | 2,021,421 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 23,816 | 13,992 |
| משטר | |
| דמוקרטיה | רפובליקה פדרלית נשיאותית |
יחסי יוון–רוסיה הם יחסי החוץ בין יוון לבין רוסיה. בשל הידידות ההיסטורית החזקה והקשרים התרבותיים והדתיים העמוקים בין שני העמים (הרוב המכריע של היוונים והרוסים משתייכים לנצרות האורתודוקסית המזרחית), יוון ורוסיה נהנו לאורך ההיסטוריה מיחסים דיפלומטיים מצוינים. שתי המדינות גם חולקים דעות פוליטיות משותפות על הבלקן והעולם, ויוון תמכה בצורה נלהבת בעמדת רוסיה כלפי הכרזת העצמאות החד צדדית של קוסובו. היחסים בין המדינות כוננו בשנת 1828.[1] יוון ורוסיה הם חברים מלאים של ארגונים רבים, כולל מועצת אירופה (עד לגירושה של רוסיה בשנת 2022 בעקבות פלישתה לאוקראינה), הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה והארגון לשיתוף פעולה כלכלי של הים השחור.
היסטוריה
הקשרים בין שתי המדינות, החלו בימי הביניים, והאימפריה הביזנטית ורוס של קייב קיימו קשרים הדוקים, והשתייכו לנצרות האורתודוקסית. רוסיה סייעה ליוון במהלך מלחמת העצמאות היוונית מהאימפריה העות'מאנית. כיום, יוונים רבים חיים בשטחי הפדרציה הרוסית, ורוסים רבים חיים ביוון. רוב היוונים החיים ברוסיה מתגוררים באזור הים השחור (100,000) עם ריכוזים גדולים בבירה מוסקבה (80,000) ובסנקט פטרסבורג (3,000), בעוד רוב הרוסים הגרים ביוון מתגוררים בעיקר בכלקידיקי ובאי כרתים.
שיתוף פעולה מדיני
אף על פי שיוון חברה באיחוד האירופי ובנאט"ו, ידידותה של יוון עם רוסיה היא בעלת מסורת של שנים רבות. בשל האינטרסים המשותפים והמורשת הדתית המשותפת של שתי המדינות, יוון ורוסיה נהנות מיחסים מצוינים המתבטאים בכך ששתי המדינות משתפות פעולה בכמה תחומים, ובמיוחד במסחר, תרבות, אנרגיה, ביטחון ותיירות. כמו כן, מתקיימים ביקורים סדירים ברמה גבוהה בין שתי המדינות, ומגעים תכופים בין המפלגות השולטות (בעיקר בין הדמוקרטיה החדשה לבין רוסיה המאוחדת), וכן בין המשרדים והסוכנויות, בנושאים שונים הנוגעים למגזרים בודדים .
מאז 2018 התדרדרו היחסים החיוביים עם מוסקבה. רוסיה הואשמה אז בהתערבות בזירת הפנים ביוון, בתקופה שבה התקיים משא ומתן על קבלתה של צפון מקדוניה (אז מקדוניה) לנאט"ו. בנוסף, על רקע הפלישה הרוסית לאוקראינה, יחסי יוון-רוסיה הגיעו לשפל בעקבות מותם של 12 אזרחים המשתייכים למיעוט היווני כתוצאה מהפצצה רוסית בחוף הים השחור האוקראיני. התקרית הביאה להתפרצות זעם ציבורי ביוון. הפנייה החדה של אתונה לכיוון וושינגטון ונאט"ו, כולל עמדתו הברורה של שר החוץ היווני, ניקוס דנדיאס, "לקבל את פני שוודיה ופינלנד למשפחת נאט"ו", נתפסה באופן שלילי במוסקבה.[2] רוסיה, ב-22 ביולי 2022, הוסיפה את יוון לרשימת "המדינות הלא ידידותיות" שלה.[3]
שיתוף פעולה ביטחוני
יוון הייתה אחת המדינות הבודדות בנאט"ו שעשתה שימוש נרחב בנשק רוסי. יוון קיבלה בתקופה הסובייטית הרבה עודפי נשק, כגון משורייני BMP-1,משגרי רקטות RM-70, תותחים נגד מטוסים ZU-23-2 ומערכות טילי קרקע אוויר SA-8. בנוסף, יוון רכשה מרכות נגד מטוסים טור M-1 וS-300, וטילים נגד טנקים Kornet-E, ורובי סער AK-74M. צבאות של שתי המדינות משתתפות בתוכניות שיתוף פעולה צבאי באזור הים האגאי ובמזרח הים התיכון, כמו גם מתן סיוע צבאי ואימונים למדינות שיש להם עימם קשרים קרובים, כגון ארמניה, ויוון מקבלת לעיתים קרובות אנשי צבא ארמנים לאקדמיה הצבאית ההלנית.
