ורשה
 | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 מזוביה |
| ראש העיר | רפאל צ'אסקובסקי |
| תאריך ייסוד | המאה ה-13 |
| שטח | 517.24 קמ"ר |
| גובה | 78-116 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במטרופולין | 2,666,278 (2012) |
| ‑ צפיפות | 3,304 נפש לקמ"ר (2012) |
| קואורדינטות | 52°13′48″N 21°00′39″E / 52.23000°N 21.01083°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.um.warszawa.pl | |
.jpg)
ורשה או וארשא (בפולנית: Warszawa - וארְשַאווה - IPA: [varˈʂava] (מידע • עזרה)) היא בירת פולין והעיר הגדולה ביותר בה. העיר ממוקמת על גדות נהר הוויסלה, כ־350 קילומטרים מחופי הים הבלטי בצפון ומהרי הקרפטים בדרום. מאז שנת 1596 העיר היא בירת פולין, על גילגוליה השונים (לרבות פולין הקונגרסאית).
נכון לדצמבר 2010 רשומים בעיר 1,720,398 תושבים, ובשטחה המטרופוליטני כ־3,350,000 תושבים. שטח העיר הוא כ־516.9 קמ"ר, ושטח אגד הערים הוא כ־6,100.43 קמ"ר. ורשה היא העיר השמינית בגודלה באיחוד האירופי. ברית ורשה, ועידת ורשה, חוזה ורשה ומרד ורשה נקראו על שמה.
בשנת 1980 הכריז אונסק"ו על המרכז ההיסטורי בעיר כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
ההיסטוריה של ורשה מקבילה להיסטוריה הכללית של פולין.
ורשה נוסדה במאה ה-9, וקיבלה זכויות של עיר במהלך המאה ה-13. במשך מאות שנים התפתחה העיר והתפשטה בתחומי השטח אשר נקרא כיום "העיר העתיקה של ורשה" (Stare Miasto). במהלך השנים ידעה העיר מגפות רבות, פלישות, שריפות הרסניות והגבלות מנהליות שהעיבו על התפתחותה.
מהאירועים החשובים ביותר: המלחמה הצפונית הגדולה (1702, 1704, 1705), מלחמת הירושה הפולנית (1733-1738), מרד ורשה והקרב על ורשה (1794), מרד נובמבר (1830-1831), מרד ינואר (1863), מלחמת העולם הראשונה (1914-1918), המצור על ורשה (1939), מרד גטו ורשה (1943) ומרד ורשה (1944) אשר במהלכו נהרסה העיר כמעט לחלוטין. לצד האירועים המלחמתיים שימשה העיר כמרכז בחירת מלכי פולין, מקום מפגשו של הפרלמנט הפולני (הסיים), ומוקד הניצחון הפולני על הבולשביקים בוויסלה במהלך קרב ורשה (1920), אשר היה ידוע כ"נס על הוויסלה".
למרות אירועים אלו, התפתחה העיר לבירה רב־תרבותית של מדינה אירופית מודרנית ולמרכז תרבות ומסחר לכל מרכז ומזרח אירופה.
היסטוריה מוקדמת
האזור שידוע כיום כוורשה המודרנית יושב לראשונה לפני כ-1,400 שנים, כאשר כמה ממצאים ארכאולוגיים אף מתארכים את ההתיישבות באזור העיר לתקופת הברונזה (2300-600 לפנה"ס).
במרכז העיר העתיקה ניצב פסלה של בת הים - סמלה של העיר המתבסס על אגדה המסופרת בווריאציות שונות על נסיך שאיבד את דרכו ובת ים הנחתה אותו לבית משפחת דייג עני שהאכילו והלינו אותו למרות שלא ידעו שמדובר בנסיך. לדייג היו שני בנים תאומים: וארס וסאווה. לאות תודה החליט הנסיך לבנות במקום עיר ולקרוא את שמה על שם התאומים[1].
