חתול פרסי
החתול הפרסי שייך למשפחת החתוליים, גזע של חתול הבית.
היסטוריה של הגזע
מוצאו של החתול הפרסי, או, כפי שנקרא בזמנו, פשוט "חתול ארוך שיער", הוא בפרס ובארצות אסיה התיכונה. בספרות המקצועית הוזכר ה"פרסי" בפעם הראשונה ב-1876 בשם "החתול האסיאתי", אך כבר כ-300 שנה לפני כן, במאה השש עשרה, נראו חתולים אלה באירופה, בתחילה באיטליה וצרפת. לשם הגיעו על ידי דיפלומטים שביקרו בפרס וסביבתה, התלהבו ושלחו אותם לארצותיהם באירופה. בתקופה זו מוכרים חתולים ארוכי פרווה נוספים - חתולי האנגורה. מוצאם בטורקיה, והם אבות אבותיהם של החתולים מגזע ה-Turkish Angora. גם חתולים אלה הגיעו לארצות אירופה ובעיקר לאנגליה.
יש הטוענים כי אבותיהם של החתולים הפרסיים הם דווקא אותם חתולי אנגורה, שזווגו עם חתולי בית קצרי פרווה או עם חתולים בעלי פרווה חצי ארוכה(בארופה). אחרים טוענים כי החתולים, שהגיעו לאירופה מפרס וסביבתה, זווגו עם חתולי האנגורה, ומשם הכול החל. יש להניח שכולם "התערבבו עם כולם", וזו הייתה תחילת הדרך. לאנגליה הגיעו שני סוגי החתולים. אלה שהגיעו מצרפת (וקודם מפרס) היו בעלי מבנה גוף יותר גוץ, והאחרים, חתולי האנגורה, היו בעלי מבנה גוף וראש יותר צרים ומאורכים.
מבנה הגוף "הצרפתי" וגם הפרווה של חתולים אלה, שהייתה יותר מלאה וארוכה, התחבבו במהרה, ומלאכת גידול החתולים התכווננה למראה הזה.
החתולים הפרסיים הפכו להיות אהובים ופופולריים, והאופנה בימים ההם הכתיבה להצטלם עמם בכל הזדמנות. בד בבד גם עלתה הפופולריות של החתולים הפרסיים בתערוכות, והם היוו את גולת הכותרת, בתחילה באנגליה ובהמשך גם במקומות אחרים בעולם. כאילו לא די בכך, הם אף קיבלו חסות מלכותית מהמלכה ויקטוריה באנגליה, כאשר בבעלותה היו שני חתולים פרסיים כחולים. המלך אדוארד השביעי תרם פרסים מיוחדים לחתולים הפרסיים, אשר זכו בתערוכות בימים ההם.
בסוף המאה ה-19 הגיעו החתולים הפרסיים לאמריקה, וגם שם התחבבו במהרה. אז החלו לגדלם גם שם, ובהצלחה הולכת וגוברת, עד עצם היום הזה. בתערוכות בארצות הברית תפסו חתולים אלה תנופה והצלחה כה רבה, עד כי תשומת הלב אליהם עלתה אפילו על זו שניתנה לחתולי המיין קון המפורסמים בארצות הברית.
בתחילה כל חתולים ארוכי הפרווה הוגדרו כחתולים ארוכי פרווה. עם הזמן הועדף המראה הגוצי יותר והחתולים ארוכי הפרווה התפצלו לשני גזעים האחד הוא הפרסי הגוצי והרחב והשני הוא האנגורה הדק והעדין יותר במראהו. המראה העכשווי של החתול הפרסי הוא תוצאה של הרבעות מבוקרות שנעשו על ידי מגדלים במאה השנים האחרונות.
מראה כללי
לחתול הפרסי מבנה ראש עגול, עיניים פתוחות וגדולות, שנמצאות לצידי הפנים. צבע העיניים תואם, בדרך כלל את צבע הפרווה. צבעי הפרווה הם רבים ומגוונים: לבנים, שחורים,כתומים, אפורים, בצבע לילך, טאבים או טריקולורים (3 צבעים). הגוף מוצק וקצר, האף גבוה ופחוס מאוד, אוזניו נמוכות וקטנות. בשל פרוותו הארוכה במיוחד ופניו הקצרות החתול הפרסי זקוק לטיפוח יומיומי.
