חיה שנהב
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה.
חיה שנהב (נולדה ב-9 בדצמבר 1936) היא סופרת ומשוררת ישראלית, הכותבת בעיקר לילדים. ידועה בעיקר בספרה "מיץ פטל" (1970).
כלת פרס זאב לספרות ילדים ונוער (תשמ"ה-1985), פרס ביאליק לספרות יפה (תשס"ד-2004) ופרס שר התרבות לספרות ילדים נוער בקטגוריית הגיל הרך (תשס"ז-2007).
ביוגרפיה
שנהב נולדה במושב כפר יהושע בעמק יזרעאל, בת לזוג חקלאים. אביה, שמואל דגן, נולד וגדל במזרח פולין, עלה לארץ ישראל ב-1920 והיה ממייסדי המושב. אמה, פרידה, ילידת גרמניה, עלתה ארצה ב-1932. ילדותה עברה עליה בכפר, כשהיא מוקפת בעלי חיים ובעבודה חקלאית בשדות מוריקים. שם גם רכשה את השכלתה היסודית. למדה בבית הספר התיכון קריית עמל–טבעון ולאחר מכן למדה באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר בוגר בספרות עברית ותואר מוסמך בגאולוגיה.
עסקה כמה שנים במחקר בגאולוגיה במכון הגאולוגי ובמכון למחקרי נפט וגיאופיזיקה, אך לאחר מכן התמקדה בכתיבה. מרבית כתיבתה מופנית לילדים ונוער, הגם שבמהלך השנים פרסמה גם כמה ספרי שירה ורומן המיועדים למבוגרים (ראו רשימה להלן). חלק משיריה הולחנו. ידועים בעיקר לחניו של יוני רכטר, בין היתר לשירים "פרת משה רבנו", "תרנגולת כחולה" ו"האצבעות הולכות לישון", המופיעים באלבומם המשותף של רכטר ואריק איינשטיין "האריה, היונה ותרנגולת כחולה", ולשירים "אדון שוקו" ו"גברת עם סלים", המופיעים באלבומם "הייתי פעם ילד".
אחדים מסיפוריה הועלו על במות. בשנת 1994 הופקה קלטת-וידאו ושמה "פיט, פט, טו", שבה נכללו רבים משיריה, והסיפורים "מיץ-פטל" ו"פיט, פט, טו". כמה מספריה נמצאים ברשימת הספרים המומלצים על ידי משרד החינוך. בשנת 2005 נבחר ספרה "מיץ פטל" למקום השני ברשימת ספרי הילדים הישראליים הטובים ביותר.
שנהב מתגוררת מזה שלושים שנה בשכונת עין כרם בירושלים. היא אלמנה, אם לשלושה, בהם המלחין מיכאל שנהב, וסבתא לנכדים.
פרסים
- 1972 – פרס הרשון מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים
- תשמ"ה-1985 – פרס זאב לספרות ילדים ונוער, על ספרה "גנבים בכפר"
- 1990 – פרס אקו"ם לשיר עברי
- תשס"ד-2004 – פרס ביאליק לספרות יפה, על מכלול יצירתה בספרות ילדים
- תשס"ז-2007 – פרס שר התרבות לספרות ילדים נוער בקטגוריית הגיל הרך, על מכלול יצירתה
ספריה
(הספרים הם ספרי ילדים ונוער אלא אם צוין אחרת.)
- מיץ פטל; כתבה חיה שנהב; צירה תמרה ריקמן, תל אביב: עם עובד ('ספריית שפן הסופר'), תש"ל.
- ללא מראה: שירים, ירושלים: אגודת שלם, תשל"א 1970.[1] (שירים, למבוגרים)
- מלך ממש; סִפּרה חיה שנהב; צירה תמרה ריקמן, תל אביב: דביר, תשל"ה 1974.
- פּיט, פֶּט, טוּ; כתבה חיה שנהב; צירה נורית צרפתי, תל אביב: עם עובד ('ספריית שפן הסופר'), תשל"ו 1975.
- משפחת כף יד שמאל; עטיפה וציורים מאת דודו שנהב, תל אביב: עם עובד ('ספריית שפן הסופר'), תשל"ה.
- היפו-תם; כתבה חיה שנהב; צירה ג'ניס שפירא, תל אביב: עם עובד, תשל"ז.
- ספר משתולל; חיה שנהב; ציֵּר גיורא כרמי, תל אביב: עם עובד, תשל"ט 1979.
- זה עץ התות, תל אביב: עם עובד, תשל"ט 1979. (שירים, למבוגרים)
- הבית בין הגבעולים; ציֵּר יקי קאופמן, גבעתיים: מסדה ('ספריית קיפוד'), 1981.
- טיול בספארי; צילם בוריס כרמי; כתבה חיה שנהב, תל אביב: עם עובד, תשמ"א 1981. (אלבום תצלומים)
- על ההר יושב ענק; צירה אורה איתן, תל אביב: עם עובד, תשמ"ב 1982.
- גוֹלֶת התרנגולת הולכת למכולת; איורים: עפרה נאמן, תל אביב: עם עובד ('קסם'), תשמ"ד 1983. (מהדורה חדשה: תשנ"ט 1999)
- גדי קטן רוצה חבר; צירה: אורה איתן, גבעתיים: מסדה, 1983.
- גנבים בכפר; ציורים: אהרן שבו, תל אביב: עם עובד ('ספריית דן חסכן'), תשמ"ד 1984. (זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער)
- חוט: שירים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"ד 1984. (שירים, למבוגרים)
- שלום תותי; כתבה חיה שנהב; ציֵּר דוד מוסקוביץ; עריכה: נירה הראל, ירושלים: האתג"ר – המכון לחקר הטיפוח בחינוך – בית הספר לחינוך, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשמ"ה.
