נתן יונתן

נתן יונתן

קובץ:Natan Yonatan.jpg תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	23 בספטמבר 1923
פטירה	12 במרץ 2004 (בגיל 80)
שם לידה	נתן קליין
לאום	יהודי
עיסוק	משורר, סופר, מתרגם
תחום כתיבה	שירה, סיפורת, ספרות ילדים, תרגום
נושאי כתיבה	ארץ ישראל, המולדת, געגועים, המקורות, שכול
יצירות בולטות	חופים, האיש ההוא
הושפע מ	אברהם שלונסקי
פרסים והוקרה	פרס ביאליק, פרס זאב, פרס אקו"ם

שולחן עבודתו של המשורר

כיכר נתן יונתן ביהוד

נתן יונתן (23 בספטמבר 1923 - 12 במרץ 2004) היה משורר ישראלי. פרסם בחייו תשעה קובצי שירה (לא כולל לקטים), ארבעה ספרי שירים, סיפורים לילדים ונוער וספר סיפורת אחד. עסק גם בתרגום שירה מיידיש לעברית. שיריו תורגמו לשפות רבות, ורבים מהם הולחנו והוקלטו על ידי מבצעים רבים. עם שירי הזמר הידועים שלו נמנים "הרדופים ליד החוף","שיר ארץ", "נאסף תשרי", "חופים", "האיש ההוא", "החול יזכור", "דוגית נוסעת", "כמו בלדה", "יש פרחים" ו"שיר אהבה ישן" ("אניטה וחואן").

תולדות חייו

נולד בשם נתן קליין בקייב, ברית המועצות (כיום בירת אוקראינה), למשפחה אמידה. בגיל שנתיים עלה לארץ ישראל עם הוריו, יונה ולאה. מאוחר יותר שינה את שם משפחתו ליונתן - צירוף שם אביו עם שמו. תחילה התגוררה המשפחה בקיבוץ גבעת השלושה, לאחר מכן בפתח תקווה, ובשנת 1935 נמנתה עם חלוצי המתיישבים במושב "בהדרגה" ששמו שונה לאחר מכן ל"מעש". כחניך בתנועת הנוער "השומר הצעיר" הצטרף ב-1945 לקיבוץ שריד, ובו התגורר 46 שנים, עד 1991.

נוף ילדותו ניכר היטב בשיריו, ומרכיבים שונים שלו מככבים ביצירתו. כך, לדוגמה, מוצאים התייחסות למבצר אנטיפטרוס ולמקורות הירקון בשירו "פתיחה אפשרית לאפילוג" (1980):

חַיַּי עָבְרוּ בֵּין הֲרִיסוֹת מִבְצָר עַתִּיק עַל מֵי הָעַיִן
לִשְׂדוֹת קוֹצִים וּבָרָקִיעַ הֵאִיר כּוֹכָב אֶחָד בָּהִיר
שֶׁקָּרָאתִי לוֹ בְּשֵׁם...

למד בבית הספר העממי פיק"א בפתח תקווה ולאחריו בתיכון מחוזי חקלאי גבעת השלושה. בפסח 1942 השתתף כמדריך במסע למצדה כאשר מספר חניכים שלו נספו באסון המטיילים בעין גדי ויונתן חיבר, שנה לאחר מכן, את טקסט הגלעד לזכרם.

בשנת 1940, בגיל 16, פרסם את שירו הראשון, "כשספינות הולכות הימה". השיר עסק בסוגיה הכאובה של ההעפלה והוקדש במיוחד למעפילים בספינה "אטלנטיק". השיר פורסם ב"על החומה", העיתון של "השומר הצעיר" בעריכת משה שמיר. בראיון עם חיים גורי בעיתון "על המשמר" בשנת 1980, סיפר על השיר:

"זאת הייתה תקופה שבה הייתה לשלונסקי השפעה דומיננטית עלי... אבל היה משהו בתוכי שגונן עלי, שלא עשני אפיגון לשלונסקי... בכלל אני חושב שהטון המינורי שלי נשאר מאז... והמשפט (חותם את שירו הראשון לעיל) 'לבבות בוכים עם ערב, ארובות עשן כבות / כשספינות הולכות הימה, הן אינן שבות' מלווה אותי כל הזמן".

ספר שיריו הראשון, "שבילי עפר", יצא לאור ב-1951, ועד מותו פרסם כשלושים ספרים, בהם תשעה קובצי שירה (לא כולל לקטים), ארבעה ספרי שירים וסיפורים לילדים ונוער, קובץ סיפורים למבוגרים וכן מבחרי שירים שתרגם מיידיש משל איציק מאנגר, דורה טייטלבוים, פרץ מרקיש, לייב קויטקו, איציק פפר, דוד הופשטיין ואחרים. לאחר מותו ראו אור אנתולוגיה מכל שיריו (2004) אותה הספיק לערוך בעצמו, מהדורה דו-לשונית של שיריו המתורגמים לאנגלית (2005) וקובץ שירים מעיזבונו של יונתן (2007).

