אמיר גלבע

שיר בבקר בבקר בשדרות קוגל בחולון

לוחית זיכרון על ביתו של אמיר גלבוע ברח' קרני 12 בתל אביב

אמיר גלבע (גלבוע), (25 בספטמבר 1917, ט' בתשרי תרע"ח ראדזיבילוב, ווהלין – 2 בספטמבר 1984, ה' באלול תשמ"ד, פתח תקווה) היה משורר ומתרגם עברי ישראלי, זוכה פרס ישראל.

חייו

גלבוע נולד בשנת 1917 בשם ברל פלדמן, במשפחה יהודית בעיירה ראדזיבילוב, (כיום ראדיביליב) באזור ווהלין באוקראינה, אז תחת השלטון הרוסי. הוא למד עברית מילדותו, תחילה בבית ספר עברי ואחר כך בגימנסיה "תרבות". גלבוע עלה לארץ ישראל בשנת 1937, ועסק במגוון עבודות שהיו מקובלות על החלוצים באותה תקופה, ביניהן חציבה, חקלאות, בניין ועוד. בשנותיו הראשונות בארץ שהה בקסטינה, גבעת השלושה, פתח תקווה ומקומות נוספים. את סימן החיים האחרון מבני משפחתו שנשארו באוקראינה קיבל בשנת 1941.

גלבוע התנדב לשירות בצבא הבריטי, במסגרת פלוגות ההובלה העבריות. במסגרת זו שירת במצרים, צפון אפריקה ואיטליה. עם תום הלחימה שהה עם היחידות העבריות באירופה והשתתף בהעלאת עקורי השואה לארץ ישראל, דרך נמלי איטליה. בסוף יוני 1945 הגיע יחד עם הבריגדה היהודית וחיילי יחידתו להולנד לעיר סכבנינגן שנחרבה כולה במלחמה, שם התחילו גלבע וחברו זליג פוסק לאסוף חומרים על חללי הבריגדה היהודית ברחבי אירופה. עם תום הלחימה שהה עם היחידות העבריות באירופה והשתתף בהעלאת עקורי השואה לארץ ישראל, דרך נמלי איטליה.

בתום שירותו בצבא הבריטי היה בין מייסדי החבורה הספרותית "חבורת הרעים", והשתתף ב"ילקוט הרעים", קובץ ספרותי שהוציאה החבורה. שותפיו לחבורה היו מי שלימים ייקראו סופרי דור הפלמ"ח. החל משנת 1941 פרסם משיריו בבמות ספרותיות שונות בארץ, וכן בעיתונות הבריגדה בעת מלחמת העולם.

אמיר גלבוע השתתף בקרבות מלחמת העצמאות, ומשנת 1955 עבד כעורך בהוצאת הספרים "מסדה", שם ערך ספרי שירה, ספרי ילדים ועוד. בעבודתו זו המשיך עד צאתו לגמלאות בשנת 1980.

אמיר גלבוע נפטר ב-2 בספטמבר 1984, ונקבר בבית עלמין הדרום בחולון.

יצירתו

את שירו הראשון בעברית, "כי אז אצעק", פרסם ב-1941 בעמוד השער של "דפים לספרות" בעריכתו של אברהם שלונסקי. גלבוע פרסם כתריסר ספרי שירה. בין ספריו היותר ידועים: "כחולים ואדומים", "שירים בבוקר בבוקר", "שבע רשויות". כמו כן פרסם ספר ילדים שזכה לתפוצה נרחבת, "איש המים של גילי". אחדים משיריו גם הולחנו וזכו לפופולריות כשירים מולחנים. המפורסם מביניהם הוא השיר "שיר בבוקר בבוקר" המוכר יותר בשם "פתאום קם אדם" שהלחינו גידי קורן ושלמה ארצי וביצע שלמה ארצי. השיר הפך לאחד מסמלי תנועת המחאה למען צדק חברתי ב-2011.

גלבוע זכה בפרס ישראל לשירה בשנת 1982 בזכות "שירתו האישית, המקורית, המאחדת סגנון אישי מובהק עם לשון התרבות של העם" ועל ש"פילס דרכים באמנות הפיוט".

גלבוע עסק גם בתרגום שירה מפולנית ומרוסית.

אופיר מינץ-מנור מצא כי שירתו של גלבע הושפעה באופן מכריע מספרות הפיוט, כפי שהוא מוכרת במחזור האשכנזי שהכיר גלבע בילדותו. בנוסף על שירים ספציפיים שהושפעו מפיוטים כמראה כהן, אהלי אשר תאבת ואז רוב נסים הפלאת בלילה, הוא סבור כי סגנונו הכללי של גלבע הושפע מהסגנון הפיוטי ועל כן יש לפיוט מעמד מרכזי בפרשנות שירת גלבע והבנתה בכלל.