מקומות היישוב המבוצרים הראשונים בשטחי ורשה המודרנית היו בּרוּדְנוֹ, (שהוקמה במהלך המאה התשיעית או העשירית, ויַאזדוּב (Jazdów) שהוקמה במאה ה-12 או ה-13. לאחר שיַאזדוּב נבזזה ונשרפה על ידי הליטאים, התיישבות דומה הוקמה בשנת 1300 לערך, לצד כפר דייגים קטן הנקרא בשם "וֳארְשׁוֹבָה" (Warszowa) על ידי הנסיך בוֹלֵסְוָב ה-2 של מאזובשה. התיעוד ההיסטורי הראשון לקיומו של מבצר ורשה מתוארך לשנת 1313. בתחילת המאה ה-14 שימשה העיר כאחד ממקומות מושבם של דוכסי מאזובשה ונהפכה לבסוף לבירת מאזובשה בשנת 1413. במהלך המאה ה-14 נשענה כלכלתה של ורשה בעיקר על מסחר. בשנת 1529, בעקבות מצבם הכלכלי הקשה והבדלי המעמדות ערכו אנשי העיר הפיכה. אנשי העיר היו מדוכאים ביותר בשל מצבם הכלכלי הרעוע, שנבע מהבדלי מעמדות - בראש החברה עמדו אצילי העיר, ושאר העם היה במעמד חברתי-כלכלי נמוך מאוד. ורשה נקבעה כמקום מושבו של הפרלמנט הפולני, הסיים, כאשר בשנת 1569 קיבלה החלטה זו מעמד של קבע. בשנת 1573 הוקם איחוד ורשה (אשר נקרא על השם העיר), אשר ביסס חופש דת באיחוד הפולני ליטאי.
המאה ה-16 עד המאה ה-18
ממרד אזרחי וכיבושים לצמיחה כלכלית ותרבותית
ההבדלים ההולכים וגדלים בין המעמדות, גרמו בסופו של דבר למרד אזרחי בשנת 1525 כנגד עשירי העיר והרשויות. כתוצאה ממרד זה הוקם גוף עירוני חדש, אשר חלק את הכוח עם גופים שנוצרו על ידי האצילים: מועצת העיר ויועצי העיר. הסיפור של מרד זה שפרץ בשל הרצון לשוויון זכויות חברתי מתוארך מההפגנה הראשונה בשנת 1525.
בשל מיקומה המרכזי בין בירות האיחוד הפולני-ליטאי - קרקוב (פולין) ווילנה (ליטא), נהפכה ורשה לבירת האיחוד, ובאותו הזמן גם לבירת מלכי פולין, כאשר המלך זיגמונד ה-3 החליף את עיר הבירה מקרקוב לוורשה בשנת 1596. במהלך העברת סמכויות עיר הבירה מקרקוב לוורשה, מנתה ורשה כ-14,000 תושבים, כאשר בעיר העתיקה היו 169 בתים, בעיר החדשה היו 204 בתים, ובפרווריה של העיר היו כ-320 בתים. במרוצת השנים העיר התרחבה לעבר הפרוורים - הוקמו כמה רבעים עצמאיים, שהיו רכושם של האצילים ובני המעמד הגבוה, ויושבו בהם אנשי מלאכה וסוחרים.
שלוש פעמים בין השנים 1655–1658 הייתה העיר נתונה תחת מצור, ושלוש פעמים היא נכבשה ונבזזה על ידי השוודים, הברנדרבורגים והטראניסלבים. הארכיטקטורה של אמצע המאה ה-17 של העיר העתיקה והחדשה של ורשה שכללה בנייה בסגנון הרנסאנס המאוחר עם רצפות גותיות, אשר ניצלו מהשרפה בשנת 1607, שרדה למרות כל הפלישות עד לכיבוש הנאצים אשר הרסו כליל את העיר. בשנת 1700 פרצה המלחמה הצפונית הגדולה והעיר כותרה מספר פעמים. בשנת 1702 נכבשה ורשה על ידי הכוחות השוודים תחת הנהגתו של קרל השנים עשר, מלך שוודיה. במהלך כיבוש זה סבלה העיר קשות מהשלטון השוודי ופעמים רבות במהלך המלחמה נאלצה לשלם מיסים כבדים לכובש.