נתן יונתן רכש את השכלתו הגבוהה באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר מכן באוניברסיטת תל אביב, בה קיבל תואר מוסמך בספרות כללית. כמו כן השתלם באוניברסיטת אוקספורד. הוא לימד במכללת אורנים, במכללת לווינסקי, באוניברסיטת חיפה ובבתי ספר תיכוניים. כיהן במשך 27 שנים (1971-1997) כעורך ראשי בהוצאת "ספרית פועלים". בין התפקידים הציבוריים שמילא: חבר מליאת רשות השידור (1981-1984), יו"ר אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל (1983-1984) ונשיא האגודה (1995-1999). בשנותיו האחרונות היה "משורר אורח" במערכת החינוך, ונפגש במסגרת זאת עם מאות תלמידים מכל רחבי ישראל, הנחה סדנאות לכתיבה יוצרת בבית אריאלה, בבית הסופר, ועוד. הרבה בהרצאות בנושאי הספרות העברית בקהילות יהודיות ובאוניברסיטאות ברחבי העולם ושימש כנציג הסופרים בכנסים ובמפגשים בינלאומיים רבים.

שיריו של יונתן תורגמו ללשונות שונות וראו אור באנגלית, ביידיש, בערבית, ברוסית, בספרדית, בפורטוגזית, בצרפתית, בגרמנית, בהולנדית, בבולגרית, בווייטנאמית ובסינית. הוא זכה בפרסים ספרותיים רבים, ובהם פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס נוצת הזהב של אקו"ם על מפעל חיים, פרס אוניברסיטת בר-אילן, ובפרסים הבאים: פרס ביאליק, פרס למדן, פרס זאב, פרס פיכמן, פרס ברנר, פרס אלתרמן ועוד.

בתחילת שנות ה-40, בקן השומר הצעיר בפתח תקווה, הקים ביתו עם בת-זוגו צפירה שה-לבן. ב-1945 עברו השניים לקיבוץ שריד. בראשית שנות ה-60 נשלחו בני הזוג לשליחות בארצות הברית מטעם הסוכנות היהודית. בנם הבכור ליאור נולד ב-1952, בנם השני, זיו, נולד ב-1961. בנו ליאור נפל במלחמת יום הכיפורים בהיותו מפקד מחלקת טנקים בצפון תעלת סואץ והוא בן 21. נפילתו של בנו ליאור העמיקה ביונתן כאב שהכה בו עד יום מותו (עליו גם כתב שירים רבים, ראו בפרק על יצירתו).

נתן יונתן נפטר ב-12 במרץ 2004, לאחר מחלה. הוא נטמן בחלקת ההורים השכולים בבית הקברות קריית שאול. ביום קבורתו יצא לאור הספר "שירים בכסות הערב", מבחר מכל שיריו, שהפך במהרה לרב-מכר.

ליד ביתו ביהוד, שם התגורר בשנותיו האחרונות, נקראה כיכר על שמו. בכיכר ניטע עץ ערבה בוכיה המוזכר בשירו "האיש ההוא", במילים: "...איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה כערבות הבוכיות...". ב-1 בספטמבר 2010 נוסד בית ספר יסודי הקרוי על שמו בעיר מגוריו פתח תקווה.

קווי יסוד לשירתו

מאפייני שירתו

במשך כל שנות פרסומה (1940 – 2004), שירת נתן יונתן עברה שינויים מרחיקי לכת, הן בפרוזודיה ובצורת השיר, הן בעיצוב הדיוקן הלירי, הן ביחסי הדובר לעצמו ולנמעניו והן בתפיסת הפונקציה השירית בכללותה. אך עם זאת, נותרו בה יסודות עקביים המתבטאים הן בצורה והן בתוכן. מבחינת הצורה שומרים שיריו על הבעתו הנקייה והבהירה. הריאליה שלו מתמקדת במספר מראות אופייניים: מרכיב המים (ים ונחלים), מרכיב המדבר והשממה, הכפר והדרכים, ובזמנים נבחרים – הערב והסתיו. עצם ההתמדה בהם במשך 60 שנות שירה מעידה על האותנטיות שלהם. הזיקות האנושיות בשיריו (החברתיות והיצריות גם יחד) מצביעות על צורך המשורר להתנחם במגע עם בני האדם. שירת נתן יונתן נאחזת בבריות, דווקא מתוך מודעות מלאה לארעיות הקיום האנושי. לכן לא נמצא בה מרירות אנטי-חברתית שהפכה רווחת בשירה העברית מאז שנות החמישים, אלא דווקא מאמץ לגשר, ליצור קרבה ושיתוף למרות הקושי. גורמים אלה משמשים "הצלה" או "נחמה" אל מול נקודת התורפה הקיומית, הנגזרת מכוח החלופיות. אפשר לומר, שבשירתו של יונתן הגורם הראשוני במעלה הוא המודעות לחליפת הזמן, וכי הגורמים המצילים הללו נגזרים ממנו. יונתן עצמו ניסח זאת הן בשפה יומיומית בראיון מאוחר: "יש התנחמות ביופי הנצחי, בדברים הנשארים אחרי", והן במספר רב משיריו, כגון בשורות הבאות מהשיר "הפלגה" (1984):

...הַזְּמַן אוֹזֵל וְכָלֶה. בִּנְקִיקֵי הַחוֹף מַקְצִיף וְרוֹתֵחַ הַגַּל.
גַּם בְּאוֹקְטוֹבֵּר הַשָּׁנָה מַשְׁחִיר הַזָּהָב עַל הַיָּם
מָה לַעֲשׂוֹת בְּכָל זֶה אֵיךְ בָּאִים אֶל דּוּמִיַּת-הַסִּפְרִיָּה
אֶל מִפְרְצֵי הַשֶּׁקֶט הַלְּבָנִים לְחַפֵּשׂ נִחוּמִים בְּכִתְבֵי חֲכָמִים

...

