יחסי הרשות הפלסטינית – רוסיה
| יחסי הרשות הפלסטינית – רוסיה | |
|---|---|
|
|
| |
| הרשות הפלסטינית | רוסיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 6,220 | 17,098,242 |
| אוכלוסייה | |
| 5,534,726 | 144,474,856 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 17,396 | 2,021,421 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 3,143 | 13,992 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה פדרלית נשיאותית |
יחסי הרשות הפלסטינית–רוסיה הם היחסים הדיפלומטיים והדו-צדדיים בין הפדרציה הרוסית לבין הרשות הפלסטינית. היחסים כוננו בשנת 1974, אז נפתחה במוסקבה נציגות של אש"ף[1].
הרשות הפלסטינית מחזיקה שגרירות בפדרציה הרוסית הנמצאת בנתיב קרופוטקינסקי 26, מוסקבה. במקביל, רוסיה מחזיקה נציגות הממוקמת בעיר רמאללה.
היסטוריה
בשנת 1947 החליטה ברית המועצות לתמוך בתוכנית החלוקה מנת להתנגד למדיניותה של בריטניה. ב-14 במאי 1948, ביום סיום המנדט, הוכרזה הקמת מדינת ישראל, וב-15 במאי החלה פלישת יחידות סדירות של צבאות מחמש מדינות הליגה הערבית. כתוצאה ממלחמת העצמאות לא הוקמה מדינה ערבית, והסתירות בין ירדן, מצרים וחברי הליגה הערבית האחרים הובילו לכך שסוגיית הקמת מדינה ערבית הוסרה למעשה מסדר היום, ורוב השטח שהוקצה על ידי האו"ם למען הקמתה – חולקה בין ירדן למצרים עד לתבוסתם במלחמת ששת הימים, אז הייתה בשליטת ישראל[2].
שיתוף הפעולה בין ברית המועצות לארגונים הפלסטינים החל לאחר תבוסת הערבים במלחמת ששת הימים, והוא התגבר במיוחד לאחר התקררות היחסים בין ברית המועצות ומצרים. בשנת 1974 נפתח משרד אש"ף במוסקבה[3][4].
באמצע שנות ה-70 בבתי הספר המיוחדים של הק.ג.ב. ומינהל המודיעין הראשי של ברית המועצות ליד מוסקבה, אורנבורג, מיקולאייב וסימפרופול הוכשרו עשרות ערבים פלסטינים לאנשי פיקוד. בשנת 1974 נענתה ברית המועצות לבקשתה של הנהגת החזית העממית לספק לה "ציוד טכני מיוחד וסוגים שונים של נשק קל." המשלוח הראשון הועבר ב-14 במאי 1975 במים הנייטרליים של מפרץ עדן "בכפוף לאמצעי זהירות קיצוניים"[5].
עם תחילת מלחמת לבנון הראשונה, הצליח אש"ף, בסיוע סובייטי, לצבור כמות משמעותית של כלי נשק, כולל ארטילריה ארוכת טווח, משגרי רקטות ואקדחים נגד מטוסים[6]. לארגונים הפלסטיניים "היו מספר מספיק של מערכות טילים ניידות-אדם, טנקי T-34 ו-T-54, שלא לדבר על נשק קל אוטומטי". לדברי רוזין, רק בין השנים 1956–1991. כ-1,500 לוחמים פלסטינים עברו הכשרה צבאית בברית המועצות (אש"ף – 1021, החזית הדמוקרטית – 392 והחזית העממית – 69)[7].
בשנת 1990 הפך משרד אש"ף במוסקבה לשגרירות. בשנת 1995, כתוצאה מהסכמי אוסלו בין ישראל לאש"ף, נציגות רוסיה ברשות הפלסטינית החלה לפעול בעזה, שהועברה בשנת 2004 לרמאללה שבגדה המערבית (יהודה ושומרון)[4].
המאה ה-21
ב-29 באפריל 2005, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין היה ראש ממלא המדינה הראשון ברוסיה שביקר ברשות הפלסטינית. במהלך השיחות הבטיח פוטין למחמוד עבאס שרוסיה תמשיך לסייע לפלסטינים בהקמת מדינה משלה[9].