ב-1 בספטמבר 1704 נכבשה ורשה שוב על ידי הצבא הסקסוני בהנהגתו של אוגוסט השני לאחר חמישה ימים של הפגזות ארטילריות כבדות. באותה השנה, לאחר בריחתו של אוגוסט השני, המליכו השוודים את סטניסלאב לשצ'ינסקי כמלך הפולני. דבר זה הכריח את אוגוסט השני להכניס את פולין למלחמה לצד רוסיה (הברית נחתמה בעיר נרבה שבאסטוניה בקיץ 1704). ב-21 באוקטובר 1705 הטיל הצבא הרוסי- סקסוני מצור על העיר. ב-1707, כתוצאה מהסכם שלום בין אוגוסט השני מסקסוניה והמלך קרל ה-12 משוודיה, נכנסו הכוחות הרוסים אל העיר, אך לאחר כחודשיים עזבו אותה.
המחצית השנייה של המאה ה-18 והמחצית הראשונה של המאה ה-19 סימנו שלב חדש בהתפתחותה של העיר. ורשה נהפכה לעיר קפיטליסטית, כמו כן הצמיחה בפעילות הפוליטית, התפתחות רעיונות מתקדמים, שינויים כלכליים ופוליטיים- כל אלו השפיעו על מבנה העיר כאשר הארכיטקטורה משקפת את התקדמותה של העיר והתפתחותה. מפעלים התפתחו, מספר הפועלים גדל, מעמד הסוחרים עלה, ומספר התעשיינים ומומחי כספים צמח, וכתוצאה מכך הייתה הגירה גדולה של איכרים לעיר מהאזורים הכפריים (תהליך העיור).
ב-1792, ורשה כבר מנתה כ-115,000 תושבים, בהשוואה ל-24,000 בשנת 1754. יתר על כן, המעמד הגבוה התרחב, המעמד הבינוני התחזק וכבר היה יכול לבנות את בתיו, כך שיתאימו למעמדם החברתי החדש. אזורי מגורים חדשים התפתחו, אשר סיפקו את הצרכים והטעם של הבורגנים החדשים.
המאה ה-19 עד המאה ה-20
מאיחוד עם רוסיה לעצמאות
ורשה נשארה בירת האיחוד הפולני-ליטאי עד לשנת 1795, כאשר היא סופחה לממלכת פרוסיה ונהפכה לבירת דרום פרוסיה. העיר שוחררה על ידי צבאו של נפוליאון ב-1806, וורשה הייתה שנית לבירתה של דוכסות ורשה.
בעקבות קונגרס וינה בשנת 1815, הפכה ורשה לבירת פולין הקונגרסאית, מלוכה חוקתית בשליטתה של האימפריה הרוסית. האוטונומיה הפולנית תחת שליטה רוסית לא עברה תמיד על מי מנוחות. בעקבות הפרות חוזרות ונשנות של החוקה הפולנית על ידי הרוסים, פרץ מרד בנובמבר 1830. למרות זאת, המלחמה הפולנית- רוסית בשנת 1831 נגמרה בתבוסת המורדים הפולנים, והקטנת שטחה של האוטונומיה הפולנית. ב-27 בפברואר 1861, המון ורשאי שהפגין כנגד השליטה הרוסית בעיר נורה על ידי הכוחות הרוסים, כתוצאה מהירי נהרגו 5 בני אדם.
ורשה שגשגה במהלך המאה ה-19 תחת ראש העיר סוֹקרטס סטַארְנֶקיֵוִויץ' (Sokrates Starynkiewicz), שעמד בראש העיר בין השנים 1875–1892. סוקרטס היה גנרל רוסי, שמונה על ידי הצאר אלכסנדר השלישי. בימי כהונתו התפתחה ורשה רבות, ונבנו בה מערכות מים וביוב שתוכננו ונבנו על ידי מהנדס אנגלי בשם ויליאם לינדלי (William Lindley), ובנו ויליאם הארלין לינדלי (William Heerlein Lindley). בעיר ניכרו ביטויים נוספים לתהליך המודרניזציה כדוגמת: החשמלית, תאורת רחוב, ומפעלי גז לתעשייה.
פולין שבה להיות עצמאית בתום מלחמת העולם הראשונה. ורשה נהפכה לבירתה של פולין העצמאית בשנת 1918 וכבר בשנת 1920 הייתה מעורבת בעוד מלחמה, המלחמה הפולנית-סובייטית, אשר הקרב העיקרי בה, קרב ורשה, נערך בפרווריה המזרחיים של העיר. הכוחות הפולנים הצליחו לבסוף לעצור את הצבא הסובייטי, ולמנוע הפיכה סובייטית במדינה.