אֶת עַצְבוּת הַלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן לְהַמְתִּיק בְּשָׂפָה זָרָה
לְבַקֵּשׁ הַצָּלָה עַל קֶרֶשׁ צָף שֶׁל מִלָּה.
לְהִשָּׁאֵר קֶצֶף עַל מַיִם רַבִּים
כְּמָשׁוֹט לְהִנָּעֵץ בַּחוֹל
לְהַלְבִּין רָחוֹק
כַּחֲצָבִים.

גם מבחינת התשתית הלשונית והתרבותית ניכרת עקביות רבה לאורך יצירתו של נתן יונתן: המקורות שעליהם נבנית השירה תמיד נוכחים בשיר, אם בציטוט ישיר או אם בוואריאציות של הרמזים. המקורות הם בראש ובראשונה – המקרא, ובמיוחד ספר קהלת. לצד המקור העברי בולטת ספרות יוון הקלאסית ובמיוחד הומרוס והרקליטוס, כאשר בין שני העולמות אין כל מתח. בשניהם מודגש היסוד המימי – סמלי הנהר, הנחל והים כגילומי הזמן והנצח, וזו כנראה הסיבה לקשר העמוק שבין משורר עברי עכשווי לבין מקורות כה קדומים.

התמורות בשירת יונתן לא היו עניין פתאומי ומפתיע ולא התרחשו ב"קפיצות" בין אופנות משתנות, כי אם בהבשלה איטית ומבוקרת, מתוך צורך עצמי ומתוך קשב לחידושי הפואטיקה בתקופה הנסערת ביותר של השירה הישראלית החדשה. היה זה תהליך מצטבר של ניסיון שירי, המשתכלל והולך מתוך עצמו, ובה בעת נפתח לקלוט השפעות המתאימות לו מבחוץ. בדיעבד, ניכר קו ההתפתחות מקובץ לקובץ כמאבק ממשי על פואטיקה אישית ועצמית.

תמורות אלו חובקות שני תחומים, השלובים זה בזה: מעבר מפרוזודיה מדודה וסגורה אל מבנים פתוחים וגמישים מציין פריקת עול של אסכולה סמכותית ורבת הישגים, וכן סילוק של מעצורים פנימיים. כתוצאה מכך, מתחדשים גם הנושאים ונעשים אישיים יותר. כלומר, ההשתחררות ממסגרות של חריזה ומשקל נותנת חופש גם להבעה ולחשיפה אישית. יש כאן ממש נוסחה: ככל שהשירים חופשיים יותר מבחינה צורנית ופרוזאיים יותר מבחינת הלשון, כך הם גמישים יותר, נכונים יותר להבעות אישיות ולווידויים ליריים.

מקורות ההשראה לשיריו

שירתו של יונתן ספוגה בנופי טבע ארץ ישראליים ומלאים אהבה לאדמה ולמולדת. שירים רבים שלו הם שירי געגועים לארץ, והם נכתבו בתקופות בהן היה בשליחויות שונות בחוץ לארץ.

מקור השראה מרכזי נוסף של יונתן הם המקורות בכלל והתנ"כיים בפרט. גיבורי התנ"ך מככבים ברבים משיריו באופן מתוחכם ומשמשים רובד נוסף של משמעויות לשיר. בשנת 1998 יונתן אף כינס 30 שירים בהשראת המקרא והאגדה בקובץ "שירים על ספר הישר". בין האישים בתנ"ך החביבות על יונתן: איוב, יונה וקהלת. על ספר קהלת אמר: "בי הייתה ואף מתחזקת קרבה רגשית, רוחנית, כמעט אישית אל קהלת, ורבים משירי כתובים בהשראתו". דוגמה מובהקת לשיר כזה היא השיר "קהלת מביט בשולמית":

קֹהֶלֶת מַבִּיט בַּשּׁוּלַמִּית
לְעֵת יַיִן-שֶׁל-עֶרֶב
נַפְשׁוֹ יוֹצֵאת אֵלֶיהָ וְנִבְהֶלֶת
וְיָדוֹ הָעֲיֵפָה מוֹחֶקֶת
שׁוּרָה אַחַר שׁוּרָה מִתּוֹךְ
הַפֶּרֶק הָאַחֲרוֹן שֶׁלּוֹ, קֹהֶלֶת.
הוּא מַבִּיט וּמַבִּיט
נַפְשׁוֹ נִמְלֵאת חֲשֵׁכָה וָטַל
רְסִיסֵי לַיְלָה נוֹצְצִים
בְּעֵינֶיהָ שֶׁל הַשּׁוּלַמִּית
וְקֹהֶלֶת מַבִּיט.

