כוחות היבשה של הוורמאכט
כוחות היבשה של הצבא הגרמני (בגרמנית: Heer) הוקמו על ידי אדולף היטלר במאי 1935 כחלק מהצבא הגרמני המחודש (הוורמאכט). בנוסף לזרוע היבשה כלל הוורמאכט שתי זרועות נוספות - חיל האוויר (הלופטוואפה) והצי (הקריגסמרינה). בראש ה-Heer עמדה המפקדה העליונה של כוחות היבשה, ה-OKH (ראשי תיבות בגרמנית של "Oberkommando Des Heeres"), שהייתה כפופה למפקדה העליונה של הוורמאכט, ה-OKW. אף שבתאוריה המפקדות של שלוש הזרועות של הצבא הגרמני היו כפופות ל-OKW, למעשה הן פעלו באופן עצמאי. היטלר, שלא בטח בנאמנות של ראשי הצבא הגרמני, לקח על עצמו את הפיקוד העליון על צבא היבשה בדצמבר 1941, תוך ניצול כישלון הצבא הגרמני בקרב מוסקבה והמצב המסוכן שנוצר בעקבות מתקפת הנגד הסובייטית באזור מוסקבה, ושמר בידיו את הפיקוד על ה-OKH עד לתום המלחמה.
עם הקמתו כלל צבא היבשה הגרמני 21 דיוויזיות שאורגנו במסגרת 3 ארמיות, אך במהלך השנים הבאות, ובעיקר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוא התרחב עד שכלל מאות דיוויזיות ועשרות ארמיות. בשנים 1939–1945 גויסו לצבא היבשה כ-13 מיליון איש, מתוכם כ-1.6 מיליון נהרגו ולמעלה מ-4 מיליון נפצעו.
לאחר תבוסת גרמניה הנאצית במלחמה החליטו בעלות הברית ב-20 באוגוסט 1946 להורות על פירוק הוורמאכט הגרמני באופן רשמי, וזה היה גם סופה של זרוע היבשה עד להקמת הבונדסוור בשנת 1956.
