יחסי דנמרק–רוסיה
| יחסי דנמרק–רוסיה | |
|---|---|
|
|
| |
| דנמרק | רוסיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 43,094 | 17,098,242 |
| אוכלוסייה | |
| 5,985,857 | 144,542,549 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 404,199 | 2,021,421 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 67,526 | 13,985 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | רפובליקה פדרלית נשיאותית |
יחסי דנמרק-רוסיה הם היחסים בין המדינות, דנמרק ורוסיה. היחסים הדיפלומטיים בין דנמרק לברית המועצות כוננו ב-18 ביוני 1924. שתי המדינות גובלות בים הבלטי וחברות במועצת אירופה ובארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה.
היסטוריה
העידן המודרני הקדום
היחסים הנדיבים בין ממלכת דנמרק לנסיכות מוסקבה התבססו על ברית סיוע הדדי משנת 1493, שחודשה בשנים 1506 ו-1517.[1] בשנת 1562 קשרו המלך הדני פרדריק השני והצאר הרוסי איוואן הרביעי יחסים ידידותיים בהתבסס על חוזה מוז'איסק.[2]
המאה ה-18
מלחמת הצפון הגדולה
במהלך מלחמת הצפון הגדולה תקפה בהצלחה קואליציה של מדינות שונות את האימפריה השוודית בצפון מרכז ומזרח אירופה. בתחילה, הברית הורכבה מרוסיה הצארית, דנמרק-נורווגיה ונסיכות הבוחר מסקסוניה - האיחוד הפולני-ליטאי. פרדריק הרביעי ואוגוסט החזק נאלצו לצאת מהברית בשנים 1700 ו-1706, בהתאמה, אך הצטרפו אליה מחדש בשנת 1709. ג'ורג' הראשון מבראונשווייג-לינבורג (הנובר) הצטרף לקואליציה בשנת 1714 עבור הנובר, וב-1717 עבור בריטניה, ופרידריך וילהלם הראשון מברנדנבורג-פרוסיה הצטרף בשנת 1715. בצד השוודי תמכו דוכסות הולשטיין-גוטורפ, בין 1704 ל-1710 כמה מאצילי פולין וליטא תחת פיקודו של סטניסלב לשצ'ינסקי, ובין 1708 ל-1710 קוזאקים תחת איוואן מזפה. האימפריה העות'מאנית אירחה באופן זמני את קרל השנים עשר, מלך שוודיה והתערבה נגד פיוטר הגדול.
לאחר שנלחם בתיאטראות שונים אחרים נגד השוודים, פלשתי שוודיה פלשה על ידי דנמרק-נורווגיה ממערב ורוסיה ממזרח. אף שההתקפות הדניות נהדפו, רוסיה הצליחה לכבוש את פינלנד ולהסב אבידות קשות בצי ובצודות החוף השוודיות. צ'ארלס ה -12 פתח חזית נורווגית, אך נהרג בפרריקסטן בשנת 1718. המלחמה הסתיימה בתבוסה לשוודיה, והותירה את רוסיה כמעצמה הגדולה החדשה בים הבלטי ושחקן חשוב חדש בפוליטיקה האירופית - למעשה, היא חתמה תחילתו של דפוס התפשטות רוסית שייפסק רק כעבור שתי מאות שנים. דנמרק הרוויחה מעט משוודיה בהסדר השלום, אך היא הצליחה להשיג על חשבון הווסל הנאמן שלה בהולשטיין.
הולשטיין-גוטורפ
התבוסה של שוודיה במלחמת הצפון הגדולה סיימה את חסותה על הולשטיין-גוטורפ, ודנמרק ניצלה את ההזדמנות כדי לתפוס את שטחה של גוטורפ בשלזוויג.[3] הדוכס המתוסכל מהולשטיין-גוטורפ ביקש תמיכה בהחזרת שלזוויג מרוסיה והתחתן עם המשפחה הקיסרית הרוסית בשנת 1725. יליזבטה, קיסרית רוסיה נפטרה ללא ילדים בשנת 1762, והיא מינתה את אחיינה, הדוכס מהולשטיין-גוטורפ, להיות יורשה ברוסיה. כאשר הוא עלה על כס המלוכה כצאר פיוטר השלישי, קיסר רוסיה, הולשטיין-גוטורפ אוחדה באיחוד אישי עם רוסיה, מה שיצר ניגוד תביעות טריטוריאליות בין רוסיה לדנמרק.[4]
פיוטר השלישי איים במלחמה עם דנמרק להחזרת אדמות אבותיו, אך לפני שיכל להתחיל בקרבות, הוא הודח על ידי אשתו, שהשתלטה על רוסיה כיקטרינה השנייה.[5] הקיסרית יקטרינה הפכה את עמדתה של רוסיה, חזרה בה מהאולטימטום של בעלה ואף נכנסה לברית עם דנמרק בשנת 1765. בשנות ה-60 של המאה ה-18 שתי הממשלות ניהלו משא ומתן על העברת הדוכסות שלזוויג-הולשטיין לכתר הדני בתמורה לשליטה רוסית ברוזנות אולדנבורג ואדמות סמוכות בתוך האימפריה הרומית ה"קדושה", חילופי דברים שעברו פורמליזציה עם אמנת צארסקויה סלו מ-1773. הברית שליוותה את ההחלפה הטריטוריאלית קשרה את מדיניות החוץ של דנמרק עם רוסיה והובילה ישירות למעורבותה של דנמרק בשורה של מלחמות במהלך העשורים הבאים.
