יחסי פולין–רוסיה

יחסי פולין–רוסיה
פולין	רוסיה
שטח (בקילומטר רבוע)
312,685	17,098,242
אוכלוסייה
38,371,742	144,474,856
תמ"ג (במיליוני דולרים)
811,229	2,021,421
תמ"ג לנפש (בדולרים)
21,141	13,992
משטר
רפובליקה	רפובליקה פדרלית נשיאותית

היחסים בין פולין לרוסיה קיימים כבר מאות שנים, וחלק גדול מהתקופות שלטה רוסיה בפולין. לאחר קריסת ברית המועצות השתפרו היחסים בין המדינות, אולם מאז הסיפוח הרוסי של חצי האי קרים, בין 60%–80% מהפולנים מודאגים מסכסוך עתידי עם רוסיה, אשר עדיין שומרת על השליטה בקלינינגרד.

היסטוריה

נסיכות מוסקבה וממלכת פולין

במהלך המאה ה-15 והמאה ה-16 התרחשו כמה מלחמות בין הדוכסות הגדולה של ליטא לנסיכות מוסקבה, וממלכת פולין סייעה לליטא, מה שקירב ביניהם והביא לאחר מכן ליצירת האיחוד הפולני-ליטאי. בתחילת המאה ה-17 פרצה מלחמת רוסיה–פולין (1605–1618), אשר בתחילתה הכוחות הפולנים נחלו מספר הצלחות ונסיך פולני אף הוכרז כצאר רוסי. אך לאור הרצון של זיגמונט השלישי, מלך פולין למשול ברוסיה בעצמו, התומכים הרוסים עזבו את הפולנים, הם גורשו ממוסקבה ובסופו של דבר המטרות של המלחמה מצד פולין לא הושגו. בשנת 1654 פרצה מלחמת רוסיה–פולין (1654–1667) על השליטה בשטחי אוקראינה ובלארוס. המלחמה החלה לאחר פניית האוקראינים להסתפח לרוסיה הצארית, והסתיימה בשנת 1667 עם חתימת הסכם אנדרוסובו. על אף שהאיחוד ניצח ברוב קרבות המלחמה, והשיב לעצמו שטחים שאבדו בתחילתה, הכלכלה הירודה שלו לא יכלה לתמוך במאבק ארוך וקשה, ולאור משבר פנימי ומלחמת אזרחים שפקדו את האיחוד, נאלץ האיחוד הפולני-ליטאי לחתום על הסכם הפסקת אש בתנאים קשים עם רוסיה. המלחמה נסתיימה עם כיבושים נרחבים של רוסיה בשטחי בלארוס ואוקראינה, ותחילת הפיכתה למעצמה באירופה.

האימפריה הרוסית

בשנת 1733 פרצה מלחמת הירושה הפולנית, בעקבות ניסיונו של סטניסלאב לשצ'ינסקי לתפוס את כתר המלוכה הפולנית לאחר מותו של אוגוסט השני, מלך פולין. סטניסלאב לשצ'ינסקי נתמך על ידי ממלכת צרפת בראשות חתנו לואי החמישה עשר, מלך צרפת, אולם מאידך יריבו פרידריך אוגוסט השני, הנסיך הבוחר מסקסוניה נתמך על ידי אוסטריה ורוסיה. המלחמה ניטשה בעיקר באיטליה ובחבל הריין, ולבסוף הסתיימה בחוזה וינה (1738) שבו הוכתר פרידריך אוגוסט מסקסוניה כמלך פולין, אך מאידך סטניסלאב לשצ'ינסקי קיבל את דוכסות לורן. כמו כן ספרד חזרה לשלוט בממלכת נאפולי ובסיציליה, בעוד דוכסות פארמה הועברה לשליטת בית הבסבורג.

בשנת 1768 פרצה מלחמת הקונפדרציה של באר, שבמהלכה ניסו חלק מאצילי פולין להגן על פולין מפני ההשפעה הרוסית. האצולה הפולנית נתמכה על ידי צרפת, אולם הם הובסו בשנת 1772, ובעקבות כך התרחשה חלוקת פולין הראשונה. בשנת 1792 ניסו הפולנים לחזק את המדינה, ולהשיב לידיהם את השטחים שנלקחו מהם, ובעקבות כך התרחשו החלוקה השנייה (1793) והשלישית (1795) של פולין, ורוסיה קיבלה את חלק הארי של החלוקות הללו. בשנת 1807 הקים נפוליאון את דוכסות ורשה, אשר הייתה מדינה עצמאית בחסות צרפת, ופולנים רבים לחמו לצד הצבא הצרפתי. אולם לאחר מפלתו של נפוליאון פורקה הדוכסות, ובשנת 1815 הוחלט על צירוף רוב שטחי הדוכסות לרוסיה, כחלק מפולין הקונגרסאית. בשנת 1830 פרץ מרד נובמבר ובשנת 1863 פרץ מרד ינואר, שבהם מרדו הפולנים בשלטון הרוסי, אולם לאחר קרבות עקובים מדם דוכו שתי המרידות, ובשנת 1867 הוקמה נסיכות הוויסלה, שבה בוטלה האוטונומיה פולנית.

