חורבת עוזה
 | |
| חורבת עוזה | |
| מידות | |
|---|---|
| גובה מעל פני הים | 537 מטר |
| היסטוריה | |
| תרבויות |
התרבות הכנענית התרבות הנבטית התרבות ההלניסטית |
| תקופות |
תקופת הברזל II התקופה ההלניסטית התקופה הרומית |
| עשוי מ | אבן |
| ננטש | התקופה הרומית |
| אתר ארכאולוגי | |
| חפירות | 1982-1985 |
| ארכאולוגים | יצחק בית אריה וברוס קרסון מטעם המכון לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב והמכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת ביילור, בטקסס |
| מצב | הרוס |
| גישה לציבור | כן |
| מיקום | |
| מיקום | גבולה המזרחי של בקעת ערד, מעל לנחל קינה |
חורבת עוזה (ח'ירבת ע'זה) היא אתר ארכאולוגי רב שכבתי בגבולה המזרחי של בקעת ערד, מעל לנחל קינה. החורבה שימשה כמצודה לכל אורך התקופות ושלטה על דרך עתיקה העוברת בנחל. יש המתארכים אותה אולי אפילו מהתקופה הפרהיסטורית אך בוודאות דרך זו הייתה קיימת לאורך כל התקופות העתיקות.[1]
החפירות
בראשית המאה ה-20 סקר אלואיס מוסיל את חורבת עוזה לראשונה, אלא שתיאר אותה בקצרה ולא תיארך אותה. אלברכט אלט ואבי יונה זיהו באתר מצודה רומית, ולא ציינו שרידים מתקופות אחרות. בשנת 1956 סקר יוחנן אהרוני את האתר ביסודיות ופרסם תוכנית של המצודה שנראית על פני השטח. לדעת אהרוני שכנה באתר מצודת סוגרים ישראלית בעלת מגדלים. הוא ציין שנאספו מהמצודה מעט חרסים מהתקופה הפרסית, ההלניסטית והביזנטית. המצודה תוארכה על ידו למאות 7-8 לפנה"ס. בהתבסס על חרסים שנאספו במורד הנחל טען שהאתר עצמו קדום יותר, כנראה מהמאות 9-10 לפנה"ס. בשנים 1982–1985 נערכו שש עונות חפירה באתר בראשותו של פרופ' יצחק בית אריה וד"ר ברוס קרסון מטעם המכון לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב והמכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת ביילור שבעיר ואקו, טקסס. החפירות נערכו בעיקר בתחום המצודה ובשוליה, אך נפתחו גם שטחים בתחום היישוב.
ממצאים
תקופת הברזל השנייה (700–550 לפנה"ס)
שכבה IV תוארכה לתקופת הברזל השנייה, כאשר המבנה המרכזי שנחפר הוא המצודה. המצודה היא חלק ממערכת מצודות יהודה הישראליות שהגדולות שבה הן המצודה בתל עירא ומצודת ערד. פריחת המצודות וההתיישבות במאה ה-7 לפנה"ס נבעה ככל הנראה משיקום האזור בעקבות "השלום האשורי" ששרר אחרי מסע סנחריב בארץ ישראל שהתקיים בשנת 701 לפנה"ס. דעות החוקרים חלוקות האם הפריחה היישובית התרחשה מיד לאחרי מסע סנחריב ולפיכך את התהליך הוביל מנשה מלך יהודה בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס או שהדבר נעשה בימי יאשיהו, בחלקה השני של המאה ה-7 לפנה"ס, בעת שההשפעה האשורית באזור נחלשה בעקבות מלחמת האזרחים ופשיטות נוודים על גבולה.[2]
זיהוי האתר בתקופת הברזל השנייה
