נורית זרחי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נורית זרחי
לידה 19 באוקטובר 1941 (גיל: 83)
כ"ח בתשרי ה'תש"ב
ירושלים, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
מדינה ישראל
עיסוק סופרת, עיתונאית, סופרת ילדים, משוררת
שפות היצירה עברית
סוגה שירה, פרוזה, ספרות ילדים
נושאי כתיבה שונות
תקופת הפעילות מ-1964
בן זוג יורם טהרלב
צאצאים
מספר צאצאים 2
פרסים והוקרה

נורית זרחי (נולדה ב-19 באוקטובר 1941, כ"ח בתשרי ה'תש"ב) היא משוררת, פזמונאית, סופרת ועיתונאית ישראלית. כלת פרס ישראל בתחום הספרות והשירה לשנת ה'תשפ"א (2021).

ביוגרפיה

נורית זרחי נולדה בירושלים, בת לסופר ישראל זרחי ולאסתר.[1] בגיל חמש התייתמה מאביה, ואף שהיא מייחסת את כישרונה הספרותי ואת פריון הכתיבה שלה אליו, היא טוענת ש"נולדתי וגדלתי בעצם ללא אב".[2] לאחר מות אביה עברה זרחי לקיבוץ גבע יחד עם אמה שהייתה מורה. את חוויותיה הקשות מהתקופה הזו תארה בספרה "ילדת חוץ".[3] מאוחר יותר עברה לעין חרוד שם סיימה את לימודיה התיכוניים.

לאחר שירותה הצבאי למדה בסמינר למורים, השתלמה במדעי הרוח באוניברסיטה העברית וסיימה תואר ראשון בספרות ובפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1963 הכירה את הפזמונאי יורם טהרלב, בהיותם סטודנטים בחוג לפילוסופיה. כעבור זמן קצר, באוגוסט 1963, נישאו. נולדו להם שתי בנות: הציירת רוני טהרלב, ואראלה טהרלב בן-שחר, עיתונאית ודוקטור (Ph.D) בהיסטוריה של הרפואה. תחילה התגוררו זרחי וטהרלב בקיבוץ יגור, שם נולדה בתם הבכורה רוני, אולם כעבור שנה עזבו את הקיבוץ - תחילה לפתח תקווה, משם לראשון לציון ולבסוף לתל אביב. לאחר 12 שנות נישואים התגרשו.[4] זרחי מתגוררת בגבעתיים.[5]

יצירתה

זרחי פרסמה מספר רב של שירים וסיפורים בעיתוני ילדים, פרסמה מעל למאה ספרי ילדים, שירה, פרוזה ומחקר וכן עבדה כעיתונאית בעיתון ידיעות אחרונות. הרצתה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומנחה סדנאות לכתיבה יצירתית.

זרחי זכתה בפרסים ספרותיים רבים, בין השאר זכתה מספר פעמים בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער, המוענק במקביל לפרס אנדרסן לסופרים, מתרגמים ומאיירים ממדינות חברות ארגון סופרי הילדים הבינלאומי IBBY. כן זכתה בפרס ביאליק, פרס יהודה עמיחי, פרס לנדאו לאמנויות הבמה,[6] פרס ראש הממשלה, פרס דבורה עומר על מפעל חיים, ופרס לאה גולדברג.[7] בשנת תשפ"א זכתה בפרס ישראל בתחום הספרות והשירה.[8]

