נחום סלושץ
 | |
| נחום סלושץ (מימין) יחד עם אשר ברש וש. שלום (עומד), בכנס סופרים עבריים בתל אביב, 1948 |
נחום סְלוּשְץ (Slouschz; כ"ח בכסלו תרל"ב, 1871, סמורגון, רוסיה – ב' בטבת תשכ"ז, 15 בדצמבר 1966, גדרה) היה סופר, חוקר לשונות המזרח וקדמוניות היהודים בארצות המזרח.
ביוגרפיה
סלושץ נולד בסמורגון שבפלך וילנה שבמערב האימפריה הרוסית (בתחום המושב היהודי; כיום בבלארוס), בנם של הרב והסופר העברי חובב ציון דוד שלמה סלושץ (1852–1906) ורבקה לאה.[1] הוא גדל והתחנך באודסה, שם כיהן אביו כרב ומטיף. החל את דרכו הספרותית בנערותו, בגיל 15, במכתבים ששלח לעיתונים עבריים ורוסיים, וחיבר את הערך "אודסה" באנציקלופדיה כללית העברית "האשכול". בהיותו צעיר מאוד למד את שפת אספרנטו והוא נמנה עם חלוצי השפה, ומופיע בין 1000 הדוברים הראשונים בעולם, ב-adresaro שהוציא לאור הד"ר זמנהוף ממציא השפה.
ב-1896 נסע לז'נבה, שווייץ, כדי ללמוד ספרות קלאסית וצרפתית. שם גם הכיר את בנימין זאב הרצל. שימש מזכיר האגודה הציונית בני ציון באודסה. ב-1901, בגיל 28, עבר לפריז כדי להשתלם באוניברסיטת סורבון בלימודי ספרות, ולמד מדעים ולשונות המזרח אצל יוליוס אופרט, ויוסף הלוי. שימש גם ציר בקונגרסים הציוניים באותה תקופה.
בשנים 1912–1906 ערך מסעות מחקר בצפון אפריקה, בין היתר בלוב ובתוניסיה, לבחינתן של כתובות פיניקיות ויווניות. בעקבות ביקוריו בתוניסיה, ב-1906 וב-1928, פרסם את ספרו "הכהנים אשר בג'רבה" ב-1924, ואת "האי פליא" ב-1957.
סלושץ עלה לארץ ישראל בשנת 1919.[2] בראשית שנות ה-20 ערך חפירות בחמת טבריה, ובעקבות זאת כינה אותו זאב וילנאי כ"חופר היהודי הראשון"[3] (אף שידוע כיום שהיה זה ריימון וייל). בשנת 1921 חפר את סביבותיו של המונומנט המכונה יד אבשלום ושל מערת יהושפט המצויה מאחוריו. חפירה זו הונצחה בסרט קולנוע קצרצר (שניות אחדות בלבד) בידיו של יעקב בן דב, והייתה בכך לחפירה הארכאולוגית הראשונה שהונצחה בארץ ישראל בסרט. סלושץ גם נמנה עם מחדשי הקמת "החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה", וערך את פרסומיה. ב-1934 העיד מטעם ההגנה במשפט רצח ארלוזורוב שהוא ראה את אב"א אחימאיר ביחד עם אברהם אלמליח בירושלים מספר שעות לפני הרצח[4].
סלושץ זכה בפרס ביאליק לחוכמת ישראל לשנת 1942. בשנת 1955 הוענק לו אות לגיון הכבוד הצרפתי, בדרגת אביר, על תרגומיו לעברית של הקלאסיקות הצרפתיות.[5] בשנת תשי"ח (1957) זכה בפרס רמת גן לחוכמת ישראל.[6]
נחום סלושץ נפטר בשנת 1966 בסנטוריום מיסודו של ד"ר זאב פון וייזל בגדרה, ונקבר בה.[7] מונצח ברחובות הקרויים על-שמו ברחובות ובראשון לציון.
אחיו, ד"ר שמואל סלושץ ומשה כרמון[8], שמשו כמורים במדרשה העברית.[9], ויצחק בן-צבי, לימים נשיאה השני של מדינת ישראל, הוא בן דודנם.[10]
כתבים נבחרים
- מסע במצרים, תרס"ז (יומן מסע).
- באיי הים, תרע"ט (יומן מסע).
- ספר המסעות, תרצ"ח (יומן מסע).
- הכהנים אשר בג'רבה, ירושלים, 1924.
- אוצר הכתובות הפיניקיות, תש"ב.[11]
- נפוצות ישראל באפריקה הצפונית, תש"ז.
- ספר הים - כִּבּוּש הימים בהיסטוריה. עם מפות וציורים. תל אביב, הוצאת החבל הימי לישראל, תש"ח.
- האי פליא, דביר, תל אביב, 1957.
- "העם היהודי היושב בתוניס", בתוך ידע-עם א, א (תש"ח), עמ' 6-4; ב, עמ' 5-4.
לקריאה נוספת
- האנציקלופדיה העברית, כרך כו, תשל"ד, עמ' 84.
- יצחק בן-צבי, ישעיהו פרס, 'ליובלו הששים של הפרופ' נחום סלושץ', ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה א (ג) (תרצ"ג), 1–2.
- ק' בן-נריה, 'נחום סלושץ, ותיק הוותיקים', מאזנים, 24, 1 (1966), 61–62. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ישראל כהן, 'אחרי מיטתו של פרופ' נחום סלושץ', מאזנים, 24, 2 (1967), 162.
