טפילי עור בכלבים וחתולים

העור הוא מעטפת גופם של בעלי החיים. תפקידו העיקרי של העור הוא הגנה על פנים הגוף של בעל החיים מפני העולם החיצון (חיידקים, וירוסים, טפילים, חום, קור וכו') והחשוב מכל שמירה על סביבתו הפנימית ומניעת אובדן נוזלים. העור נחלק באופן כללי לשלוש שכבות:

1. האפידרמיס- תאי אפיתל המתרבים ויוצרים קרטין (החומר הקשה ממנו נוצרים גם הפרווה והציפורניים). האפידרמיס מורכב מהשכבה החיצונית (שכבה קרנית) ומשכבת הנביטה (אחראית על ייצור תאים חדשים).
2. הדרמיס- רקמת חיבור עשירה בכלי דם ועצבים. בשכבה זו מצויים גם זקיקי השיער ובלוטות החלב.
3. היפודרמיס, תת-העור- שכבה זו מורכבת מרקמת חיבור ושומן ומחברת את העור עם הרקמות שמתחתיו כגון שרירים.

טפילי עור מהווים חלק נכבד ממחלות העור הפוגעות בחיות המחמד שלנו.

מחלות הנגרמות על ידי אקריות

אקריות הן פרוקי-רגליים ממחלקת העכבישנים (כמו גם קרציות). האקריות הגורמות למחלה הן אקריות טפיליות הניזונות ו/או מתרבות בעור:

1. דמודקס - נגרם על ידי האקרית Demodex canis / cati. טפיל השוכן בזקיקי הפרווה וקיים באופן נורמלי על פני עור בעל החיים בכמות מזערית. מחלה תתרחש אם קיים כשל חיסוני כלשהו על רקע גיל צעיר, מצב גופני ירוד, מחלת רקע או גורם גנטי. בצעירים, המחלה יכולה להיות מקומית ואז תתבטא במספר מצומצם של קרחות. כאשר המחלה מפושטת, כשהטפיל מתרבה, היא מופיעה על חלקים נרחבים בגוף בצורת קרחות, קשקשת, עיבוי של העור אדמומיות ועד דלקת קשה של העור ותת העור. הטיפול כולל זריקות ומתן לפה של חומר הנקרא איברמקטין, הקוטל את הטפילים, ובחפיפות עם שמפו רפואי שתפקידו לשטוף את הטפיל מעל פני הגוף. עקב התורשתיות המובהקת מומלץ לעקר/לסרס כלבים החולים במחלה.
2. סקביאס בכלבים - Sarcoptes scabei - נפוץ יותר בחורף. האקריות מתחפרות בשכבה החיצונית של העור. קיים גירוד עז! מחלה מידבקת ביותר במגע ישיר, גם לבני אדם (אם כי אין התרבות של הטפיל באדם). בדרך כלל נדבקים בעלי חיים צעירים. עקב הגירוד העז נוצרות קרחות ודלקות עור קשות. הטיפול כולל זריקות ומתן לפה של חומר הנקרא איברמקטין, הקוטל את הטפילים, ובחפיפות עם שמפו רפואי שתפקידו לשטוף את הטפיל מעל פני הגוף .יש לטפל בכל החיות כיוון שחלקן יכולות להיות נשאיות.
3. סקביאס בחתולים - Notoedres. אינו נפוץ, אך כמו בכלבים- מאד מדבק ומאד מגרד. מופיע בעיקר בראש ובאזניים, אך עלול לערב את כל הגוף.
4. כליטיאלוזיס - בעיקר בארנבונים בארץ ובחתולים בחו"ל. מחלה המדבקת חיות בית, חיות בר ובני אדם. גם אקרית זו פוגעת יותר בצעירים ומאופיינת בקשקשת רבה בעיקר על הגב ובארנבונים- ראש אזניים וצוואר. לא תמיד נראה גירוד. הטיפול כולל זריקות ומתן לפה של חומר הנקרא איברמקטין, הקוטל את הטפילים ובחפיפות עם שמפו רפואי (lyme sulfur) שתפקידו לשטוף אותם מהגוף.
5. אקריות אזניים - (Otodectes cynotis)- אקרית שכיחה בכלבים וחתולים, אך בעיקר נפוצה בגורי חתולים. מאד מגרד ולכן נראה פעמים רבות פציעות משניות עקב הגירוד וכן דלקת אזניים.

טיפול- איברמקטין מקומי לאוזן או בהזרקה.

כיום קיים תכשיר הנקרא: Revolution של חברת Zoetis. החומר הפעיל selamectin, הוא תרכובת חצי-סינתטית ממשפחת האברמקטינים, החומר משתק או הורג את הטפילים על ידי פגיעה בהולכה בתעלות הכלור בפעילות השרירים של פרוקי הרגליים ושיבוש בהעברה העצבית של התולעים. קוטל את כל שלבי הגלגול ביצים, זחלים ובוגרים. יעיל כנגד פרעושים, תולעים עגולות, תולעי קרס, ואקריות אוזניים, יעיל גם גרב (סקביאס) ותולעי לב. מופיע כתכשיר spot-on תמיסה למתן דרמלי (אמפולה שאת תוכנה שמים על עור בעל החיים). החומר נספג לדם ואחר כך מתרכז בבלוטות החלב.

האקריות הן יצורים מיקרוסקופיים ועל כן האבחון נעשה על ידי מגרדים/משטחים הנלקחים מאזורי הלקות, נבחנים ומזוהים תחת מיקרוסקופ.

הטיפול כאמור, נקבע בהתאם.

פטריות (דרמטופיטים ושמרים)

1. מיני הדרמטופיטים הגורמים למחלות בכלבים וחתולים הם בעיקר: Microsporum canis, Microsporum gypseum, Trichophiton mentagrophytes

הראשונה מדביקה גם בני אדם. תיתכן גם הדבקה מפטריות מהסביבה לבעל החיים, אך זו נדירה יותר וסימניה קשים יותר.

הפטריות פוגעות בשכבה הקרנית (החיצונית) של העור ובפרווה ולכן נראה בדרך כלל לקות עגולה ללא שיער, קשקשת עדינה, ורק במקרים של זיהום משני נראה גירוד ופצעים. גם כאן בעלי חיים צעירים או בעלי כשל חיסוני רגישים יותר להדבקה כיוון שבהם מחסום ההגנה העורי פגוע.

בבעלי חיים שנדבקו הסימנים יכולים להיות ממוקדים או מפושטים.

האבחון הטוב ביותר הוא על ידי תרבית פטריות והטיפול הוא בחומרים אנטי-פטרייתיים לזמן ממושך. יש לטפל גם בנשאים ובסביבה.

2. שמר- Malassezia pachydermatis שוכן קבוע של העור באזור האוזן ופי הטבעת. כאשר קיימת פגיעה במנגנון החיסוני או במצבים של רגישות יתר (על רקע אלרגיות) השמר מתרבה ואז גורם למחלה. זיהום משני נוצר לרב בגלל פציעות גירוד. פחות נפוץ בחתולים. המקומות האופייניים להתרבות הם פנים, צוואר, בטן, אוזניים, ופי הטבעת.

מאבחנים תחת מיקרוסקופ על ידי משטח שנלקח מאזור נגוע.

טיפול- חומרים אנטי-פטרייתיים (שמפו / תרופה).

קישורים חיצוניים

לקריאה נוספת

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29917715טפילי עור בכלבים וחתולים