לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב
"לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב, אלא מפני שהוא מינו" הוא פתגם שמקורו בתלמוד, ופשוטו: יצורים (בעלי חיים ואנשים כאחד) שיש ביניהם קרבה ביולוגית, או התנהגותית, נוטים לדבוק אחד בשני. ומכאן משמש הביטוי בהשאלה גם לנטייתו של פלוני להתחבר עם אנשים מסוגו. המשפט ידוע גם בצורתו הקצרה: "הלך הזרזיר אצל העורב".[1] משפט דומה המשמש אף הוא בהשאלה לתיאור רעיון זה הוא: "מצא מין את מינו".[2][3]
בדרך כלל, משמש הפתגם לתיאור שלילי של קשרים לא רצויים.[1] למשל, בשנת 1949 פורסמה בעיתון "חרות" הודעה, שכותרתה: "הלך הזרזיר אצל העורב", בה מסופר שחאג' אמין אל חוסייני, המופתי הירושלמי לשעבר, הגיע לג'דה, והוא יהיה אורחו האישי של המלך אבן סעוד.[4]
המקור
המשפט מצוטט בתלמוד בשם רבי אליעזר מברייתא: ”רבי אליעזר אומר: לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו”.[5] לדעת רבי אליעזר, הזרזיר הוא מין של עורב, שהוא עוף טמא, ולפיכך נכלל במה שנאמר בתורה בפרשת העופות הטמאים ”את כל עֹרב למינו”.[6] המילה "למינו" נועדה לכלול את כל סוגי העורב המצויים, ומאחר שהזרזיר מצוי הוא אצל העורב ומתחבר עמו הרי זו הוכחה לכך שהם בני אותו מין.
במסכת בבא קמא[7] מרחיבה הגמרא בעיקרון זה בפן ההתנהגותי ועושה שימוש אגדי בדברי רבי אליעזר, כחלק מרצף מקורות למשפט ארמי עממי בעל משמעות דומה: "מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי" (תרגום חופשי: דקל רע גדל בין אילנות סרק), הגמרא מראה שהרעיון קיים כבר בכתבי הקודש, מציגה את האמור בספר בראשית על נישואי עשו למחלת בת ישמעאל: "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל..."[8] ואת האמור בספר שופטים: "וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל-יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים, וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ".[9] עליהם מוסיפה הגמרא הרחבה מספר בן סירא (פרק י"ג): "כל עוף למינו ישכון ובני אדם לדומה לו". ומסבירה את הרעיון הכללי בדברי המשנה[10] "כל המחובר לטמא - טמא, כל המחובר לטהור - טהור", ובדברי רבי אליעזר שבברייתא. משמע, עשו התחבר לישמעאל ויפתח התחבר לבני בליעל, משום שהיו דומים זה לזה, כפי שהזרזיר הוא בן מינו של העורב.
במדרש בראשית רבה מועלית סברה, שהליכת הזרזיר אל העורב היא למטרת הזדווגות, עקב הדמיון הרב ביניהם.[11]
הזרזיר שמתואר בתלמוד מזוהה על ידי המדענים כזרזיר מצוי, והוא דומה בצבעיו, במבנה גופו ובהתנהגותו לעורב.[11]
שימושים בפתגם בעברית המודרנית
ככלל, משמש הפתגם כמשל לקשרים בין אנשים, שיש להם מכנה משותף כלשהו, ובדרך כלל שלילי - בעיני הכותב.
עיתון "המשקיף" כתב בשנת 1945 ” 'לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב', והכח המשותף הזה: השומר הצעיר והליגה הסוציאליסטית, סיעה ב' והקומוניסטים, עלול להרבות את המכשולים העומדים במאבקנו לתחייה במדינת ישראל”[12]
בשנת 1977 מביא א. ארליך מדבר את הפתגם כדוגמה ל"ביטויים פלסטים אסוציאטיבים" של המקורות, כשהוא דן בקשרים שבין גנדי ואולמרט.[13]
מאמר בעיתון מעריב משנת 1980 נעזר בפתגם כדי לתאר את פגישת אחמד טיבי וחבריו עם יאסר עראפאת, ואף מביא את המדרש של חז"ל[14]
קישורים חיצוניים
- "הלך הזרזיר אצל העורב", מילוג
- "כל העורבים ערבים זה לזה?", האייל הקורא
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "הלך הזרזיר אצל העורב", ויקימילון
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ע"ג עמוד א'
- ^ מצא מין את מינו, ויקימילון
- ^ "הלך הזרזיר אצל העורב", חרות, 27 בספטמבר 1949
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס"ה עמוד א'
- ^ ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק ט"ו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ"ב עמוד ב'.
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק ט'.
- ^ ספר שופטים, פרק י"א, פסוק ג'.
- ^ משנה, מסכת כלים, פרק י"ב, משנה ב'
- ^ 11.0 11.1 משה רענן, "לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו – זרזיר מצוי" פורטל הדף היומי
- ^ "לשותפי הקומוניסטים בארץ", המשקיף, 11 באוגוסט 1945
- ^ א. ארליך, "הלך עורב אצל זרזיר", דבר, 19. באוגוסט 1977
- ^ ק. נפתלי, "הזרזירים והעורב", מעריב, 3 באוקטובר 1980
