הנרי ג'קסון
 | |||
| לידה |
31 במאי 1912 אוורט, וושינגטון, ארצות הברית | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
1 בספטמבר 1983 (בגיל 71) אוורט | ||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||
| |||
| |||
הנרי מרטין "סקופ" ג'קסון (באנגלית: Henry Martin "Scoop" Jackson; 31 במאי 1912 – 1 בספטמבר 1983) היה פוליטיקאי אמריקאי מהמפלגה הדמוקרטית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית וכסנאטור מטעם מדינת וושינגטון, מ-1941 ועד יום מותו. הוא ניסה פעמיים, ללא הצלחה, לזכות במועמדות מטעם המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית, ב-1972 וב-1976.
נמנה עם מייסדי הזרם הנאו-קונסרבטיבי האמריקאי, והיה מגדולי ידידיה של מדינת ישראל. תיקון ג'קסון-ואניק, מ-1975, הקרוי על שמו, נחשב על ידי רבים לאחד מהגורמים שהביאו לפתיחת שערי ברית המועצות וגרורותיה ליציאת יהודים ומהגרים אחרים בשנות השבעים של המאה העשרים, תחילה על ידי עצם האיום בחקיקתו וכעבור שנים אחדות עם תחילת העלייה ההמונית.
ראשית חייו ומשפחתו
הנרי "סקופ" ג'קסון נולד ב-1912, בעיר אוורט, שבמחוז סנוהומיש, במדינת וושינגטון שבצפון מערב ארצות הברית, לפיטר ג'קסון (השם הנורווגי המקורי - גרסת') ומרינה אנדרסון, נוצרים לותרנים, שהיגרו מנורווגיה לארצות הברית לקראת סוף המאה ה-19. הוא היה ילדם החמישי והצעיר ביותר. תחילה למד באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה, ולאחר מכן סיים סיים לימודי משפטים באוניברסיטת וושינגטון שבסיאטל ב-1935, והחל לעסוק בעריכת דין.
ב-1961 נישא להלן הארדין, הצעירה ממנו ב-21 שנה ונולדו להם שני ילדים.
קריירה פוליטית
ב-1938 ניצח ג'קסון במערכת הבחירות הראשונה שלו למישרת התובע של מחוז סנוהומיש וב-1940 נבחר לראשונה לבית הנבחרים האמריקאי מטעם המפלגה הדמוקרטית (החל לכהן ב-3 בינואר 1941). התגייס לצבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה, אך על פי הוראת הנשיא רוזוולט נאלץ לעזוב את הצבא כדי שלא לאבד את מושבו בקונגרס. ב-1945 היה ג'קסון מראשוני האמריקאים שביקרו במחנה ההשמדה בוכנוואלד וראה במו עיניו את תוצאות השואה. ב-1952 ניצח את הסנטור הרפובליקני הארי קיין והפך בינואר 1953 לסנטור מטעם מדינת וושינגטון, מישרה בה החזיק במשך כ-31 שנה לאחר מכן, עד יום מותו. במערכת בחירות זו הוא ניצח לא רק את יריבו הפורמלי, אלא ובעיקר את הסנטור ג'וזף מקארתי, אשר בא במיוחד למדינת וושינגטון לתמוך ביריבו, ללא הועיל.
ב-1960 היה ג'קסון מועמד להיות המועמד הדמוקרטי לסגן נשיא ארצות הברית תחת ג'ון קנדי, אבל בסופו של דבר בחר קנדי אז את לינדון ג'ונסון. בשנה זו הוא גם הפך ליו"ר הוועדה הדמוקרטית הלאומית למשך מספר חודשים. ב-1972 ניסה ג'קסון להיות מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות בפעם הראשונה, אך הפסיד לג'ורג' מקגוורן, שבסופו של דבר הפסיד לריצ'רד ניקסון בבחירות הכלליות. ב-1976 הוא ניסה לרוץ לנשיאות שוב ובשלבים הראשונים של הבחירות המקדימות בקרב הדמוקרטים אף נחשב לראשון המועמדים, אולם בסופו של דבר זכה במועמדות הדמוקרטים ג'ימי קרטר, שאף ניצח לאחר מכן את ג'רלד פורד בבחירות הכלליות.
