יחסי אבחזיה–רוסיה
| יחסי אבחזיה–רוסיה | |
|---|---|
|
|
| |
| אבחזיה | רוסיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 8,660 | 17,098,242 |
| אוכלוסייה | |
| 240,705 | 144,474,856 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 2,021,421 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 13,992 | |
| משטר | |
| דמוקרטיה נשיאותית | רפובליקה פדרלית נשיאותית |
יחסי אבחזיה–רוסיה הם יחסים דו-צדדיים בין רפובליקת אבחזיה לבין הפדרציה הרוסית. אבחזיה הוכרה על ידי רוסיה כמדינה ריבונית ב-26 באוגוסט 2008 מיד לאחר מלחמת גאורגיה–רוסיה. היחסים הדיפלומטיים בין המדינות נוצרו באותה השנה ב-9 בספטמבר.
ב-25 באוקטובר, נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב מינה את סמיון וויאצ'סלבוביץ' להיות שגריר רוסיה באבחזיה, וכן ב-14 בנובמבר איגור מורטוביץ' אחבה, על ידי צו של נשיא אבחזיה סרגיי בגאפש, מונה לשגריר הראשון של אבחזיה ברוסיה[1]. 16 בדצמבר 2008 קיבל בגאפש את כתב האמנה של השגריר הרוסי, וב-16 בינואר 2009 אחבה הגיש את כתב האמנה בפני הנשיא מדבדב.
ב-1 במאי 2009, שגרירות רוסיה באבחזיה החלה את עבודתה באופן קבוע בסוחומי, בירת אבחזיה[2].
בין רפובליקת אבחזיה לפדרציה הרוסית נחתמו למעלה מ-80 הסכמים בין מדיניים, המכסים כמעט את כל תחומי שיתוף הפעולה[3].
1992–2008
רוסיה הייתה מעורבת בתהליך ההסדר של הסכסוך האבחזי-גאורגי כבר מההתחלה, ופעלה כמתווכת בהשגת הסכמי הפסקת אש, והגישה הצעות יוזמה שונות וטיוטות מסמכים. בשנים 1992–1997 הייתה זו רוסיה שהחזיקה את ההובלה בתחום זה, ובמוסקבה באביב 1994 נחתמו המסמכים הבסיסיים – "הצהרה על צעדים להסדר מדיני של הסכסוך האבחזי-גאורגי", "הסכם ארבע-צדדי על חזרתם מרצונם של פליטים ועקורים", "הסכם הפסקת אש והפרדת כוחות". דיפלומטים רוסים אספו בקביעות צדדים סותרים לשולחן המשא ומתן כדי לדון בסוגיית מעמדה הפוליטי של אבחזיה, הציעו טיוטות להסכמי פרוטוקול, רוסיה השפיעה על עמדותיהן של מדינות אחרות שבברית המועצות לשעבר באמצעות מועצת ראשי המדינות של חבר המדינות. בשלב זה, מנהיגי רוסיה היו מעורבים באופן פעיל בתהליך ההתיישבות. הנשיא בוריס ילצין נפגש מספר פעמים עם נשיא גאורגיה אדוארד שוורדנדזה ועם נשיא אבחזיה ולדיסלב ארדזינבה, בשנים 1996–1997 ניסה שר החוץ יבגני פרימקוב באופן אישי לדחוף את המפלגות לקראת פתרון שלום. בשנים האחרונות לנשיאות ילצין (1997–2000), אולם, רמת המעורבות של רוסיה פחתה.
