אחאב בן קוליה
אַחְאָב בֶּן קוֹלָיָה היה נביא שקר שפעל בבבל במאה ה-6 לפנה"ס, בימי מלכותו של צדקיהו מלך יהודה. יחד עם חברו נביא השקר צדקיה בן מעשיה. ירמיהו ניבא עליהם שימותו בידי נבוכדנצר.
דמותו
אחאב הוגלה לבבל בגלות יהוכין, שם ניבא נבואות שקר ועבר על גילוי עריות, באגרת ששלח ירמיהו הנביא מארץ ישראל לבבל בידי אלעשה בן שפן וגמריה בן חלקיה, העוסקת בעיקר בצורת החיים בגלות ובהבטחה על הגאולה[1], נמצאת גם הנבואה על אחאב ועמיתו נביא השקר צדקיה בן מעשיה. ירמיהו מנבא על אחאב ועל צדקיהו, שיומתו בשרפה על ידי נבוכדנצר ויהיו לקללה לכל גלות יהודה הנמצאת בבבל:
"כֹּה אָמַר ה' צְבָקוֹת אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אַחְאָב בֶּן קוֹלָיָה וְאֶל צִדְקִיָּהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה הַנִּבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי שָׁקֶר הִנְנִי נֹתֵן אֹתָם בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְהִכָּם לְעֵינֵיכֶם: וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה לְכֹל גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּבָבֶל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ ה' כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָב אֲשֶׁר קָלָם מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאֵשׁ: יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם וַיְדַבְּרוּ דָבָר בִּשְׁמִי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לוֹא צִוִּיתִם וְאָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ וָעֵד נְאֻם ה'"
— ספר ירמיהו, פרק כ"ט פסוקים כ"א-כ"ג
במקרא לא מסופר אלו נבואות נתנבאו, וכן לא מתואר סיפור הריגתם.
דמותו בחז"ל
בחז"ל ישנה הרחבה על הצורה בה פעלו אחאב וצדקיהו בן מעשיה; על החלק הראשון בנבואת ירמיהו "וַיְדַבְּרוּ דָבָר בִּשְׁמִי שֶׁקֶר" – מתאר המדרש: ”היתה אשה מעברת רואה אחד מהם, אומרת לו, אם נביא אתה, מה אני מעברת זכר או נקבה. והוא אומר לה, זכר. היה יוצא לשכנותיה ואומר: נקבה תלד פלונית. אם ילדה זכר, אומרת נתקימו דבריו של נביא. ואם ילדה נקבה, שכנותיה אומרות לה, כך אמר לנו הנביא, אלא שלא רצה לֵיצֵר לך” (תנחומא ויקרא ו).
על החלק השני של הנבואה: ”וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם” – מתואר במדרש אחר: ”מה היו עושין? היה אחאב אומר לאשה: השמעי לצדקיה – ואת יולדת נביא. וצדקיה אומר לה: "כה אמר ה' השמעי לאחאב – ואת יולדת נביא!”". המדרש גם מרחיב בתיאור עונשם: ”עשו כן בבתו של נבוכדנצר, וכיון שהרגיש בהן אמר: "אלקיהם של אלו שונא זימה הוא", מיד הכיר בהן שהן נביאי שקר. שלח והביא אותן, אמרו לו: "אמת דברינו, ונביאי אמת אנחנו". אמר להם: "יש לי לבדוק את נביאי האמת, שהרי השלכתי מהם לאור חנניה מישאל ועזריה – וניצלו, אף אני אבדוק אתכם". אמרו: "אִתן היו שלשה ואנחנו שנים". אמר להם: "בחרו לכם מי שתרצו". אמרו: "יהושע בן יהוצדק הכהן[2]". עשה להן טיגן גדול ונתנן בתוכן והסיק תחתיהן – הן נשרפו, ויהושע ניצל”[3].
המעשה בספרים החיצונים
מעשה בעל קווי דמיון נמצא במקורות חיצונים: אוריגנס השווה אגדה זאת עם סיפור שושנה בת חלקיהו המופיע בתוספות לספר דניאל[4]. גם בספר יוחסין כתוב שאולי אחאב וצדקיה היו המעלילים[5].
הערות שוליים
- ^ ספר ירמיהו, פרק כ"ט.
- ^ חשבו שזכותו תציל אף אותם (תנחומא ויקרא ו)
- ^ מכילתא דרשב"י, פרשה כ'; תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ג עמוד א'
- ^ שושנה, אתר דעת
- ^ אברהם זכות, ספר יוחסין, ירושלים, התשכ"ג, מאמר שישי, באתר היברובוקס
