חוגלה (עוף)
 חָגלה
| |
|---|---|
חוגלת סלעים
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | תרנגולאים |
| משפחה: | פסיוניים |
| תת־משפחה: | חוגלות |
| סוג: | חוגלה |
| שם מדעי | |
 Alectoris
| |
| תחום תפוצה | |
| |
.jpg)
חָגְלָה (Alectoris) היא סוג עוף ממשפחת הפסיוניים, בסדרת התרנגולאים. החוגלה מתאפיינת בגובה של כ-30 סנטימטרים, מקור ורגליים אדומים, בנוצות-כנפיים מפוספסות שצבעיהן משתנים בין לבן, חום ושחור, צוואר בהיר אותו מקיף פס שחור וחזה בעל צבע אפור עד תכלת.
החוגלה היא עוף חברתי החי בלהקות המונות בין 10–20 פרטים, כאשר בעונת הדגירה (לרוב חודש פברואר) הלהקה נפרדת לזוגות. עם בוא תקופת הדגירה, חופרת הנקבה גומה אותה היא מרפדת בעלים ושם מטילה את ביציה. הזכר נשאר עדיין עם הנקבה בתקופה הזו, ולאחר כחודש, עם בקיעת הביצים, מצטרף הזכר ללהקת זכרים אחרת.
החוגלה מהירה מאוד, אבל לא יכולה לעוף רחוק בגלל משקלה הרב.
החוגלה במקורות ישראל
יש המזהים את ה"קורא" המקראי עם החוגלה. במשנה נזכר "קורא זכר" שלדעת ר' אליעזר חייב במצות שילוח הקן (חולין יב ב). כבר הקדמונים כמו אריסטו ידעו שהזכר של החוגלה דוגר לעיתים על הביצים כמו הנקבה. החוגלה וגם מיני החוגלית המצויים באירופה הם עופות טהורים והייתה להם מסורת כשרות פעילה בקהילות רבות, למשל: בארץ ישראל, בספרד, מרוקו, אנגליה וגרמניה[1].
מינים בסוג
החוגלה מצויה כמעט בכל רחבי ארץ ישראל, בעיקר באזורים ההרריים. בסוג נמנים המינים הבאים:
- חוגלה ברברית (Alectoris barbara)
- חוגלת סלעים (Alectoris chukar), המין היחיד המצוי בישראל: מין יציב, נפוץ מאוד בצפון הארץ ובמרכזה. תת-המין A. sinaica נפוץ באזורים המדבריים בדרום הארץ.
- חוגלה יוונית (Alectoris graeca)
- חוגלת פז'בלסקי (Alectoris magna)
- חוגלה ערבית (Alectoris melanocephala)
- חוגלת פילבי (Alectoris philbyi)
- חוגלה אדמונית (Alectoris rufa)
קישורים חיצוניים
- חוגלה, באתר ITIS (באנגלית)
- חוגלה, באתר NCBI (באנגלית)
- חוגלה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- חוגלה, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
