חתול הבית
 חתול הבית
| ||
|---|---|---|
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: אוסף תמונות חתולים | ||
| מצב שימור | ||
| ||
| מיון מדעי | ||
| ממלכה: | בעלי חיים | |
| מערכה: | מיתרניים | |
| מחלקה: | יונקים | |
| סדרה: | טורפים | |
| משפחה: | חתוליים | |
| סוג: | חתול | |
| מין: | חתול בר | |
| תת־מין: | חתול הבית | |
| שם מדעי | ||
 Felis silvestris catus(1758) .L | ||
חתול הבית (שם מדעי: Felis silvestris catus) הוא יונק טורף מבוית, מהסוג חתול ממשפחת החתוליים. החתול נפוץ בכל יבשות העולם מלבד באנטארקטיקה. משערים כי מוצאו מחתול הבר. החתול הוא טורף לילי הצד מכרסמים, ציפורים ודגים. נכון ל-2009, החתול הוא חיית המחמד הנפוצה ביותר בעולם, ומספר החתולים הביתיים נאמד בכ-600 מיליון. החתול חי בדרך כלל בבדידות, למעט אינטראקציה מזדמנת עם בני מינו.
אטימולוגיה
מקור המילה "חתול" הוא בלשון חז"ל.[1] בעברית המקראית שמו של "חתול בר" הוא "אי" כך על פי פרשנות משוערת של הפסוק בספר ישעיהו "וְעָנָה אִיִּים בְּאַלְמנוֹתָיו" ועל פי תרגום יונתן בן עוזיאל לארמית: "ויצטרחן חתולין בבירנתיהון".[2] כך פירש גם רש"י את הפסוק: "ויגורו חתולים בארמנותיו".[3]
בימינו הועלו ההשערות שמוצא המילה מהשורש ח.ת.ל. שמשמעותו כיסוי, שכן החתול מכסה (מחתל) את צרכיו; וכן בארמית חֲתִי, חֲתָה, משמעותן – לכסות, לאסוף, לגרוף[4] (ראו: מחתה, שהשימוש בו מזכיר פעולת החתול הגורף צרכיו). השערה נוספת היא שמוצא המילה מהמילה הערבית חַיְטַל - אחת המילים לחתול שמורה גם על כלבים. אולם שני הגזרונים הללו קלושים למדי.[5]
בניגוד לכלב, שבוית עוד לפני פיצול הפרוטו-שמית לשפות השמיות השונות (ולכן חיה זאת נקראת בשמות כמעט זהים בשפות אלו) הרי שהחתול לא היה חיה מבויתת עד שלב מאוחר, ולכן שמותיו בשפות שמיות שונות אינם אחידים. עם זאת, קיים דמיון ניכר בין המילים המציינות חתול בשפות רבות ממשפחות שונות, וזו תופעה נדירה יחסית. בשפות הודו-אירופיות המילה הנפוצה לחתול כוללת עיצור וילוני וסותם (בין אם הוא אטום, כצליל האות כ"ף, ובין אם הוא קולי, כצליל האות גימ"ל), ולאחריו עיצור מכתשי, סותם, אטום, כצליל האות ת"יו. כך למשל, באנגלית המילה לחתול היא "Cat" (הגייה: "קֶט"), ובאיטלקית המילה היא "Gatto" (הגייה: "גָאטוֹ"). לפי השערות, המילה חלחלה לשפות אירופה דרך הלטינית, שם המילה המקבילה היא "Cattus" (הגייה: קָאטוּס). הלטינית עצמה שאבה את המילה לחתול משפות ברבריות שדוברו בצפון אפריקה, שם נהגתה המילה, בקירוב, כ-"Qat" (הגייה: "קָאט"). האימפריה הרומית החלה להיות מושפעת מתרבויות אפריקה לאחר כיבוש קרתגו במלחמה הפונית השלישית, ועקב השפעה זו חדרה המילה לשפה הלטינית. האות Q במילה הברברית מסמלת עיצור ענבלי, סותם, אטום, כשם שהאות קו"ף נהגית בהגייה תימנית. אי-קיומים של עיצורים ענבליים בשפות אירופיות הובילה לכך שהעיצור הענבלי הוחלף בהן לעיצור וילוני, אטום או קולי לסירוגין.[6]
חתול הבית שייך למשפחת החתוליים. קיים ויכוח במחקר על המועד והמקום המדויק של ביות החתול, והאם היה זה תהליך חד-פעמי או שחתול הבית בוית מחתול הבר במספר אירועים עצמאיים[7]. מחקרים הצביעו בעבר על המזרח התיכון כמרכז הביות, אך עדויות ברורות לטיפול אנושי בחתולים היו נדירות ביותר עד להופעה נרחבת שלהם במצרים העתיקה[8]. משערים כי חתול הבית בוית בתהליך ארוך ומבוזר, ככל הנראה מאוכלוסיות חתולי בר מלווי אדם שהביאו תועלת בקטל של מזיקים ובהדרגה עברו תהליכי ברירה למופע המבוית[9]. עצמות חתול מתגלות לעיתים קרובות באתרים ארכאולוגיים בלבנט ובמצרים, אך הדמיון הכללי בגודל ובצורה (להבדיל מהתנהגות) בין חתול הבר חתול הבית מקשה על הגדרת השרידים בתקופות שקודמות לאלף הראשון לפני הספירה.
חתולי הבית וחתולי הבר
חתולי הבית עברו אלפי שנים של גידול וטיפוח גנטי. למרות זאת, עדיין ניתן למצוא תכונות רבות, שנשארו פראיות ושמזכירות מינים אחרים בסוג חתול:
- ציד - רוב גזעי החתולים המבויתים שומרים על יכולת הציד שלהם. פעולת הציד כוללת מארב, הליכה צמודה לקרקע וזינוק מהיר אל הטרף בשעת-כושר. לעומתם, קיימים גזעים שפותחו על ידי האדם כגון רגדול וחלק מהגזעים הפרסיים, שהיכולת שלהם לצוד, לזנק, או להגן על עצמם, מוגבלת ביותר.
