ענן בן דוד
ענן בן דוד בן ר' חנינאי הנשיא (המאה ה־8) היה מנהיג פוליטי־דתי הנחשב למי שגיבש את התנועה הקראית, לאחר שחכמי ישיבות סורא ופומבדיתא מנעו את מינויו לראש הגולה. אחרים סוברים כי הוא ייסד תנועה אחרת שנקראה על שמו ענניים ותנועה זו נטמעה לבסוף ביהדות הקראית.
קורות חייו
במקורות היהודיים
לפי המקורות היהודיים, נבע הפילוג שבין הקראים לרבניים מעלבונו של ענן לאחר שלא מונה לנשיא. לפי ספר הקבלה של הראב"ד מהמאה ה־12, שנכתב 400 שנה לערך לאחר ימי ענן, היה ענן בתחילה תלמיד חכם, אך לא היה אהוד על החכמים משום שמצאו בו "שמץ פסול" ו"פריצות וחסרון יראה". על־כן, העדיפו חכמים על־פניו את אחיו חנינאי כראש גולה. עקב כעסו, ליכד ענן סביבו אנשים משרידי 14 כתות צדוקיות שהיו בזמנו בפרס ובבבל והקים עמם את כת ה"ענניים". מעשהו זה הביא את השלטונות לאסרו כמורד במלכות, אך הוא ניצל מעונש המוות היות שטען באוזני הסולטאן שהוא עומד בראש דת חדשה, השונה מהיהדות הרבנית.
במסורת הקראית
חיי ענן לוטים בערפל. במסורת הקראית הם מתוארים כלהלן:
ענן בן־דוד המכונה בקרב הקראים "הנשיא", נולד בפרס בשנת 715. היה חכם מבית ראש הגולה של יהדות בבל, שמשפחתו מיוחסת לדוד המלך. מסופר עליו שהיה בקיא גם בתורה שבכתב וגם בתורה שבעל־פה. בשנת 765 נפטר בבבל ראש הגולה ממשפחת בוסתנאי ולא השאיר אחריו יורש. מאחר שענן בן־דוד היה בן אחיו של בוסתנאי, הוא נקרא מפרס על ידי ראשי הישיבות בבבל כדי להתמנות לתפקיד ראש הגולה.
באותה תקופה עם העברת מרכז השלטון העבאסי מדמשק לבגדד שבבבל, שהייתה לב היישוב היהודי הרבני, עלה באופן משמעותי כוחם וסמכותם של המוסדות הרבניים וגבר הכוח שבידי ראש הגולה והגאונים. ראשי הישיבות בבבל היו חוליה אחרונה בשרשרת של פוסקים במסורת שבעל־פה, שלהם נמסרה המסורת הבלעדית דור אחר דור לפרש את התורה, תוך החלטה נחושה למגר את האפיקורסים שגרמו לחורבן היהדות, וכתוצאה מכך הורחבה השפעת התלמוד הבבלי ופירושי הגאונים. מצב זה עורר התנגדות בקרב קהילות שהתנהלו על ידי פורקי עול חלושי דעת, הקראים שטעו והטעו שהתורה שבעל־פה אינה דבר אלוקים.
לאחר שענן בן־דוד התמנה לאב בית דין הגדול ולראש הגולה ואושר על ידי הח'ליף (ככל הנראה אלמנצור (754-775)), הוא החל לטעון נגד התורה שבעל־פה ודגל בתורה שבכתב בלבד, ככל הנראה מפני שהגיע מפרס, שם השתמרו המסורות האנטי־רבניות. כאשר ראו זאת הרבניים, הם החלו להילחם בענן וזממו להמיתו – הם מסרו לשלטונות עליו כי מרד במלכות, פשע שהעונש עליו הוא מוות[דרוש מקור].
בעת שהותו בכלא הוא נפגש עם האימאם המפורסם אבו נאמן אבו סאביט אבו חניפה, מייסד האסכולה החנפית, שהיא אחת מארבע האסכולות ההלכתיות של האסלאם הסוני. אבו חניפה הושלך לכלא, שם התחבר לענן ויעץ לו כיצד לבטל את גזר־הדין. לאחר שענן הופיע שנית בפני הח'ליף והוכיח את צדקתו הוא יצא זכאי, ובשנת 767 הוא שוחרר מן הכלא.
חוקרים רבים ראו בגרסתם, תיאורים מוטים שאינם מדייקים באמת ההיסטורית.[דרוש מקור]
יצירתו של ענן
מוסכם על הכול כי ענן בן־דוד פרסם בשנת 770 בערך את ספרו העיקרי – ספר המצוות. את ספרו הוא כתב על פי דעות של יהודים כופרים שכבר היו קיימות עוד לפניו. עם זאת בספרו הוא השתמש לעיתים בשיטות הדומות לשיטות חז"ל, ולעיתים פירש את התורה פירוש בלתי רציונלי. למעשה השיטה המוצגת בספרו רחוקה למדי מהקראות שיוחסה לו, אך עקרונות היסוד שקבע – קריאה לאבלות מתמדת על החורבן, סגפנות והחמרה בדיני גילוי עריות – היוו בסיס לקראים בדורות הבאים.