פרסים ואותות כבוד

• 1961 - פרס שלונסקי
• 1964 - פרס אוסישקין
• 1969, 1981 - פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים
• 1970 - פרס ברנר
• 1971 - פרס ביאליק
• 1977 - פרס חומסקי
• 1980 - פרס פיכמן
• 1982 - פרס ישראל
• 1984 - פרס אוניברסיטת ניו יורק ע"ש בילהה וישראל ניומן - לאחר מות המשורר.

ספרי השירה של אמיר גלבוע

• לאות: שירים (תל אביב, ארחה, 1942).
• שבע רשויות (מרחביה, ספרית פועלים, 1949)
• שירים בבקר בבקר (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1953).
• אמיר גלבע: מבחר שירים ודברים על יצירתו - בעריכת דן צלקה (תל אביב, מחברות לשירה, 1962).
• שלשה שערים חוזרים - לקט שירים (תל אביב : עם עובד, 1963)
• כחולים ואדומים (תל אביב, עם עובד, 1963).
• רציתי לכתוב שפתי ישנים (תל אביב, עם עובד, 1968).
• קטף: שירים מכאן ומכאן (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1971).
• אילה אשלח אותך (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1972).
• הכל הולך: רישומים יומניים בעונה מאוחרת (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1985).
• שירים - לקט בשני כרכים (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1987).
• כל השירים - שני כרכים (תל אביב, הקיבוץ המאוחד 1994).
• הכל הולך: רישומים יומניים בעונה מאוחרת (תל אביב, קשב לשירה, 2006).
• הנה ימים באים: שירים 1942-1946 - שירים גנוזים מעזבונו (תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2007).

לקריאה נוספת

• שירו האידאולוגי של אמיר גלבוע "כי אז אצעק" בהשוואה לשירו של ברטולד ברכט "אגדה מודרנית", מאת חיים זכאי, נדפס במבית ומחוץ, תשנ"ו 1996.
• "אם יראוני אבן": על אמיר גלבע ו"כחולים ואדומים", מאת אהרון קומם, נדפס במאזנים, נ"ח, 5, תשמ"ה 1985. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• "אחינו! האדמה בוערת!" "עם בני עמי" וזיקותיו לשירת אמיר גלבע, מאת יאיר צורן, נדפס במאזנים, ע"ט, תשס"ה 2005. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• על שני שירים של אמיר גלבוע, זרעים של עופרת; הולדת; מאת יוסף האפרתי, נדפס בעכשיו, 64, 1996.
• "הנה ימים באים": על ספר גנוז של אמיר גלבע, מאת חגית הלפרין, נדפס ברחוב, 2, 1995.
• אמיר גלבע - רקוויאם: הכול הולך, שירים, מאת נילי כרמל-יונתן, נדפס בידיעות אחרונות, 1985.
• החיים, האצילות: עיונים בשירת אמיר גלבע, מאת אידה צורית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988.
• אמיר גלבע: מונוגרפיה, מאת הלל ברזל, הוצאת ספריית פועלים, 1985.
• שירת ארץ ישראל: מהפכות צורניות (פרק על שירת אמיר גלבע), מאת הלל ברזל, הוצאת ספריית פועלים, 2007.

קישורים חיצוניים

• הספרים של אמיר גלבע, באתר "סימניה"
• אמיר גלבע, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• אבנר הולצמן, אמיר גלבע, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• אמיר גלבע, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• מילים לשירים של אמיר גלבוע, באתר "שירונט"
• אמיר גלבע, סער מזעיק את הלב, באתר ynet, 16 באפריל 2007
• יצחק לאור, מן הגניזה הפרטית, באתר הארץ, 7 ביוני 2007
• גדעון טיקוצקי, שירים מהמדבר, באתר ynet, 2 בספטמבר 2007
• אמיר גלבע, מיום זה והלאה אין קונצים, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2009
• אילן ברקוביץ', האוויר כגוש שגם הטוריה לא תחצהו לשניים, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2009
• רן יגיל, שירה בציבור: אמיר גלבע, באתר nrg‏, 15 באוגוסט 2010
• עופרה עופר אורן, סיפורו של שיר: "שיר בבוקר בבוקר", בבלוג "סופרת ספרים", 22 בנובמבר 2016
• גילי איזיקוביץ, למה נשכח המשורר הגדול אמיר גלבע?, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2017
• חיים א' רכניצר, ‏שובו של המשלך שאול כמשיח: תאולוגיה מדינית בשירת אמיר גלבע, ישראל 25, אביב 2018
• לו מאה כובעים, מערכי שיעור, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הקודם: חיים הזז

פרס ביאליק לספרות יפה 1971

הבא: אברהם רגלסון

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31842839אמיר גלבע