- טיפוס - הודות לציפורניים חדות הנשלפות מכיסים מיוחדים שמצויים בכפותיהם של החתולים, סיגלו הם את היכולת לצוד על עצים או לברוח אליהם בעת סכנה. מינים מסוימים במשפחת החתוליים נוהגים להחביא שם את טרפם.
- ניקיון - החתוליים שומרים על ניקיונם, ונוהגים ללקק את עצמם. חתולי הבית אף נוהגים לכסות את הפרשותיהם בחול.
- ראייה - לחתולי הבית ראייה מעולה גם בחשיכה כמעט מוחלטת. ראייה זאת מושתתת בעיקר על הבחנה בתנועת עצמים.
- שמיעה - יכולת השמיעה של חתולי הבית נשארה מפותחת מאוד.
- פרווה - הצבעים והצורה המנוקדת או המפוספסת (כמו בחתול טאבי) הן תכונות טבעיות בקרב חתולים. מקורן באבותיו של חתול הבית, חתולי הבר.
ערך מורחב – צבעי חתולים
מאפיינים פיזיים
משקלו של חתול בית בוגר נע בממוצע בין 4–5 קילוגרם. טמפרטורת הגוף הממוצעת של חתול נעה בין 38.5 למעט יותר מ-39 מעלות צלזיוס.
לחתול מאפיינים פיזיים ההופכים אותו לטורף מובהק.[10] כשאר בני משפחת החתוליים, נמנה החתול עם המפותחים שבין הטורפים היבשתיים. גופו מותאם במיוחד לציד, בעיקר בלילה, ולאכילת בשר. גם קיבת החתול מותאמת בעיקר לאכילת בשר.[11]
עין החתול דומה במבנה לעין האדם, אך ראיית החתול טובה יותר בלילה (רגישות של פי שישה מעין אדם). באור יום חזק מקבל אישון החתול צורה אופיינית של סדק אנכי צר. בלילה עינו פתוחה לרווחה וזוהרת בחושך עקב החזרת האור מתאים מיוחדים הנמצאים בה (הטפטום). לחתול יש שלושה עפעפיים: עליון, תחתון וצידי; כך הוא יכול לשלוט היטב בגודל פתיחת העין. בעבר חשבו שהחתולים הם עיוורי צבעים, אך בעקבות מחקרים שנעשו התגלה כי הם מבחינים בין צבעים שונים, הגם שאינם מייחסים להם חשיבות (מה שהביא למחשבה זו מלכתחילה).
לחתול שמיעה חדה המסייעת לו לשמוע קולות מכרסמים ולצודם. שמיעתו היא מאוד רגישה ובין הטובות ביותר של כל יונק. החתול יכול לזהות מגוון רחב מאוד של תדרים, מ-55 הרץ ועד ל-79 קילו הרץ, טווח של 10.5 אוקטבות. לשם השוואה, טווח השמיעה של בני האדם הוא בין 20 הרץ ל-20 קילו הרץ וטווח השמיעה של כלבים בין 40 הרץ ל-45 קילו הרץ, כאשר הטווח של שניהם הוא כ-9 אוקטבות. עם זאת, השמיעה נחלשת משמעותית עם השנים וכבר בסביבות גיל חמש שנים החתול יתקשה להבחין בתדרים הגבוהים. חתולים רבים נדרסים משום שאינם שומעים את המכונית הקרבה אליהם. גורם זה מקטין את סיכויי ההישרדות של חתולי רחוב בגיל מבוגר.
לחתול מגזע מעורב יש 4 סוגי שערות בפרוותו: פלומה, שערות זיפיות, מגן וזיפים (שערות השפם). בגזעים שונים היחסים בין סוגי השערות שונים; כך נוצרות פרוות בעלות תכונות ייחודיות. ככלל, רוב מוחלט (99.5%) של החתולים שפרוותם בעלת שלושה צבעים, הם ממין נקבה. חריגים יכולים להתאפשר רק אצל זכרים הלוקים בתסמונת קליינפלטר (תסמונת XXY). לחתול יש שערות על השפה העליונה הנקראות זיפים. ישנן 12 שערות שכאלה בכל צד, בנוסף לשפם. הזיפים נמצאים בחלקים נוספים בגוף החתול. הם בעלי תפקיד חשוב ביכולת הציד, וחתול שזיפיו חסרים יתקשה בייחוד בציד לילי. כפי הנראה החתול משתמש בשפמו על מנת לחוש את זרמי האוויר סביב העצמים השונים בדרכו.[12]
פה החתול מותאם לנשוך נשיכת מוות במכרסמים ובציפורים ולאכילת בשר. בקדמת הפה נמצאים הניבים שבהם הוא הורג את טרפו. בלשון החתול יש גבשושיות קשות שבהן הוא נעזר לגרם בשר מעצמות. הטעמים המורגשים על ידי החתול הם מר, חמוץ ואומאמי. כל החתוליים חולקים מוטציה גנטית שלא מאפשרת לבלוטות הטעם שלהם להיקשר למולקולות סוכר ולכן אינם מסוגלים לחוש בטעם המתוק (החתול יכול לחוש גם בחריפות מאכלים). בפיו של החתול נמצא איבר יעקובסון המזהה כימיקלים שונים. איבר זה קיים אצל בעלי חיים רבים, ויש לו תפקיד חשוב בבחינת טיב מאכלים. אצל חתולים, איבר זה קטן ובלתי מפותח, ולכן ניתן לראות חתולים המפשילים את שפתותיהם בתגובת פלהמן, במטרה להביא אוויר אל איבר יעקובסון.
לחתולים יש חוש ריח מפותח ביותר. משטח ריר ההרחה באף, גדול פי שניים מזה של האדם, וקטן רק במעט מזה של הכלב. החתולים רגישים מאוד לפרומונים מסוג 3-Mercapto-3-methylbutan-1-ol, הנמצא בשתן. כמו כן, לחתולים יש תגובה חזקה לצמחים כגון נפית, המכילים כימיקל בשם נפטלקטון, שאותו הם מסוגלים לזהות אף בריכוז נמוך של 0.1ppm. לצמחים ולריאן ואקטינידיה יש השפעה דומה מכיוון שהם דמויי פרומון.
