שלמה מורג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלמה מורג
Shlomo Morag with his bookcase.jpg
לידה 17 ביולי 1926
פטירה 4 בספטמבר 1999 (בגיל 73)
ענף מדעי בלשנות, מדעי היהדות
מקום מגורים ישראל
פרסים והוקרה חתן פרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשכ"ו, חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת 1989, זכה בפרס גאון לחקר יהדות צפון אפריקה, בפרס ירושלים לחקר מסורות יהדות המזרח ובפרס לייב יפה למדעי היהדות
תרומות עיקריות
חקר השפות השמיות, הקדיש חלק ניכר ממחקריו למסורות החיות של לשונות יהדות תימן

שלמה מורג (17 ביולי 19264 בספטמבר 1999) היה פרופסור בחוג ללשון עברית שבאוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל במדעי היהדות לשנת תשכ"ו. ייסד את מפעל מסורות הלשון של עדות ישראל באוניברסיטה העברית והיה מנהלו של מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח. היה חבר האקדמיה ללשון העברית, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחבר האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות[1].

משפחתו

שלמה מורג בצעירותו

נולד בפתח תקווה, כאחד משני בניהם של משה אריה מירקין ושל שרה מירקין (מרגלית), שהיו מורים בשנות העשרים בבית הספר נצח ישראל, ובהמשך עברה המשפחה לרמת גן.

אביו כתב פירוש באחד עשר כרכים ל"מדרש רבה", ואמו הקימה מסגרות לילדים ולנשים עולות. אמו של שלמה מורג עסקה בפעילות ציבורית במגן דוד אדום ונבחרה לעמוד בראש סניף ויצו ברמת גן. היא פרשה מארגון ויצו על רקע מלחמתה בעד מתן זכות הצבעה לנשים למפלגות הכלליות, ולא לרשימת נשים מיוחדת. היא הצטרפה לארגון נשים ציוניות כלליות, ומשנת 1954 ישבה במועצה העירונית של רמת גן[2]. את ספרו "העברית שבפי יהודי תימן" הקדיש מורג להוריו.

אחיו של שלמה מורג, אמוץ, היה כתב כלכלי בעיתונים "דבר" ו"אשמורת", ופרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית. אמוץ מורג כתב ספרי כלכלה אך גם סיפורים קצרים, אשר חלקם אוגדו לאחר מותו בספר דליקה בלילה, עם הקדמה מאת שלמה מורג[3].

שלמה מורג נפטר ב-4 בספטמבר 1999, והותיר אחריו את אשתו שושנה, ואת בנותיו רינת ואריאלה[4].

ביוגרפיה

שלמה מורג החל ללמוד באוניברסיטה העברית בשנת תש"ד. בשנת 1955 קיבל תואר דוקטור על עבודתו "ההגייה העברית אצל יהודי תימן"[5], שכתב בהדרכת מוריו שלמה דב גויטיין, יעקב פולוצקי ונפתלי הרץ טור-סיני. מורים נוספים שהשפיעו עליו היו יוסף קלוזנר, דוד צבי בנעט וחנוך ילון.

A portait of Shlomo Morag.jpg

בשנת 1960 הועלה מורג לדרגת מרצה באוניברסיטה העברית[6]. הוא לימד בחוג ללשון עברית שבאוניברסיטה העברית, וממנה פרש לגמלאות בשנת 1994. שימש שנים רבות כמופקד הקתדרה על שם חיים נחמן ביאליק, ולימד גם באוניברסיטאות תל אביב ובר-אילן. הוא כיהן כנשיא "האגודה לשיקום משפחות נזקקות בירושלים" מיסודו של הבלשן יחזקאל קוטשר.

מחקריו של שלמה מורג עוסקים בחקר השפות השמיות, ומתמקדים בחקר העברית. הוא חקר את מסורות העברית השונות, מהעברית המקראית ועד העברית הישראלית. בחן את פניה השונות של תורת הלשון, והקדיש חלק ניכר ממחקריו למסורות החיות של לשונות יהדות תימן.

נימוקי ועדת השופטים להענקת פרס ישראל לשלמה מורג, 1965
שלמה מורג מקליט את הרבנים התימנים יוסף צדוק ויוסף עמר, במסגרת מפעל מסורות הלשון

פרס ישראל הוענק לו עבור ספרו "העברית שבפי יהודי תימן", שיצא לאור בשנת תשכ"ג. בזמנו, הוא היה האדם הצעיר ביותר שקיבל את הפרס החשוב. בעבור ספרו "ארמית במסורת תימן: לשון התלמוד הבבלי" הוענק לו פרס ביאליק.

ספרו "העברית שבפי יהודי תימן"

ספר זה, אשר זיכה את מורג בפרס ישראל, הוא המשך המחקר שהחל בעבודת הדוקטורט שכתב. בספר מתאר מורג את ההגייה המסורתית של יהדות תימן בקריאת התנ"ך והמשנה[7].

למסורת התימנית יש מקום מיוחד בחקר מסורות הקריאה של העברית מכמה סיבות:

  • זו המסורת היחידה שיש לה זיקה ברורה למסורת הבבלית, דוגמת השימוש בתנועה אחת, המקבילה במסורת הטברנית לשתי תנועות שונות: הפתח והסגול.
  • המסורת התימנית היא המסורת היחידה שעושה הבחנה קבועה ויציבה בין מסורת לשון המקרא, שהיא טברנית בעיקרה (אך מושפעת מהמסורת הבבלית שנהגה בתימן בעבר), ובין מסורת לשון חז"ל, שהיא בבלית ביסודה (אך מושפעת ממסורת המקרא הטברנית).
  • מסורת זו שומרת על הבחנות שאבדו במסורות הקריאה של עדות אחרות, דוגמת ההבחנה בין בג"ד כפ"ת דגושות ורפויות, כמו גם הגייתו של השווא הנע.

