רבי יוסי בן חוני
| אב | חוני |
|---|---|
רבי יוסי בן חוני הוא תנא שמוזכר בברייתות, וכן במשנה (במסכת זבחים בלבד)[1].
מתורתו
הכלל המופיע במשנה הראשונה במסכת זבחים אומר שמחשבת שלא לשמן אינה פוסלת את הקרבן, אך בעליו של הקרבן חייב להביא במקומו קרבן אחר מכיון שלא יצא ידי חובה[2]. אך שונים הם קרבן פסח וקרבן חטאת, שבהם אם ההקרבה היתה שלא לשם הקרבן, ואפילו אם רק עירב בהקרבה מחשבה נוספת והקריבו לשמו ולשם קרבן אחר[3], הקרבן נפסל לחלוטין ובשרו אסור באכילה. במשנה זאת מוזכר דעתו של יוסי בן חוני, שפסול פסח וחטאת הוא דו צדדי, וגם מי ששוחט קרבן אחר לשם פסח (בתאריך שבו הקרבת קרבן פסח כשר), או לשם חטאת - הקרבן פסול.
כמו כן בברייתא[4] נחלק על דעתו של תנא קמא (שכמותה נפסק להלכה), שקובע ששלשת לוגין מים שאובין שנפלו למקווה, אפילו בארבעה וחמשה כלים פוסלים את המקוה. על כך סובר יוסף בן חוני: ”בשנים ושלשה כלים פוסל את המקוה, בארבעה וחמשה אין פוסלין את המקוה”. דעתו זו נפסקת להלכה[5].
באגדה
- תנא משום רבי יוסי בר רב חוני למה נקוד על וי"ו "ובקומה" של בכירה (הגדולה מבנות נח, שמהם הוליד את עמון ומואב), לומר שבשכבה לא ידע, אבל בקומה ידע[6]. כאן הוא מובא בתואר "רבי" (בשונה מהמשנה מזבחים).
- בהקשר לדבריו של רב יהודה בשם רב שאמר שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב זכה ויצתה ממנו רות שיצא ממנו שלמה שהעלה אלף עולות על המזבח, מביאים חז"ל את אמרתו של רבי יוסי בן חוני ”רות בתו של עגלון בנו של בלק היתה”. גם כאן הוא מובא בתואר "רבי"[7].
הערות שוליים
- ^ הרמב"ם בהקדמה לפירושו למשנה
- ^ משנה, מסכת זבחים, פרק א', משנה א'.
- ^ משנה, מסכת זבחים, פרק א', משנה ד'.
- ^ המובאת בתלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף י"ב עמוד ב'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מקואות, פרק ה', הלכה א': מקוה שנפלו אליו שלשה לוגין מים שאובין מכלי אחד או משנים ושלשה כלים מצטרפין, והוא שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון, מד' כלים אין מצטרפין
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף כ"ג עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ז עמוד א'.
.png){kind=small}