לכף הרגל של החתול, כשאר בני משפחת החתוליים, כריות שעליהן הוא מהלך, המאפשרות לצעדיו לא להישמע (למטרות ציד). בכריות אלה מוטמנות ציפורני החתול, שהחתול נוהג לשלוף בעת עימות או ציד.
החתול נעזר בשפמו כדי להרגיש דברים שונים. כאשר שערות החתול נכפפות הוא מבין שיש מכשול בדרכו ועוקף מדרך אחרת, חתול ללא שפם יתקשה להלך ויפצע ממכשולים שעומדים בדרכו.
רפלקס ההתיישרות של חתולים גורם להם לנחות על רגליהם בנפילה.
תוחלת חיים
תוחלת החיים של חתולים נעה בין 10–15 שנים.
חתול החי בבית צפוי להגיע לגיל מופלג יותר מזה של חתול החי ברחוב, וחתול מעוקר חי, בממוצע, שנים רבות יותר מחתול שאינו מעוקר.
משך החיים הארוך ביותר של חתול שתועד הוא 38 שנים ושלושה ימים[13] כשהחתולה קרים פאף (Creme Puff) מתה בשנת 2005 באוסטין, טקסס.
מאפייני התנהגות
מאפייני התנהגות של חתול בית כוללים גירגור בעת שמחה, סיפוק ושביעות רצון וכשכוש בזנב בעת מתיחות או עצבנות. החתולים נוהגים לזקוף את זנבם כשהם חשים ביטחון, אם בנוכחות אמם, או מי שמגדל אותם. במקרה שחתול חש איום או סכנה, הוא יברח או ינסה להבהיל את היצור המאיים באמצעות קולות ותנועות איום, כפעירת פה המלווה בחשיפת שיניים וקול נשיפה, משיכת אוזניים לאחור, קימור חד של הגב, פרווה סמורה והרמת רגל במטרה לשרוט או להבהיל.
לחלק מגזעי החתולים יש אופי נאמן וחברותי המזכיר את אופיים של הכלבים. למרות זאת, גם חתולים ידידותיים נחלקים לפעילים ולרגועים. בדרך כלל, לפני אימוץ או קניית חתול, יש להתייחס למצבו המשפחתי של הקונה או המאמץ במטרה לבחור חתול בעל המזג המתאים ביותר לבעלים וליתר דיירי הבית, אם ישנם כאלה.
חתולים, ככלל, הם חיות לילה ומרבית פעילותם היא בשעות אלה. מכיוון שגופם מותאם לפעילות לילית זו, הם נוהגים לישון ביום שעות רבות כדי לאגור כוח ללילה ולכן לעיתים נתפסים כ"עצלנים". גם ראיית הלילה מפותחת היטב אצל חתולים.
סימון ושמירה על טריטוריה
חתולים, כמו בעלי חיים אחרים, קנאים לטריטוריה (אזור מחיה) שלהם, והם נוהגים לסמן אותה בריח - באמצעות שתן (זכרים לא-מסורסים בלבד), התחככות בחפצים או שריטות (באזור הציפורניים ישנן בלוטות המפרישות ריחות ייחודיים לכל חתול). על הטריטוריה מתנהלים עימותים רבים במטרה לסלק פולשים, אך מכיוון שהם מצוידים בציפורניים ושיניים קטלניות הם יעדיפו לא להילחם בכל העוצמה אלא יסתפקו בהפגנת כוח ללא מגע ישיר. חתולים עשויים גם לתקוף זרים החודרים לבית שבו הם שוכנים, כפי שהיו תוקפים חתול אחר.
כאשר חתול נמצא מחוץ לטריטוריה שלו הוא יהיה בדרך כלל חסר ביטחון ומפוחד. בשל הקשר החזק של החתול לטריטוריה, חתולים מבויתים רבים שבעליהם עוברים דירה מנסים לברוח ולחזור למקום המוכר להם, וחלקם עוברים בדרכם לביתם הקודם מרחק רב. כדי למנוע זאת יש לסגור אותם למשך מספר ימים בבית החדש, כדי שיחושו כי זו הטריטוריה שלהם.
חתול הבית כטורף
- ערך מורחב – חתול הבית כטורף
חתול הבר בוית במצרים העתיקה לפני כ-4,000 שנה לצורך הדברת מכרסמים במשק האדם, ותכונותיו כטורף השתמרו מבלי שחל בהן שינוי לעומת מין המוצא. במקומות רבים בעולם תועדה השפעת חתולי בית על אוכלוסיית חיות בר ונמצא כי לחתולים השפעה רבה. חתולים אחראים באופן ישיר לסיכונם של מינים רבים מקבוצות טקסונומיות שונות.
השכיחות הגבוהה של חתולי הבית מהווה מקור לדאגה בקרב שומרי טבע ברחבי העולם. במדינות רבות בעולם המערבי גוברת ההכרה שיש לטפל באוכלוסיות חתולי הבית בדרכים שונות כדי לצמצם את השפעתם השלילית על עולם החי. עם זאת, הגישה לפתרון בעיית החתולים ודרכי הטיפול בה נמצאות בשנות האלפיים במרכזו של ויכוח חריף.[14]
רבייה
.jpg)
ההיריון אצל חתולי הבר, שאורך כחודשיים, מבטיח את הולדת הגורים לקראת הקיץ, כאשר ישנו שפע של מזון. לעומתם, אצל חתולי הבית, אשר חיים כל חייהם בתאורה מלאכותית ובסביבתם שפע של מזון לאורך כל השנה, זמן ההתרבות אינו תלוי בעונות השנה, ויכול להופיע בכל אחד מהחודשים.
אצל חתולי הרחוב בדומה לחתולי הבר - עונת הרבייה היא לקראת סוף החורף.