מלחמת העולם הראשונה

בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הבטיח קיסרה של רוסיה, ניקולאי השני, אוטונומיה נרחבת לעם הפולני. שטחה של פולין הפך לשדה קרב בין הרוסים לבין הגרמנים והאוסטרים, כאשר הרוסים פלשו לגליציה שהוחזקה בידי האימפריה האוסטרו-הונגרית, ואילו הגרמנים, מצדם, פלשו לשטחי פולין שהוחזקו על ידי הרוסים. בסוף 1915 כבר נסוגו הרוסים מגליציה, ופולין הוחזקה כולה בידי הגרמנים. מעצמות המרכז שאפו לנצל את הרגשות האנטי-רוסיים ששררו בפולין, ומנהיגיהן, וילהלם השני, קיסר גרמניה, ופרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה, הכריזו על הקמת "ממלכת פולין". משנראה היה כי גורלה של גרמניה נחרץ, וכי כניעתה קרובה, הורתה "מועצת העוצרים" ב-7 באוקטובר 1918 על פירוקה של מועצת המדינה, ועל כוונתה לשאוף ללאומיות פולנית עצמאית. ב-11 בנובמבר 1918 מסרה המועצה את כל סמכויותיה ליוזף פילסודסקי, אשר עמל על הקמת מדינה פולנית עצמאית ומאוחדת, במצב שבו התחרו מספר "ממשלות" שהוקמו באופן עצמאי בשטחים שונים בפולין. שלושה ימים לאחר מכן התפזרה מועצת העוצרים.

בין המלחמות

יחסי ברית המועצות – פולין
ברית המועצות	פולין

בפברואר 1919 פרצה המלחמה הפולנית-סובייטית, בין רוסיה הסובייטית אשר עדיין הייתה מצויה בחבלי הקמתה, ובין הרפובליקה הפולנית השנייה אשר זה עתה קמה. ברקע הדברים היה רצונה של פולין להשיג את חבלי הארץ שאיבדה בחלוקתה בסוף המאה ה-18, וניסיון הבולשביקים להחזיר לידיהם חבלי ארץ שאבדו לאימפריה הרוסית במהלך מלחמת העולם הראשונה. עמוק יותר היה השסע האידאולוגי, כאשר בעלות הברית המערביות והעולם כולו ראו בפולין של פילסודסקי משום מחסום בפני ההשפעה הבולשביקית, ופילסודסקי ראה עצמו בחזונו בראש קונפדרציה סלאבית הכוללת את פולין, ליטא, אוקראינה ובלארוס, בעוד לנין ראה בפולין ראש גשר להתפשטות המהפכה הקומוניסטית לתוככי אירופה, ובמיוחד להתחברות אל הפרולטריון הגרמני התוסס והמרדני.

הגבולות בין פולין ורוסיה הסובייטית לא הוגדרו במדויק בהסכם ורסאי והמצב הכאוטי שהביאה עמה המהפכה הרוסית ומלחמת האזרחים ברוסיה שבעקבותיה, כמו גם הנסיגה הגרמנית מחבלי הארץ שהחזיקה גרמניה במזרח, גרמו לבלבול נוסף.

בשנת 1919 החזיקו הפולנים ברוב שטחי המחלוקת. תקריות גבול זעירות החריפו לכלל לוחמה גלויה בעקבות ניסיונו של פילסודסקי לנצל את חולשת הרוסים, ולפלוש לאוקראינה בתחילת שנת 1920. באזור קייב נתקל פילסודסקי בהתנגדותו של הצבא האדום, ונהדף עד לבירתו, ורשה. בינתיים הגיעו חיילים מערביים מגבולות גרמניה על מנת לסייע לפולנים ולהדוף את האיום הבולשביקי. כוחות צרפתים בראשות הגנרל מקסים וייגאן (שלימים יעמוד בראש הצבא הצרפתי המובס במלחמת העולם השנייה) (ובהם שירת אף הקצין צעיר בשם שארל דה גול) סייעו לארגן את הצבא הפולני על פי קווים מערביים, לשפר את חימושו, אימונו, והלוגיסטיקה שלו. על אף שבמהלך חודשי הקיץ נראתה נפילת ורשה כוודאית, השיגו כוחות פולין באוגוסט ניצחון מפתיע ומכריע, והחלו בהתקדמות מזרחה, עד להשגת הפסקת אש באוקטובר 1920. הסכם ריגה, שנחתם בריגה במרץ 1921, סיים את המלחמה, קבע את גבולה המזרחי של פולין, וחילק את שטחי המריבה בין פולין ובין ברית המועצות.

