חולין על טהרת הקודש

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חולין על טהרת הקודש
(מקורות עיקריים)
משנה מסכת טהרות, פרק ב'
תלמוד בבלי מסכת חולין, דף ב', עמוד א'מסכת פסחים, דף ל"ג, עמוד ב'
שולחן ערוך אין

בהלכות טומאה וטהרה, חולין על טהרת הקודש הוא כינוי הלכתי לאוכל שאין עליו קדושת תרומה או קדשים, אבל בעליו החליט להתייחס אליו כאוכל קדוש, שאסור לטמאו ואסור לאכלו בטומאה, כדי להרגיל את עצמו לשמור את אוכלי הקדשים בטהרה, כך שגם אוכלי הקדשים שברשותו, ישארו בטהרה.

לרוב, דרך הכהנים, האוכלים תרומה, להחיל קדושה זו, על מאכלי בשר, שכן קדשי המזבח הם בשר. למרות שקדשי המזבח הם בקר וצאן, נהגו הכהנים להחיל קדושה זו גם על בשר חיה, שכן כל סוגי הבשר דומים זה לזה בצורתם, וניתן להחליף ביניהם, וכדי להרגיל עצמם באכילת בשר בטהרה, הם הרגילו את עצמם בכל מיני הבשר[1]. לפי הרמב"ם[2], הכהנים רצו בכך להבדל ממאכלי העמי הארצות- אנשים שאינם בקיאים בהלכה, שמאכליהם טמאים מכיוון שאינם יודעים לשמור על עצמם בטהרה.

באופן דומה, חולין על טהרת תרומה הם חולין שההתייחסות אליהם הם כמו אל תרומה, שקדושתה פחותה מקדשים, למשל בכך שאין בה את דיני שלישי ורביעי לטומאה. קדושה זו החילו הכהנים רק על פירות, שכן תרומה מופרשת רק מפירות הצומחים מהקרקע, ולא מהחי[1].

כמו כן, חולין על טהרת פרה הם חולין שנשמרו אף מטומאת חמישי לטומאה, הקיימת רק בדיני פרה אדומה[3].

ההלכה

בחולין על טהרת הקודש עצמם, נחלקו התנאים, האם דינם ממש כשל קודש, ובעוד שרבי אליעזר בן צדוק סבור שדינם כשל תרומה ויש בה אף את שלישי לטומאה, סבורים שאר החכמים שדינם פחות מעט משל קודש, ואין בה את דיני שלישי ורביעי לטומאה[4]. לפי רבי אליעזר, קיים בה אף רביעי לטומאה, ממש כשל קודש.

כאשר אדם מחמיר על עצמו שמאכליו יהיו "חולין על טהרת הקודש" או על טהרת תרומה, חל איסור מדרבנן[5] על האוכל ועליו, שעליו לקיים את מנהגו ואינו יכול לטמא את האוכל. דין זה נגזר מדיני נדר וקונם, בהם ניתנה רשות וסמכות הלכתית לאדם לאסור על עצמו את המותר לו[דרוש מקור]. לפי דעה אחת, אין כוח לאדם להתפיס (=להחיל) קדושת קודש על חולין, ורק קדושת תרומה הוא יכול להתפיס[6].

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ל"ד, עמוד א', ועל פי רש"י בחולין ב' ע"ב ד"ה שנעשו על טהרת קדש.
  2. בפירושו למשניות טהרות פרק ב'.
  3. ראה תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף כ', עמוד א', וסוף מסכת פרה.
  4. מסכת טהרות פרק ב' משנה אחרונה, מובא גם בחולין ל"ה ע"ב.
  5. רש"י, בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ב', עמוד א'.
  6. חולין דף ל"ד ע"ב- דף ל"ו, ורש"י שם