יחסי צרפת–קרואטיה
| יחסי צרפת–קרואטיה | |
|---|---|
|
|
| |
| צרפת | קרואטיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 643,801 | 56,594 |
| אוכלוסייה | |
| 66,582,977 | 3,866,149 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 3,030,904 | 82,689 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 45,521 | 21,388 |
| משטר | |
| רפובליקה נשיאותית למחצה | רפובליקה |
יחסי צרפת–קרואטיה הם היחסים הדיפלומטיים, הכלכליים והפוליטיים בין צרפת לקרואטיה, הקשורים זה לזה בהיסטוריה משותפת, התפתחות אינטלקטואלית (התנועה האילירית), דת משותפת (קתולית רומית), שכיחות בשפה (כמעט 10% מהקרואטים מדברים צרפתית) [1][2] וקשרים קרובים כבר מתקופה קדומה.
צרפת וקרואטיה הן בעלות ברית צבאית ופוליטית, שתיהן חברות האיחוד האירופי, האו"ם, נאט"ו, ארגון הסחר העולמי (WTO), וחולקות מטבע משותף - האירו. שתי המדינות חולקות את הספורט הלאומי של הכדורגל ואת טריקולור הפסים אדום-לבן-כחול כצבעיהם הלאומיים. קרואטיה היא שותפת הסחר העשירית הגדולה ביותר בצרפת.[2] לקרואטים יש גישה מלאה לשוק העבודה הצרפתי ולהפך. היחסים המודרניים בין המדינות משגשגים דיפלומטית, וחיוביים מאד מבחינה כלכלית. נשיא צרפת פרנסואה הולנד תיאר ב-2013 את היחסים בין המדינות כ"מצוינים"[3] בפגישה עם ראש ממשלת קרואטיה זוראן מילנוביץ' וציין את ערכיהם המשותפים כ"מאוחדים לנצח."[4]
היסטוריה
הקשר בין צרפת]] לקרואטיה החל בהתפשטות מנזרים בקרואטיה על ידי נזירים בנדיקטינים צרפתים במהלך המאה ה-9 ותחילת המאה ה-10. ההתפשטות הדתית בין שני האזורים החלה עם השפעתה של צרפת על הקתוליות הקרואטית. בשנת 925 הוקמה ממלכת קרואטיה, ומיד הגיעו רעיונות האצולה. במהלך המאות הבאות האצולה הקרואטית קיבלה על עצמה את הנוהגים הצרפתיים תוך יצירת מחלוקת רבה. זה תרם לאליטיזם פוליטי וחברתי נרחב בקרב האצילים והמלך. האצולה ראתה את מעמד האיכרים כמעמד בלתי נראה ולא רלוונטי של אנשים המובילים למרידות ועריפת ראשים כמו גם תקופות סדירות של אלימות ביתית אינטנסיבית. קשרים מתוחים אלו עם התרבות הצרפתית הובילו את תושבי קרואטיה להוקיע את האליטיזם הצרפתי. עם זאת, בשנת 1040, ספרי ליטורגיה צרפתית ותיבות שרידים הובאו לזאגרב להקמת הבישופות הראשונה שלה.
ההיסטוריון הצרפתי של מסע הצלב הרביעי, ז'ופרה דה וילהארדוין, תיאר את זאגרב כ"אחת הערים המבוצרות הטובות בעולם" והוסיף בהמשך "כי לא ניתן למצוא עיר יפה יותר, חזקה יותר ועשירה יותר."[5] במהלך המאה ה-14 החלו הצרפתים להתפזר לחברה הקרואטית החל מזאגרב. רבים מהאליטה הקרואטית למדו בסורבון הצרפתית במהלך המאה ה-15 המאוחרת והשפיעו על הנוף הפוליטי של המדינה במשך עשרות שנים. אחד האישים הבולטים היה סארו גוצ'טיץ', שעל פי בקשת פרנסואה הראשון, מלך צרפת, עם סולימאן המפואר ניהל משא ומתן על חוזים סודיים עם מדינות שכנות. התפשטות הספרות בצרפת בראשית המאה ה-16 הובילה לכך שספרים קרואטים רבים יתורגמו לציבור הצרפתי. הקשר הדיפלומטי הראשון בין צרפת לקרואטיה היה הקמת קונסוליה בדוברובניק. הקשר ההולך וגובר בין שתי המדינות נודע בשם frančezarije, והוא הפך לרשמי עם הקמת הלשכה הצרפתית הראשונה של הבונים החופשיים בקרואטיה. לאחר המהפכה הצרפתית בשנת 1789, רעיונות ההארה השפיעו עמוק על החברה הקרואטית, שהובילו להקמת מועדונים יעקובינים בזאגרב ובדוברובניק.