שני הצדדים טענו לניצחון: פולין טענה כי הגנה על קיומה בפני התקפה שמטרתה להשמידה ולהפוך אותה לחלק מברית המועצות, כאשר ברית המועצות התגאתה בהדיפת הפולנים מקייב, אשר נחשבה על ידם כחלק מן ההתערבות הזרה במלחמת האזרחים ברוסיה.

במהלך השנים לאחר מכן תמכה ברית המועצות במפלגה הקומוניסטית של פולין, ובעקבות כך ראתה בה פולין אויב. בשנים 1937–1938 גירש הנ.ק.וו.ד. עשרות אלפי פולנים מתחומי ברית המועצות לפולין, ואף הרג 111,091 פולנים, במה שהיה הטיהור האתני הגדול ביותר במהלך הטיהורים הגדולים.

מלחמת העולם השנייה

חיילים גרמנים וסובייטים לוחצים ידיים לאחר הפלישה לפולין בספטמבר 1939.

ב-23 באוגוסט 1939 נחתם הסכם ריבנטרופ–מולוטוב לתקופה של עשר שנים. ההסכם היה הסכם אי-התקפה בין ברית המועצות לגרמניה, ובחלקו החסוי קבע את חלוקתה של פולין בין שתי המדינות. ב-1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין, ובכך פרצה מלחמת העולם השנייה. בהתאם להסכם לא הגיבה ברית המועצות על הפלישה, וב-17 בספטמבר פלשו כוחות הצבא האדום גם הם לפולין, וכבשו את חלקה המזרחי. בשנת 1940 הוצאו להורג קצינים פולנים, אשר שהו במחנה השבויים קוזלסק שביער קאטין (רוסית Катынь; פולנית Katyń), סמוך לכפר גניוזדובו שבמחוז סמולנסק בברית המועצות, וכן 22,000 אזרחים פולנים מן המחנות סטרובלסק, קוזלסק ואוסטשקוב, ומבתי כלא במערב בלארוס ובמערב אוקראינה, אשר נורו בפקודת סטלין ביער קאטין, כמו גם אסירים בבתי כלא במחוז קלינין, הסמוך לחארקוב, ובערים רוסיות נוספות.

הגוש המזרחי

במהלך מבצע ברברוסה נכבש גם חלקה המזרחי של פולין על ידי הוורמאכט, ובסוף 1944 - תחילת 1945 גורשו כוחות גרמניה הנאצית מפולין על ידי הצבא האדום המתקדם, וועידת יאלטה איפשרה יצירת ממשלת קואליציה פולנית זמנית, אשר הייתה נתונה להשפעתה המכריעה של המפלגה הקומוניסטית. הממשלה החדשה בוורשה לחמה בהצלחה כנגד לוחמי גרילה ממתנגדיה באזורים הכפריים, והגדילה את כוחה הפוליטי באמצעות כרסום מתמיד בכוחם הפוליטי של הגורמים הלא קומוניסטיים בפוליטיקה. "הפשרה" שבאה בעקבות מותו של סטלין בשנת 1953, הציתה את הדרישה לרפורמות בין האינטלקטואלים, העובדים, ואפילו מספר חברים במפלגה הקומוניסטית. עד לאמצע שנות השישים, הייתה פולין במשבר כלכלי ופוליטי גובר. בדצמבר 1970 הממשלה הכריזה על עליה מפתיעה במחיר מוצרי היסוד, על מנת למנוע התמוטטות כלכלית. הכרזה זו לוותה בגל של שביתות והפגנות עממיות, והמנהיג ולדיסלב גומולקה נאלץ להתפטר. הוא הוחלף בידי אדוורד גרק, אשר ביצע תוכנית כלכלית חדשה המבוססת על הלוואות מסיביות מהמערב שבהן השתמש לרכש טכנולוגיה שתשפר את כושר הייצור של פולין. התוכנית לוותה בעלייה מיידית ברמת החיים, אך היא נכשלה כתוצאה ממשבר הנפט בשנת 1973, והובילה למחאות ולשביתות נוספות.