בשירתו של נתן יונתן תופס השכול מקום נכבד, ועשרות משיריו הוקדשו לבנו ליאור ולחברים ומכרים נוספים שנפלו במלחמות השונות. בין השאר כתב בשיר "גל אחרון":

...וַאֲנִי בְּכָל כּוֹחִי נֶאֱחָז
בְּפֵרוּר זִכָּרוֹן
מְכַוֵּן אֶת הַלֵּב לַמָּקוֹם
שֶׁבּוֹ רְאִיתִיהוּ עוֹזֵב
בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
הָעֶצֶב שֶׁהָיָה בְּעֵינָיו
מַפְנֶה אֵלַי אֶת גַּבּוֹ
עוֹלֶה עַל רִכְבּוֹ
עוֹזֵב אֶת הַבְּלָמִים
וְהַכְּלִמָּה שׁוֹבֶרֶת אוֹתִי
לְעוֹלָמִים.

או בשיר "איש מביט בבנו":

אִישׁ מַבִּיט בִּבְנוֹ
וְרוֹאֶה בְּעֵינוֹ אֶת מָה שֶׁהָיָה
וּמָה שֶׁהִנּוֹ וּמָה שֶׁיִּהְיֶה כְּשֶׁהוּא
עַצְמוֹ כְּבָר אֵינוֹ
וְכָל הַמַּרְאֵה הַזֶּה אֵיךְ כָּבָה
כְּמוֹ בְּמַכַּת-רַעַם
וּמִי יָמֹד אֶת יְגוֹנוֹ
אִם הוּא כְּשֹׁרֶשׁ עֵץ
אוֹ הוּא כַּאֲמִירוֹ
...
וְרַק אָב וּבְנוֹ הוֹלְכִים
שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו
וְלֹא אֵשׁ וְלֹא עֵצִים
וְלֹא שֶׂה וְלֹא שׁוֹפָר
וְלֹא הָיְתָה עוֹד כָּאַהֲבָה הַהִיא
עַל עָפָר.

רבים מייחסים בטעות שירים אחדים של יונתן לנושא האבדן, אף שנכתבו לפני האסון, במידה מסוימת של חוש נבואי, כפי שהגדיר זאת יונתן בעצמו. כך, למשל, "עוד שיר על אבשלום" הכתוב כהספד של אב על בנו, נכתב שלוש שנים לפני המלחמה. השיר המולחן "זמר לבני" שהולחן והוקלט על ידי שלמה ארצי לאחר נפילת הבן, נכתב כשהיה ליאור רק בן 3. שיר נוסף המיוחס בטעות לשכול הוא "החול יזכור" המדבר על אובדן "הנעורים שבאו פתע אל סופם" ולא על אובדן החיים (כך העיד המשורר עצמו בראיון רדיופוני). השיר "שני אלונים" מוקדש כיום לליאור יונתן ולחברו אמנון שפירא, שנפגע אף הוא בתחילת המלחמה ונפטר כשבועיים לאחר מכן, אך למעשה פורסם בעיתון "משמר לילדים" כבר ב-9.12.1958.

מקומו של נתן יונתן בזמר העברי

לאחר נתן אלתרמן וחיים נחמן ביאליק, נתן יונתן הוא המשורר המולחן ביותר בזמר העברי. קרוב למאתיים שירים שלו זכו ללחנים, חלקם לכמה לחנים שונים. כמה משיריו הפופולריים זכו אף לעשרות ביצועים של זמרים והרכבים שונים (על פי אקו"ם: "אניטה וחואן" זכה לכ-80 ביצועים, "חופים" - לכ-50).

מן הראוי לבצע הפרדה בין שתי חטיבות של שירים מולחנים של נתן יונתן:

• האחת כוללת בעיקר מילים שכתב בצעירותו ללחנים הרוסיים ששימשו מנגינת רקע לילדותו: אותם שרו לו הוריו, אותם שר בתנועת הנוער ומהם שאב השראה. ביניהם נמנים "דוגית נוסעת", "על ענפי שיטה", "שאון התותחים נדם", "טוב ללכת בדרכים" ועוד. המנגינה המקורית של האחרון נכתבה במקור כ"קנטטה לסטלין" על ידי ל. רבוצקי והשידוך בינה לבין מילותיו העבריות של יונתן נעשה בזכות רעייתו דאז צפירה, שהייתה מורה למוזיקה בקיבוץ בו התגוררו. אפשר לקרוא לשירים הנכללים בחטיבה זו כ"פזמונים" שנכתבו כמעין תחביב, ומטרתם העיקרית הייתה חברתית-חינוכית: לשיר אותם בתנועה, ללמדם בשיעורי מוזיקה בבתי-הספר וכו'. מכל מקום, אין לראות בשירים הללו מייצגים את שירתו הקאנונית והמאוחרת של יונתן, ומכאן הצורך בהפרדה.
• החטיבה השנייה נוגעת לשירים שנכתבו כשירה לירית לכל דבר, והולחנו מאוחר יותר. בהמשך דרכו כמשורר, שיריו של יונתן זכו לאהבתם של מלחינים מהשורה הראשונה, ובזכות כך הופצו לציבור הרחב, והפכו לנכסי צאן וברזל של החברה הישראלית.