גם גידול הגורים בטבע אינו דומה לגידול הגורים בשבי. בטבע, פוחתים סיכוייו של גור אשר סובל מבעיה פנוטיפית כלשהי (עצמות חלשות, מחלה גנטית וכדומה) להגיע לבגרות ולהעמיד צאצאים. בשבי, מצב זה לרוב אינו מתקיים, גור דומה מטופל על ידי בני האדם ובכך המערך הגנטי שלו יישאר ויעבור הלאה לדורות הבאים. תופעה זו, המוכרת בדרך כלל בגזעי חתולי הבית אשר הושבחו וטופחו גנטית על ידי בני האדם, עלולה לגרום לסיבוכים כגון מחלות גנטיות שנשמרו עקב הטיפוח. לדוגמה, הרבייה לא נכונה ולא מבוקרת של החתול הפרסי הפחוס עלולה לגרום לפרצוף פחוס מדי ועקב כך לבעיות בנשימה, או דוגמת חתול ספינקס חסר-הפרווה הסובל מרגישות לקור.
ההיריון וההמלטה
ההיריון בחתולות הבית נמשך לרוב בין 62 - 67 יום. לקראת סיומו תחפש החתולה מקום להמלטה, למעט חתולה שגדלה בבית עם אישיות קבועה לצידה שבמקרה זה תיזום קרבה לבעלים לצורך תחושת ביטחון. בדרך כלל, היא תעדיף מקום חשוך ומוסתר להמליט בו. החתולה ממליטה בממוצע בין 3–8 גורים.
ההמלטה תארך על פי רוב כמה שעות, והיא שונה מגזע לגזע (גזעים מסוימים אף נזקקים להתערבות מקצועית של וטרינר). החתולה אוכלת את השליה, דבר המספק לה חלבונים, ויטמינים ואוקסיטוצין. הגורים נולדים עיוורים, ועיניהם נפקחות לאחר 7–10 ימים.
ישנה חשיבות גבוהה מאוד להנקה הראשונית של גורי החתולים. חלב ההנקה הראשונית נקרא קולוסטרום,[15] והוא נמצא בעטיני האם במשך כשלושה ימים לאחר ההמלטה. מערכת החיסון של הגור אינה מפותחת דיה בלידתו, והקולוסטרום מכיל נוגדנים חיוניים.
תקופת ההנקה נמשכת בין 6 ל-8 שבועות.
הגור נולד כשהוא עיוור וחירש, משקלו כמאה גרם ואורכו כ-12 סנטימטר. כעבור שבוע עיניו נפקחות ומשקלו מוכפל. כעבור בין שבועיים לחודש שיני הגור יוצאות. בגיל חודש הוא מסוגל ללכת, לשבת ולשחק. אחרי כ-35 ימים מתחיל הגור לאכול מזון מוצק. בגיל שלושה חודשים מקבלות עיניו את צבען הקבוע. כעבור חמישה חודשים הוא מתחיל לרכוש לעצמו טריטוריה ומקבל את שיני הקבע. החתול עצמאי בגיל חצי שנה.
ויסות הריבוי הטבעי של חתולי הרחוב
- ערך מורחב – חתול רחוב
"חתולי הרחוב" הם קבוצת החתולים הגרים ברחובות הערים. הם נמנים עם אותה קבוצה (תת-מין) כמו חתולי הבית, אך הם ננטשו על ידי בעליהם או נולדו ברחוב. תופעת חתולי הרחוב היא תופעה הקיימת ברוב מדינות העולם, ובהן ישראל.
הריבוי נגרם עקב הזמינות הגבוהה של המזון ומקומות המסתור, וכן נטישה של חתולי בית וקצב ריבוי טבעי גבוה. צפיפות האוכלוסייה מגבירה בצורה ניכרת את הקרבות בין הזכרים. תנועת כלי הרכב מאיימת על חייהם. הריבוי העצום, התחלואה והתמותה יוצרים אוכלוסיות חתולים רעבות, לא יציבות וחולות. כאשר מצב אוכלוסיית החתולים מתדרדר החתולים הופכים למטרד לבני האדם. ריבוי אוכלוסיית החתולים מעלה צורך לוויסות הִתרבות החתולים.
קיימות דרכים שונות למניעת התרבות בלתי מבוקרת וצמצום מספרם של חתולי הרחוב. המתה המונית היא שיטה זולה יותר אך מהווה פגיעה בזכויות בעלי חיים כפי שנקבעו בחוק צער בעלי חיים ובפסיקת בית המשפט העליון; בנוסף, יש המטילים ספק ביעילותה. שיטה אחרת מתבססת על עיקור לצד הקמת נקודות האכלה מסודרות, מתוך הנחה שהחתולים המעוקרים תופסים את הטריטוריה ומונעים מחתולים אחרים להיכנס אל תחום מחייתם. עם זאת, על מנת להגיע לוויסות יש צורך לעקר מעל ל-75% מאוכלוסיית החתולים.
תופעות מיוחדות
- קניבליזם - תופעה של אכילת הגורים על ידי הנקבה.[דרוש מקור] תופעה זו עלולה לקרות עקב דחק, והיא נפוצה יותר בהיריון ראשון.
