יהושע בן יהוצדק
יְהוֹשֻׁעַ (יֵשׁוּעַ) בֶּן יְהוֹצָדָק היה כהן גדול, ממייסדי בית המקדש השני. לאחר הצהרת כורש (בשנת ג'ש"ץ), עלו כארבעים אלף יהודים מבבל ארצה, ובראשם זרובבל בן שאלתיאל, צאצא לבית המלוכה ממשפחת דוד.[1] לצידו עמד יהושע בן יהוצדק, צאצא לכהנים הגדולים ממשפחת פנחס בן אהרן הכהן.[2] יש אומרים, שאף אביו יהוצדק, היה כהן גדול בבית ראשון.[3]
בחזון הנביא זכריה (ג:ב) מכונה יהושע "אוּד מוצל מאש", מאחר שהוא היחיד ששרד משמונים אלף פרחי כהונה שנשרפו בעת חורבן הבית הראשון[4].
פעילותו
יהושע התמנה לכהן גדול על ידי העולים מבבל. יחד עם זרובבל, הקים יהושע את בית המקדש השני: בתחילה הוקם מזבח העולה בלבד והוקרבו עליו קרבנות,[5] וכעבור מספר שנים הושלם ההיכל, בעידודם של חגי הנביא וזכריה הנביא.[6] הקשר בין יהושע הכהן הגדול, כמנהיג הרוחני של עם ישראל, לבין זרובבל, המנהיג ה"חומרי" - מקביל למלך, נקראת בכתוב: "ועצת שלום תהיה בין שניהם".[7] גם חזון המנורה וענפי הזית (שאגב, שימש מקור השראה לסמל מדינת ישראל) מבטיח שיתוף פעולה בין "שני בני היצהר" (ה"מלך" - זרובבל, והכהן הגדול - יהושע, המשוחים בשמן המשחה).[8]
ככל הנראה, היה יהושע בן למשמרת ידעיה.[9] בכך מוסבר מדוע משמרת זו הייתה המשמרת הראשונה בימי בית המקדש השני,[10] מפני שהייתה משמרתו של הכהן הגדול.
כעבור שנים עלה ארצה דודו של יהושע בן יהוצדק, עזרא הסופר (עזרא היה אחיו של יהוצדק, שניהם בני שריה הכהן הגדול[11]). יהושע המשיך בתפקידו ככהן גדול, שזכה בו עקב עלייתו המוקדמת יותר ועקב היותו בן לכהן הגדול מבית ראשון,[12] אבל עזרא הסופר נחשב מעתה לסמכות הרוחנית הבכירה שהובילה את עולי בבל: ”כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה' וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט” (עזרא י).
בניו
על בניו של יהושע מסופר שנשאו נשים נכריות, והוציאו אותם עקב דרישתו של עזרא.[13] בספר נחמיה (יב:י-יא) נמנו צאצאיו של יהושע הכהן הגדול עד דור חמישי: יויקים, אלישיב, יוידע, יונתן, וידוע, שיש המזהים אותו עם שמעון הצדיק. המפרשים סבורים כי כל אלה היו כהנים גדולים.[14] על פי השיטה המקובלת בחז"ל, כנראה כל הצאצאים הללו היו בחיים כבר בזמן הקמת בית המקדש, ומכאן שיהושע בן יהוצדק היה זקן מופלג בזמן עלייתו ארצה, בן מאה בקירוב.[15]
חזון הנביא זכריה
בחזון הנביא זכריה נמשל יהושע הכהן הגדול כמי שמחליפים את בגדיו המלוכלכים בבגדים נקיים, כמשל לחוטא שעוונו נמחה ונסלח: ”וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה' וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן... הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ. וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים... הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת. וָאֹמַר יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל רֹאשׁוֹ, וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים.” (זכריה ג:א-ה) לא נתפרש במקרא מה היה חטאו של יהושע, רוב מדרשי חז"ל קשרו זאת לחטאם של בניו, שנשאו נשים נכריות.[16] בפשוטו של מקרא, מהשוואת פרק זה בזכריה לנבואת חגי (פרק ב) יש המשערים, שחטאו של יהושע הכהן הגדול, כנציג הכהנים, היה חוסר זהירות בדיני טהרת המקדש, ולכן תיקון החטא מתואר במילים: ”ישימו צניף טהור על ראשו”.[17]
קברו
על פי המסורת שבידי יהודי עיראק יהושע בן יהוצדק קבור בבגדאד על גדות נהר החידקל, על ידו קבור רבי יעקב בר יוסף הרופא מדייני בגדאד.