המלחין הבולט ביותר בשיתוף הפעולה שלו עם נתן יונתן הוא חברו נחום היימן, שהלחין עשרות שירים שלו. בין הלחנים המוכרים של היימן למילות יונתן: "אניטה וחואן" (שנקרא במקור "רומנסה" או "שיר אהבה ישן"), "חופים הם לפעמים", "החול יזכור", "שירים עד כאן" ועוד.

גידי קורן הלחין אף הוא שירים רבים למילות יונתן, ובהם: "כמו בלדה" ("אם זר קוצים כואב"), "אם העולם", "שני אלונים", "בסוף הדרך" ועוד. להקת "האחים והאחיות", שהקים קורן ב-1971, הוציאה אלבום משיריו של יונתן, קיימה שיתוף פעולה הדוק איתו לאורך השנים והקליטה שירים נוספים שלו במהלך שנות פעילותה. בשנת 2004 התאחדה הלהקה ובהופעותיה חלק נכבד הוקדש לשיריו.

שלמה ארצי הלחין כמה שירים של יונתן, לאחר שנפגשו בתחילת שנות ה-70 וארצי קיבל מיונתן ספר שירים שלו. בין השאר הלחין את "הרדופים ליד החוף", "זמר לבני", "האיש ההוא", "רק עלה" ועוד. שירו "האיש ההוא" הפך להמנון אחרי רצח יצחק רבין. יונתן כתב את השיר כבלדה אוטוביוגרפית על עצמו, על חייו ומותו, מעל שלושים שנה קודם לכן, והוא שויך לאורך השנים על ידי הציבור והתקשורת לדמויות מרכזיות שהלכו לעולמן, כגון יצחק שדה ויגאל אלון. לאחר רצח רבין, הקדיש אותו נתן לראש הממשלה המנוח, שהיה מכר קרוב שלו ובן דורו.

גם סשה ארגוב הלחין כמה משיריו של יונתן, ובהם "אל הנירים האפורים", "מילים", "שיר ארץ", "שיר אהבה" ועוד. נתן יונתן זכה, כאמור, לחיבתם של מלחינים רבים נוספים, בהם ידועים כמו צביקה פיק ("השנים שחלפו", "נאסף תשרי", שנכתב על ידי יונתן כשיר קינה אישי על פי שירו של שמואל הנגיד, שנפתח במילים "מת אב ומת אלול"), מוני אמריליו ("יש פרחים", "לכל אחד ירושלים"), יאיר רוזנבלום ("היה לנו הכל") אך גם צעירים כמו מיקה קרני ("כל קיץ") ורמי גורן ("צלילי קסטה רחוקים" המוכר כ"פלורידה").

בין הזמרים שהרבו לבצע משיריו: חוה אלברשטיין, חני ליבנה, רונית אופיר, יזהר כהן ושלמה ארצי.

פרופ' יגאל שוורץ אמר על שירי יונתן:

"הוא איפשר גם למי ששירה אינה התחום הטבעי שלו להיות חלק ממנה. אין שום מקום אחר שבו יש חיבור כל-כך אינטנסיבי בין שירה למוזיקה פופולרית. יונתן עשה חיבורים חשובים בין חוויות של טיולים על החוף, ארץ-ישראל היפה, חוויות התבגרות, מלחמות ושירים לבנו ליאור. הוא הצליח להלך על החבל הדק שבין סנטימנטליות ונאיביות לבין הגבוה, ואיפשר את שני העולמות".

שאלת ההתקבלות

בניגוד לאהדת הקהל הרחב, המלחינים והזמרים ובמידה רבה גם התקשורת, לא זכה יונתן להכרת הממסד האקדמי והביקורת הספרותית. בכל הנוגע לאקדמיה, החוגים לספרות והמבקרים - שירתו לא קנתה לה מעמד גבוה במיוחד, לא נלמדה באוניברסיטאות ובבתי הספר ולא זכתה להתייחסות מיוחדת במדורי הספרות. בנוסף לכך, לדעת רבים היה ראוי יונתן לפרס ישראל אף כי לא זכה בו.

לאורך השנים תמיד הפרידו אותו גם ממשוררים בני דורו ואלה הקרובים אליו בתפיסותיהם ובשירתם. האקדמיה מעולם לא הכירה בו כממשיך דור אלתרמן-שלונסקי-גולדברג או כשייך לאסכולת זך-עמיחי-רביקוביץ ואחרים, ובמידה רבה בצדק.

יונתן אכן לא יצר מהפכה בזירת השירה כשלונסקי, לא כתב כתיבה פוליטית כאלתרמן ולא מרד בדור הקודם לו כזך. כתיבתו הייתה מאז ומעולם מינורית, אף פעם לא ביקשה לזעזע, ואפשר שזו הייתה מכשלתו העיקרית. מן הצד השני, אפשר שדווקא בזכות עובדה זו התקבל באהבה כה רבה על ידי הציבור הרחב.

