מרים רות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרים רות
מרים רות
תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 16 בפברואר 1910
פטירה 13 בנובמבר 2005 (בגיל 95)

מרים רוֹת (צ'יורה עברי) (16 בפברואר 191013 בנובמבר 2005) הייתה סופרת ילדים עברייה, גננת ומחנכת ישראלית. נחשבת כחלוצה בתחום חקר ספרות הילדים העברית.[1] זוכת פרס ביאליק ופרס זאב לספרות יפה.

ביוגרפיה

נולדה בשם "אנה מרים רות" בעיירה נוֹבֶה זַמקי (בעת הולדתו בתחומי ממלכת הונגריה של האימפריה האוסטרו-הונגרית, בעקבות מלחמת העולם הראשונה בצ'כוסלובקיה; כיום בסלובקיה) במשפחה יהודית בת חמישה ילדים, בתם של הלה ויעקב רות. אביה שימש מנהל בית הספר היהודי בעיירה ואמה הייתה פעילה בקהילה היהודית. גדלה והתחנכה בעיירתה, הייתה פעילה בתנועת הנוער "השומר הצעיר" וסיימה את לימודיה התיכוניים בגימנסיה ההונגרית בעיירה. לאחר מכן נסעה ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטת ברנו לתורת החינוך והמדעים.

בשנת 1931 עלתה לארץ ישראל. בארץ למדה בסמינר הקיבוצים ולתואר ראשון באוניברסיטה העברית. בהמשך למדה לתואר שני בחינוך במכללה לחינוך של ניו יורק. בשנת 1937 נמנתה עם מייסדי קיבוץ שער הגולן. בין המייסדים נמנה גם אחיה, יהודה רות, שעלה ארצה מספר חודשים אחריה. היא התגוררה בקיבוץ עד מותה, ושימשה בו כגננת הראשית. נישאה לפסח עברי (דויטש) (1908–1978),[2] בן עיירתה, שהיה גם הוא פעיל בתנועה. לזוג נולדו שלושה בנים: איתן, אדם ויעקב. אביה, אמה ושתי אחיותיה נספו באושוויץ.

במשך שנים נחשבה ל"גננת הראשית של הקיבוץ הארצי".[3][4] היא עסקה בחינוך שנים ארוכות והכשירה מורות וגננות בסמינר הקיבוצים[5] ובסמינר אורנים. בין ספרי הלימוד שכתבה: תורת הגן (1955)[6], הילד ואתה (1958)[7] וספרות לגיל הרך (1969). בשנות ה-50 כתבה בעל המשמר טורי עצות להורים בהם ייעצה, בין השאר, שלא לרכך לילדים אגדות כמו כיפה אדומה אלא לחשוף אותם אליהם בגיל המתאים במלוא מורכבותם[8], ושלא להתגאות בחכמות ילדות של הילדים[9] והמליצה על ספרי ילדים החושפים את הילדים לילדים מתרבויות אחרות ובכך מקרבים את השלום[10].

רות התפרסמה בעיקר כסופרת ילדים. היא החלה בכתיבה לילדים בגיל 60 בעידודם של בעלה והמאיירת אורה אייל, שנמנתה על תלמידותיה. רות יצרה כמה מן הספרים הנודעים ביותר לגיל הרך בספרות העברית החדשה, בהם ספרה הראשון "מעשה בחמישה בלונים", שהופיע לראשונה ב-1974, "הבית של יעל" ו"תירס חם". בסך הכול כתבה מעל לעשרים ספרים לילדים. ספרה האחרון "גברת חבית ועוד" יצא לאור כשנה לפני מותה ובו אוסף הרפתקאות המתרחשות בתקופת ילדותה.

בשנת 1978 זכתה בפרס אסתר רבינוביץ' על תרומתה לספרות הילדים. ב-1990 זכתה רות בפרס זאב על מפעל חיים, ובשנת 1998 זכתה בפרס "אות החיוך" של יוניצ"ף על ספרה "מעשה בחמישה בלונים". בשנת 2002 הוכרזה ככלת פרס ביאליק לספרות. בשנת 1978 הייתה חברה בוועדת השופטים של פרס ישראל לספרות ילדים[11].

בנה של רות, האדריכל יעקב עברי, אייר שניים מספריה: "המעיל של סבתא" ו"נגיד ש". רות תרמה את אוסף ספרי הילדים הפרטי שלה, שכלל ספרים מהארץ ומהעולם, לספריית "אורנים".[12] רות נפטרה בשנת 2005 והיא בת 95. היא נקברה בקיבוצה, שער הגולן. היא הייתה נשואה לפסח עברי עד מותו ב-1978. הייתה אם לשלושה בנים והותירה עשרות נכדים ונינים. נינתה עמית עברי היא אלופת ישראל בשחייה.

לאחר פטירתה הוקם במכללת אורנים מרכז לספרות ילדים שנקרא על שמה. המרכז מקיים מדי שנה יום עיון לזכרה.