בדרך כלל אנשים נוטים להתבלבל בין החתול הפרסי לחתול הסיאמי, החתול הסיאמי הוא הניגוד הגמור לחתול הפרסי הן במראהו והן באופיו. החתול סיאמי בעל פרווה קצרה, מבנה ראש מוארך ומחודד, ואילו החתול הפרסי, כפי שניתן לראות בתמונות, הוא בעל פרווה ארוכה ופנים שטוחות.
אופי
החתולים הפרסיים הם חתולים שקטים, בעלי אופי נוח ואינם תוקפניים. לרוב יסתדרו עם חתולים ובע"ח אחרים, והם מרגישים בנוח בקרבת בני אדם. חתולים פרסיים רבים מעבירים חלק ניכר משעות היממה בשינה.
חתולים פרסיים אוהבים שמטפחים ומסרקים אותם, מסתדרים עם ילדים אך נמנעים ממשחקים רועשים וקולניים עימם. הם בעלי קולות שקטים ונעימים אך בעיקר מתקשרים בעזרת העיניים שלהם.
חתולים פרסיים אוהבים את הביטחון של הקרקע ולא סביר שתמצאו אותם קופצים על מדפי ספרים גבוהים. הם נלהבים מאד ממשחק עם צעצועים אך באותה מידה ניתן למצוא אותם שרועים ללא מעש על רצפת הבית.
חתול פרסי לא ידרוש מבעליו תשומת לב בלתי נדלית אך יתענג על תשומת הלב שתינתן לו. חתולים פרסיים הם עדינים ונהנים בביתם בין אם הבעלים שלהם נמצאים בדירה ובין אם לא אך הם ישמחו לראות אותם שבים הביתה.
צבעי חתולים מוכרים של החתול הפרסי
צבעי החתול הפרסי מגוונים מאד כמעט כל צבעי החתולים מוכרים לחתול הפרסי. לרוב צבע העיניים יהיה צבע נחושת-כתום. חלוקת הצבעים נחלקת למספר קטגוריות:
צבע חלק (solid)
שחור, לבן, כחול, קרם (צבע), אדום, שוקולד ולילך. ללבן יכולות להיות גם עיניים בצבע כחול, או צבע עיניים שונה (odd eyes)- עין נחושת ועין כחולה.
כסוף וזהוב
בעלי עיני הטורקיז. הצ'ינצ'ילה בעל פרווה תחתית לבנה וקצוות שיער שחורים. הצ'ינצ'ילה הזהוב בעל פרווה תחתית בגוון דבש וקצוות שיער שחורים. ישנם גם צ'ינצ'ילה שיידד וזהוב שיידד הם נבדלים מהצ'ינצ'ילות בקצוות השיער עמוקים יותר. בדרך כלל לא יזווגו עם צבעים אחרים על מנת לא להרוס את צבע העיניים המיוחד.
שיידד ועשן (Smoke)
חתולים מרהיבים בעלי פרווה תחתית לבנה, כאשר קצות השיער צבועים בצבע שונה. שחור, כחול, אדום, קרם, טורטי, כחול-קרם.
טאבי (Tabby)
לטאבי שתי דוגמאות עיקריות בפרסים. טאבי מקרל וטאבי קלאסי. ההבדל הוא בדוגמת הפסים. הטאבי יכול להיות בצבע; חום, כחול, אדום, קרם, שוקולד, לילך, כסוף, כסוף כחול, כסוף קרם, כסוף אדום, טורטי טאבי, טאבי כחול קרם, טורטי טאבי כסוף, כחול קרם טאבי כסוף.
פרטי קולור (Particolor)
צבעים אלו יהיו כמעט תמיד נקבות מסיבות גנטיות. בין צבעים אלה נמנה צבע הטורטי. הטורטי הוא שילוב של שחור ואדום. הטורטי הכחול הוא שילוב של כחול וקרם. כמו כן בקטגוריה זו נמנים, גם, לילך טורטי ושוקולד טורטי.
