אבות ישורון
 | |
| לידה |
נסכיז', ווהלין, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
אָבוֹת יְשֻׁרוּן (נולד בשם: יְחִיאֵל פֶּרְלְמוּטֶר; 19 בספטמבר 1904, יום הכיפורים ה'תרס"ה – 22 בפברואר 1992, ה'תשנ"ב) היה משורר עברי ישראלי, חתן פרס ישראל לשנת תשנ"ב (1992).
ביוגרפיה
יחיאל פרלמוטר נולד בשנת 1904 בעיירה נסכיז' שבמחוז קובל בגוברניית ווהלין בתחום המושב של האימפריה הרוסית (בתחומי אוקראינה של ימינו) וגדל בעיר קרסניסטב (כיום בפולין). בעת מלחמת העולם הראשונה יצא עם הוריו כפליט ושב לקרסניסטב בתום המלחמה. בשנת 1925, בתקופת העלייה הרביעית, עלה לארץ ישראל המנדטורית, ועבד כפועל חקלאי. על עברות שמו לאבות ישורון אמר בראיון לדבר ב-1970:
"כיצד נעשה אדם אבות ישורון? התשובה היא מן השבירות. שברתי את אמי ואת אבי, שברתי להם את הבית. שברתי להם את לילות המנוחה. שברתי להם את חגיהם, את שבתותיהם. שברתי להם את ערכם בעיני עצמם. שברתי להם את הפתחון פה. שברתי להם את לשונם. מאסתי את היידיש, ואת שפת קודשם לקחתי ליום-יום. מאסתי עליהם את החיים. יצאתי מן השותפות. וכאשר ירדה עליהם שעת האין-מוצא-עזבתי אותם בתוך האין מוצא. אז אני כאן. בארץ. התחלתי לשמוע קול שיצא מקרבי, בהיותי לבדי בצריף, על מיטת ברזל, קול קורא לי בשמי מן הבית, והקול- קול מעצמי אל עצמי. קול שלי יוצא מן המוח ומתפשט בכל הגוף...אז התחלתי לחפש דרך לברוח ולהחליף את השם ושם המשפחה, ברבות הזמן הצלחתי לשעבר את השמות. היה לזה ערך הגנתי. כי בהיות הקול נתעוררתי."[1]
בני משפחתו נרצחו בשואה. למרות שהיה פטור משירות מחמת גיל, הוא התנדב להלחם במלחמת העצמאות ושירת בחטיבת כרמלי בצפון הארץ. המראות שראה במלחמה הביאו אותו לכתוב את פסח על כוכים, שיר שהיה שילוב של עברית ערבית ויידיש. והביא הזדהות עם גורל הפליטים הפלסטיניים. מה שהביא לביקורת רבה עליו (ראו בהמשך). אך הטבח במעלות ב-1974. שינה את גישתו לסכסוך הישראלי הפלסטיני ולאמונו בדו קיום ושלום בין שני העמים.
החל לפרסם שירים עבריים בכתב העת "טורים" בשנת 1934, ומאז פרסם כל השנים במוספים הספרותיים ובכתבי עת. ספרו הראשון, "על חכמת דרכים", נדפס בשנת תש"ב (1942). על ספרו זה חתם עדיין בשמו הראשון. ספריו הבאים: "רעם" (1961), "שלושים עמ' של אבות ישורון" (1965) ו"זה שם הספר" (1970), כבר נדפסו בשמו העברי החדש, אבות ישורון.
אבות ישורון נפטר בתל אביב ב-1992, בן 88, שישה שבועות לאחר פטירתה של אשתו, פֶּסְיָה. נקבר בבית העלמין קריית שאול.
בתו היא העורכת והמתרגמת הלית ישורון, אשר נולדה בשנה שבה נרצחה אמו.
יצירתו וקבלתה
עד לשנות השבעים היה אבות ישורון משורר בעל השפעה מעטה יחסית. שינויים תרבותיים בחברה הישראלית ובספרות הישראלית הביאו לכך שברבות השנים הלכה וגברה השפעתו. מנחם פרי ומשוררים צעירים מחבורת סימן קריאה ראו באבות ישורון משורר גדול ועשו רבות לפרסומו ברבים.