ספריה

ב-16 בפברואר 2011 בחרו בגוגל לציין את יום הולדתה של רות. באותו יום שונה סמליל דף הבית של האתר בעברית לדודל בהשראת איוריה של אורה אייל.[13]
  • תורת הגן (1955)
  • הילד ואתה (1958), איורים: חיים ברקני — ספר עזר להורים ומחנכים
  • לפי הטף (1959) — לקט חרוזים
  • ספרות לגיל הרך (1969)
  • מעשה בחמישה בלונים (1974), איורים: אורה איל, ספרית פועלים — סיפור על אשר קרה לבלונים שקיבלו חמישה ילדים
  • מגפיים (1975), איורים: מיכל אפרת, הקיבוץ המאוחד
  • הבית של יעל (1977), איורים: אורה אייל, ספרית פועלים — קורות ילדה המחפשת מקום פרטי לעצמה
  • תירס חם (1978), איורים: אורה אייל, ספרית פועלים
  • טבעת הקסמים (1980), איורים: שמואל כץ, ספרית פועלים
  • המעיל של סבתא (1981), איורים: יעקב עברי, רשפים — איך סייע המעיל להעניק בריאות לילדה חולה
  • זאתי (1984), איורים: אורה אייל, רשפים, תל אביב — על חיבתה של ילדה קטנה אל בובתה
  • לעוף עם הרוח (1984), איורים: רות צרפתי, ספרית פועלים
  • נגיד ש... (1985), איורים: יעקב עברי, עם עובד
  • לשונות קטנים (עם מיריק שניר; 1987), איורים: שלומית זהר, שבא
  • מעשה בעכבר (1988), איורים: הלה חבקין, ספריית פועלים - בעקבות מוטיב עממי
  • אני אוהב לחפש (1990), איורים: אורה אייל, הקיבוץ המאוחד — סיפורו של ילד הנוטה לאבד את דבריו ונאלץ לחפשם
  • פופוקטפטל (1990), איורים: שמואל כץ, ספרית פועלים
  • תיק הציורים של אבא (1991), איורים: רואי עברי, ספרית פועלים
  • איפה נבות? (1992), איורים: כריסטינה קדמון, ספרית פועלים
  • שון לא רוצה לישון (1993), איורים: רואי עברי, מסדה — מעשה בילדה המסרבת ללכת למיטתה
  • פודי הקיפוד (1994), איורים: ליאת צח-גרבר, ספרית פועלים
  • הגשם מנגן על הכובע שלי (1995), איורים: חיים ברקני, אח — יצירות לשוניות של ילדים בגיל הרך ובגיל הגן
  • הסוד של צופית (1996), איורים: רות צרפתי, ספרית פועלים — מעשה בילדה המטפסת על עץ
  • זה קרה ביום סערה (1997), איורים: אורה אייל
  • המלך דוגי (1997), איורים: ליאת צח-גרבר, ספרית פועלים — על הצלחתה של כלבה קטנה להוריד מהשלטון את הכלב הגדול והאכזר
  • שבעה שודדים, שבעה פיהוקים וזקנה קטנה אחת (1999), איורים: הלה חבקין, ספרית פועלים
  • יובל המבולבל (2000), איורים: יונת קציר-גולן, ספרית פועלים
  • החתולים של סבתא נעמי (2002), איורים: הלה חבקין, ספרית פועלים
  • גברת חבית ועוד (2005), עיבדה: עדנה קרמר, איורים: אבי כץ, ספרית פועלים — סיפור בעל רקע אוטוביוגרפי
  • כאשר לדב התחשק לעוף (2008; יצא לאור לאחר מותה), איורים: אביגדור כהן, מודן

לקריאה נוספת

  • עדנה קרמר (עורכת), שי למרים: על ספרי הילדים של מרים רות, אורנים: מכללת אורנים – המרכזיה הפדגוגית – המוקד לספרות ילדים, תש"ס 2000.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מרב יודילוביץ', הלכה לעולמה הסופרת מרים רות, באתר ynet, 13 בנובמבר 2005.
  2. ^ פסח עברי באתר קיבוץ שער הגולן; הקבר של פסח עברי בבית הקברות שער הגולן, באתר BillionGraves.
  3. ^ דוד שליט, ‏מהרו פן תאחרו, באתר גלובס, 22 באוגוסט 2002
  4. ^ שירה קדרי-עובדיה, אלה הילדים שמאחורי ספרי הילדות המפורסמים, באתר nrg‏, 26 בדצמבר 2014 - ראו "פרק ראשון: שמוליקיפוד"
  5. ^ מרדכי חלמיש, כל מיש וסמינר הקיבוצים, על המשמר, 26 ביוני 1955
  6. ^ מנחם גרסון, עם הופעת הספר "תורת הגן", על המשמר, 29 באפריל 1956
  7. ^ הילד ואתה למרים רות, דבר, 27 בדצמבר 1957
  8. ^ סיפורי ילדים עם או בלי צנזורה?, על המשמר, 21 בינואר 1957
  9. ^ הורים הוו זהירים ב"חכמות" ילדיכם, על המשמר, 26 בדצמבר 1955; המשך
  10. ^ הוא כל כך שונה ממני - ובכל זאת כל כך דומה לי..., על המשמר, 31 במאי 1960
  11. ^ חברי ועדות השופטים לפרס ישראל, דבר, 10 במאי 1978
  12. ^ אוסף מרים רות
  13. ^ הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתה של מרים רות, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)


הקודם:
אהרן אלמוג, נורית זרחי, יורם קניוק
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם חיים באר, מאיה בז'רנו, יואל הופמן

2002
הבא:
דויד גרוסמן, אפרים סידון, חיה שנהב
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24717840מרים רות