חתולים ואיכות הסביבה
חתולי רחוב רבים מצויים ברעב תמידי ובחיפוש אחר מזון, שאותו הם מוצאים לרוב בפחי אשפה. מקור מזון אחר הוא ציד של בעלי חיים קטנים, כגון מכרסמים, זוחלים, חרקים או ציפורים. למרות אלפי שנים של ביות, החתולים נשארו ציידים מעולים, ומביאים לקטילה משמעותית של זוחלים, ציפורים ומכרסמים באזורי מחייתם. פעילות ציד אינטנסיבית קיימת גם אצל חתולים רבים המואכלים דרך קבע, מעקב אחר 986 חתולי בית בבריטניה לאורך חצי שנה העלה כי למעלה מ-90% מהם הביאו טרף הבייתה ובסך הכל טרפה קבוצת המדגם מעל 14,000 בעלי חיים: כ 70% מהם יונקים וכ-25% ציפורים[16]. נוכחות חתולים משפיעה לרעה על אוכלוסיית בעלי חיים בסביבה גם בשל שינוי ההתנהגות של מיני ציפורים ויונקים בהשפעת נוכחות חתולים: השקעת מאמץ בהימלטות והימנעות מליקוט מזון בשטחים המאוימים מקטינים את יכולתן של ציפורים להאכיל גוזלים. בשיניו של החתול מצויים חיידקים שלאחר הנשיכה גורמים זיהום לטרף, מה שמקטין את סיכויי הישרדותו גם אם הצליח להימלט. הציד האינטנסיבי של החתולים עשוי להועיל לאדם על ידי ויסות אוכלוסיות מזיקים כגון מכרסמים, תיקנים ונחשים. אך הוא גם בעל השפעות שליליות על המגוון הביולוגי, בייחוד באזורים בהם החתול מהווה גורם זר למערכת הטבעית המקומית, כגון ניו זילנד.
מחלות ומזיקים
גזעי חתולים
- ערך מורחב – קטגוריה:גזעי חתולים
ידועים יותר מ-100 גזעים, שמתחלקים לארבע קבוצות עיקריות: ארוכי-פרווה, פרווה חצי-ארוכה, קצרי-פרווה ואוריינטליים.
-
חתול אביסיני. פרווה קצרה -
חתול אירופאי קצר-שיער -
חתול סקוטיש פולד. פרווה קצרה
-
חתול בירמן. פרווה חצי-ארוכה -
חתול ואן טורקי. פרווה חצי-ארוכה
-
חתול יערות נורווגי. פרווה חצי-ארוכה -
חתול סיבירי. פרווה חצי-ארוכה
פרווה קצרה
פרווה חצי-ארוכה
פרווה ארוכה
אוריינטליים
החתול והאדם
על פי ההגדרה, גזע טהור של חתול נחשב לגזע שהתקיים ללא התערבות גזעים אחרים הרבייה, במשך 5 דורות לפחות. ישנם כמה גזעים חדשים, אשר הופיעו בארצות הברית בשנות ה-60 של המאה ה-20, כמו חתול שנטילי.
חתולים גזעיים נחשבים ליקרים במיוחד, לכן רבים עוסקים בהרבעה לא חוקית של חתולים כדי לקבל רווח מהיר. הרבעה לא מפוקחת, עלולה לגרום להמלטת גורים חולים בעלי מומים גנטיים, לרוב במערכת השלד, כמו גמדות וננסות. בעיה זו נפוצה בקרב חתולי מנצ'קין, שרגליהם קצרות בהשוואה לגזעים אחרים. גם חתולי סקוטיש פולד סובלים ממום מולד, והוא כיפוף האוזניים, כפי שמובן משמם.
החתול במצרים העתיקה
לפני כ־3,600 שנה היו, בוודאות גבוהה, חתולים מבויתים במצרים העתיקה. המצרים נהגו בחתולים מנהג של כבוד אלים, בהיותם טורפי מכרסמים ושומרי אוצר התבואה של המדינה. למשל המלך המצרי אוסורקון ה-22, החזיק חתול לבן בתוך מקדש מיוחד, וייחס לו כוחות שמימיים ועל טבעיים [דרוש מקור]. העונש על הריגת חתול היה מוות.[17] במצרים חתולים נחנטו ונמצאו מאות אלפי חתולים חנוטים בעת החדשה. למצרים הייתה אלה דמוית-חתול בשם "בסתת", אשר הייתה שומרת ראשו של "רע". בחג שהיה נערך לכבוד בסתת מדי שנה, היו נאספים כחצי מיליון בני אדם, ואל מקדשה היו מובאים כ־100,000 חתולים חנוטים.[18]
החתול בתאילנד
חתולים נחשבו לקדושים בתאילנד, בדומה למצריים. בתאילנד נפוצו שני גזעי חתולים בורמזיים, שנבדלים בצבע פרוותם. לגזע אחד פרווה חומה-שחורה, ולגזע השני הנפוץ פחות, פרווה לבנה ונטייה לעיניים בצבע שונה וחירשות באוזן אחת או שתיהן.
החתול בארץ ישראל
החתולים הוכנסו לערי ארץ ישראל, בהן חנה חיל מצב מצרי במשך האלף השני לפני הספירה. הדבר מוכח מצלמיות חתולים וקמיעות חתולים שנמצאו במקדש המצרי בבית שאן ובכמה ערי חזית דרומיות. בין הצלמיות והחותמות המרובות של אדם נהריים נמצא פסלון יחיד עשוי נחושת בדמות חתולה מיניקה שני גורים — דבר המצביע אולי על ביות החתול. החתול נזכר פעם בספר ברוך החיצוני ( 22 : 6 ). בארץ ישראל ובארם נהריים היה החתול ידוע בזמן התלמוד אבל לא היה נפוץ ביותר.[19]
החתול ביהדות
- החתול אינו נזכר במפורש בתנ"ך, אם כי, כאמור לעיל, בעברית המקראית החתול נקרא ככל הנראה "אי", וכינוי זה מופיע בפסוק בספר ישעיהו "וְעָנָה אִיִּים בְּאַלְמנוֹתָיו וְתַנִּים בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג" ותורגמה לארמית בתרגום יונתן בן עוזיאל: "ויצטרחן חתולין בבירנתיהון".[20] כך פירש גם רש"י את הפסוק: "ויגורו חתולים בארמנותיו".[3] ככל הנראה מדובר בפסוק על חתולי בר, כשם שחלקו השני של הפסוק עוסק בחיית בר אחרת - התן.
- חז"ל[21] רואים בהתנהגות החתול משום צניעות - ”אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה - היינו למידין צניעות מחתול” ומסביר שם רש"י "שאינו מטיל רעי בפני אדם ומכסה צואתו".