עם הזמן, עמדתה של רוסיה בנושא הסכסוך האבחזי-גאורגי השתנתה משמעותית. בכך שקבעה עדיפות לאינטרסים שלה בחו"ל הקרוב, מוסקבה הרשמית מעולם לא הייתה נייטרלית לחלוטין. באמצע שנות ה-90, ככל הנראה, רוסיה הייתה מעוניינת בכנות לשים קץ לשפיכת הדם ולהקל על ההסכם לגבי מעמדה הפוליטי של אבחזיה בגאורגיה - ההנהגה הרוסית הייתה מודאגת מכך שאבחזיה העצמאית החדשה תוכל להוות תקדים עבור רפובליקות צפון הקווקז הלא-יציב, במיוחד צ'צ'ניה. רוסיה גם רצתה לראות בה את הבורר העליון והערב היחיד לעמידה בהסכמי השלום.
מנובמבר 1993 עד ינואר 1994 בז'נבה נערכו שני סבבי שיחות שלום בחסות האו"ם בתיווכם של רוסיה ובהשתתפות משקיפי OSCE וקבוצת ידידי מזכ"ל האו"ם. האחרונה נוצרה בשנת 1993 על ידי נציגי ארצות הברית, גרמניה, צרפת, הממלכה המאוחדת ורוסיה[4][5].
התוצאה של שלב ההסדר בז'נבה הייתה החתימה על "מזכר ההבנות בין הצדדים הגאורגיים והאבחזיים" ועל "הקומוניק בסיבוב השני של המשא ומתן בין הצדדים הגאורגיים והאבחזיים". בשני המסמכים אישרו הצדדים "את התחייבויותיהם לא להשתמש בכוח ולא לנקוט באיום השימוש בו זה נגד זה", ובקומוניק הביעו הצדדים על הסכמתם "להצבת כוחות שמירת השלום של האו"ם או כוחות אחרים. מורשה על ידי האו"ם באזור הסכסוך. הם הביעו הסכמה הדדית לשימוש בתנאי הצבא הרוסי כחלק מכוחות כאלה"[5].
ב-22–25 בפברואר 1994 בז'נבה, 7-9 במרץ 1994 בניו יורק וב-29–31 במרץ במוסקבה, סבב המשא ומתן השלישי על הסדר כולל של הסכסוך האבחזי-גאורגי בחסות האו"ם, בסיוע רוסיה, בהשתתפות נציגי CSCE והנציב העליון של האו"ם בנציבות האו"ם לפליטים. ב-4 באפריל 1994 חתמו הצדדים הגאורגיים והאבחזיים במוסקבה על "הצהרה על אמצעים להסדר מדיני של הסכסוך האבחזי-גאורגי"[6].
במקביל, ב-4 באפריל חתמו הצדדים הגאורגיים והאבחזיים, כמו גם רוסיה ונציבות האו"ם לפליטים על "ההסכם ארבע-צדדי בנושא חזרתם של פליטים ועקורים"[7][4]. קדמה לו "מזכר ההבנות" כאמור מיום 1 בדצמבר 1993, שקבע כי הצדדים "מתחייבים ליצור תנאים להחזרתם מרצון, בטוח ומהיר של פליטים למקומות מגוריהם הקבועים בכל אזורי אבחזיה".
ב-14 במאי 1994 חתמו הצדדים הגאורגיים והאבחזיים במוסקבה על ההסכם להפסקת אש והפרדת כוחות במסגרת השיחות בז'נבה. בהתבסס על מסמך זה וההחלטה שלאחר מכן של ראשי המדינות של חבר המדינות, הוצב כוח שמירת השלום הרוסי בגאורגיה על ידי חבר המדינות (מאויש במלואו בשירות רוסי), שתפקידו היה לשמור על אי חידוש האש[4].
הכנסת כוחות שמירת השלום הקולקטיביים לאזור הסכסוך באבחזיה אפשרה את התנתקות המערכות החמושות של הצדדים הסותרים, יצירת אזורי ביטחון והגבלת נשק, מה שתרם לעצירת הקרב באזור, כמו גם כגיבוש התנאים הדרושים לדיאלוג פוליטי בין הצדדים[8].