הביטוי השירי החם והקרוב, לשונו המרוסקת, חיבתו הבסיסית לערביי הארץ, הזדהותו עם גורל הפליטים הפלסטינים ושיבוצי היידיש המרובים בשיריו משכו את לבו של דור משוררים צעיר. שירתו המאוחרת שונה לחלוטין משירתו המוקדמת והביאה לו פרסום רב, פרסים ספרותיים וראיונות רבים בתקשורת.
הפולמוס על שירו "פסח על כוכים"
בין המבקרים וחוקרי הספרות יש התולים את מיקומו השולי יחסית של ישורון בבמה השירית בתקופת ראשית המדינה בכעס שעורר שיר שפרסם בעניין גורל הפליטים הערבים־פלסטינים במלחמת העצמאות. בשנת 1952 פרסם ישורון במוסף הספרות של עיתון "הארץ" שיר ארוך בשם "פסח על כוכים", ובו השוואה בוטה, אשר הרגיזה רבים, בין הפליטים היהודים לפליטים הערבים. אחד מבתי השיר כורך גם את גורל פליטי המלחמה וגורל יהודי פולין והוריו:" וְאַבָּא-אִמָּא, מִן מִלְקוֹחַ אֵשׁ-אֵל-רַבְרַבָּא מִלְקָח - צִוּוּנוּ יַהְנְדֶס לֹא לִשְׁכֹּחַ, וְעַל פּוֹילִין לֹא לִשְׁכַּח." השיר מסתיים בשורות הבאות: "מְלֵאָה לָהּ אֶרֶץ אֲדָמָה וְלֹא נוֹעֶדֶת."
השיר עורר פולמוס ארוך, והביא אצל רבים למעין נידוי של ישורון. ההדים שעורר השיר מכונים גם "הפולמוס על 'פסח על כוכים'". בין חוקרי הספרות והמבקרים, שהתייחסו לפולמוס הזה ופרסמו בעניינו מאמרים ומסות, בדרך כלל ברוח ביקורתית המצדיקה את עמדתו של ישורון, ניתן למצוא את אהרן אמיר, שחרף ההבדלים הפוליטיים ביניהם תמך בעמדתו; את דן מירון במאמר החריף "במבחן מבטם של האבות: על פרקים בשירתו של אבות ישורון" (נדפס ב"זמנים"); את יוחאי אופנהיימר במאמרו על כל שירי ישורון; את חיה שחם במאמרה, "בצומת המשולש – הפולמוס סביב שירו של ישורון 'פסח על כוכים', שנדפס בדפים למחקר בספרות, אוניברסיטת חיפה, תשנ"ו-1996; את מיכאל גלוזמן, שפרסם מאמר על הפרשה בחיבורו, "מומנטים ביקורתיים בתולדות מדינת ישראל", בהוצאת מכון ון ליר בירושלים; את חגי רוגני, שהתייחס לפולמוס בספרו, "מול הכפר שחרב – עמדות פוליטיות כלפי הסכסוך היהודי-ערבי בשירה העברית, 1929–1967", בהוצאת פרדס; את יצחק לאור במאמרו, "ועל פוילין לא לשכוח", במוסף הספרותי של עיתון "הארץ"; ואת המשוררת והחוקרת לילך לחמן בכָתבה על שירתו.
פרסים שהוענקו לו
- פרס ברנר לספרות (1967)
- פרס ביאליק לספרות (1979)
- פרס השירה הישראלית (1992)
- פרס ישראל לספרות ולשירה (1992). על קבלת הפרס הודיעו בימיו האחרונים, והוא הוענק לו לאחר פטירתו.
ספריו
- על חכמת דרכים: שירים, יחיאל פרלמוטר (אבות ישורון), תל אביב: הוצאת דביר, תש"ב-1942.
- רְעֵם: שירים, תל אביב: אגודת הסופרים העברים ליד דביר, תשכ"א-1961.
- שלושים עמ’ של אבות ישורון, ירושלים – תל אביב: הוצאת שוקן, 1964.
- זה שם הספר, תל אביב וירושלים: הוצאת שוקן, תש"ל-1970.
- השבר הסורי אפריקני, תל אביב: ספרי סימן קריאה / מפעלים אוניברסיטאיים, 1974.
- קַפֶלָה קולות: שירים, תל אביב: ספרי סימן קריאה / מפעלים אוניברסיטאיים, תשל"ז-1977.