- בתלמוד בבלי מופיע במסכת הוריות: שאלו תלמידיו את רבי אלעזר מפני מה הכלב מכיר את קונו וחתול אינו מכיר את קונו"[22]וכתב על כך מהר"ל מפראג בחידושיו: "וזהו שאמר שהכלב מכיר את קונו, כי כבר התבאר למעלה בפרק הכונס כי הכלב הוא בעל נפש, ולכך יש בו הכרה, ונקרא בשביל זה כלב - שהוא כולו לב, ואלו החתול הוא הפך זה, שאינו מכיר קונו היינו האדון שלו, ואין הדבר הזה משום טפשות החתול, רק מפני שאינו בעל נפש, הפך הכלב, שהכתוב אומר והכלבים עזי נפש, ועזי נפש מורה שהוא בעל נפש ועזותו הוא הפלגת הנפש, ואחר הנפש נמשך דבר זה שמכיר קונו. אבל החתול, בשביל מיעוט הנפש שבו והיא חומרית, לא נמשך אחר זה הדעת..."[23]
- וכן במסכת ברכות: "הרואה חתול בחלום: באתרא דקרו ליה 'שונרא' - נעשית לו שירה נאה; 'שינרא' - נעשה לו שינוי רע".[24]
- וכן במסכת פסחים: "אמר רב פפא: ביתא דאית ביה שונרא לא ניעול בה איניש בלא מסני, מאי טעמא, משום דשונרא קטיל לחיויא ואכיל ליה, ואית בי בחיויא גרמי קטיני, ואי יתיב לה גרמא דחיויא אכרעיה לא נפיק ואסתכן ליה. איכא דאמרי ביתא דלית ביה שונרא לא ליעול ביה איניש בהכרא, מאי טעמא דילמא מיכריך ביה חיויא ולא ידע ומסתכן".[25]
- וכן במסכת ברכות מופיע סיפור אודות רבי עקיבא ואמרתו המפורסמת - 'כל מה עושה הקדוש ברוך הוא, לטובה עושה': "לעולם יהא אדם רגיל לומר: 'כל דעביד רחמנא, לטב עביד'. כי הא דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא, מטא לההיא מתא. בעא אושפיזא, לא יהבי ליה. אמר: 'כל דעביד רחמנא לטב'. אזל ובת בדברא, והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא. אתא זיקא - כבייה לשרגא, אתא שונרא - אכליה לתרנגולא, אתא אריה - אכלא לחמרא. אמר: 'כל דעביד רחמנא, לטב'".[26]
- בפיוט המפורסם חד גדיא, המושר בסופה של הגדת פסח עם סיום ליל הסדר, מוזכר החתול כ"שונרא" בשפה הארמית: "וַאֲתָא כַלְבָּא, וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָא לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא".[27]
- רמב"ם פוסק בהלכותיו: "חתול רע שהורג (גרסה אחרת: "שהרג") את הקטנים, אסור לקיימו ואין בו משום גזל ואין בו משום השב אבדה אף על פי שעורו מועיל אלא כל המוצאו זכה בו והורגו והעור שלו".[28]
- בשולחן ערוך פוסק: "חתול רע שמזיק לקטנים אין צריך להשיבו לבעלים אלא כל המוצאו הורגו וזוכה בעורו".[29]
- סירוס חתולים לפי ההלכה: ככל בעל חיים אסור על פי ההלכה לסרס חתול זכר, דין הנקבה יותר מורכב. עם זאת, רבנים מרכזיים, בהם הרב שלמה אבינר, מתירים זאת מפאת צער בעלי חיים. יש רבנים המתירים סירוס ועיקור בתנאי שטרם הניתוח מתבצעת מכירה של בעל החיים לגוי לצורך הניתוח. בסיום הניתוח נרכש בעל החיים מחדש על ידי בעליו.[30]
באירופה בימי הביניים
זוהרם של החתולים הועם בתקופת ימי הביניים. בתקופה זו נתפסו החתולים כעוזרי המכשפות וכמייצגי ממלכת הרוע והשטן, חתולים בצבע שחור נרדפו במיוחד. חתולים נרדפו והושמדו בכל רחבי אירופה יחד עם מי שגידל אותם, לרוב נשים שנתפסו כמכשפות והועלו על המוקד. דעה מקובלת אומרת כי אחת הסיבות למגפת הדבר באירופה במאה ה-14 הייתה ריבוי בלתי נשלט של עכברים ועכברושים, תוצאת לוואי של חיסול אוכלוסיית טורפיהם הטבעיים - החתולים. על אף שגם כיום, בעידן המודרני, מקובל ברוב ארצות אירופה, ארה״ב ואסיה, שחתול שחור הוא סימן למזל רע, באנגליה ובאוסטרליה החתול השחור נחשב כמביא מזל טוב. לפי תיאוריה אחת, החתול הלבן נחשב בעל מזל רע בגלל הדמיון שלו לרוח רפאים.
החתול ואמונות טפלות
בתרבות העממית נפוצות אמונות טפלות רבות הנוגעות לחתולים. רובן בעלות משקעים מיתולוגיים ואינן בעלות בסיס עובדתי, או שיש להן בסיס קלוש בלבד. בין האמונות הבולטות ניתן למנות את הבאות:
- לחתולים תשע נשמות - אמונה טפלה שמקורה אצל המצרים הקדמונים שייחסו לחתולים תכונות אליליות. מאוחר יותר, בדתות פגניות מסוימות (למשל במיתולוגיה הקלטית - חתול הסית'), יוחסו לחתול תכונות שטניות והוא נחשב כהתגלמות של השטן. אמונה זו נוצרה עקב אורח חייו של החתול (חיה טורפת, לילית, מתבודדת) ומבנהו הגופני (עיניו הזוהרות בחושך, אזניו המחודדות וגופו הגמיש המאפשר לו להשתחל מבעד למעברים צרים).
- החתול הוא אויבו של הכלב - מקורה של אמונה זו בהתנגשות הטריטוריה של החתולים והכלבים, שהסיבה לה היא היותם של שני מינים אלה חיות מבויתות שעם הזמן נוצרה ביניהן יריבות על שטחים ועל מזון. עם זאת, קיימים בתים רבים בהם חיים כלבים וחתולים יחדיו.