במאי 2006 ובספטמבר 2008. רוסיה סיפקה פעמיים לרשות הפלסטינית סיוע כספי הומניטרי, והעבירה 10 מיליון דולר אמריקני לסייע לצרכים החברתיים העדיפים של הפלסטינים. באוגוסט 2007 וביוני 2008 על פי החלטת ממשלת הפדרציה הרוסית, סיוע הומניטרי (מזון, תרופות ואוהלים) המיועד לאוכלוסיית עזה הועבר לעמאן באמצעות מטוסי משרד החירום הרוסי[4].
בינואר 2011 נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב פתח את המוזיאון ומתחם הפארק הרוסי ביריחו, ביוני 2012, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין פתח את המרכז הרוסי למדע ולתרבות בבית לחם. ב-1 בספטמבר 2014 בבית לחם, בהשתתפותה הכספית של רוסיה, נפתח בית ספר מקיף תיכון עם לימוד מעמיק של השפה הרוסית. במאי 2017 נפתח בבית לחם מתחם רב תכליתי שנבנה בהשתתפות רוסיה, עם אולם לאמנויות לחימה, בית ספר למוזיקה, מרכז עסקים ובית קפה. הוקם רחוב ולדימיר פוטין בבית לחם וביריחו – דמיטרי מדבדב[9].
בשטחה של מזרח ירושלים קיימת נציגות רוחנית רוסית בירושלים, וכן מספר כנסיות אורתודוקסיות ומנזרים של הכנסייה האורתודוקסית הרוסית.
במשך עשורים רבים, רוסיה, בהתאם להחלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם מיום 11 בדצמבר 1948, תמכה בזכותם של הפלסטינים להקים מדינה משלהם כשבירתה מזרח ירושלים. בהקשר זה, רוסיה התנגדה להכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל ולהעברת שגרירות ארצות הברית מתל אביב לירושלים[10]. רוסיה מתעקשת על רישום פוליטי וחוקי של מעמד מזרח ירושלים[11] (לפני השליטה הישראלית בשנת 1967)[12]. מוסלמים-רוסים תומכים בדרישות הפוליטיות של הפלסטינים.
נשיא רוסיה נפגש עם עמיתו הפלסטיני באופן קבוע. ובנוסף, יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס ביקר במוסקבה באפריל 2016, מאי 2017 ובפברואר 2018, שם ניהל משא ומתן עם הנשיא פוטין באווירה ידידותית[11][13][8].
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Посольство Государства Палестина. Российско-палестинские отношения
- ^ דני אילון,
Israel Palestinian Conflict: The Truth About the West Bank, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 6:16)
- ^ Galia Golan, Soviet Policies in the Middle East from World War Two to Gorbachev, 1990, p. 111—112.
- ^ 4.0 4.1 4.2 РОССИЙСКО-ПАЛЕСТИНСКИЕ ОТНОШЕНИЯ // Палестина — Министерство иностранных дел Российской Федерации
- ^ Брасс 2007.
- ^ "Terrorist Attacks in Israel" (באנגלית). globalsecurity.org. נבדק ב-2012-05-23.
- ^ А. Розин На Сирийском и Ливанском направлении 1981—1984 гг.
- ^ 8.0 8.1 "Мамврийский дуб снова зазеленел. К Святой земле проложена скоростная железная дорога". Гудок. 2018-03-23. נבדק ב-2018-03-23.
- ^ 9.0 9.1 "Российско-палестинские отношения". РИА Новости. 2018-02-12. נבדק ב-2018-03-16.
- ^ РБК, 25 марта 2017. ВВС Израиля нанесли удар по сектору Газа в ответ на разрушение забора
- ^ 11.0 11.1 Gazeta.ru, 13 февраля 2018. Запад не нужен: Аббас приехал в Москву за Иерусалимом. Махмуд Аббас обсудил с Владимиром Путиным ситуацию вокруг Иерусалима
- ^ после оккупации и последующей аннексии само-переименованной в Иорданию
- ^ Официальный сайт Президента России. Встреча с Президентом Государства Палестина Махмудом Аббасом
30150177יחסי הרשות הפלסטינית – רוסיה