- שער כניסה שער יציאה: שירים, תל אביב: ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"א-1981.
- הומוגרף: שירים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"ה-1985.
- אדון מנוחה: שירים, תל אביב: ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 1990.
- אין לי עכשו: תל אביב: שירים, ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 1992.
- אבות ישורון כל שיריו (הערות: בנימין הרשב, הלית ישורון), בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2001.
- מִלְּבַדְאַתָּה: מבחר, (עורכות: הלית ישורון, לילך לחמן), בני ברק: הספריה החדשה לשירה, ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 2009.
- פָּנֶיךָ אֶל פָּנַי (מבחר בסדרת "זוטא", עורכת: הלית ישורון), הוצאת הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים, 2018.
לקריאה נוספת
- אידה צורית, שירת הפרא האציל – ביוגרפיה של אבות ישורון, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995.
- חיה שחם, "בצומת משולש – הפולמוס סביב השיר 'פסח על כוכים' לאבות ישורון", דפים למחקר בספרות, 10, תשנ"ו, עמ' 47–65. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- רועי גרינוולד, שפתו של אבות ישורון, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, 2012.
- דן מירון, "הקול קול ישורון : בשולי "הונא מחטטת" (כאן תחנת... מילות הפתיחה של קול ישראל בערבית), לאבות ישורון, זמנים, מרץ 1954.
- דן מירון, "פולמוס ויקר בכרך אחד: הערות ל"שפתח [ערבית: מילת פתיחה] בגלוי וביקר אל אורי צבי גרינברג" מאת אבות ישורון, זמנים, ספטמבר 1955.
- דן מירון, "על שירי אבות ישורון", מוסף הארץ, מאי 1961.
- דן מירון, "ושוב, האגדה הבנאלית על המשורר הנידח", הארץ, יוני 1990.
- דן מירון, "אבות : על דמותו האמנותית של המשורר אבות ישורון", ידיעות אחרונות, פברואר 1992.
- דן מירון, "מעולם לא "כיסחתי" את שירת ישורון", מעריב, מרס 1992.
- לילך לחמן (עורכת), איך נקרא אבות ישורון, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, סדרת אדום כהה, 2011. - אסופה ראשונה של מאמרים העוסקים בשירתו של אבות ישורון.
- הלית ישורון, איך עשית את זה? - ראיונות 'חדרים', הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 2016, עמ' 37–65, ראיון עם אבות ישורון מספטמבר 1982.
- הלית ישורון, איך עשית את זה? - ראיונות 'חדרים', הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, 2016, עמ' 149–158, ראיון עם אבות ישורון מיולי 1986.
מבחר מאמרים על יצירתו
- עדה קינסטלר, "המהלך הזה, שבו הופך המכתב למייצגו של אדם שהיה": על שני שירים של אבות ישורון עם צאתם לאור של "אבות ישורון - כל שיריו", 2001, ארץ אחרת, 10, תשס"ב-2002.
- תמר משמר, "העילג החכם", עיתון 77, 66, תשמ"ה-1985.
- יעקב בסר, "אבות ישורון – הצפוי והמפתיע", ידיעות אחרונות, ינואר 1981.
- ירון גולן, "חומר גלם" כשירה: על אבות ישורון, שער כניסה שער יציאה, 1981, מעריב, ינואר 1981.
- אברהם הגורני-גרין, "הבאתי מלה מאמי לעברית", מאזנים, נ"ג, 2, תשמ"א-1981. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- בני ציפר, "אבות ישורון – קולאז’ סוריאליסטי", הארץ, ינואר 1981.
- הרולד שימל, "ה’תליממיסטר’, או הקו המכריע בשירה העברית": על אבות ישורון, "שער כניסה שער יציאה", 1981, דבר, ינואר 1981.
- גבריאל מוקד, "דיקט וחול בפלשתינה, יהודים וערבים בפלשתינה, קונקרט קשה בפלשתינה", עכשיו, 64, 1996.
- אורציון ברתנא, "המציאות הארצישראלית בשנות ה-40 ודרכי ייצוגה בשירת נתן אלתרמן מול דרכי ייצוגה בשירת יחיאל פרלמוטר", הציונות, י"ט, תשנ"ט-1999.