ב-26 ביוני 1984, כמעט שנה לאחר מותו הוא קיבל את מדליית החירות הנשיאותית, אות הכבוד הגבוה ביותר המוענק בארצות הברית, לאזרח.
דעותיו
ג'קסון היה ניצי בדעותיו המדיניות וליברל בדעותיו הכלכליות והחברתיות. הוא הטיף להגדלת תקציב הביטחון האמריקאי למול הסובייטים עוד בתקופת נשיאותו של דווייט אייזנהאואר וכן להגדלת מספר הטילים הבליסטיים הבין-יבשתיים של ארצות הברית. לאחר מכן היה מתומכי מלחמת וייטנאם ומראשי המתנגדים לדטאנט ולהסכם סאל"ט 2 מ-1979, להגבלת הנשק הגרעיני. במשך שנים ובמידה מסוימת עד היום מכנים לעיתים דמוקרטים ניציים כגון הסנאטור הדמוקרטי ג'ו ליברמן (ייצג את קונטיקט בסנאט והיה מועמד לסגן נשיא בבחירות לנשיאות 2000), ג'יימס וולסי (ראש ה-CIA, בתחילת כוהתו של הנשיא ביל קלינטון בשנים 1993–1995) ועוד, בשם הדמוקרטים של "סקופ" ג'קסון. בין עוזריו ותלמידיו נמנים אחדים מראשי הנאו-קונסרבטיבים, שהפכו עם השנים לרפובליקנים כמו דאגלס פיית', ריצ'רד פרל, אליוט אברמס, פול וולפוביץ ועוד. האחרון אף כינה את עצמו לא פעם רפובליקני של "סקופ" ג'קסון.
במקביל היה ג'קסון מראשי התומכים בחוקי זכויות האזרח, כאשר הנושא עוד היה בחיתוליו בארצות הברית. ב-1957 היה מיוזמי חוק זכויות האזרח הראשון והמשיך בכך גם בחוק זכויות האזרח של 1964. היה מראשוני התומכים במרטין לותר קינג ונשא את נאום ההספד עליו בסנאט, לאחר הירצחו באפריל 1968. היה תומך נלהב בחוקי הגנת הסביבה למיניהם ותומך נלהב באותה מידה בהגדלת הסיוע לישראל.
ב-1974 הצליח ג'קסון לגרום להעברתו פה אחד של תיקון ג'קסון-ואניק, בסנאט, כאשר חבר הקונגרס צ'ארלס ואניק עשה עבודה דומה גם בקונגרס. התיקון היתנה הטבות סחר שונות לברית המועצות וגרורותיה, במתן אפשרות ליהודי אותן מדינות (ודיסידנטים אחרים) לצאת מהן באופן חופשי. עצם האיום בחקיקתו של תיקון זה גרם לביטול "כופר ההשכלה" שניסו הסובייטים להטיל על המהגרים הפוטנציאליים ולפתיחה חלקית של שערי ברית המועצות ליציאת יהודים ומהגרים אחרים בראשית שנות השבעים של המאה העשרים. השערים בברית המועצות (אף כי לא בגרורותיה) נסגרו מחדש עם מימוש חקיקת התיקון וירדו לשפל יחסי של פחות מ-15,000 יוצאים לשנה בשנים 1975–1976 (מספר שכשלעצמו היה גבוה בהרבה ממספר היוצאים מדי שנה עד 1969), אך הם שבו ונפתחו בהדרגה בשנים שלקראת סוף שנות השבעים - ראשית שנות השמונים.
הנצחתו
בית הספר ללימודים בינלאומיים באוניברסיטת וושינגטון קרוי כיום על שמו של הנרי ג'קסון. הצי האמריקאי קרא על שמו את אחת מהצוללות הגרעיניות שלו. "המכון היהודי לענייני ביטחון לאומי" - JINSA מחלק מדי שנה מלגה על שם הנרי ג'קסון לאישים שונים, בדרך כלל נאו-קונסרבטיבים, כמו ג'ו ליברמן, דיק צ'ייני, פול וולפוביץ ועוד. כמו כן, קיימים כיום על שמו במדינת וושינגטון מקומות אחדים, בהם בית ספר, יער ועוד. ב-2005 הוקמה באוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה "אגודת הנרי ג'קסון", במטרה לקדם את רעיונותיו ומורשתו של ג'קסון, ברחבי העולם.[1]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הנרי ג'קסון באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
25845432הנרי ג'קסון