לאחר חתימת הסכם מוסקבה בז'נבה נמשך המשא ומתן בחסות האו"ם, כשבמקביל רוסיה ניהלה משא ומתן עצמאי עם אבחזיה וגאורגיה. אולם בשנים שלאחר מכן, תהליך המשא ומתן לא הביא תוצאות מוחשיות בסוגיות המפתח של מעמד אבחזיה והחזרתם של העקורים[4].
בינתיים, ב-26 בנובמבר 1994, אימצה המועצה העליונה של אבחזיה חוקה בה הוכרזה אבחזיה כ"מדינה דמוקרטית וריבונית". ב-6 בדצמבר 1994 נחנך ולדיסלב ארדזינבה כנשיא הרפובליקה.
בשנת 1996, ביוזמת גאורגיה בפסגת חבר המדינות, התקבלה החלטה האוסרת על יישום קשרי סחר, כלכלה, פיננסים, תחבורה ואחרים עם אבחזיה דרך קו המדינה. למעט בלארוס וטורקמניסטן, כל מדינות חבר המדינות חתמו על החלטה זו.
המשא ומתן האבחזי-גאורגי התחדש בקיץ 1997, כאשר יבגני פרימקוב (באותה תקופה שר החוץ הרוסי) הצטרף אישית למשא ומתן מהצד הרוסי. היה זה בהתעקשותו כי ב-14 באוגוסט, יום השנה לתחילת המלחמה בין אבחזיה לגאורגיה בשנים 1992–1993, ערך נשיא אבחזיה ולדיסלב ארדזינבה ביקור חסר תקדים בטביליסי. בנוכחות יבגני פרימקוב, התקיימה פגישה של נשיאי גאורגיה ואבחזיה, שם הוקראה הצהרה משותפת, בה הצדדים התחייבו שוב "לא לנקוט בכלי נשק כדי לפתור את ההבדלים ביניהם, ומתחת שום נסיבות לאפשר את חידוש שפיכת הדם"[5].
שנת 2003 סימנה את חזרתה של ההנהגה הרוסית להשתתפות פעילה בתהליך ההתנחלות הגאורגית-אבחזית ותחילתו של מה שנקרא "תהליך המשא ומתן בסוצ'י". במרץ באותה השנה הסכימו נשיאי רוסיה וגאורגיה, ולדימיר פוטין ואדוארד שוורדנדזה, בסוצ'י להקים קבוצות עבודה או ועדות בתחומים הבאים: מפל "Enguri Dam" וקביעת הסיכויים להקמת מתקנים הידראוליים אחרים באזור החלקים העליונים של הנהר[4]. הנושאים הללו (כלכלה והחזרת הפליטים) הם שהיוו בסיס למשא ומתן במסגרת תהליך המשא ומתן בסוצ'י. פיתוחו ויישומו של הסכמים מעשיים הופסקו על ידי מהפכת הוורדים, וכתוצאה מכך איבד אדוארד שוורדנדזה את תפקידו בסוף שנת 2003. מאז אמצע 2004, יחסי גאורגיה–רוסיה התדרדרו קשות. גאורגיה האשימה את רוסיה בסיפוח בפועל של שטח גאורגי, שבוצע על ידי מתן אזרחות רוסית ופנסיה לתושבי אבחזיה, מימון והכשרה של כוחות הביטחון האבחזיים, תמיכה בשאיפות אבחזיה לעצמאות, השקעה בכלכלה האבחזית ופיתוח יחסי סחר. בשנת 2006 החלה ההנהגה הרוסית להצביע על המצב סביב קוסובו כתקדים להכרה בינלאומית באבחזיה. מבחינות רבות זו הייתה הסיבה שטביליסי פרשה מתהליך המשא ומתן בסוצ'י. המשא ומתן האחרון במסגרתו התקיים במאי 2006.