גם נסיבות שונות הקשורות למסלול היצירה שלו, שחלקן הן יד המקרה וחלקן נובעות מאופיו האישי - אפשר שיש להן חלק בעניין זה. כך, למשל, ניתן לומר ש"החמיץ" את המהפכה הפואטית של "חבורת לקראת" (או שאולי מלכתחילה אופיו לא זימן אותו לכך) ובעצם לקח לו זמן רב יותר מלבני דורו להתנתק מאסכולת הכתיבה השלונסקאית ולהתחיל לפתח את הקו הפואטי האישי שלו.

כך, בעוד ספרי השירים הראשונים של חבורת "לקראת": משה דור, דוד אבידן, משה בן-שאול, אריה סיון, יהודה עמיחי ונתן זך - שהחלו להנהיג סגנון חדש - פורסמו בשנת 1955 (חבורת "לקראת" התגבשה בשנים 54–1952) והמתקפה הידועה של זך על אלתרמן התרחשה ב-1960, הספר הראשון של יונתן שהחל לנטוש את הקו השלונסקאי היה "שירים לאורך החוף" ב-1962 שכלל עדיין ערבוביה של שירים "ישנים" מול "חדשים".

אולם לאוהבי שירתו של יונתן לא הייתה סיבה להצר על כך. יש הטוענים ש"פיגור" זה מנע ממנו את פרס ישראל המיוחל, אולם דווקא התפתחות איטית, לא מתוקשרת, נטולת מרפקים זו, היא שאפשרה את צמיחת הקו הייחודי והאישי שלו, שמתיישב עם אישיותו.

לבטים פואטיים אלה מצאו לעצמם ביטוי, כצפוי, גם בשירים עצמם. כך, במעין תגובה-עצמית לשיר "החורף חורש את הים" מספרו הראשון ("שבילי עפר", 1951), פרסם יונתן בספרו "שירים לאורך החוף" מ-62 את השיר "שוב החורף חורש את הים". השיר הראשון כתוב בנוסח שלונסקאי מובהק, הן מבחינה צורנית - חמישה בתים מרובעים (שניים מהם בפיצול שורות) עם הקסמטר אנפסטי וחריזה מסורגת, חרוזים מודרניסטיים עשירים (כגון: לשמיים/חכמה היא) והן מבחינה תוכנית: שיר מז'ורי המתייחס לגיבורי המיתולוגיה היוונית ולחולשה האנושית, וכולל משפטים קודרים בנוסח "כמו אחרית הימים, וכאז, משחירות אוניות על המים" שאינם אופייניים ליונתן המאוחר. בתשובה לשיר זה, כאמור, כותב יונתן את "שוב החורף חורש את הים", שיר מאד שונה, הן פורמלית הן תמטית, העוסק בעצם במהפכה השירית שיונתן מרגיש כמו נקלע אליה בלית ברירה:

שׁוּב הַחֹרֶף חוֹרֵשׁ אֶת הַיָּם
לֹא שָׁכַחְנוּ כָּל מָה שֶׁהָיָה
אַךְ נַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְשׁוֹרֵר.

אִם נוּכַל כַּמּוּבָן אִם נוּכַל
בֵּינְתַיִם דְּבַר-מָה פֹּה עָבַר
וְשָׁרִים כָּאן בְּאֹפֶן אַחֵר...

יש הטוענים כי גם לפופולריות הרבה לה זכו שירי הלחן של יונתן - תחילה המילים שחיבר ללחנים רוסיים ולאחר מכן שירי הספר שלו שהולחנו - יש חלק בסיווגו על ידי האקדמיה כ"פזמונאי" שלא ראוי ליחס של משורר. תרמה לכך גם פתיחותו האישית למלחינים ולהלחנה, והנכונות שלו אפילו לבצע שינויים מינוריים בשיריו על מנת שיוכלו להיות מולחנים. כך למשל נמצא חילופי גרסאות בשיר "חופים" בין גרסת הספר המקורית לבין גרסה המולחנת והמושרת בפי כל, אותה ערך יונתן תוך כדי עבודה עם חברו המלחין נחום היימן, על מנת לאפשר חיבור בין השיר המוכן לבין מנגינה מוכנה שהביא היימן:

מקור:

חוֹפִים הֵם לִפְעָמִים גַּעֲגוּעִים לְנַחַל שֶׁאָהַב.
יֵשׁ בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁלָּנוּ נַחֲלֵי אַכְזָב;
רָאִיתִי פַּעַם חוֹף
שֶׁעֲזָבוֹ הַנַּחַל וּשְׁכֵחוֹ
וְהוּא נִשְׁאַר עִם לֵב שָׁבוּר שֶׁל אֲבָנִים וְחוֹל.
גַּם הָאָדָם יָכוֹל
שֶׁיִּשָּׁאֵר נָטוּשׁ וּבְלִי כּוֹחוֹת
כְּמוֹ הַחוֹף.