- יוחאי אופנהימר, "היה ערבי עם זקן שחור כאבי": הערבי בשירתו הפוליטית המוקדמת של אבות ישורון, עלי-שיח, 33, תשנ"ד-1994.
- "השבירה הכפולה" , נושא השואה ביצירתו של אבות ישורון, מאת חנה יעוז-קסט, נדפס בעיתון 77, 128, תשנ"א 1991.
- נתן זך, "דיוקנו של המשורר כמוצא הישר": על אבות ישרון, ידיעות אחרונות, אוקטובר 1984.
- הלל ברזל, "פריצת לשון כמחוה רגשית-אידאולוגית: על תפיסת השיר של אבות ישורון", מאזנים, נ"ו, 1, תשמ"ג-1983. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- דוד וינפלד, "האני הביוגרפי, פתח דבר לשירי אבות ישורון", דבר, אפריל 1981.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: אבות ישורון |
- הספרים של אבות ישורון, באתר "סימניה"
- אבות ישורון, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- העבריים/אבות ישורון. סרט תיעודי שנעשה עליו כחלק מסדרת העברים של כאן 11.
- יוחאי אופנהיימר, עברית שפה שבורה, באתר ynet, 15 באוקטובר 2001
- מנחם פרי, אבות בכיסוי שלונסקי: על אבות ישורון וסימן קריאה, באתר הספרייה החדשה
- רוחמה אלבג, עוד אלף שנים אומר שמך, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2009
- יוסף שרון, אומרים בעברית "לבעור בחימה", אבל אצל אבות ישורון העברית ממש בוערת עד אחרית הימים, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2009
- שמעון אדף, עכבר העיר אונליין, כל המפוּל הזה, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2009
- אלי הירש, על "מלבדאתה, מבחר 1991-1934" , ידיעות אחרונות 9/10/09
- ניסים קלדרון, פרקי אבות, באתר ynet, 12 באוקטובר 2009
- שמעון זנדבנק, פצוע מציאות, מבקש מציאות, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2011
- דרור בורשטיין, איי ריממבר, 12 בספטמבר 2009.
- לילך לחמן, גוזרת אותך לשני חלקים, מקור ראשון, מוסף "שבת"
- "טוב שהעולם גדול"- אלבום שירי אבות ישורון בביצוע אמנים ישראלים.
איתמר זהר, החרטה הגדולה של אבות ישורון, באתר הארץ, 4 במאי 2016- הדר בן-יהודה, כיצד נעשה אדם אבות ישורון?, באתר הספרייה הלאומית, אוקטובר 2017
- גיא שרמן, ילד נצחי ושמו אבות ישורון: המשורר שכל חייו עשה דווקא, באתר ynet, 11 במאי 2018
- שחר ברם, גילוי פנים : יחסי שירה, צילום וזיכרון במחזור השירים ״עֶרֶב יְהוּדֵי קְרַאסְנִיסְטַאוו״ מאת אבות ישורון, מכאן ט"ז, מרץ 2016, עמ' 86–105
מכּתביו:
- כתבי אבות ישורון בפרויקט בן-יהודה
- אבות ישורון, באתר "שירשת"
- ארבעה שירים מתוך 'מלבדאתה', באתר הספרייה החדשה
- השיר הגנוז שכתב אבות ישורון לזכרה של אסתר ראב, באתר הספרייה הלאומית, אפריל 2017
ניתוח יצירותיו:
- עופרה עופר אורן, סיפורו של השיר "בהחבא": מדוע גם מי שניצל הוא קורבן, בבלוג "סופרת ספרים", 23 באפריל 2017
- יצחק לאור, "ועל פוילין לא לשכוח", באתר הארץ, 31 במאי 2002
- עודד כרמלי, "כדור הארץ לאבות ישורון", השילוח 10, יוני 2018
הערות שוליים
- ^ יוסי שיין, המאה הישראלית והישראליזציה של היהדות, ידיעות אחרונות. ספרי חמד, 2019
- ^ שני ליטמן, דוקאביב 2018: אהבות ישורון בשישה פרקים אלגנטיים, הארץ, 22 במאי 2018
| הקודם: אבא קובנר |
פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם אהרן אפלפלד 1979 |
הבא: דב סדן |
27995618אבות ישורון