- ישראל כהן, 'החוקר והחופר הרומנטי', מאזנים, 24, 5–6 (1967), 424–429.
- יהושע בן-אריה, 'התפתחות לימוד ידיעת ארץ ישראל בעם היהודי בעת החדשה (עד להקמת מדינת ישראל)', קתדרה, 100 (תשס"א, 2001), 306–338.
- הרוי א. גולדברג, 'המזרחי והמזרחן: המפגש בין מרדכי הכהן לנחום סלושץ', מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי כב (תשס"ג), 145–157.
- חיים סעדון (עורך), תוניסיה, ירושלים: משרד החינוך התרבות והספורט - המזכירות הפדגוגית - המרכז לשילוב מורשת יהדות המזרח, מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח של יד בן-צבי והאוניברסיטה העברית, תשס"ה 2005. (סדרת קהילות ישראל במזרח במאות התשע עשרה והעשרים).
- עוזי אלידע, ״אמיל זולא מתראיין לעיתון ״הצבי״ של אליעזר בן-יהודה״, קשר, 46, (2014) עמ' 30-38.
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של נחום סלושץ, בקטלוג הספרייה הלאומית
- "סְלוּשְׁץ, נחום", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמודים 205–206, באתר HebrewBooks
- בן-ציון אייזנשטט, ר' נחום סלאסטש, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק א, עמוד 41, באתר HebrewBooks
- דוד תדהר (עורך), "פרופ' נחום סלושץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 237
- עיתונות
- א. ק., פרופ' נ' סלושץ, דואר היום, 4 בנובמבר 1934
- אחיספר, בקרית ספר וסופר: נחום סלושץ בן 75, דבר, 21 בנובמבר 1947
- נתן גרינבלאט, לנחום סלושץ (במלאת לו שבעים וחמש), דבר, 5 במרץ 1948
- ברכת ראש הממשלה לפרופ' סלושץ, דבר, 26 בדצמבר 1952
- י. ג., לפני יובל שנים..., מעריב, 27 בדצמבר 1957
- פרופ' סלושץ בן 90, מעריב, 30 בדצמבר 1962
- ג. קרסל, פרופ' נחום סלושץ (בהגיעו לתשעים), דבר, 11 בינואר 1963
- ש. שפירא, פרופ' נחום סלושץ' (שבעים שנה לעלייתו ארצה), דבר, 28 באוגוסט 1964, המשך
- יצחק נימצוביץ, ההיסטוריון שנשכח: פרופ' נחום סלושץ בן 95, דבר, 31 במאי 1965
- רות בונדי, נחום סלושץ והעולם של שלשום: פרופסור נחום סלושץ, זקן הסופרים העבריים: בתוך בית אבות זכרונות של שמונים שנות פעולה ספרותית, מחקר ומסעות בעולם כולו, דבר, 16 ביולי 1965
- פרופ' סלושץ בן 95, דבר, 23 בנובמבר 1966
- מת פרופ' נ. סלושץ, מעריב, 16 בדצמבר 1966
- פרופסור נחום סלושץ, דבר, 16 בדצמבר 1966
- שיחות מעריב: אחרון הראשונים, מעריב, 18 בדצמבר 1966
- מ. אונגרפלד, נחום סלושץ, דבר, 23 בדצמבר 1966, המשך
- הצד השני של הסיפור, מעריב, 7 במרץ 1969
- מפרי עטו
- אציל הרוח ואב לבנין, דואר היום, 6 באפריל 1931
- ארץ מאוספת מגויים, דואר היום, 16 באוקטובר 1931, המשך
- אמונות ועממים בסוריה, דואר היום, 6 בנובמבר 1931
- אנדורה – מדינה בפני עצמה, דואר היום, 18 בנובמבר 1932
- ספרד בהתחדשותה המהפכנית, דואר היום, 24 במרץ 1933
- בדרך קדש וסיני, דואר היום, 9 ביוני 1933
- תחת דגלו של הרצל!, דואר היום, 14 ביולי 1933
- בנציון בן־יהודה, דואר היום, 1 במאי 1936, המשך
הערות שוליים
- ^ רבקה לאה סלושץ, דואר היום, 30 בינואר 1924.
- ^ ז. בן-טובים, נחום סלושץ לארצנו, דואר היום, 26 בדצמבר 1919.
- ^ מתוך אנציקלופדיה אריאל, כרך חוקרים ותיירים
- ^ משפט הרצח - פרופסור סלושץ, דבר, 3 ביוני 1934
- ^ פרופ' נחום סלושץ – אביר לגיון הכבוד, דבר, 23 בדצמבר 1955.
- ^ פרס רמת־גן לפרופ' נחום סלושץ, דבר, 9 בדצמבר 1957; חולקו פרסי רמת־גן לשנת תשי"ח, דבר, 24 בדצמבר 1957.
- ^ פרופ' סלושץ – למנוחות בגדרה, דבר, 19 בדצמבר 1966.
- ^ לפי ההקדשה בתחילת הספר 'האי פליא' שכתב נחום; לפי הקדשה זו אחיו, מורה וסופר, נפטר בכ"ד אדר תשי"ד, בגיל 64
- ^ רבקה לאה סלושץ, דואר היום, 30 בינואר 1924 (עם פטירת אמם).
- ^ דוד תדהר (עורך), "צבי שמשי (שימשלביץ')", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 639.
- ^ ראו ביקורת: ב"צ לוריא, אוצר הכתובות הפניקיות, דבר, 6 בנובמבר 1942, המשך.
27165899נחום סלושץ