מלחמת העולם השנייה
ב-1 בספטמבר 1939 החלה גרמניה בהפצצות כבדות ביותר של ערי פולין בכלל, וורשה בפרט. הפצצות אלו היוו את תחילתה של מלחמת העולם השנייה. במהלך הימים בהם התנהלה המערכה נספו בוורשה כ־8,000 יהודים[2]. במהלך מלחמת העולם השנייה היה מרכז פולין, כולל ורשה, תחת שלטון גנרלגוברנמן, אשר היה אזור שלטון גרמני.
כל מוסדות החינוך הגבוהים נסגרו מיידית, וכל האוכלוסייה היהודית, כ-300,000 בני אדם, אשר היוו 30% מכלל תושבי העיר, הועברו אל גטו ורשה. כאשר הגיע ההוראה "לחסל" את הגטו בשנת 1943 כחלק מתוכנית הפתרון הסופי של אדולף היטלר, מרדו לוחמים יהודים כנגד הנאצים, מרד שידוע כמרד גטו ורשה. למרות היות היהודים נחותים הן מספרית והן מבחינת כמות כלי הנשק, המרד ארך כמעט חודש. כאשר תמה הלחימה, כמעט כל המורדים נרצחו ומעטים בלבד הצליחו להימלט מהגטו.
ככל יהודי פולין, נרצחו בשואה גם רוב יהודי העיר ורשה. כ-685,000 מתושבי ורשה נספו במשך המלחמה, בהם 370,000 יהודים. רק כמה מאות מיהודי ורשה שרדו.
האוכלוסייה הפולנית סבלה קשות בימי שלטון הכיבוש הנאצי. על אף כישלון מרד גטו ורשה גברו הקולות בעיר שקראו למרד גלוי ורחב היקף של כלל האוכלוסייה נגד השלטון הנאצי. ביולי 1944, התקדם הצבא האדום במהירות לעבר ורשה, לאחר ששחרר שטחים נרחבים מפולין. בידיעה שסטלין היה עוין לרעיון של פולין עצמאית, נתנה הממשלה הפולנית הגולה בלונדון הוראה למחתרת הפולנית לנסות להשתלט על ורשה מידי הגרמנים לפני כניסת הצבא האדום. ב-1 באוגוסט 1944, החל מרד ורשה. המאבק המזוין תוכנן להמשך כ-48 שעות, אבל בסופו של דבר נמשך 63 ימים.
לאחר 63 ימי לחימה הוכרעו הלוחמים, והנהגת המרד נכנעה לנאצים. בזמן דיכוי המרד נהרגו 150,000 אזרחים. 15,000 מן הלוחמים שנותרו נפלו בשבי (אך על פי הסכם הכניעה קיבלו מעמד של שבויי מלחמה, בעוד שקודם להסכם הם נורו במקום בו נמצאו), ושארית האוכלוסייה האזרחית של ורשה, כ-180,000 איש, גורשה.
היטלר, אשר התעלם לחלוטין מהתנאים המוסכמים של הכניעה, הורה להרוס את ורשה לחלוטין, ואת מוצגי המוזיאונים והספריות - לקחת לגרמניה או לשרוף. אנדרטאות ובנייני ממשל פוצצו על ידי כוח גרמני מיוחד שמונה לכך. כ-85% מהעיר נהרסו, כולל העיר העתיקה והטירה המלכותית. העיר ורשה הפכה לעיר חרבה ברוב שטחה.
במהלך המרידה היה הצבא האדום במרחק של 30 קילומטר מוורשה, אך לא טרח להשלים את המרחק ולסייע למורדים. הרוסים סירבו לאפשר למטוסים בריטים ואמריקאים גישה לשדות התעופה שלהם, וכך נמנע סיוע אווירי שהיה יכול לסייע למתמרדים.
ב-17 בינואר 1945, לאחר תחילת המתקפה של הצבא האדום על הנאצים, נכנסו כוחות סובייטים להריסות העיר ושחררו את פרווריה מהכיבוש הגרמני. העיר כולה שוחררה במהרה על ידי הצבא האדום, אשר התקדם במהרה אל עבר לודז', כאשר הכוחות הגרמנים נערכים מחדש בנקודות מערביות יותר.