- חתול שחור מביא מזל רע - אמונה שמקורה בתפיסה שלפיה החתול השחור הוא התגלמותו של השטן.
החתול בייצוגים התרבותיים
- ערך מורחב – קטגוריה:החתול בתרבות
החתול מופיע בתרבות האנושית במגוון רחב של מופעים וייצוגים, מהם אלגוריים לבני-אדם. הוא משמש דמות מלאת-אופי ומודל רב-השראה בספרות ובתיאטרון, בקולנוע, בקומיקס ובאין-ספור סדרות הנפשה בטלוויזיה, ואף במחשבה הפילוסופית והמדעית (לדוגמה החתול של שרדינגר). משארל פרו ועד ג'יי קיי רולינג הועלו על הכתב סיפורים ומשלים רבים על החתול.
ציור חתולים היה חביב על מגוון ציירים בהיסטוריה. בעיר אמסטרדם שוכן "קבינט החתולים", מוזיאון המציג יצירות המוקדשות כולן לחתולים. חתולים מופיעים גם כגיבורי ספרים רבים מאוד, החתולה, של קולט (רסלינג), ג'ני, של פול גאליקו (ספרית פועלים), סיאמינה, של אורי אורלב (עם עובד), אם למנות מעטים.
כלי הפריטה היפני המסורתי, השמיסן, עשוי מעור חתול המתוח מעל תיבת התהודה.
אכילת בשר חתול
- ערך מורחב – בשר חתול
בשר חתול נאכל באופן לא סדיר בדרום סין, צפון וייטנאם ומדינות נוספות. החתול אינו חיה כשרה ביהדות, ולפיכך נאסרת ביהדות אכילת חתולים. להבדיל, גם באסלאם נאסרת אכילת חתולים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- דייוויד טיילור, החתול, ספר מקיף בנושא גזעי חתולים והטיפול בהם
- ד"ר ע. הדר, חתולים, הוצאת מסדה, 1983. מתמקד יותר בטיפול בחתולים ופחות בגזעיהם
- ג'פרי מוסאייף מאסון, תשע הנשמות של החתול - מסע אל חיי הרגש של החתולים, הוצאת מחברות לספרות, 2005
- דזמונד מוריס, על חתולים ואנשים, תרגום גבי פלג, ספריית מעריב, 1989 (סדרת ספרים)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: חתול |
 ציטוטים בוויקיציטוט: חתול |
חתולים, דף שער בספרייה הלאומית- חתול הבית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- איזי נבו, חיי חתול, בבלוג: האייל הקורא - דיונים עם פתיל ארוך
- איך לקרוא את זנב החתול - מילון לתקשורת של החתול באמצעות הזנב (באנגלית)
- ארז ארליכמן, חתולים: המדריך המלא למאמץ המתחיל, באתר ynet, 14 באוקטובר 2005
- יורם שורק, דברים שיורמים יודעים: למי נקשר החתול ולמה חתולים נדרסים?, באתר "הידען"
- סיינטיפיק אמריקן, מי היו אבות אבותיו של החתול המודרני?, באתר ynet, 8 באוקטובר 2007
- מאיר ברק, מדוע חתולים מגרגרים?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 3 ספטמבר 2009
- סיינטיפיק אמריקן ישראל, ביות החתול – מתי ואיך הוא התרחש?, באתר "הידען", 19 בדצמבר 2009
- סיקור מיוחד: טיפול התנהגותי לחתולים, באתר וואלה!
- קתלין מקאוליף, אטלנטיק, החתול הביתי שלכם יכול להשתלט לכם על המוח, באתר הארץ, 27 באפריל 2012
- אלי סומך, אפשר להירגע: החתול כנראה לא יגרום לכם להשתגע, באתר הארץ, 10 במאי 2012
- ארז ארליכמן, לטיול יצאנו: היכן מבלים חתולי הבית?, באתר ynet, 23 במאי 2012
- צפריר רינת, הצד הקטלני של החתולים, באתר הארץ, 31 בינואר 2013
- טלי שמיר, הרוצח הכי חמוד בעולם, באתר כלכליסט, 7 במרץ 2013
- אבי בליזובסקי, פוענח גנום חתול הבית, מספק רמזים לתהליך הביות, באתר "הידען", 23 בנובמבר 2014
- רפי קישון, עֵצוֹת וּכְלָלִים לִתְזוּנָה נְכוֹנָה שֶל חֲתוּלִים, באתר הארץ, אפריל 2017, מאמר בנושא חתולים ממגזין "עיניים"
הניו יורק טיימס והארץ, בניגוד לדעות הקדומות, חתולים אוהבים בני אדם אפילו יותר מאוכל, באתר הארץ, 3 במאי 2017- יפתח דיבון, פלאי הלשון החתולית, באתר ynet, 16 בדצמבר 2018
- יואב מה-טוב, מדעי המיאו: מה החתול שלכם מנסה להגיד לכם? - סיור מוחות, באתר TheMarker, 14 בספטמבר 2021
הערות שוליים
- ^ למשל תוספתא בכורות פרק א הלכה ה: "חתול (יולד) לחמשים ושנים יום".
- ^ ספר ישעיהו, פרק י"ג, פסוק כ"ב: "וְעָנָ֤ה אִיִּים֙ בְּאַלְמְנוֹתָ֔יו וְתַנִּ֖ים בְּהֵ֣יכְלֵי עֹ֑נֶג". המילה מופיעה גם בספר ישעיהו, פרק ל"ד, פסוק י"ד: "וּפָגְשׁ֤וּ צִיִּים֙ אֶת־אִיִּ֔ים וְשָׂעִ֖יר עַל־רֵעֵ֣הוּ יִקְרָ֑א" ותורגמה שם באופן דומה: "ויערען תמוָן בחתּולין" (ראו תרגום יונתן לנביאים אחרונים, באתר דעת).
- ^ 3.0 3.1 רש"י על ישעיהו יג כב.