מולחן:

חוֹפִים הֵם לִפְעָמִים גַּעֲגוּעִים לְנַחַל.
רָאִיתִי פַּעַם חוֹף שֶׁנַּחַל עֲזָבוֹ
עִם לֵב שָׁבוּר שֶׁל חוֹל וָאֶבֶן.
וְהָאָדָם, וְהָאָדָם הוּא לִפְעָמִים גַּם כֵּן יָכוֹל
לְהִשָּׁאֵר נָטוּשׁ וּבְלִי כּוֹחוֹת
מַמָּשׁ כְּמוֹ חוֹף.

לא ברור מדוע לא זכה יונתן לאותה הפרדה לגיטימית בין פזמונים לבין שירים לה זכה למשל אלתרמן, שכתב כידוע מאות פזמונים במהלך הקריירה שלו (בעיקר לתיאטראות הסאטיריים השונים) ובכל זאת לא הוטל ספק בהיותו משורר לירי לכל דבר. במקרה של יונתן, מעריציו טוענים כי האקדמיה פסלה אותו באופן גורף, מבלי להתאמץ אפילו להכיר את שירתו המאוחרת, הקאנונית, השונה בתכלית משיריו המוקדמים, המולחנים. חלק מהמבקרים הבינו את טעותם רק לאחר מותו, והכו על חטא. מנחם בן התבטא ב"מעריב":

"זה קורה לי בפעם השנייה, אף כי מסיבות שיריות הפוכות: פעם לא הבחנתי בשירה בגלל רוב שיגעוניותה, פעם לא הבחנתי בשירה בגלל פשטותה. אבל ההחמצה נשארת אותה החמצה: משורר מת, ואני מגלה את מלוא יופיה של שירתו רק אחרי מותו. זה קרה לי עם יונה (וולך), ועכשיו זה קורה לי עם יונתן (נתן). משורר נפלא, ששירתו התחבאה מעיני רוב מבקרי השירה.

במשך שנים נחשב נתן יונתן למשורר פזמונאי, ואף על פי שאני נוטה בדרך כלל לבדוק דברים מחדש עם עצמי, הנחתי לדימוי הזה שלו להסתיר מפני את שירתו. השארתי את נתן יונתן במגירת השירה הפשטנית, ולא פתחתי אותה, בעיקר לא לעצמי".

מספריו

• שבילי עפר, מרחביה, ספרית פועלים, (1951) - (ספרו הראשון)
• אל הנירים האפורים, איורים: רות שלוס, שירים לבני הנעורים, מרחביה, (1954)
• אשר אהבנו, שירים, איורים: יחזקאל קמחי, מרחביה, (1957)
• בין אביב לענן, סיפורים לבני הנעורים, צייר משה גת, (1959)
• שבילי עפר/אשר אהבנו (מהדורה מאוחדת של 2 ספרים קודמים), מרחביה, (1960)
• שירים לאורך החוף, איורים: יחזקאל קמחי, מרחביה, 1962
• לילך מקבוצת אילנות, צילם: פטר מירום, סיפור לילדים, מרחביה, (1963)
• שירי עפר ורוח, צייר יצחק גרינפלד, לבני הנעורים, מרחביה, (1965)
• עד סוף הקיץ האינדיאני, איורים יחזקאל קמחי, רשמי מסע בארצות הברית, מרחביה, (1968)
• שירים בערוב הים, ציורים יחזקאל קמחי, מרחביה, (1970)
• עוד סיפורים בין אביב לענן, ציורים: רות צרפתי, סיפורים לבני הנעורים, תל אביב (1971) - זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער.
• שירים (ליאור), ספרית פועלים, תל אביב, (1974)
• אבנים בחשכה - Stones in the Darkness, אנגלית: ריצ'רד פלנץ' (1975)
• שירים עד כאן, תל אביב, ספרית פועלים, (1979)
• מבחר שירים, 1980-1940 (ספרון כיס), 1940-1980, תל אביב, (1982)
• חופים - מבחר שירים מולחנים (כולל תווים), ירושלים: הוצאת כתר, (1983)
• שירים אחרים, רישומים רוני רכב, תל אביב, (1984)
• שירים על קו הרכס, תל אביב, זמורה ביתן, (1988)
• שירים על אדמה ומים, מבחר שירי ארץ, ספרית פועלים, (1993)
• רעול פנים הזמן, תל אביב, ספרית פועלים, (1995)
• מלח ואור - מבחר שירים מתורגמים לבולגרית, ספרית פועלים, (1995)
• חסד השירים, מבחר שירים על השירה, ספרית פועלים, (1996)
• לקט שכחה ופאה, מבחר שירים, ספרית פועלים, תל אביב, (1997)
• שירים על ספר הישר, מבחר שירים בהשראת המקרא והאגדה, תל אביב, אור עם (1998)
• שירים בכסות הערב, מבחר, משכל, ידיעות אחרונות, (2004)
• לחיות בתוך השיר - Within the Song to Live, עברית/אנגלית/CD אנגלית: ג'ניס רביבו ואחרים (2005)
• שירים שנשארו - שירים מהעיזבון, תל אביב: ספרי חמד, ידיעות אחרונות (2007)
• Apostar Al Tiempo - מהדורה דו לשונית עברית-ספרדית (ויסור, מדריד, 2008)
• אל הנירים האפורים - הוצאה מחודשת (2010)