בספר מתאר מורג את המסורת התימנית מבחינה פונטית ופונולוגית, ועוסק בהשפעת הדיאלקטים התימניים השונים על מסורות הקריאה הנהוגות בקרב יהודים מאזורים שונים בתימן.

ספרו "ארמית במסורת תימן: לשון התלמוד הבבלי"

ספר זה זיכה את מורג בפרס ביאליק לחכמת ישראל, הוא מתאר את תורת ההגה ותורת הצורות של המסורת התימנית של ארמית התלמוד הבבלי. הספר מבוסס על מסורת הקריאה של קהילת צנעא בדפוסי התלמוד, שהוקלטה בעיקר במפעל מסורות הלשון של עדות ישראל. את הספר הקדיש מורג לגאולי תימן[8].

לטענת מורג, המסורת התימנית היא הטובה במסורות הארמית הבבלית:

  • העברתה יציבה, והיא שמרה על קווי הייחוד בינה ובין מסורת הקריאה התימנית בארמית של תרגום אונקלוס ותרגום יונתן, הן במישור הפונולוגי והן במישור המורפולוגי.
  • קיימת התאמה מרובה בינה ובין כתב יד חשוב של הספר "הלכות פסוקות", המשקף מסורת עתיקה ביחס לכתבי יד אחרים, ומנוקד בהתאם למסורת הבבלית. התאמה זו מעידה גם על היסודות הבבליים שבמסורת התימנית.

בספר מביא מורג ראיות הסותרות את הטענה כי לימוד התלמוד לא היה רווח בתימן, ומזכיר את כתבי היד התימניים של התלמוד הבבלי ואת ערכם בקביעת קווי הייחוד של המסורת התימנית.

ספר יובל לכבודו

ספרים שכתב

  • The vocalization systems of Arabic, Hebrew and Aramaic: their phonetic and phonemic principles, ’s-Gravenhage: Mouton, 1962.

ספרים שערך וההדיר

  • מפעל מסורות הלשון של עדות ישראל: תיעוד ומחקר תשי"ז-תשנ"ד, ערכו שלמה מורג ויעל רשף, ירושלים: האוניברסיטה העברית, תשט"ו 1954.
  • ספר דניאל: כתב-יד בבלי-תימני: יוצא לאור בלויית מבוא והערות, בידי שלמה מורג, ‫ירושלים: קריית ספר (1973). ‬ ‬
  • מחקרי עדות וגניזה: (מוקדשים לפרופסור שלמה דב גויטיין בהגיעו לגבורות על ידי תלמידיו וחבריו), בעריכת שלמה מורג, יששכר בן-עמי בהשתתפות נועם סטילמן, ‫ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשמ"א.
  • שי לחיים רבין: אסופת מחקרי לשון לכבודו במלאת לו שבעים וחמש, בעריכת משה גושן-גוטשטיין, שלמה מורג, שמחה קוגוט, ‫ירושלים: אקדמון, תשנ"א. ‬

ספרים שראו אור לאחר מותו

  • מסורות הלשון העברית והלשון הארמית שבפי יהודי תימן, ערך יוסף טובי, תל אביב: אפיקים לתחיה רוחנית וחברתית, תשס"ב 2002. מסת"ב 965-7247-00-4.
  • עיונים בעברית, בארמית ובלשונות היהודים, ערכו משה בר-אשר, יוחנן ברויאר ואהרן ממן, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ד 2003. מסת"ב 965-493-181-8.
  • עיונים בעברית לדורותיה, ערכו משה בר-אשר, יוחנן ברויאר ואהרן ממן, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ד 2003. מסת"ב 965-493-182-6.
  • תורת ההגה והצורות של העברית, פונטיקה ופונולוגיה: שיעורי יסוד, רשמה וכינסה על פי הרצאות שנשא מורג בשנת תשל"ב (1971/2) - עדה ירדני, ערכו אהרן ממן ואברהם בן-אמתי, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ט 2009. מסת"ב 978-965-493-352-0 (בכריכה רכה), מסת"ב 978-965-493-465-7 (בפורמט ספר אלקטרוני).

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שלמה מורג בוויקישיתוף
פרי עטו

הערות שוליים

  1. ^ מת הבלשן שלמה מורג, חתן פרס ישראל, הארץ, 5 בספטמבר 1999
  2. ^ דוד תדהר (עורך), "שרה מירקין (מרגלית)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3340
  3. ^ אמוץ מורג, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
  4. ^ משה בר-אשר, דברי זיכרון - פרופ' שלמה מורג, איגרת 17, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, 1999, עמ' 11-12
  5. ^ 462 מוסמכי אוניברסיטה יקבלו היום תעודותיהם, דבר, 6 באפריל 1956
  6. ^ העלאות באוניברסיטה העברית, דבר, 21 בדצמבר 1960
  7. ^ שלמה מורג, העברית שבפי יהודי תימן, האקדמיה ללשון העברית, תשכ"ג, עמ' ז-מט
  8. ^ שלמה מורג, ארמית במסורת תימן: לשון התלמוד הבבלי: מבוא, תורת ההגה ותצורת-הפועל, מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשמ"ח 1988, עמ' 7–60
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0