במהלך התפשטות הקיסרות הראשונה של נפוליאון בונפרטה, נשלטו חלקים גדולים מקרואטיה על ידי הצרפתים שהובילו להקמת הפרובינציות האיליריות (אנ').[5] בשנת 1809 הקימו נפוליאון בונפרטה וממשלו את שטח זה בליובליאנה כשלוחה כנגד האימפריה האוסטרית במה שכלל בעיקר את קרואטיה המודרנית וחלקים מסלובניה. במחוזות היו ארבעה מושלים במהלך קיומם: אוגוסט דה מרמון, אנרי גטיאן ברטרן, ז'אן-אנדוש ז'ונו וז'וזף פושה.
בתקופת השלטון הצרפתי השפות הרשמיות של המחוז האוטונומי היו צרפתית, קרואטית, איטלקית, גרמנית וסלובנית. אף על פי שהצרפתים לא ביטלו לחלוטין את השיטה הפיאודלית,[5] שלטונם הרגיל ביתר פירוט את תושבי הפרובינציות האיליריאניות להישגי המהפכה הצרפתית ועם החברה הבורגנית העכשווית. הם הציגו שוויון בפני החוק, שירות צבאי חובה ומערכת מיסוי אחידה, וביטלו גם הטבות מס מסוימות, הנהיגו ממשל מודרני, הפרידו בין המדינה לכנסייה (קיום חתונה אזרחית, שמירת רישום אזרחי של לידות וכו'), והלאימו את מערכת המשפט. כל התושבים הפכו לראשונה לאזרחים שווים באופן תאורטי בפני החוק.
השלטון הצרפתי בפרובינציות האיליריות נמשך זמן קצר, אך עם זאת הוא תרם משמעותית לביטחון העצמי הלאומי ולמודעות לחירויות, במיוחד במדינות הסלאביות, שקמו לאחר פירוק יוגוסלביה, קרואטיה וסלובניה. השפעת השטחים האיליריים ודחיית השלטון האוסטרי הביאו להתפשטות תרבותית צרפתית והערכה לאומית באזורים מסוימים שהרכיבו את בפרובינציות, שנמשכות עד היום. בקרואטיה, לערים ועיירות זאגרב, ספליט, רייקה, אוסייק, זאדאר ווליקה גוריצה יש מנהגים צרפתיים ואיליריאניים ברורים שנשארו שריד לשלטון הצרפתי מהמאה ה-19.[6] בסלובניה ובמונטנגרו קרויים רחובות ואזורים קטנים על שם מושלי הפרובינציות ועל שם נפוליאון בונפרטה.[5] במהלך תקופה זו התפשטות התנועה האילירית הייתה רחבה בצרפת והביאה ליצירת העבודה המקורית: Les peuples de l’Autriche et de la Turquie; histoire contemporaine des Illyriens, des Magyars, des Roumains et des Polonais, ששימש "מחקר מבוא על קרואטיה והתנועה האילירית."
במהלך שנות ה-60 של המאה ה-19 החלה מערכת החינוך הקרואטית להציג את הצרפתית כשפת לימוד והיא השתלבה רשמית בתוכנית הלימודים הלאומית בשנת 1876.[5] הסופר הצרפתי אמיל זולא - שמוצאו מזאדאר - היה אחד הסופרים הבולטים בתנועה זו.
במהלך שנות החמישים המאוחרות הפכה זאגרב למרכז תרבותי, בעיקר בגלל העובדה שיוגוסלביה לא הייתה מזוהה עם אחד הגושים במלחמה הקרה. הפילוסוף הצרפתי ז'אן-פול סארטר ביקר בזאגרב בשנת 1960 ונפגש עם סופרים ופילוסופים קרואטיים בולטים.[5] עם התמוטטותה של יוגוסלביה, קרואטיה נאבקה להשיג הכרה בינלאומית. אינטלקטואלים צרפתים כמו מירקו גרמק - אזרח צרפתי יליד קרואטיה - עזרו למשוך דמויות צרפתיות בכירות כדי לעזור לקרואטיה.