באמצע יולי 2006 אימץ הפרלמנט הגאורגי החלטה בדרישה להסגת כוחות שמירת השלום הרוסים מאבחזיה ומדרום אוסטיה. בתגובה קרא הפרלמנט של אבחזיה לכל המדינות, כולל רוסיה, "להתחיל מיד בתהליך ההכרה הרשמית בעצמאותה של רפובליקת אבחזיה". ב-18 באוקטובר 2006 פנתה האספה העממית של אבחזיה להנהגה הרוסית בבקשה להכיר בעצמאותה של הרפובליקה ולבסס יחסים נלווים בין שתי המדינות.
בתחילת שנת 2008 היחסים בין רוסיה לגאורגיה הסתבכו עוד יותר בעקבות התגברות מאמציה של גאורגיה להצטרף לנאט"ו. זה השפיע על עמדתה של רוסיה בסכסוך האבחזי-גאורגי.
ב-5 בינואר התקיים בגאורגיה משאל עם על חברות בנאט"ו במקביל לבחירות לנשיאות. על פי תוצאות משאל העם 77% מהמצביעים הגאורגים היו בעד הצטרפות לנאט"ו. בפברואר שלח נשיא גאורגיה מיכאיל סאקשווילי מכתב למזכ"ל נאט"ו, והביע את נכונותו של הצד הגאורגי להצטרף לתוכנית הפעולה לחברות בנאט"ו[9][10].
ב-6 במרץ הודיעה רוסיה על פרישתה ממשטר הסנקציות הכלכליות נגד אבחזיה. משרד החוץ של הפדרציה הרוסית שלח הודעה רשמית לוועד הפועל של חבר העמים כי הפדרציה הרוסית, בשל הנסיבות שהשתנו, אינה רואה עצמה מחויבת יותר להוראות החלטת מועצת ראשי המדינה של חבר העמים "על צעדים לפתרון הסכסוך באבחזיה, גאורגיה" מיום 19 בינואר 1996: "החלטה זו התקבלה בשנת 1996 על רקע עימות חריף בין הצדדים בסכסוך הגאורגי–אבחזי, שנמשך לאחר המלחמה העקובה מדם בשנים 1992–1993. באותה תקופה מטרתו הייתה לגרום לאבחזיה לנקוט בעמדה גמישה יותר, קודם כל, בנושא החזרת פליטים ועקורים פנימיים", נאמר בהודעה לתקשורת של משרד המידע והעיתונות של משרד החוץ הרוסי, שהופץ ב-6 במרץ 2008. עם זאת, כפי שצוין במסמך, המצב בשנים האחרונות השתנה באופן קיצוני הן מבחינת חזרת הפליטים (מחוז גאלי) והן מבחינת מילוי חובותיו של הצד האבחזי, ואילו הצד הגאורגי אינו מראה קונסטרוקטיבי דומה. גישה ליישום ההסכמים שהושגו בעבר.
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הודיע על כוונתו "לתמוך באופן מהותי" באבחזיה ובדרום אוסטיה. כפי שצוין בהצהרת משרד החוץ הרוסי, "רוסיה הביאה את עמדתה למהלך של ההנהגה הגאורגית כלפי אינטגרציה מואצת באוקיינוס האטלנטי גם לצד הגאורגי וגם לחברי הברית. כל ניסיון להפעיל לחץ פוליטי, כלכלי, ועוד יותר מכך, על אבחזיה ודרום אוסטיה הוא חסר תועלת ובלתי מניב"[11].
ב-16 באפריל הוציא פוטין צו המאשר יחסים ישירים עם שלטונות אבחזיה ודרום אוסטיה במספר תחומים. הפדרציה הרוסית הצהירה כי החלטה זו נועדה לספק תמיכה לאזרחים רוסים ולאוכלוסייה המקומית והיא נלקחה בתגובה למה שתיארה כוונות תוקפנות של גאורגיה.