מלחמת רוסיה-שוודיה (1788–1790)
כאשר תקפה שוודיה את רוסיה בשנת 1788, דנמרק נענתה לחובות האמנה שלה עם רוסיה, והכריזה מלחמה על שוודיה. צבא נורווגי פלש לזמן קצר לשוודיה, וניצח בקרב על גשר קוויסטרום, לפני שנחתם השלום ב-9 ביולי 1789 בעקבות התערבותם הדיפלומטית של בריטניה ופרוסיה. בלחץ המעצמות, דנמרק-נורווגיה הכריזה על עצמה כנייטרלית בסכסוך הרוסי-שוודי, והביאה לסיומה של מלחמה זו.
המאה ה-19
מלחמות המהפכה הצרפתית ונפוליאון
במהלך מלחמות המהפכה הצרפתית, דנמרק ורוסיה היו בעלות ברית בליגה השנייה של נייטרליות חמושה, בהתנגדות למדיניות המלחמה של הצי המלכותי הבריטי, לחיפוש משלוח נייטרלי עבור הצרפתים, מה שהוביל להתקפה של הצי הבריטי על דנמרק בקרב קופנהגן בשנת 1801. במהלך המלחמות הנפוליאוניות שלאחר מכן היו רוסיה ודנמרק חברים במערכת הקונטיננטלית של נפוליאון, שהובילה את הבריטים לקרב ימי נוסף בקופנהגן בשנת 1807. הפצצה זו החלה את המלחמה האנגלו-רוסית (1807–1812), והכניסה את דנמרק לסכסוכים הנפוליאוניים במלחמה הדנו-שוודית בין השנים 1808–1809, בה נלחמו רוסיה ודנמרק גם בצד צרפת.
עם זאת, פלישתו ההרסנית של נפוליאון בשנת 1812 לרוסיה דחפה את רוסיה לצד הנגדי, בראשות בריטניה, במלחמת הקואליציה האנטי-צרפתית השישית, בעוד דנמרק נותרה בעלת ברית של צרפת. כאשר צרפת הובסה בסופו של דבר על ידי הקואליציה השישית, דנמרק הפסידה את השליטה בנורווגיה לטובת שוודיה בהסכם קיל 1814, מה שהאיץ את דעיכתה של דנמרק כמעצמה מרכזית באירופה.
מלחמות שלזוויג
עם עליית הלאומיות הגרמנית באמצע המאה ה-19, באה שאלת שלזוויג-הולשטיין ושלטה בענייני החוץ של דנמרק. לאחר מלחמת שלזוויג הראשונה רוסיה קיבלה את הצד של דנמרק במשא ומתן על אמנת לונדון משנת 1852, שאישר מחדש את הריבונות הדנית בדוכסויות השנויות במחלוקת. רוסיה גם הציעה תמיכה דיפלומטית בדנמרק במלחמת שלזוויג השנייה אך לא ביצעה התערבות צבאית למענה, ודנמרק איבדה בסופו של דבר את שלזוויג-הולשטיין בשלמותה לפרוסיה באמנת וינה משנת 1864.
הקיסרית מריה פיודורובנה
בשנת 1866 התחתנה הנסיכה הדנית דאגמאר, בתו של המלך פרדריק השמיני, לצאר לעתיד אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה, וכונתה בשמה הרוסי מריה פיודורובנה. היא הייתה קיסרית פופולרית והפכה לאמו של הצאר האחרון ברוסיה, ניקולאי השני. כקיסרית רוסיה, היא תרמה כספים להקמת כנסייה רוסית אורתודוקסית בקופנהגן כמתנה לקהילה האורתודוקסית בדנמרק. בספטמבר 2006 הועברו שרידיה מדנמרק לסנקט פטרבורג כדי להיקבר לצד בעלה.
המאה ה-20
ברית המועצות
לאחר המהפכה הרוסית בשנת 1917, הכירה דנמרק בברית המועצות וכוננה עמה יחסים דיפלומטיים בשנת 1924. אף על פי שהממשלה הדנית ביקשה להישאר נייטרלית בשתי מלחמות העולם, המדינה נכבשה על ידי גרמניה הנאצית בשנת 1940, והצטרפה להסכם אנטי-קומינטרן בשנת 1941 (אם כי היא התעקשה על נייטרליותה בכל סכסוך עם רוסיה). דנמרק אף פעם לא הכירה בסיפוח המדינות הבלטיות לברית המועצות. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה הפכה דנמרק לחברה מייסדת בארגון האמנה הצפוני האטלנטי (נאט"ו) בשנת 1949, אם כי מדיניות החוץ שלה המשיכה לנטות יותר לעבר נייטרליות מאשר לעימות עם ברית המועצות.
