רבי זכאי (תנא)
| תקופת הפעילות | הדור החמישי לתנאים |
|---|---|
| רבותיו | רבי שמעון בר יוחאי |
| תלמידיו | רבי יוחנן |
| בני דורו | רבי יהודה הנשיא, רבי ינאי (תנא) |
רבי זכאי הוא תנא בן הדור החמישי, המוזכר פעמים בודדות במשנה ובברייתא.
היה תלמידו של רבי שמעון בר יוחאי, ונחלק עם רבן שמעון בן גמליאל אף שהיה בן הדור הקודם[1]. חבריו היו רבי יהודה הנשיא ורבי ינאי[2]. רבי יוחנן מסר הלכות משמו[3].
הנהגותיו
רבי זכאי האריך ימים[4]. את הסיבה לכך הוא תלה בהנהגותיו: הוא הקפיד שלא להשתין מעולם בתוך ארבע אמות שהתפלל בהן, אף לאחר זמן; הוא נזהר מלכנות שם לחברו; וכן הקפיד על קיום קידוש בשבת. בהקשר לכך המשיך וסיפר את דאגתה של אמו לקפידה זו, שמכרה פעם את כיסוי ראשה כדי לממן יין לקידוש היום. לסיום מובא בתלמוד כי היא והוא זכו לעשירות מופלגת, שבאה לידי ביטוי בכמויות היין שהותירו אחריהם בירושה.
פסקיו
פסקיו של רבי זכאי מוזכרים בברייתא פעמים בודדות. אחד מהם מתייחס לטומאה שגזרו חז"ל על אדם הנוגע בתשמישי קדושה, כשרבי זכאי פסק בשם רבי שמעון שאין התפילין מטמאים אלא אם כן נגעו בקלף התפילין עצמו[5].
פסק אחר שלו מתייחס למשנה במסכת ברכות הקובעת כי בשל מצוות והיה מחניך קדוש אסור לאדם לקרוא קריאת שמע בעודו נמצא ליד מים שמהם נודף ריח רע, או מים ששרו בהם פשתן, או מי רגליים, עד שישפוך לתוכם מים, ועל כך מובא בברייתא: ”תנו רבנן, כמה יטיל לתוכן מים, כל שהוא; רבי זכאי אומר, רביעית”[6]
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "רבי זכאי (תנא)", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א', עמודים 400, באתר היברובוקס