מספריה

  • ירוק, ירוק (1966)
  • אני אוהב לשרוק ברחוב (1967)
  • כף עץ וקדירה שטוחה (1969)
  • הכורסה המתנדנדת (1970)
  • המלכה פטריה והמלך פטר (1971. פרס זאב)
  • האבן החלקה בטבעת (1972)
  • חרצן בפה (איורים: גלי הוס) (1972)
  • קרן ושמו מקרון (1972)
  • מטעי בר (1974)
  • ורד, אל תנשק לי במוח! (1974)
  • בית על סף השמים (1974)
  • יוני והסוס (1975)
  • פס על כל העיר (1975)
  • הנמר שמתחת למיטה (1976)
  • הכורסה המתנדנדת (1976)
  • ישנונה (1978)
  • ילדת-חוץ (1978. פרס יציב)
  • המסע בפרוסה 1 (1978)
  • תנינה (1978)
  • קוראים לי פיאט (1978)
  • גן הבמבומבלים (1978)
  • אני רוצה שיהיו לי אלף מרכבות (1979)
  • לא לגרש את נני (1979; עיטור אנדרסן לשנת 1980).[9]
  • זכרונות מן השרוול (1979)
  • מיכל וקומקום האדים (1979)
  • הילד והדב (1980)
  • משושים (1980)
  • הפתעה (1981)
  • "אם את לא יכולה לדבר יפה, תשתקי!" (1981)
  • חובשת כתר-הנייר (1981)
  • מחשבות מיותרות של גברת (1982)
  • הילדה רובין הוד: סיפור התבגרותה של ילדה (1982; עיטור אנדרסן לשנת 1984)[10]
  • אישה ילדה אישה (1983)
  • תינו המופלאה (1983)[11]
  • הפרה שרצתה להיות זמרת (1985)
  • ניצי מזווית העין (1985)
  • כפות על המעקה (1985)
  • ארבלון מבית-הברוש (1986)
  • וולפיניאה מומי בלום (1986)
  • מי יציל את תנינה? (1986)
  • הדג (1987)
  • כישוף (1987)
  • עובר דרך הסוד (1987)
  • דפנה ויולה (1987)
  • גן המוח (1988)
  • ילדת מזלג וילדת כף (1988)
  • אביגיל מהר המלכים (1989)
  • חמש דקות מקגנוקה (1990)
  • קוראים לי פיאט (1990)
  • יתוקנו זלזל וזזינה (1991)
  • באה המלכה למלך (1992)
  • אמורי אשיג אטוסה (1992)
  • פינגבינה (1992)
  • אין שם אריה (1992)
  • איפה ילדים ישנים? (1992)
  • אמן המסכות (1993)
  • טינטורו, פילה קטנה מאוד (1993)
  • תנינה מציצה בצלחות של אחרים (1993)
  • מפרשיות (1993)
  • כפר הרוחות (1994)
  • מקל המכשפות (1994)
  • תחנת הכוח (1995)
  • אותה קיבלו חינם (1995; עיטור אנדרסן לשנת 1998)[12]
  • בוטיק "סיגי וחוט" (1995)
  • האיש עם הסולם והערים התאומות (1995)
  • אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי, מי בעולם כולו יצליח בזה? (1995)
  • כפפות (1995)
  • המטפחת (1996)
  • הספר הגדול של נורית זרחי (1996)
  • נמר בפיג'מה של זהב (1996)
  • את לא מוכרחה לעוף אם את לא רוצה (1996)
  • מכונית כמו אורכידאה (1997)
  • השרוך (1997)
  • כריסטיאבלה או שאלה לרמברנדט (1997)
  • מיליגרם (1997)
  • מה ראיתי? טעיתי! (1997)
  • הוטל היפודרום (1998)
  • כי כחול זה הים (1998)
  • חוש העסקים שלי (1998)
  • כתם כתר קטשופ — אהבה (1998)
  • משחקי בדידות (1999)
  • זוגות וזאת (1999)
  • התקרה עפה (2001)
  • אמבטים (2001)
  • אולי יש לך קולה? (2002)
  • החתונה (2002)
  • הרצפה מתנדנדת (2003)
  • עלמה או היום השלישי (2003)
  • אם את לא יכולה לדבר יפה - תשתקי (2003)
  • סיפור לא-שימושי (2003)
  • פעם היה ופעם לא (2004)
  • מחלת הגעגועים של סולי (2004)
  • הנפש היא אפריקה (2005)
  • שינגלונגה מיטה מסודרת (2005)
  • קורות קרוקודייזי באפריקה (2005)
  • להתראות באנטארקטיקה (2005)
  • מי יחנך את רודי? (2005)
  • מרק שום-דבר (2005)
  • בלתזר (2006)
  • נערות הפרובינציה העצובות והשאפתניות (2007)
  • פז ואני (2007)
  • עשב הזמן (2008)[13]
  • שלושה אגסים וחד-קרן (2008)
  • הספר הפנטסטי (2008)
  • מי מכיר את תנינה? (2008)
  • עצמות ועננים (2010)[14]
  • הליום (2011)[15]
  • דודה מרגלית נפלה אל השלולית (2011)
  • שתי ג`ירפות בליל ירח מלא (2011)
  • שתי ג`ירפות ביום שמש מזהיר (2012)
  • טינקרטנק (2012)
  • התרנגולת שהלכה אחורה (2012)
  • הבל יתן לך נשיקה (מוסד ביאליק, 2013)
  • קרונימוס יוצר עולמות (2013)
  • בצל גבירתנו (2013)
  • נינה הולכת (2013)
  • אהבתה של רוזי פטרוסיל (2014)
  • אררט (2015)
  • בלוע (2016)[16]
  • אוטוביוגרפיה של דלת (2018)
  • מסעדה בקצה הקוטב (2018)
  • בלוז לתינוקות נולדים (2019)
  • בדידות או (2019)
  • פריקי, או: איך הופיעה הדינוזעורה (2020)
  • שלוש ילדות ש... (2021)[17]
  • יחסיי עם ג'וני מ' (2021)