מעגל קסמים זה נשבר לבסוף בבחירתו של אפיפיור פולני, יוחנן פאולוס השני בשנת 1978. אירוע בלתי צפוי זה היה בעל השפעה מחשמלת על האופוזיציה לשלטון הקומוניסטי בפולין. בתחילת אוגוסט 1980, גל השביתות הגיע לחוף הבלטי של פולין. בין מנהיגי השביתות בעיר גדנסק היה חשמלאי בשם לך ואלנסה, אשר הקים איגוד מקצועי עצמאי בשם "סולידריות" (בפולנית - "Solidarność"). החברות באיגוד החלה להתפשט לרחבי פולין, והשביתות הפכו לקשות יותר. בדצמבר 1981, ווייצ'ך ירוזלסקי אשר התמנה באותה השנה למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית, ולראש ממשלת פולין, הכריז על משטר צבאי, ואסר את מנהיגי האופוזיציה. בשנים הבאות נמשך הדיכוי הפוליטי אך לא הצליח לחנוק את הקריאות לשינוי. ב-1988 בשיחות שנודעו כ"שיחות השולחן העגול" ויתרה המפלגה הקומוניסטית על מעמדה הבלעדי ואושר קיומן של מפלגות נוספות. באפריל 1989 הפכה שוב סולידריות לתנועה חוקית, והורשתה להשתתף בבחירות. מועמדי התנועה זכו לניצחונות מרשימים, והחל מעבר שקט לשלטון דמוקרטי, במקביל לשינויים דומים שחלו ברחבי הגוש המזרחי. בסוף אוגוסט 1990, שלטה בפולין ממשלה בהנהגת סולידריות, ובדצמבר נבחר ולנסה לנשיאות פולין, והרפובליקה העממית של פולין הפכה לרפובליקה של פולין. בשנת 1993 עזבו הכוחות הרוסיים האחרונים את שטחה של פולין.

היחסים כיום

במהלך שנות ה-90 נוצרה מתיחות בין המדינות, בעקבות תמיכת פולין ברפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה, וכן בעקבות דרישת פוליטיקאים פולנים על התנצלות הממשלה הרוסית על פלישת ברית המועצות לפולין בספטמבר 1939. בשנת 2004 התגברה המתיחות בין המדינות בעקבות תמיכת פולין במהפכה הכתומה באוקראינה, ובשנת 2009 שוב נוצרה מתיחות בעקבות כוונתה של ארצות הברית להציב מערכות טילים נגד טילים בשטח פולין, דבר שהרוסים התנגדו לו הכל תוקף. בשנת 2010 התרסק מטוס טופולב Tu-154 של חיל האוויר הפולני על יד סמולנסק, ובעקבות כך נהרגו רבים מבכירי ההנהגה הפולנית שהיו על המטוס. בתחילה הושמעו טענות כי הרוסים אשמים בריסוק המטוס, אולם לבסוף נתברר כי ההתרסקות אירעה באשמת הטייסים.

בשנת 2014 תמכה פולין באוקראינה, וקראה להטלת סנקציות על רוסיה בעקבות הסיפוח הרוסי של חצי האי קרים, ובעקבות כך הטילה רוסיה הגבלות על יבוא פירות וירקות מפולין לרוסיה. לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה, הובילה פולין קו תקיף ביותר נגד רוסיה וטענה שתוך הפרת חוזה, מוסקבה הודיעה על כוונתה לעצור את זרם הגז אליה - שממנו היא התכוונה להיפטר רק בסוף השנה. פולין קידמה לכל אורך המלחמה סנקציות חריפות ביותר על רוסיה. בממשלה בוורשה הזהירו לא אחת כי תבוסה אוקראינית במלחמה תביא לאיום נרחב יותר על מדינות אחרות במרחב הסובייטי לשעבר, בהן פולין עצמה והמדינות הבלטיות. במהלך הפלישה, פורסם שהיו שני הרוגים בפולין מפגיעת טילים רוסים, סמוך לגבול של פולין עם אוקראינה, הנשיא כינס דיון חירום. באותו היום ביצעה רוסיה מתקפת טילים באוקראינה. רוסיה הכחישה שהיא תקפה באזור זה. לאחר זה מה, פורסם כי ככל הנראה מדובר בטילים שאוקראינה שיגרה בניסיון ליירט טילים שנורו על ידי רוסיה. נשיא פולין אנדז'יי דודה אמר כי ככל הנראה נפילת הטיל בשטח המדינה לא הייתה מכוונת אלא "טעות מצערת".

יחסים דיפלומטיים

פולין מחזיקה ברוסיה שגרירות במוסקבה ו-3 קונסוליות באירקוטסק, קלינינגרד וסנקט פטרבורג. מאידך, רוסיה מחזיקה בפולין שגרירות בוורשה ו-3 קונסוליות בגדנסק, קרקוב ופוזנן.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יחסי פולין–רוסיה בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37741994יחסי פולין–רוסיה