אין הסכמה בין החוקרים על זיהוי האתר אהרוני הציע לזהותו עם רמת נגב, יישוב הנזכר ברשימת ערי מחוז הנגב בנחלת שמעון בספר יהושע ”כָל הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הֶעָרִים הָאֵלֶּה, עַד-בַּעֲלַת בְּאֵר, רָאמַת נֶגֶב – זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי-שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם”[3] וכמו כן במכתב מספר 24 מתל ערד, שבו מצווה מפקד המצודה לשלוח תגבורת לרמת נגב. מכיוון שבחפירות לא התגלו שרידים מלפני המאה ה-7 לפנה"ס, ישנם חוקרים כמו אנדרה לאמייר, אנסון רייני ונדב נאמן ששוללים זיהוי זה, כיוון שרמת נגב מוזכרת כעיר בתחום ממלכתו של דוד המלך ולפיכך צריכים להיות בה ממצאים מהמאה ה-10 לפנה"ס[1] לפיכך סביר יותר שחורבת עוזה היא קינה שמופיעה דווקא בגבול יהודה. ”יִּהְיוּ הֶעָרִים מִקְצֵה לְמַטֵּה בְנֵי-יְהוּדָה אֶל-גְּבוּל אֱדוֹם בַּנֶּגְבָּה.... וְקִינָה וְדִימוֹנָה וְעַדְעָדָה”[4]
המצודה
המצודה נבנתה במאה ה-7 לפנה"ס לפי תוכנית אחידה שזהה למצודות נוספות באזור דוגמת מצודות המגדלים בתל ערד ובקדש ברנע.[5] זוהי מצודה מלבנית שמידותיה 42X51 מטר. היא מוקפת חומה שעוביה 1.5 מטר. בפינותיה ובצלעותיה ניצבו מגדלים מרובעים, סך הכל 10 מגדלים. למצודה יש שער בצד הצפוני, שממנו יוצא רחוב שמפריד את השטח הפנימי בתוך המצודה לשני גושי מבנים. כנגד החומה מבפנים נבנו חדרי סוגרים, שרוחבם כ-2.5 מטר. החדרים רוצפו באבן או בטיח. במצודה נתגלו מתקנים שונים כגון תאים, תנורים, אגני אבן, בורות מדופנים, אבני שכב ורכב ומשקולות נול. הממצאים הללו מעידים שבנוסף לפעילות הצבאית התקיימה במצודה גם פעילות אזרחית יום יומית. במצודה נחפרה תעלת ניקוז שאורכה יותר מ-20 מטר, שניקזה את מי הנגר מתוך המצודה והובילה אותם לשער ומשם לבור חצוב בראש המדרון, התעלה כוסתה בלוחות אבן.[6]
הבמה
בחצר המצודה, בסמוך לשער, נחשפה במה בנויה של אבני גוויל. אורכה 1.5 מטר ורוחבה 1 מטר וגובהה 1 מטר. בצדה הדרומי מערבי יש שלוש מדרגות שמוליכות לראשה. לצדה נמצאה שכבה עבה של אפר, ובה עצמות בעלי חיים. כנראה במה זו שימשה לפולחן והקרבת בעלי חיים כחלק מהפולחן.
היישוב
היישוב משתרע על 7 דונם. הוא שוכן במעלה המדרון שמצפון למצודה. ניתן להבחין במבנים הבנויים על טראסות מלאכותיות. ישנם גושי מבנים שביניהם עוברים רחובות שרוחבם 2–4 מטר. נחפר מבנה שאורכו 14 מטר ורוחבו 6 מטר, הוא כולל אגף מערבי בן שלושה מרחבים. בין החצר המרוצפת ובין חדר האורך יש טור אומנות. הכניסה הייתה דרך שני פתחים בקיר המערבי שגובל ברחוב. האגף המזרחי הכיל חדר אחד.
הממצא החומרי
הממצא כלל קרמיקה, אוסטרקאות, חפצי מתכת שונים בעיקר עשויים מברזל, ראשי חצים, חותמות וחרוזים.
הקרמיקה מתוארכת למחצית השנייה של המאה ה-7 לפנה"ס ולראשית המאה ה-6 לפנה"ס. הקרמיקה כוללת צורות רבות של קערות וקעריות, קדירות מחופות אדום וממורקות, סירי בישול עם שפה שטוחה, סירים מרוכסים, קנקנים, פערורים, לגינים, פכים דמויי לגין, פכיות ונרות בעלי בסיס גבוה. המכלול אופייני לאתרים אחרים באזור יהודה כגון לכיש שכבה II, ערד שכבות VII–VI, תל עירא שכבה VI, תל ערוער שכבה V, עין גדי שכבה X ועיר דוד.