יחסים כלכליים
צינור הנפט בורגס-אלכסנדרפולי הוצע בשנים 1993–1994 על ידי מספר חברות רוסיות ויווניות.[4] בשנת 1994 חתמו יוון ובולגריה על הסכם לבניית הצינור, יוון, ולאחר מכן נחתם מזכר לשיתוף פעולה, על ידי יוון ורוסיה.[5]
הסכם הקמת הפרויקט הבינלאומי של החברה נחתם במוסקבה ב-18 בדצמבר 2007, והוא נקרא חוצה בלקן צינור B. V..[6][7] בניית הצינור התחילה באוקטובר 2009, והיא הייתה צפויה להסתיים עד לשנת 2011, אולם לבסוף בוטל הפרויקט בעקבות התנגדותה של ממשלת בולגריה.[8] מאז 2014, הסחר ההדדי בין המדינות היה בירידה מתמדת.[9]
יחסי דת ותרבות
הקשרים הדתיים בין שני העמים, אשר רובם הם מאמינים של הכנסייה האורתודוקסית המזרחית, מילאו תפקיד מרכזי ביחסי יוון-רוסיה. מאז הקמתה בשנת 1994, האספה הבין - פרלמנטרית שהתקיימה באתונה, הפכה למוסד לקידום שיתוף פעולה. על פי סקר דעת קהל של מרכז המחקר פיו שנערך ב-2013, 63% מהיוונים רואים את רוסיה ברוח חיובית לעומת 33% המבטאים דעה שלילית.[10]
יחסים דיפלומטיים
יוון מחזיקה ברוסיה שגרירות במוסקבה ו-3 קונסוליות בקלינינגרד, נובורוסיסק וסנקט פטרבורג. מאידך, רוסיה מחזיקה ביוון שגרירות באתונה ו-2 קונסוליות בהרקליון וסלוניקי.[11]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Bilateral relations between Russia and Greece". Greek Ministry of Foreign Affairs. נבדק ב-2009-06-18.
- ^ גליה לינדנשטראוס, כריסטוף בקר, רמי דניאל, בין ארדואן, מיצוטאקיס וביידן: הדינמיקה המתפתחת במשולש אנקרה-אתונה-וושינגטון, מבט על, גיליון 1608, 12 ביוני 2022, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
- ^ Russia Adds Croatia, Denmark, Greece, Slovakia, Slovenia To List Of 'Unfriendly Nations', RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
- ^ "Burgas-Alexandrupolis Pipeline Project". Transneft. אורכב מ-המקור ב-2006-10-04. נבדק ב-2007-02-15.
- ^ Peggy Papakosta. "Everybody wins". Bridge Magazine. אורכב מ-המקור ב-2007-09-28. נבדק ב-2007-02-15.
- ^ "Russian President Vladimir Putin in Greece next week for pipeline deal". Athens News Agency. 7 במרץ 2007. אורכב מ-המקור ב-2011-06-05. נבדק ב-2009-06-19.
Russian President Vladimir Putin will be visiting Greece on March 15 to participate in a Russo-Bulgarian-Greek conference, after visiting Italy on March 13–14 for a Russo-Italian conference, the Kremlin announced late on Tuesday, according to a dispatch by the Agence France Press (AFP) agency.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Trans-Balkan partners form operator". Upstream Online. NHST Media Group. 2007-12-18. נבדק ב-2007-12-19.
- ^ "Trans-Balkan Oil Pipeline Hit By Delays". Downstream Today. 2008-10-17. נבדק ב-2009-03-15.
- ^ https://lenta.ru/articles/2016/05/28/putingreece/
- ^ "Global Opinion of Russia Mixed | Pew Research Center". Pewglobal.org. נבדק ב-2016-11-07.
- ^ אתר על יחסי מדינות
38992560יחסי יוון–רוסיה