יחסי ספרד–רוסיה
| יחסי ספרד–רוסיה | |
|---|---|
|
|
| |
| ספרד | רוסיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 505,370 | 17,098,242 |
| אוכלוסייה | |
| 47,901,903 | 144,474,856 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 1,580,695 | 2,021,421 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 32,999 | 13,992 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | רפובליקה פדרלית נשיאותית |
היחסים בין ממלכת ספרד לבין הפדרציה הרוסית הם יחסים היסטוריים שתחילתם במהלך המאה ה-16, ואף שבוטלו לאחר מלחמת האזרחים בספרד, הם חזרו וחודשו בשנת 1953, ובשנת 1977 חזרו לקדמותם, וכיום שתי המדינות מקיימות ביניהם קשרים כלכליים, חברתיים ותרבותיים בשלל תחומים.
היסטוריה
נסיכות מוסקבה
בשנת 1519 שלח קרלוס הראשון, מלך ספרד להודיע לואסילי השלישי על עלייתו לכס הקיסרות של האימפריה הרומית ה"קדושה", ובשנת 1523 נשלח יקוב פולושקין על ידי ואסילי לחצר המלוכה הספרדית בוואיאדוליד, ובכך הפך לשליח הרוסי הראשון לספרד. בשנת 1525 הציגו השליחים הרוסים איוון זאסקין-ירוסלבסקי וסמן בוריסוב את כתבי האמנה שלהם לקרלוס, והם אלו שהביאו את החדשות על גילוי אמריקה למוסקבה. במהלך המאה ה-16 גילתה הכמורה הרוסית עניין רב באינקוויזיציה הספרדית, ואף ראתה בכך מודל לחיקוי.
בשנת 1667 נשלח פיוטר פוטמקין לספרד, על ידי אלכסיי הראשון, צאר רוסיה, והקים קשר דיפלומטי בין המדינות. בשנת 1722 נפתחה קונסוליה רוסית בקדיס, והנסיך סרגיי גוליצין כיהן כשגריר רוסיה הראשון בספרד. עם זאת, לאחר מותו הבלתי צפוי של פיוטר השני, קיסר רוסיה, ספרד הכריזה על עליית אנה, קיסרית רוסיה כבלתי חוקית, ובעקבות כך נותקו היחסים הדיפלומטיים עד לשנת 1759.
בין השנים 1799–1801 ספרד ניתקה את הקשרים עם האימפריה הרוסית, לאחר שפאבל הראשון, קיסר רוסיה נטל לעצמו את התואר ראש מסדר ההוספיטלרים. בין השנים 1833–1856 סגרה רוסיה את השגרירויות, מפני שלא הכירה בלגיטימיות של איזבלה השנייה, מלכת ספרד. מלבד שני הסכסוכים הללו, היחסים היו חסרי אירועים; שתי המדינות מעולם לא לחמו במלחמה ישירה זו בזו. בין השנים 1756–1763 הם היו בעלי ברית במלחמת שבע השנים, ובמהלך המלחמות הנפוליאוניות היו שתי המדינות הן בעלות ברית והן אויבים, אך מעולם לא לחמו זה בזה ישירות.
התקופה הסובייטית
ברית המועצות כוננה יחסים דיפלומטיים עם הרפובליקה הספרדית השנייה ב-28 ביולי 1933. אנטולי לונצ'ארסקי, לשעבר קומיסר החינוך, מונה כשגריר לספרד אך מת בדרך למילוי תפקידו, בצרפת. המחליף שלו, מרסל רוזנברג והקונסול הכללי ולדימיר אנטונוב-אובסנקו הגיעו למדריד בשנת 1936, כשמלחמת האזרחים בספרד כבר החלה. שניהם נקראו עד מהרה למוסקבה, והוצאו להורג באשמת טרוצקיזם במסגרת הטיהורים הגדולים — כך אירע גם למחליפו של רוזנברג בתפקיד, ליאון גייקיס.