אוסטרקונים
האוסטרקונים באתר מהווים את גולת הכותרת של המחקר באתר, ונותנים לו חשיבות משמעותית בחקר הארכאולוגי של האזור. נמצאו 17 אוסטרקונים: אחד כתוב אדומית והשאר כתובים עברית. רק שני אוסטרקונים נתגלו ביישוב עצמו, והשאר נתגלו במצודה. האוסטרקונים כוללים בין היתר רשימות של אנשים הקשורות כנראה לחלוקת מזון, רשימה שתוכנה כנראה צבאי, טקסט ספרותי, ומכתב אדומי.
- 1. האוסטרקון הספרותי כתוב בצד החיצוני של חצי קערית, ובו 13 שורות קשות לקריאה.
- 2. אוסטרקון אחקם' הוא מכתב בן ארבע שורות וזו לשונו:
–לם. לאחקם.בן. מנחם
עמדיהו.בן. זכר. ממלדה
הושעיהו.בן. נוי. מרנתן
מכי.בן. הצליהו. ממקדה
לדעתו של בית-אריה, אוסטרקון זה כולל שמות אנשים עם שמות אבותיהם או אחר ומקום מגוריהם והם נקראים להתייצב במצודה. המילה הראשונה מטושטשת, אבל כנראה ניתן לקרוא [ש]לם, כלומר "שלום". המכתב מופנה לאחקם בן מנחם שאולי היה מפקד המצודה. בהמשך נזכרים שמותיהם של שלושה אנשים ומקומות מושבם. המקומות הם מלדה, רנתן ומקדה. מלדה נזכרת ברשימת הערים בנגב יהודה, יש חוקרים המזהים את מלדה עם תל מלחתה. רנתן מוזכרת לראשונה ולא ברור המיקום של היישוב. מקדה זהו כנראה יישוב ששכן בשפלת יהודה, ישנם חוקרים המזהים אותו עם חורבת בית מקדום שנמצאת 11 קילומטר מלכיש. לדעת בית אריה המכתב הוא לא סתם רשימה שמית, אלא צו הצבה של אנשים שגויסו מרחבי יהודה להגנת המצודה, סמוך לחורבן בית ראשון. הוא משווה את האוסטרקון הנ"ל לאוסטרקון מספר 24 מערד, שבו מצווה מפקד המקום להחיש אנשים לעזרת רמת נגב.[7]
- 3. אסטרקון אדומי, וזו לשונו:
אמר. למלך. אמר. לבלבל.
השלם. את. והברכתך
לקוס. ועת. תן. את. האכל
אשר. עמד. אחאמה ( )
והרם ע (ז). אל. עלמז (בח?)
( ) חמר. והאכל
לפי בית אריה, פירוש הכתובת הוא הוראה מפקיד אדומי רם דרג למפקד המצודה לתת מזון למוסרי המכתב.
חשיבות האסטרקון היא בזיהוי האתניות של תושבי המצודה לאורך התקופות: עולה ממנו בבירור כי הייתה במקום ישיבה אדומית. בהשוואה לאתרים אחרים באזור, מדובר על השתלטות אדומית על המצודה בסמוך לחורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה"ס, או מיד לאחריו.[8]
- 4. קנקן הכתובות הוא קנקן דמוי שק עם שתי ידיות שנמצא שבור בסיום העונה השלישית של החפירה, אך הכתובות נתגלו רק כעבור 5 שנים בעת עבודה על הקנקן המחלקת הרפאות במכון לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
נוסח כתובת מס' 1:
ראשן.
על ידי נתן נחמי (הו)
קצין למטה גודלי.
שני לנמיהו אל...
שני לתחתנה. מל (ש)
שלש (י)
רבע (י)
הו...
נוסח כתובת מס' 2:
(ק)צין אלנתן
(ק)צין למטה גודלי
שני לדטד. מלש
שני לגעלי אביהו
שלשי למלש יאזניהו בן צ...
שלשי לאביהו אלישב
רבעי ליאזניהו יאזניהו בן...