ב-29 באפריל, בצטטו הידרדרות אפשרית נוספת של הסכסוך האבחזי–גאורגי, חיזקה רוסיה את כוח שמירת השלום של חבר המדינות עם גדוד מוטס, שהוטל עליו לחזק את השליטה באזור הנשק המוגבל באזור טקווארצ'לי ואוצ'מצ'ירה (בעוד המספר הכולל של כוחות שמירת השלום לא חרגו מהגבולות שנקבעו). בסוף מאי, בהתייחס להחלטת הנשיא להעניק סיוע הומניטרי לצד האבחזי, הכניסה ממשלת רוסיה יחידת כוחות רכבת לשטח אבחזיה. הצד הגאורגי ראה בשני צעדים אלה אגרסיביים ודרש לנסיגה מידית של כל הכוחות הרוסים הנוספים, כולל כוחות הרכבת[12].
הכרת רוסיה בעצמאות אבחזיה
ההכרה של רוסיה בעצמאותה של אבחזיה לאחר מלחמת גאורגיה–רוסיה באוגוסט 2008 הובילה להרס בפועל של תהליכי המשא ומתן והמנגנונים לפתרון השלכות הסכסוך האבחזי-גאורגי, שהיה בתוקף מאז 1994 - המנדטים של UNOMIG ושל כוח שמירת השלום הרוסי בגאורגיה הופסקו. שומרי שלום רוסים הוחלפו על ידי משמר הגבול הרוסי[4] ובסיסי צבא.
מנקודת מבטו של המשפט הבינלאומי, אבחזיה נותרה מדינה לא מוכרת[4], וכמעט כל הקהילה הבינלאומית ממשיכה להכיר באבחזיה כחלק מגאורגיה. אבחזיה, שבה כל מוסדות הכוח והמינהל הממלכתיים הדרושים נוצרו באמצע שנות ה-90, בשל המצב המשפטי הבינלאומי המעורער, היא בתלות כלכלית, צבאית ופוליטית עמוקה בפדרציה הרוסית. לרוב אוכלוסיית אבחזיה דרכונים רוסיים (מאז שנת 2000 החלה רוסיה להציע באופן פעיל את אזרחותה לתושבי אבחזיה ולהנפיק דרכונים רוסיים זרים). על פי הערכות מסוימות, עד שנת 2006 יותר מ-80% מהתושבים קיבלו דרכונים אלה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Игорь Ахба назначен Чрезвычайным и Полномочным Послом Абхазии в Россииתבנית:Недоступная ссылка Администрация Президента Республики Абхазия. 14 ноября 2008 года
- ^ Посольство России в Абхазии начало работу на постоянной основе «Интерфакс», 1 мая 2009 года
- ^ Sputnik Абхазия
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 Живущие неопределённостью. Доклад Хьюман Райтс Вотч, 15.07.2011
- ^ 5.0 5.1 5.2 Доклад «Соглашение о неприменении силы как важный фактор в урегулировании грузино-абхазского конфликта». Гл. 2, «Грузино-абхазский переговорный процесс и основные этапы работы над документом по гарантиям безопасности и невозобновлению военных действий»
- ^ Заявление о мерах по политическому урегулированию Грузино-Абхазского конфликта. Москва, 4 апреля 1994 г.
- ^ Четырёхстороннее соглашение о добровольном возвращении беженцев и перемещённых лиц. Москва, 4 апреля 1994 г.
- ^ Дудин П. В., Миротворческая операция в Абхазии (1994—2008 гг.): основные задачи Коллективных сил по поддержанию мира в зоне межнационального конфликта // Армия и общество, № 4 / 2009
- ^ Саакашвили вслед за Ющенко попросился в НАТО // LENTA.RU, 15.02.2008
- ^ "Ю. А. Ляшук, Бухарестский саммит НАТО и трансформация альянса // Журнал международного права и международных отношений, № 2/2008". אורכב מ-המקור ב-2016-01-31. נבדק ב-2016-01-24.
- ^ Путин обещает предметно поддержать Абхазию и Южную Осетию // Известия, 03.04.2008
- ^ Грузия потребовала вывести из Абхазии дополнительный контингент российских миротворцев
33532395יחסי אבחזיה–רוסיה