לזכר כ-20 אלף חיילים סובייטים שנהרגו בקרבות סביב העיר בשנת 1950 הוקמה אנדרטה.
זמנים מודרניים
הניצולים חזרו לעיר כמעט מיידית לאחר שחרורה והחלו לבנות אותה מחדש. חלקים נרחבים של העיר העתיקה שוחזרו באופן מדויק. בחלקים אחרים החלה תנופת בנייה של שדרות ושיכונים חדשים.
את שליטת הסובייטים על העיר ניתן היה לראות בבנייתו של ארמון התרבות והמדע בשנת 1955 (שבמקור היה על שמו של יוסיף סטלין). כיום משמש הבניין כבית תרבות ובו מספר תיאטראות, אולמות קולנוע ואולמות כנסים.
שנות השמונים הביאו לתמורות בעיר. ב-13 בדצמבר 1981 השליטים הקומוניסטים בפולין הכריזו על משטר צבאי, כדי להגן על כוחם מפני תנועת סולידריות בראשות לך ואלנסה. אבל הכלכלה הקורסת והשינויים שהתרחשו בברית המועצות גרמו לבסוף לקומוניסטים להכריז על בחירות חופשיות בשנת 1989, אשר תוצאותיהן היו תבוסה מוחלטת למפלגה הקומוניסטית. הממשלה החדשה מיד החלה ברפורמות דמוקרטיות וכלכליות רבות, ובשביל ורשה, ה"בום הכלכלי הגדול" החל[דרושה הבהרה].
גאוגרפיה
מיקום
ורשה שוכנת על שתי גדותיו של נהר הוויסלה לאורך גדותיו (כ-30 קילומטרים צפונית-דרומית וכ-28 קילומטרים לעבר המזרח) במרכזו של מחוז מאזובשה, במרחק של כ-350 קילומטרים מהרי הקרפטים ומהים הבלטי. הגובה הממוצע שלה הוא 100 מטר מעל גובה פני הים, אף על פי שיש כמה גבעות (רובן מלאכותיות) הממוקמות ליד העיר. הנקודה הנמוכה ביותר בוורשה היא לאורך גדת נהר הוויסלה (75 מטר מעל גובה פני הים), והנקודה הגבוהה ביותר היא גבעה מלאכותית בגובה 144 מטר מעל גובה פני הים.
אקלים
אקלים העיר יבשתי ומתאפיין בהבדלים גדולים בין העונות. בחורף קר ומושלג ואילו בקיץ חמים. משקעים יורדים בכל עונות השנה. מזג האוויר בפולין מושפע מן האקלים היבשתי במזרח והאקלים הימי במערב ולכן התוצאה היא שינויים רבים, מיום ליום ומשנה לשנה. בשנה אחת עשוי החורף להיות נטול שלג ואילו בשנה לאחר מכן ישתקו שלגים כבדים את התחבורה במדינה למספר ימים. החודש החם ביותר הוא יולי (24 מעלות צלזיוס בממוצע) והחודשים הקרים ביותר הם ינואר ופברואר (6- מעלות צלזיוס בממוצע), החודש עם כמות המשקעים הגדולה ביותר הוא יולי (96 מ"מ). לפעמים הטמפרטורות בקיץ יכולות לזנק למעל 30 המעלות, דבר המעיק מאוד על אורח החיים בשל אי התאמתה של המדינה למזג אוויר חם שכזה. להלן נתוני הטמפרטורות והמשקעים הממוצעים בעיר:
| אקלים בורשה | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 0 | 0 | 6 | 12 | 20 | 23 | 24 | 23 | 19 | 13 | 6 | 2 | 12 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | -6 | -6 | -2 | 3 | 9 | 12 | 15 | 14 | 10 | 5 | 1 | -3 | 4 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 27 | 32 | 27 | 37 | 46 | 69 | 96 | 65 | 43 | 38 | 31 | 44 | 555 |
| מקור: BBC Weather | |||||||||||||
דמוגרפיה
מבחינה היסטורית, ורשה הייתה יעד להגירה פנימית וחיצונית, בעיקר ממרכז ומזרח אירופה. לאורך השנים הייתה ורשה עיר מגוונת יחסית מבחינת אתנית. המיעוט הגדול ביותר בוורשה של לפני מלחמת העולם השנייה היה היהודים (אוכלוסיית היהודים בוורשה לפני המלחמה מנתה יותר מ-350,000 איש, אשר היוו כ-30% מכלל תושבי העיר), לצד מיעוטים גרמנים, רוסים ואחרים. עד ליום זה יש פחות גיוון אתני בעיר מאשר לפני 300 שנים. מרבית גידול האוכלוסין בעיר הוא כתוצאה מהגירה פנימית לוורשה כחלק מתהליך העיור.