הושעיהו נוה. מפלקמ
על פי בית-אריה, מדובר בשני חלקים של כתובת אחת. הכתובת היא רשימה הירארכית של אנשים שמצוינים בה גם שמותם וגם תאריהם לדוג. "קצין למטה גודלי" נוסח הדומה לנוסח מקראי. לדעתו של בן אריה, הרשימה נכתבה מסיבות פונקציונליות: לחלוקה או לסידור משמרות בין שוכני המצודה[9]
התקופה ההלניסטית (170–63 לפנה"ס)
בתקופה ההלניסטית שוקמה המצודה בחלקה. בתקופה זו צומצם שטחה לשני שלישים מזה של תקופת הברזל. בתוך המצודה מתקופת הברזל, הוקמה חומת סוגרים חדשה עם מגדל במזרח. החדרים בחומה שהמשיכה לשמש את המצודה בצדדיה האחרים הורחבו, כך שבצפון ובדרום רוחבם היה 4 מטר, לעומת 2.5 מטר בתקופת הברזל. מקומו של השער לא השתנה, אך נעשו שינויים במבנה שלו. מפתן השער הוגבה, וניבנו בו חדרי מגורים רגילים, פתחו הוצר ל-1.75 מטר, ואליו הובילו מדרגות רחבות. מגדלי השמירה בחומת הסוגרים שהמשיכה להיות חלק מהמצודה החדשה, שוקמו ושימשו שוב. בניגוד למצודה הברזלית, רק חדרי החומה שימשו להתיישבות, והחצר נותרה ריקה. החצר הכילה מתקנים כמו ממגורה. הממצא העיקרי הוא כלי חרס שתוארכו על ידי יצחק בית אריה למאה ה-2 לפנה"ס, אוסטרקאות, לוחית משחק, חותם של ברונזה וכלי עצם. יצחק בית אריה מיחס את בניית המצודה לסלאוקים, אך מאוד יכול להיות שהמצודה נבנתה בתקופה החשמונאית. העדות לכך הוא מטבע של חרתת הראשון או השני, מלכים נבטיים ששלטו במאה ה-2 לפנה"ס, בתקופה שחפפה למרד החשמונאים.[10]
התקופה הרומית (1–300 לספירה)
בתקופה הרומית נבנתה מצודה על בסיס המצודה ההלניסטית. החומה המשיכה לשמש גם בתקופה זו, וניבנו חדרים חדשים. במצודה התגלו שתי שכבות מהתקופה הרומית. השכבה הראשונה מתוארכת למאה ה-1 לספירה, והשכבה השנייה מתוארכת למאות 3–2 לספירה. בתקופה זו יסודות החדרים היו בעומק רב יותר, בצלע המערבית ובפינה הדרומית מולאו חדרי הסוגרים ההלניסטיים באבנים ויצרו משטחים שמתנשאים כ-2 מטר מפני הקרקע. למישטח שבפינה הדרומית הובילו מדרגות. למצודה נוספו בתקופה זו מתחמים ממזרח ומצפון. המתחמים הוקפו בקירות בעובי של 1 מטר. באמצע הקיר של המתחם המזרחי נחשף מבנה של שער. אולי המתחמים שימשו כמחנות מבוצרים ליד המצודה. בחפירות נמצאו מטבעות של אשקלון מימי אספסיאנוס, מטבעות של עזה מימי ספטימיוס סוורוס ומטבעות של קיסריה מימי מרקוס אורליוס.[11]
לקריאה נוספת
- יצחק בית-אריה, חורבת עוזה — מצודת-גבול בנגב המזרחי, קדמוניות יט 1–2 (73–74), 1986, עמ' 31–40. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
קישורים חיצוניים
- מפת חורבת עוזה, באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
- אתר חורבת עוזה, באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 בית אריה (1986), עמ' 32
- ^ נדב נאמן, הנגב בשלהי ימי ממלכת יהודה, קתדרה 42, תשמ"ז, עמ' 11
- ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק ח'
- ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים כ'-כ"א
- ^ בית אריה (1986), עמ' 33
- ^ בית אריה (1986), עמ' 36
- ^ י' בית אריה, אוסטרקון אחקם מחורבת עוזה, ארץ ישראל י"ח, תשמ"ה, עמ' 94–96
- ^ בית אריה (1986), עמ' 39
- ^ י' בית אריה, קנקן כתובות מחורבת עוזה, ארץ ישראל כ"ד, תשנ"ד, עמ' 34–40
- ^ בית אריה (1986), עמ' 39–40.
- ^ בית אריה (1986), עמ' 40
29921177חורבת עוזה