ספרים שערך

• איציק מאנגער, מבחר שירים (1987) (תרגום מיידיש)

דיסקוגרפיה

• האחים והאחיות-חופים-משירי נתן יונתן-1975
• איתן מסורי-שירי נתן יונתן-1984
• נתן יונתן-צבעי הזמן-1998
• נתן יונתן-בין אביב לענן-5 תקליטורים-2003
• נתן יונתן-במקום פרידה-2 תקליטורים-2006

לאחר מותו

לאחר מותו של יונתן נוסדו שני פרסים ספרותיים על שמו. האחד, מוענק מטעם אקו"ם ליצירה המוגשת בעילום שם בתחום השירה. השני, מטעם מרכז ההדרכה לספריות בישראל ובשיתוף עמותה שהוקמה לשימור מורשתו של המשורר, הוענק לראשונה בשנת 2009 למשורר ליאור שטרנברג.

זכויות היוצרים על יצירתו של יונתן הופקדה בידי אלמנתו, ובינה לבין גורמים שונים העוסקים ביצירתו התגלעו מחלוקות קשות. בין השאר משום שבספר שיצא אחרי מותו היא שינתה את מילותיהם של חלק מהשירים.

לקריאה נוספת

• הלל ברזל, "נתן יונתן: תוגה ואהבה", מאזנים, ס"ד, 1990. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• זיוה בן-פורת, "שיר ופזמון בשירת נתן יונתן", ליריקה ולהיט, 1989.
• אורציון ברתנא, "הצופן המטאפורי והצופן החברתי", ידיעות אחרונות, פברואר 1984.
• שלמה יניב, "מ'בניאס' עד ל'מנורת הנפט', הבלדות של נתן יונתן", טורא, 1992.
• רחל פרנקל-מדן, "וגשם אין, עיון בסונטה 'אבן גבירול' של נתן יונתן", תרבות יהדות ספרד, תשנ"ד 1994.
• צבי לוז, "אולי באחד הימים, עיון בשיריו של נתן יונתן", עלי-שיח, 22, תשמ"ד 1984.
• צבי לוז, שירת נתן יונתן : מונוגרפיה, תל אביב : הוצאת ספרית פועלים, תשמ"ו 1986.
• יונה בחור, "חשבתי שיופי יכול להגן עלינו", עיתון 77, 35, 1983.

קישורים חיצוניים

• ברק פז, נתן יונתן - האתר לזכרו
• נתן יונתן, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• מילים לשירים של נתן יונתן, באתר "שירונט"
• נתן יונתן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• הצצה לארכיונו של נתן יונתן באתר מכון גנזים של אגודת הסופרים
• מילות שיריו והקלטות של הקראות שלו לשיריו, באתר סנונית
• אביבה לורי, חיים הם לפעמים געגועים לפרס, באתר הארץ, 10 במרץ 2003
• אלישע פורת, עולם עשיר ומורכב שעדיין מצפה לגילויו, באתר ynet, 16 במאי 2004
• ברק פז, שירים עד כאן, באתר ynet, 14 באוקטובר 2007
• ברק פז, "אפשר גם כך", במלאת חמש שנים למותו של נתן יונתן, עיתון 77, 336, 2009.
• אלישע פורת, מחכה להתגלות - במלאת שמונה שנים לפטירתו של נתן יונתן, מקור ראשון, מוסף "שבת", 30 במרץ 2012
• האזנה לשירי נתן יונתן, באתר זמרשת
• "כל ההתחלות", תוכניתו של אלי לפיד ברשת ג' עם נתן יונתן, בה סיפר המשורר על דרכו ועל הסיפורים שמאחורי הנודעים שבשיריו. התוכנית הוקלטה בשנת 2003 - שעה ראשונה
• כנ"ל, שעה שנייה
• ראיון נרחב עם זיו יונתן, בנו של המשורר, במלאת ארבע שנים למותו, בתוכניתה של ציפי גון-גרוס 'ספרים, רבותי, ספרים' בגלי צה"ל בשנת 2008 (שעה ראשונה, שעה שנייה)
• נתן יונתן, באתר "מקראנט"
• קישורים להודעות על מותו בעיתונות האלקטרונית
  • ynet, "השירים שלו יישארו לנצח", באתר ynet, 12 במרץ 2004
  • נתן יונתן יובא למנוחות ביום ראשון, גל"צ
  • 
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים המשורר נתן יונתן מת אתמול ממחלה קשה, בן 81, באתר הארץ
  • נפטר המשורר נתן יונתן, וואלה.
• נתי גבאי, כך נולדו הלחן והמילים ל"שיר ארץ", באתר הספרייה הלאומית, מרץ 2018

הערות שוליים

הקודם: אבנר טריינין, אברהם ב. יהושע

פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם ט. כרמי, פנחס שדה 1990

הבא: ס. יזהר

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25544346נתן יונתן