צרפת הכירה בקרואטיה ב-15 בינואר 1992 וכוננה יחסים דיפלומטיים כעבור שלושה חודשים.[2] נשיא קרואטיה איוו יוסיפוביץ' הוזמן על ידי פרנסואה הולנד לחגוג את היום הלאומי של צרפת ביולי 2013. שר המדינה לענייני אירופה, ארלם דזיר, ביקר בקרואטיה ב-14 ביולי 2015 כדי לחגוג את יום העצמאות הצרפתי ונפגש עם ראש הממשלה זוראן מילנוביץ'.
פעילות כלכלית
צרפת וקרואטיה הן חברות בגוש האירו המשותף עם חברותיהם באיחוד האירופי. חברות צרפתיות מעורבות בפיתוח ענפי תשתיות התחבורה בקרואטיה.[2] הקמת נמל התעופה הבינלאומי זאגרב בזכות השקעת חברת Bouygues-Aéroports de Paris (ADP) הצרפתית בשנת 2012 שיפרה משמעותית את התפיסה הציבורית של צרפת בקרואטיה. הסכם המסחר והפעילות שלהם הגיעו לשווי שוק של 535 מיליון יורו בשנת 2015 (עלייה של 16.3% לעומת 2014). צרפת מהווה 2.3% מסך המסחר בקרואטיה בשנת 2014, מה שהופך אותה לשותפת הסחר העשירית בגודלה. היצוא הצרפתי לקרואטיה הסתכם בשנת 2015 ב–364 מיליון יורו (עלייה של 17% בהשוואה לשנת 2014), מה שמסמן עלייה חדה מחמש השנים שקדמו לקיפאון. קרואטיה סיפקה יבוא בשווי 171.3 מיליון אירו לצרפת בשנת 2015. צרפת היא המשקיעה השביעית בגודלה בקרואטיה עם השקעות שנתיות של 651 מיליון אירו ב-FDI.
פעילות פוליטית ודיפלומטית
המדינות חולקות ערכים מערביים משותפים, ומעריכות סוגיות אירופיות ובינלאומיות זה בזה.[2] לשתי המדינות יש חילופי משלחות פרלמנטריות. בשנת 2009 כיהנה קרואטיה כחברה זמנית במועצת הביטחון של האומות המאוחדות יחד עם צרפת. [7] [8] [9]
צרפת יצרה את "תהליכי ההסתגלות המנהלית" של קרואטיה שעזרו לה להפוך למדינה ה-28 של האיחוד האירופי.[2] בינואר 2013 אושרה צירופה של קרואטיה לאיחוד האירופי על ידי הפרלמנט הצרפתי. השר הצרפתי לענייני אירופה, תיירי רפנטן, ביקר בזאגרב בשנת 2013 בתמיכה בחברותה באיחוד.
לאחר פיגועי הטרור בפריז ב-2015 (הפיגוע במשרדי "שרלי הבדו", הפיגוע במרכול היהודי בפריז), ממשלת קרואטיה הפכה את ה-16 בנובמבר 2015 ליום אבל לאומי במדינה והורידה את הדגלים למחצית התורן. [10] ראש ממשלת קרואטיה, זוראן מילנוביץ', צעד בפריז ב"מצעד הדמוקרטיה" כדי להתאבל על הקורבנות. [11]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Vinko Šeringer, 1889. Dictionary of Foreign Words (Rječnik stranih riječi).
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 "France and Croatia". France Diplomatie :: Ministry for Europe and Foreign Affairs (באנגלית). נבדק ב-2017-05-30.
- ^ "Excellent relations between France and Croatia". vlada.gov.hr. נבדק ב-2017-05-31.
- ^ "PM Milanovic: Croatia forever with France in terms of values". vlada.gov.hr. נבדק ב-2017-05-31.
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 "Croatian-French relations". נבדק ב-2017-05-30.
- ^ Malkovic, Goran (2011). Francuski utjecaj. Sveučilišna knjižnica Split. pp. 17, 21, 38.
- ^ "Membership of the United Nations Security Council by Country". www.un.org (באנגלית). נבדק ב-2017-05-30.
- ^ "Croatia". www.un.org. נבדק ב-2017-05-30.
- ^ "MVEP • CROATIA AND THE SECURITY COUNCIL". www.mvep.hr. נבדק ב-2017-05-30.
- ^ "Croatia declares Nov 16 day of mourning for Paris attack victims". vlada.gov.hr. נבדק ב-2017-05-31.
- ^ "Prime Minister Milanovic at the March for Democracy in Paris". vlada.gov.hr. נבדק ב-2017-05-31.
26202882יחסי צרפת–קרואטיה