ביקולור וקליקו (Bicolor and Calico)
צבע הביקולור הוא למעשה כל צבע שהוא כולל כיתום לבן. כך שניתן למצוא את כל הצבעים והדוגמאות עם כיתום לבן כמו למשל שחור-לבן, סמוק-לבן, טאבי-לבן וכו'. שילוב של הכיתום הלבן והטורטי יוצר את הצבע המכונה קליקו. כמו הטורטיות חתולים אלה יהיו כמעט תמיד נקבות מסיבות גנטיות. בתערוכות הנערכות בארץ מבדילים בין 3 דוגמאות ביקולור עיקריות: ואן- חתול לבן בעל "מסיכה", עם זנב לבן וכתם על הגוף. הרלקין- לבן "גבוה", בין הואן לביקולור. ביקולור- מוגדר כשני שלישים צבע ושליש לבן.
לעיתים יהיו חתולים עם צבע עיניים שונה (odd eyes) או כחול.
הימלאיה או פרסי כהה חודים (Color Point)
ההימלאיה הוא תוצאה של הכלאה מבוקרת של החתול הפרסי עם החתול הסיאמי. כיום ההימלאי מוכר על ידי ארגוני החתולים כחתול פרסי בעל חודים כהים. דוגמת החודים המוכרת לתצוגה היא כל הצבעים החלקים וצבעי הטאבי. דוגמת חודי ביקולור או כסופה אינה מוכרת.
זנים של החתול הפרסי
חתול פרסי אקזוטי
היסטוריה של הגזע
החתול האקזוטי נמנה עם הגזעים יצירי האדם. הרצון בחתול פרסי אך סדר יום עמוס מונע מהרבה אנשים לטפל בפרווה הארוכה הדורשת טיפוח יומיומי הובילו ליצירת הגזע בעל המראה והאופי של החתול הפרסי אך בעל פרווה קצרה.
ההתחלה של הגזע, לפני 40 שנה לערך, לא הייתה מכוונת ליצירת פרסי בעל פרווה קצרה אלא להכניס צבעים חדשים לגזע אחר, קצר השיער האמריקאי. מגדלי הגזע האמריקאי החלו לזווג חתולים קצרי פרווה אמריקאי (American Shorthair) עם חתולים פרסים כדי "להכניס" לגזע צבעים של החתול הפרסי. תוצאת זיווגים אלה לא עלתה בקנה אחד עם רצון המגדלים לחתול בעל מראה הגזע האמריקאי, מבנה הגוף של הצאצאים ומרקם הפרווה לא תאמו את הגזע ולכן לא יכלו להשתלב בתוכניות גידול של קצר השיער האמריקאי. ב-1966, דבר זה הביל מגדלים לנסות וליצור גזע חדש בעל המראה של החתול הפרסי אך בעל פרווה קצרה וסמיכה. הגזעים שהשתתפו ביצירת הגזע האקזוטי בנוסף לקצר השיער האמריקאי היו הרוסי הכחול והבורמזי. כמו כן המשיכו לזווג צאצאים קצרי פרווה עם חתולים פרסים והימלאים. זיווגים אלה מתבצעים עד היום כדי לשמר את המראה הגוצי והפנים הרחבות והקצרות.
סטנדרט הגזע בדומה לחתול הפרסי קורא לחתול בכל מבנה קצר ורחב עם עיניים גדולות, אזניים קטנות הממוקמות רחוק זו מזו אך בעל פרווה קצרה וסמיכה. כיום החתולים האקזוטים מתחרים בתערוכות בהצלחה רבה, הם נשפטים בקטגוריה של ארוכי הפרווה כאשר הצבעים הפופולריים הם דוגמאות הטאבי למיניהן.
מראה כללי
לחתול האקזוטי מבנה ראש עגול, עיניים פתוחות וגדולות, שנמצאות לצידי הפנים. צבע העיניים תואם, בדרך כלל את צבע הפרווה. צבעי הפרווה הם רבים ומגוונים: לבנים, שחורים, אדומים, כחולים, בצבע לילך, טאבים או טריקולורים (3 צבעים). הגוף מוצק וקצר, האף גבוה ופחוס מאוד, אוזניו נמוכות וקטנות.
כל צבעי החתול הפרסי מוכרים גם לאקזוטי.
הצבעים החלקים - שחור, לבן, כחול, קרם, אדום, שוקולד, לילן, טורטי, וכחול קרם.
דוגמאות הטאבי על כל דוגמאותיה וצביעה כולל הטאבי הכסוף.
ביקולור וקליקו
עשן
כסוף וצ'ינצ'ילה
דוגמאות החודים של ההימלאיה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חתול פרסי |
22617865חתול פרסי