יד סולדת בו
יד סולדת בו (בלשון הירושלמי[1] יד שולטת) הוא מונח הלכתי המייצג מידת חום שממנו נרתעת היד. מונח זה קובע חוקים העוסקים בבישול (כמו בישול בשבת, בישול בשר בחלב ובישולי גויים).
מקור השם
הראבי"ה[2] פרש שמקור השם "סולדת" הוא מלשון הכתוב: "ואסלדה בחילה"[3], כלומר שנבעת מחמת החום, ומושך את ידו לאחור מדאגה שלא תיכווה. וכתב בספר יד יהודה[4] שאינו נכווה מיד מהחום אלא לאחר שנשאר בו זמן מה, ולכך מיד לאחר שנותן בו את ידו מושכה לאחור כדי שלא תיכווה אם יחזיקנה זמן מה.
הגדרתו ודרגתו
בגמרא[5] מבואר שדרגת החום של יד סולדת בו היא ”כל שכריסו(=בטנו) של תינוק בן יומו נכווית ממנו”[6].
וביאר הריטב"א שלפי שקשה לשער אותו ביד, שיש אדם שידו סולדת ברתיחה מועטת, ויש שאינה סולדת אלא ברתיחה רבה, לפיכך שיערו בכריסו של תינוק.
יש שכתבו שבחום שכריסו של תינוק נכווית ממנו, גם יד של כל אדם בינוני נכוית[7]. ויש שכתבו ששיעור חום של יד סולדת הוא כשהיד חוזרת לאחוריה מחמת רוב חומה, ולא אמרו שיעור כריסו של תינוק, אלא לעניין אחר[8].
להלכה כתבו ראשונים שאין אנו בקיאים בשיעור יד סולדת, ולכן יש להיזהר ולהחמיר בדבר עד שיעור שיצא הספק מלבו.
שיעורו במידות זמנינו
לפי מידות זמנינו (במעלות צלזיוס) נתנו אחרונים כמה שיעורים בקביעת יד סולדת לחומרא:
- לדעת הרב שלמה זלמן אוירבך[9] חום שמגיע לכארבעים ושש מעלות נחשב חום שהיד סולדת בו. הרב אוירבך הסתמך על הגמרא האומרת שבית השחיטה צונן[10], נמצא שעד טמפרטורה זו אין ספק שאין זה חום שהיד סולדת בו, על פי מדידות שערך מצא שחום אותו מקום בשעת השחיטה אינו עולה על ארבעים ושש מעלות.
- דעתו של אברהם ישעיהו קרליץ ה'חזון איש', שמידת חום שיד סולדת בו היא 40 מעלות.
- פרופ' זאב לב כתב בשמו של הרב פרנק, שעד 52 או 54 מעלות אין זה חום שהיד סולדת בו. ובשמו של רבי אהרן קוטלר כתב שעד 51.7 מעלות אין זה חום שהיד סולדת בו[11].
לעצם הגדרת סלידת היד, הביא פרופ' לב שתי אפשרויות: האחת, היד נרתעת מיד לאחוריה. דבר זה מתרחש בחום הקרוב ל60 מעלות. השנייה, אפשר להחזיק את היד בתוך המים למשך שניות בודדות, אבל כעבור 5-10 שניות היד נרתעת לאחוריה. דבר זה מתרחש בחום הקרוב ל50 מעלות.
בישול בשבת
על פי ההלכה אסור לבשל בשבת דבר שלא התבשל כולו קודם השבת (בהגדרה ההלכתית: "שלא נתבשל כל צורכו"). איסור זה חל כאשר מחממים מאכל בחום שהיד סלדת בו בלבד, שיעור חום זה נקבע לפי השיעורים שלעיל.
מאידך לפי רוב הראשונים וכך נהגו רוב עדות ישראל[12] יש איסור לבשל תבשיל לח שנתבשל קודם השבת ונצטנן במהלך השבת. לפי השולחן ערוך, איסור זה אינו חל כאשר התבשיל חם בדרגת חום שהיד סולדת בו, במקרה זה חוששים לחומרא ששיעור חום שהיד סולדת בו הוא כ80 מעלות. ואולם הרמ"א הקל בדין זה אם התבשיל 'לא נצטנן לגמרי'.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
הערות שוליים
- ^ כך גרס רבינו חננאל (שבת מ ע"ב) בתלמוד ירושלמי, מסכת מעשרות, פרק א', הלכה ד' ומסכת שבת, פרק ג', הלכה א', אך הגירסה שלפנינו המובאת ברא"ש שבת פרק ג סימן י: אין היד שולטת.
- ^ חלק א שבת סימן רב עמוד 285
- ^ איוב פרק ו פס' י
- ^ יורה דעה סימן קה בפירושו הארוך ס"ק ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ' עמוד ב'
- ^ פרי מגדים, משבצות זהב, יו"ד סוף סימן סח
- ^ איסור והיתר כלל לד אות כ
- ^ המאירי שבת מ ע"ב
- ^ בקובץ נועם כרך ז
- ^ בבלי חולין ח ע"ב
- ^ המעין יג, ג עמ' 41-46
- ^ להוציא שיטת הרמב"ם (הלכות שבת ט, ג; וראה שולחן ערוך אורח חיים סימן שיח הלכה טו) ובני תימן שנהגו כשיטתו