- ^ קלין, ארנסט; מילון אטימולוגי עברי-אנגלי מקיף, כרטא, 1987, עמ' 236
- ^ אילון גלעד, האופן המסתורי שבו קיבל החָתוּל את שמו העברי, באתר הארץ, 6 במאי 2015
- ^ למה שלא נקרא לחתול "חתול"?, באתר האקדמיה ללשון העברית, 11 באוגוסט 2021 (מאמרו של אהרן דולגופולסקי משנת 1973, במקור ברוסית)
- ^ Ottoni, C. and Van Neer, W., 2020. The Dispersal of the Domestic Cat. Near Eastern Archaeology, 83,38-45.
- ^ Driscoll, Carlos A., Marilyn Menotti-Raymond, Alfred L. Roca, Karsten Hupe et al. 2007. The Near Eastern Origin of Cat Domestication. Science 317(5837):519–23, DOI:10.1126/science.1139518.
- ^ Marshall, F., 2020. Cats as predators and early domesticates in ancient human landscapes. Proceedings of the National Academy of Sciences, 117(31), pp.18154-18156.
- ^ עם זאת, חתול מבוית המושלך לרחוב אינו יכול לספק לעצמו את כל צרכיו ועלול למות ברעב
- ^ שלא ככלב למשל שקיבתו מתאימה לאכילת מזון נוסף
- ^ דזמונד מוריס, על חתולים ואנשים
- ^ Oldest cat ever, Guinness World Records (באנגלית), באתר ספר השיאים של גינס
- ^ בריקנר בראון, ע' (2010). השפעת חתולי-בית על חיות-בר ועל שמירת טבע. אקולוגיה וסביבה 2: עמ' 57-64(הקישור אינו פעיל, 1.10.2021)
- ^ Drs. Foster & Smith, Inc., Colostrum: The Important First Milk for Kittens, באתר peteducation.com.
- ^ Woods, Michael, Robbie A. McDonald, and Stephen Harris., Predation of wildlife by domestic cats Felis catus in Great Britain, Mammal review 33, עמ' 174-188
- ^ האגדה מספרת שבעת מלחמה בין מצרים לפרסים החזיקו האחרונים חתולים בידם, המצרים לא יכלו להילחם וכך הובסו במלחמה
- ^ דייוויד טיילור, החתול, בהקדמה
- ^ שמעון בודנהיימר,החי בארצות המקרא - החי בארצות המקרא: כרך שני,ירושלים,מוסד ביאליק תשט"ז - 1956,עמוד: 374
- ^ ספר ישעיהו, פרק י"ג, פסוק כ"ב: "וְעָנָ֤ה אִיִּים֙ בְּאַלְמְנוֹתָ֔יו וְתַנִּ֖ים בְּהֵ֣יכְלֵי עֹ֑נֶג". המילה מופיעה גם בספר ישעיהו, פרק ל"ד, פסוק י"ד: "וּפָגְשׁ֤וּ צִיִּים֙ אֶת־אִיִּ֔ים וְשָׂעִ֖יר עַל־רֵעֵ֣הוּ יִקְרָ֑א" ותורגמה שם באופן דומה: "ויערען תמוָן בחתּולין" (תרגום יונתן לנביאים אחרונים, באתר דעת).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ק' עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי מסכת הוריות דף יג עמוד א
- ^ מהר"ל מפראג, חידושי אגדות על הש"ס, מסכת הוריות דף יג
- ^ תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נו עמוד ב. תרגום: הרואה חתול בחלום:במקום שקוראים לחתול בארמית "שונרא" — נעשית לו שירה נאה. ובמקום קוראים לחתול בארמית "שינרא" — סימן הוא שנעשה לו שינוי רע
- ^ תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיב עמוד ב. תרגום: אמר רב פפא - בית שיש בו חתול, לא יכנס בו אדם בלא נעליים. מה טעם הדבר? שהחתול הורג את הנחש ואוכל אותו, ויש בו בנחש עצמות קטנות, ואם תשב לו עצם קטנה של נחש ברגלו, לא תצא, ויסתכן אותו אדם. ויש אומרים שכך התכוון לומר רב פפא: בית שאין בו חתול — לא ייכנס בו אדם בחשיכה. מה טעם הדבר? שמא ייכרך בו הנחש, ולא ידע, ויסתכן, והחתול צד נחשים ואוכלם.
- ^ תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיב עמוד ב. תרגום: אמר רב הונא שאמר רב משום (בשם) ר' מאיר, וכן שנויה בריתא משמו של ר' עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר: "כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא, לטוב הוא עושה". וכמו מעשה זה שהיה בר' עקיבא שהיה הולך בדרך. הגיע לעיר אחת, ביקש מלון ולא נתנו לו. אמר: 'כל מה שעושה ה' לטובה עושה'. הלך ולן בשדה, והיו עמו תרנגול וחמור ונר. באה רוח וכבתה את הנר. בא חתול ואכל את התרנגול]. בא אריה ואכל את החמור. אמר רבי עקיבא בעקבות זאת: 'כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא, לטובה עושה'.
- ^ תרגום: ובא הכלב, ונשך את החתול, שאכל את הגדי, שקנה אבא בשני זוזים, גדי אחד, גדי אחד
- ^ רמב"ם, הלכות גזילה ואבידה פרק טו סעיף יז. ובגרסה אחרת ופיע "שהרג" (לשון עבר) במקום "שהורג" (לשון הווה)
- ^ שולחן ערוך, חלק חושן משפט סימן רסו סעיף ד.
- ^ האם מותר לסרס כלבה, הרב אליעזר מלמד, אתר "ישיבה". וכן מורה רבה של השומרון הרב אליקים לבנון, בהתסמכו על פסיקת הרמ"א בעניין, לבצע העברת בעלות של בעל החיים לגוי, ואותו גוי מוסר את בעל החיים לגוי נוסף - וטרינר - שמבצע בעצמו את העיקור/סירוס
.jpg)
36767706חתול הבית