ענן בן־דוד התנגד לסמכותם של הרבנים וטען שהתורה מסבירה את עצמה ושביכולתו של האדם להגיע לאמת לבדו, והדבר בא לידי ביטוי באמרתו: "חפישו באורייתא שפיר ואל תשענו על דעתי", כלומר "חפשו היטב בתורה, ואל תשענו על דעתי". ספרו של ענן, "ספר המצוות", לא מכיל את הביטוי הזה, וחוקרים טענו שהוא נוצר רק מאות שנים לאחר מכן.
ענן בזקנתו
לפי המסורת הקראית, כאשר ענן בן־דוד ראה כי היהדות המקורית לא הסכימו לשנות את מסורת אבותיהם - התורה שבעל פה, הוא ביקש מהח'ליף רשות לעלות לארץ ישראל, להשתקע בירושלים, ולבנות בה בית כנסת. הח'ליף נעתר לבקשתו, וענן עזב את כל רכושו בבבל ועלה לירושלים יחד עם משפחתו תלמידיו וחבריו. 'בית הכנסת' שייסד ענן נקרא על שמו והוא עומד עד היום על מכונו[1].
בירושלים הפנה ענן בן־דוד את כל מרצו, התלהבותו ולמדנותו לגיבוש תנועתו שרוכזה סביב 'בית הכנסת' שאותו בנה. הוא הנהיג מנהגי אבלות כמו איסור אכילת בשר ושתיית יין, קבע דפוסי מצוות וטהרה חמורים יחד עם הסתגפות גופנית ורוחנית, זאת על מנת להיבדל מן הפרושים – הרבניים.
מירושלים ירד ענן בן־דוד למצרים והפיץ שם את דתו בין כל הקהילות, במצרים הצליח ענן לייסד קהילה גדולה שהשפעתה גדלה בתוך הקהילות.
ענן בן־דוד נפטר בגיל 96 בשנת 811, ונקבר בירושלים בשיפולי הר המוריה מול קבר זכריה הנביא.
שאלת תפקידו כמייסד
חוקרים וחכמים, קראים ורבניים כאחד, חלוקים בסוגיה אם ועד כמה היה ענן מייסדה של הכת הקראית. הטענה המסורתית היא, שענן בן־דוד היה מנהיג פוליטי־דתי שארגן את הכופרים בתורה שבעל פה שהיו לפניו בעם ישראל, והוא זה שהקים את היהדות הקראית כתנועה וטיהר אותה מיסודות שמקורם בתושב"ע.
רוב החוקרים המודרניים אינם מקבלים את הטענה המסורתית שענן בן־דוד יסד את הקראות, אלא מבדילים בין הקראים לבין הענניים, אלו שהלכו אחריו ונקראו על שמו. קיומה של קבוצת העננים ככת נפרדת לצד כתות יהודיות אחרות, מוזכרת גם במקורות קראיים קדומים וגם במקורות מוסלמיים. חוקרים אלה טוענים שענן יסד את ה"ענניים", שכמה מאות שנים לאחר מכן נטמעו בתוך הקראים. אחת ההשקפות המחקריות החדשות היא שלמעשה לא חל פילוג ממשי בין הרבניים לבין תומכי ענן (ועובדה היא שצאצאיו עמדו בראש ישיבותיה). לפי השקפה זו, ההתפלגות אירעה רק בימי נינו, ענן השני.
כבר במאה העשירית לספירה, מספר החכם הקראי יעקב הקירקיסאני על הקראים ועל הענניים כעל שתי קבוצות נפרדות (הוא מוסיף קבוצה שלישית – תלמידיו של בנימין הנהאונדי). ההיסטוריון הערבי מסעודי בן המאה העשירית, מספר על הקראים ועל הענניים כעל שתי קבוצות נפרדות, אך טוען שהיה להם לוח שנה זהה. איש המדע האפגאני, אלבירוני (973–1048), אמר שהענניים הם תנועת משנה של הקראים, וחבריה מחמירים במנהגיהם.
נראה שענן בן־דוד סיפק למתנגדים לתורה שבעל־פה את שני הבסיסים שחסרו להם עד אז: שיוך לבית דוד ושכבה למדנית. כנראה בסיוע שני אלה יכול היה לגבש תנועה סביבו ובזכותם הזכירו קראים רבים את ענן בתור מייסד היהדות הקראית.
חיבוריו
ענן בן־דוד חיבר לפי המסורת הקראית חיבורים רבים, שרובם אבדו. רק שלושה מהם ידועים בשמותיהם:
- ספר המצוות – ספר המכיל את כל מצוות החובה כפי דעתו. הספר נכתב בארמית ובו כתב ענן את עקרונות האמונה הקראית.
- פירוש התורה – פירוש לכל חמשת חומשי התורה על פי הפשט להבנתו, מבלי לפרשם על בסיס הדרש, כפי שפרשו חז"ל.
- ספר פדלכה – ביאור מקוצר להבנת הכתוב.
קישורים חיצוניים
- על היווסדות הקראות ומצוותיה, בעלון השבועי של רב הקמפוס של אוניברסיטת בר-אילן
הערות שוליים
- ^ לפי נתן שור, "תולדות הקראים", הוצאת ביאליק, 2003: "כל המסורות האלה באגדה יסודן