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אילנה אלקד-להמן, לבדה היא אורגת - קריאה ביצירת נורית זרחי, הוצאת כרמל, 2006.
  • הלית ישורון, איך עשית את זה? - ראיונות 'חדרים', הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 2016, עמ' 485–502, ראיון עם נורית זרחי מספטמבר 2015.
  • דן מירון, הקול האורפיאי: עיונים בשירתן של משוררות ישראליות, כרך 1: בת־מרים, נורית זרחי, רחל חלפי, הוצאת אפיק, 2017.
  • נורית זרחי, אחרי המבול, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 286–287, הוצאת כרמל, 2017.
  • ענת שרון בלייס, שיחה עם נורית זרחי, בספר "כתבו לכם את השירה הזאת" - שיחות עם משוררים ומשוררות, עמ' 11-32, הוצאת גמא, 2019

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: נורית זרחי

מכּתביה:


הערות שוליים

  1. ^ מודעה על הולדתה עמוד 3, דבר, 22 באוקטובר 1941.
  2. ^ דברים שמוסרת חיה הופמן משיחה שערכה עם זרחי במאמר שכתבה על ישראל זרחי, "עגום העין ונדיב הקולמוס", ידיעות אחרונות, מוסף השבת, 1.12.06
  3. ^ יותם שווימר, על "ילדת חוץ", באתר ynet, 14 באפריל 2011
  4. ^ רותי קדוש, גירושים מאושרים. יש דבר כזה, באתר nrg‏, 27 במרץ 2002
  5. ^ רותי זוארץ, ‏"צריך לדאוג שישראל תשרוד עוד 20 שנה": נורית זרחי הוציאה את הספר ה-100, באתר מעריב אונליין, 22 ביוני 2016
  6. ^ שירות הידען, ‏חמישה חוקרים בכירים ושבעה אמנים יזכו בפרס מפעל הפיס לאמנות ומדעים, באתר "הידען", 3 בדצמבר 2013
  7. ^ ynet, נורית זרחי היא זוכת פרס לאה גולדברג לשירה, באתר ynet, 19 במאי 2011.
  8. ^ שגיא בן נון‏, הסופרת והמשוררת נורית זרחי היא כלת פרס ישראל לספרות לשנת תשפ"א, באתר וואלה!‏
  9. ^ IBBY, IBBY Honour List (1956-1980), April 1980, p.31.
  10. ^ IBBY, IBBY Honour List (1984), 1984, p.7 (e-book pages).
  11. ^ רעיה הרניק, יחסים מוזרים, כותרת ראשית, 22 בפברואר 1984
  12. ^ IBBY, Honour List (1998), May 1998, p.16.
  13. ^ אלי הירש, על "עשב הזמן", ידיעות אחרונות 20/2/09
  14. ^ אלי הירש, על "עצמות ועננים", ידיעות אחרונות 19/3/10
  15. ^ אלי הירש, על "הליום", ידיעות אחרונות 26/8/11
  16. ^ אתר למנויים בלבד עינה ארדל, כל ספר של נורית זרחי הוא ברכה, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2016
  17. ^ אתר למנויים בלבד עופרה רודנר, "שלוש ילדות ש..." של נורית זרחי: מופע ספרותי נדיר של ילדות בריוניות, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2021


הקודם:
נורית גוברין, אריה סיון, אפרים קישון 		פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אהרן אלמוג, יורם קניוק
1999 		הבא:
חיים באר, מאיה בז'רנו, יואל הופמן, מרים רות
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33017765נורית זרחי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=נורית_זרחי&oldid=1962923"