ברית המועצות תמכה באופן פעיל ברפובליקנים במהלך מלחמת האזרחים עם יועצים צבאיים, "מתנדבים", וכלי נשק שסופקו תמורת עתודות זהב של הבנק של ספרד, שנודעו מאוחר יותר בשם זהב מוסקבה. אנדרטת המתנדבים הסובייטים במדריד, שנחנכה בשנת 1989 על ידי ראש העיר חואן ברנקו גאיארדו והשגריר הסובייטי סרגיי רומנובסקי, מונה 182 שמות של לוחמים סובייטיים מזוהים שנהרגו במהלך המלחמה. עם נפילת הרפובליקנים בשנת 1939, ניתקה ברית המועצות כל קשר עם ספרד, שהייתה תחת שלטונו של פרנסיסקו פרנקו. במהלך מלחמת העולם השנייה החטיבההדיוויזיה הכחולה של מתנדבים ספרדים לחמה נגד הסובייטים בחזית המזרחית, אך פרנסיסקו פרנקו הרחיק את ספרד מהשתתפות ישירה במלחמה.
יחסי ספרד עם הסובייטים לאחר מלחמת העולם השנייה תוארו כ"גרועים ביותר, אם כי לא בעייתיים ביותר"[1], שהגיעה לשיאה בנאומו של ניקיטה חרושצ'וב נגד משטרו של פרנקו בעצרת הכללית של האו"ם ב-1 באוקטובר 1960, ולסירובה של ספרד לשחק מול ברית המועצות ביורו 1960. אולם, עם זאת, אותם המנהיגים החלו בהדרגתיות לפתח את הקשרים בין המדינות. באפריל 1963 החליפו חרושצ'וב ופרנקו מכתבים על פירוק נשק ועל גורלו של חוליאן גרימאו.
עד לשנת 1969 נשמרו יחסים בלתי רשמיים ביחסים, באמצעות שגרירויות סובייטיות וספרדיות בצרפת. בשנת 1967 הסכימו הנציגים הספרדים והסובייטים לפתוח את נמלי הים שלהם לאוניות נושאות דגל של המדינה האחרת;, ובשנת 1969 פתחה חברת משלוחי הים השחור משרד במדריד - הממסד הסובייטי הראשון בספרד מאז מלחמת האזרחים. משרד זה, שהיה מאויש על ידי דיפלומטים מקצועיים, ובראשו סרגיי בוגומולוב, שעבר למדריד מפריז, הפך לקונסוליה הסובייטית דה פקטו.
בשנת 1972 חתמו שתי המדינות חתמו על הסכם סחר החוץ, ובשנת 1973 הקימו משימות מסחר קבועות, והמשרדים הללו נטלו על עצמם חובות קונסולריות. איגור איוואנוב, שר החוץ של רוסיה, שירת במדריד בין השנים 1973–1983. לאחר מותו של פרנקו בשנת 1975, חידשו שתי המדינות את היחסים דיפלומטיים המלאים ביניהם ב-9 בפברואר 1977. בוגומולוב קיבל את תואר השגריר סובייטי והציג את כתב האמנתו לחואן קרלוס הראשון, מלך ספרד ב-5 במאי אותה שנה. היחסים במהלך התקופה הזאת לא היו בדיוק ידידותיים, ונפגעו עם גירוש הדדי של מרגלים לכאורה שפעלו בחסינות דיפלומטית. המצב נעשה גרוע יותר כאשר ספרד התקבלה לנאט"ו בשנת 1981, פעולה שהוגדרה על ידי ברית המועצות כ"הפרת אינטרסים סובייטיים"[2].
לאחר שעבר בוגומולוב לתפקיד בכיר במשרד החוץ בשנת 1978, הוא הוחלף ביורי דובינין, שהנהיג את המדיניות הסובייטית בספרד עד לשלב האחרון של המלחמה הקרה, בשנת 1986. דובינין קידם באופן פעיל את הרעיון של ביקור המלך חואן קרלוס במוסקבה; אך רק לאחר חמש שנים של היערכות אישר אנדריי גרומיקו את הביקור שאכן התממש במאי 1984. אלכסנדר איגורביץ' קוזנצוב, מונה למחליפו של דובינין בתפקיד שגריר ברית המועצות בספרד ובאנדורה, לאחר כהונתו של דובינין.