- מאה חדרים; צירה: בריגיטה ברנדייס, ירושלים: אתג"ר, תשמ"ה.
- אליק-בליק; כתבה חיה שנהב; איֵּר נעם נדב, תל אביב: עם עובד, תשמ"ה 1985. (הופיע ב-1987 בתרגום לערבית: "ايليق بيليق")
- דַיְסה עם סֻכָּר; צירה נורית צרפתי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"ה.
- תרנגֹלת כחֻלה; כתבה חיה שנהב; צירה אורה איתן, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"ז.
- ענק האדמה; איורים: יוני בן שלום, שוקן לילדים, תשמ"ז 1987.
- דֻבִּי'לה בונה בית; כתבה חיה שנהב; ציר נעם נדב, תל אביב: עם עובד, תשמ"ז 1987.
- דחליל: שירים, תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ט 1989. (שירים, למבוגרים)
- תעלולי צמד חמד, תל אביב: עם עובד, תש"ן 1989.
- ארנבת ארנבת מה את חושבת; ציֵּר נעם נדב, תל אביב: שוקן לילדים, תש"ן 1990. (לקט שירים לילדים)
- הספר הגדול של חיה שנהב; איורים: דני קרמן, תל אביב: עם עובד, תש"ן 1990.
- עליזה הברוָזה והחברים; כתבה חיה שנהב; ציֵּר נעם נדב, תל אביב: עם עובד, תשנ"ג 1993.
- יעקב הולך, תל אביב: עם עובד ('הסדרה הלבנה'), תשנ"ד 1993. (רומן משפחתי, למבוגרים)
- מה נעשה עם ג'ינג'ר; כתבה חיה שנהב; צירה מיכל לויט, תל אביב: עם עובד, תשנ"ה 1994.
- יהושע חמוד; כתבה חיה שנהב; צירה נורית צרפתי, תל אביב: עם עובד, תשנ"ו 1996. (לקט שירים לילדים)
- חתול ירוק; ציֵּר נעם נדב, תל אביב: עם עובד, תש"ס 2000.
- דֻבדבן על השֻלחן; צירה דינה שנהב, תל אביב: עם עובד, תשס"א 2000.
- גנב האהבה; איורים: כריסטינה קדמון; עריכה: יונה טפר, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2002.
- הארנבת מתקרבת; כתבה חיה שנהב; אירה אורה איתן; עריכה: דלית לב, תל אביב: עם עובד, תשס"ג 2003.
- תֻכִּים על העץ; איורים: דייוויד הול; עריכה: דלית לב, תל אביב: עם עובד, 2008.[2]
- העורב והלימון; איורים: דייוויד הול; עריכה: דלית לב, תל אביב: עם עובד, תש"ע 2009.[3] (שירים חדשים לילדים)
תרגום
- רחל קאר, אני צפרדע, אני צפור, אני עץ: תרגילי יוגה יצירתיים לילדים; צילומים אדוארד קימבול; איורים דון הדין; תרגמה חיה שנהב, תל אביב: קרני, תש"ם 1979.
- ונדה גוג, מיליון חתולים (אנ'); תרגמה חיה שנהב, ציורים מאת המחברת, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"ד 1983.
לקריאה נוספת
- 'שנהב, חיה', בתוך: בלפור חקק (עריכה וכתיבה), לקסיקון סופרי ירושלים, ירושלים: אגודת הסופרים העברים בישראל – סניף ירושלים, תשנ"ו 1996, עמ' 102.
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של חיה שנהב, בקטלוג הספרייה הלאומית
- חיה שנהב, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- חיה שנהב, באתר "דףדף"
- הספרים של חיה שנהב, באתר "סימניה"
- רבקה גִרון, אוצרות שנהב: ייחודיותה הפיוטית של חיה שנהב לילדים צעירים, הד הגן 68, 1 (2003), 86–97 (מאמר הדן בעיקרי היסוד של יצירה)
- הקוסמת הגדולה, הד הגן 72, 2 (2007), 96–97 (עם זכייתה בפרס שר התרבות לספרות ילדים נוער בתחום הגיל הרך; מנימוקי ועדת השיפוט)
- רינו צרור מראיין את חיה שנהב, בתוכנית "חוצה ישראל" של הטלוויזיה החינוכית, באתר YouTube, עם צאת ספרה "העורב והלימון"
- רונית מזרחי, בגובה העיניים עם חיה שנהב, באתר nrg, 4 ביוני 2010 (זמן ירושלים)
הערות שוליים
- ^ ביקורת: מ. משב, ארבעה קובצי שירים: ענני כבשים בשמיים, מעריב, טורים 1–2, 12 בפברואר 1971; יותם ראובני, שיבה אל מעמקי הגוף, דבר, 13 באוגוסט 1971.
- ^ ביקורת: יעל דר, אהבת תפוח הזהב, באתר הארץ, 3 ביולי 2008.
- ^ ביקורת: יעל דר, שקט בין בית לבית, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2009; רן יגיל, סיפור אחד ודי: עורב אוכל לימון, באתר nrg, 4 בינואר 2010.
| הקודם: חיים באר, מאיה בז'רנו, יואל הופמן, מרים רות |
פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם דויד גרוסמן, אפרים סידון 2004 |
הבא: אורי אורלב, רות אלמוג, רחל חלפי |