הערות שוליים
- ^ דברי הימים א' ג:טז-יח.
- ^ שם, ה:מא.
- ^ יהוצדק בן שריה הכהן חי בזמן חורבן הבית, ככתוב בדברי הימים: ”וִיהוֹצָדָק הָלַךְ בְּהַגְלוֹת ה' אֶת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בְּיַד נְבֻכַדְנֶאצַּר.” (ה:מא). במדרש שיר השירים רבה (פרשה ה) נאמר ש היה כהן גדול, אך יש אומרים שיהוצדק לא היה כהן גדול (המיוחס לרש"י דברי הימים א מא:ה וריטב"א במסכת יומא דף ט ע"א בשם רבנו תם). כדעה השנייה משתמע במלכים ב' כה:יח, שם נאמר שעם החורבן נשבה "שריה כהן הראש", אבי יהוצדק, וקשה להניח שיהוצדק היה כהן גדול בחיי אביו.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית פרק ד הלכה ה. בתלמוד הבבלי מסכת סנהדרין דף צג ע"א הוסבר הכינוי בכך שהוא ניצל לבדו מכבשן האש, אליו השליכו נבוכדנצר מלך בבל יחד עם נביאי השקר אחאב בן קוליה וצדקיה בן כנענה(ירמיהו כט:כא-כב).
- ^ עזרא ג.
- ^ עזרא ה:ב; חגי פרקים א-ב.
- ^ זכריה ו,יג
- ^ זכריה פרק ד
- ^ בעזרא ב,לו: "הכהנים בני ידעיה לבית ישוע תשע מאות שבעים ושלושה", ופירשו ב'דעת מקרא' שהכוונה ליהושע הכהן הגדול, ובני ידעיה היו מיוחסים אליו.
- ^ תוספתא תענית ב,א ותלמוד בבלי מסכת תענית דף כז עמוד א.
- ^ דברי הימים א' ה:מ, עזרא ז:א.
- ^ שיר השירים רבה, שם. הפירוש המיוחס לרש"י לדברי הימים א' ה:מא, ושם כד:ב.
- ^ עזרא י,יח-יט.
- ^ רש"י ומצודת דוד, שם.
- ^ ראו מלבי"ם על נחמיה יב:י.
- ^ התרגום הארמי, והתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין דף צג ע"א; וראו פירוש אבן עזרא ומלבי"ם.
- ^ נבואותיו הראשונות של חגי (א:א, ב:א, בחודש אלול ותשרי בשנת שתיים לדריווש) מופנות אל זרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק. בפרק ב, כחודשיים אחר כך (כ"ד בכסלו), מופיעה הנבואה: ”שְׁאַל נָא אֶת הַכֹּהֲנִים תּוֹרָה לֵאמֹר...” (ב:יא), לפיה שאל חגי את הכהנים שאלות בהלכות טומאה וטהרה, ולאור תשובתם אומר חגי: ”וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם – טָמֵא הוּא. וְעַתָּה שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה...” (שם:יד-טו). בו ביום נאמרה נבואה שמיועדת לזרובבל בלבד (ב:כא). מתבקש, אפוא, שהבקורת על "הכהנים" מכוונת בראש ובראשונה כלפי יהושע בן יהוצדק, ואפשר שסתמה הנבואה, מפני כבודו. נבואת זכריה, שנאמרה כעבור חודשיים בדיוק (כ"ד בשבט, זכריה א:ז), מבשרת את תיקון החטא שעליו התריע חגי.
.jpg)