יחסים נוכחיים
כיום שתי המדינות הן שותפות סחר קרובות, והן נסחרות בעיקר לאורך החוף הבלטי. איי פארו היו הטריטוריה הדנית היחידה מעבר לים שהחליטה לנהל משא ומתן על הסכם סחר חופשי עם רוסיה. [6] הסחר יעבור דרך דנמרק, ומשם לרוסיה. ישנם גם כמה דייגים רוסים המבקרים בטורסהאבן, בירת האיים. רוסיה ודנמרק חתמו על הסכמי ויזות. פר סטיג מילר, שר החוץ של דנמרק, הצהיר כי ההסכמים יסייעו להקל על המגעים בין מדענים, אנשי עסקים וסטודנטים של שתי המדינות. העסקה הייתה גם הסכם רשמי בין רוסיה לאיחוד האירופי.
באוגוסט 2014 הודיעה ממשלת דנמרק כי תתרום למערכת ההגנה מפני טילים של נאט"ו, על ידי הצטיידות באחת או יותר מהפריגטות בעלות יכולת המכ"ם, בין המשבר האוקראיני והמתחים הגוברים בין רוסיה לנאט"ו. [7] ב-22 במרץ 2015 אישר שגריר רוסיה בדנמרק, מיכאיל ואנין, את המתחים במהלך ראיון ליילנדס פוסטן: "אני לא חושב שהדנים מבינים לגמרי את ההשלכות של מה שיקרה אם דנמרק תצטרף למערכת הטילים בהנהגת ארצות הברית. אם זה יקרה, ספינות מלחמה דניות תהפוכנה ליעדים לטילי הגרעין הרוסים". שר החוץ של דנמרק, מרטין ליגורד, הכריז על דברי השגריר כבלתי קבילים וכי מערכת ההגנה אינה מכוונת לרוסיה, טענה שאשרה על ידי דוברת נאט"ו, אואנה לונג'סקו. דובר נאט"ו הוסיף כי ההצהרות הרוסיות "אינן מעוררות אמון או תורמות לחיזוי, שלום או יציבות". [8] [9]
יחסים דיפלומטיים
דנמרק מחזיקה ברוסיה שגרירות במוסקבה וקונסוליה כללית בקלינינגרד. מאידך, רוסיה מחזיקה בדנמרק שגרירות בקופנהגן בלבד.[10]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Hübner, Eckhard (1998). "Zwischen alle Fronten: Magnus von Holstein als König von Livland". In Hübner, Eckhard; Klug, Ekkehard; Kusber, Jan (eds.). Zwischen Christianisierung und Europäisierung. Beiträge zur Geschichte Osteuropas in Mittelalter und früher Neuzeit. Festschrift für Peter Nitsche zum 65. Geburtstag. Quellen und Studien zur Geschichte des östlichen Europa (בגרמנית). Vol. 51. Stuttgart: Steiner. pp. 313–334 [317]. ISBN 3-515-07266-7.
- ^ Hübner, Eckhard (1998). "Zwischen alle Fronten: Magnus von Holstein als König von Livland". In Hübner, Eckhard; Klug, Ekkehard; Kusber, Jan (eds.). Zwischen Christianisierung und Europäisierung. Beiträge zur Geschichte Osteuropas in Mittelalter und früher Neuzeit. Festschrift für Peter Nitsche zum 65. Geburtstag. Quellen und Studien zur Geschichte des östlichen Europa (בגרמנית). Vol. 51. Stuttgart: Steiner. pp. 317–318. ISBN 3-515-07266-7.
- ^ Frost, Robert I. (2000). The Northern Wars: War, State and Society in Northeastern Europe 1558–1721. Longman. ISBN 978-0-582-06429-4.
- ^ Ragsdale, Hugh; Ponomarev, V. N. (1993). Imperial Russian Foreign Policy. Cambridge University Press. pp. 56–58. ISBN 9780521442299. נבדק ב-3 בנובמבר 2016.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Tytler Woodhouselee, Lord Alexander Fraser (1823). Elements of General History, Ancient and Modern. H. Hill. pp. 428–429. נבדק ב-4 בנובמבר 2016.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Faroe Islands negotiate free trade agreement with Russia
- ^ Cullinane, Susannah (23 במרץ 2015). "Denmark slams Russian envoy's nuclear target warning". CNN. נבדק ב-24 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Russia threatens to aim nuclear missiles at Denmark ships if it joins NATO shield". Reuters. 22 במרץ 2015. נבדק ב-24 במרץ 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Khan, Maria (22 במרץ 2015). "Russia threatens Denmark with naval nuclear attack". International Business Times. נבדק ב-24 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ אתר על יחסי מדינות
26003895יחסי דנמרק–רוסיה