הפדרציה הרוסית
ספרד יצרה יחסים דיפלומטיים עם הפדרציה הרוסית ב-9 בדצמבר 1991, ואיגור איוואנוב, ותיק השגרירות הסובייטית במדריד, מונה לשגריר רוסיה לספרד, ושירת במדריד עד לשנת 1994. באפריל 1994 הנשיא בוריס ילצין הפך לראש המדינה הרוסי הראשון שביקר בספרד. המלך הספרדי חואן קרלוס ביקר ברוסיה ב-2002, 2006, 2008 ו-2012. חודשיים לאחר הביקור הלא רשמי בשנת 2006, דיווחו אמצעי התקשורת כי המלך ירה בדוב מאולף (במהלך מסע ציד), אך דוברת המלך והרשויות הרוסים הכחישו את הידיעה[3]
בדצמבר 2000 היחסים בין המדינות נהיו מתוחים, לאחר שספרד סירבה להסגיר את הבנקאי ואיש התקשורת הנמלט ולדימיר גוסינסקי. גוסינסקי, שנעצר ושוחרר בספרד, עלה לישראל באפריל 2001.
שיתוף פעולה כלכלי
חלקה של ספרד בסחר החוץ הרוסי בתחילת שנות ה-2000 היה רק קצת מעל 1% מכלל היצוא הרוסי (בעיקר נפט וחומרי גלם); הייצוא הספרדי לרוסיה היה נמוך משמעותית (2001: 488 מיליון דולר, לעומת 890 מיליון דולר). בשנת 2008, על פי דמיטרי מדבדב, סחר החוץ בין המדינות עמד על 2 מיליארד אירו (פחות מ-1% מסחר החוץ של המדינה), ואילו בין רוסיה למדינות אחרות הוא נמדד בעשרות מיליארדי אירו[4]. חלקה של ספרד בהשקעות זרות ישירות לכלכלה הרוסית נותר חסר משמעות, וההשקעה הגדולה ביותר (נכון לשנת 2003), הסתכמה ב-319 מיליון דולר, ונעשתה על ידי חברת Segura Consulting.
במהלך ביקורו המדיני האחרון של רוסיה דמיטרי מדבדב בספרד, במרץ 2009, שתי המדינות חתמו על הסכם אנרגיה, אשר נותן לחברות ספרדית גישה טובה יותר לדלקי מאובנים מרוסיה, בתמורה להקלה בתקנות הספרדית לגבי רכישת חברות אנרגיה ספרדיות על ידי עסקים רוסים[5]. לדברי ראש ממשלת ספרד חוסה לואיס רודריגס ספאטרו, "ההסכם פירושו ביטחון רב יותר באספקת האנרגיה של ספרד, והוא מבטיח גישה טובה יותר לחברות שלנו ליתרות אנרגיה רוסיות".
יחסים דיפלומטיים
ספרד מחזיקה ברוסיה שגרירות במוסקבה, ו-6 קונסוליות בקאזאן, נובוסיבירסק, רוסטוב, סנקט פטרבורג ויקטרינבורג. מאידך, רוסיה מחזיקה בספרד שגרירות במדריד וקונסוליות בברצלונה וסביליה[6].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ סטנלי פיין. משטר פרנקו, 1936-1975, עמ' 531, הוצאת אוניברסיטת ויסקונסין, 1987
- ^ הסובייטים תוקפים את צירוף ספרד לנאט"ו ניו יורק טיימס, 13 בדצמבר 1981
- ^ ספרד:המלך מכחיש שירה בדוב מאולף ניו יורק טיימס, 20 באוקטובר 2006
- ^ מדבדב קרא לא להקים "חומות ברלין" בשוק ההשקעות רי"א נובוסטי, 1 במרץ 2009
- ^ רוסיה וספרד חתמו על הסכם אנרגיה רויטרס, 3 במרץ 2009
- ^ אתר על יחסי מדינות
25675713יחסי ספרד–רוסיה