כיום, אוכלוסיות ורשה מונה כ-12% של תושבים שאינם פולנים. המיעוטים העיקריים בעיר הם אוקראינים, בלארוסים ווייטנאמים.
האוכלוסייה בוורשה בין השנים 1700–2007 (באלפים):
פוליטיקה
כעיר הבירה של פולין, ורשה מהווה את המרכז הפוליטי של המדינה. מתוקף זה משטרת ורשה פועלת כגוף משטרתי נפרד מהמשטרה הלאומית בשם "פיקוד משטרת הבירה".
כל משרדי הממשלה ממוקמים שם, כולל הפרלמנט הפולני, המשרד הנשיאותי ובית המשפט העליון. בפרלמנט הפולני, ורשה מיוצגת על ידי 31 נציגים (מתוך 460).
שגרירות ארצות הברית ממוקמת בעיר.
רשות מוניציפלית
הפרלמנט בוורשה הוא חד-ביתי במועצת העיר, והוא כולל 60 חברים.
חברי המועצה נבחרים ישירות לתקופה של ארבע שנים, כאשר כמו מרבית הגופים המחוקקים, מועצת העיר מחולקת לוועדות אשר כל אחת מהן עוסקת בתחום בממשל העיר. הצעות חוק שמועלות במועצה עוברות לאישורו הסופי של ראש העיר ("נשיא ורשה"), אשר יכול להכלילם בחוק. כאשר ראש העיר מגיש הצעת חוק, למועצה יש 30 יום לבטל את הווטו, אך רק ברוב של שני שלישים מסך חברי המועצה.
לכל אחד מ-18 רובעי העיר ישנה מועצה משלו. תפקידם הוא להתמקד בנושאים של הרובע, ובכלל זה פיקוח על חברות מוניצפליות ועל רכוש העירייה ובתי הספר, ובכך לעזור לנשיא ולמועצת העיר הכללית. ראש כל אחד מהמועצת הללו נקרא "ראש העיר" (Burmistrz) והוא נבחר על ידי המועצה המקומית, מקרב המועמדים שמוצעים על ידי ראש עיריית ורשה.
ראש עיריית ורשה מאז 2018 הוא רפאל צ'אסקובסקי, סגן ראש מפלגת "הפלטפורמה האזרחית" (PO).
רובעי העיר
ורשה הייתה החל משנת 1945, כמו לפני מלחמת העולם השנייה, עיר מחולקת לרבעים, כאשר החל משנות ה-60 של המאה ה-20 ורשה הייתה מחולקת ל-7 רבעים.
למרות רפורמה מנהלית בשנת 1975 הושארה בוורשה החלוקה לרבעים, כמו בערים קרקוב, לודז', פוזנן וורוצלב. אחרי מאורעות יוני 1976 בוורשה, צירפו לרובע אוֹחוֹטָה (Ochota) את אוּרֳסוּס (Ursus). מאפריל 1990, שבעת הרבעים הקיימים בוורשה קיבלו סטטוס של רבעים עצמאיים. גבולותיה של ורשה התרחבו עד לרובע שהיה לפני זה חלק נפרד מהעיר (וֵסוֹוָה-Wesoła), שביחד עמו ורשה מנתה 18 רבעים. משנת 2002 לוורשה יש רק רשות מנהלית אחת, כאשר לרבעים יש סטטוס של שכונות בעלי סמכויות מוגבלות בלבד.
הרובע הצפוף ביותר (נכון ל-2006) הוא אוֹחוֹטָה (9448 נפש לקמ"ר) והכי פחות צפוף הוא רובע וִלַנוֹב (414 נפש לקמ"ר). צפיפות האוכלוסין הממוצעת בוורשה היא 3,291 נפש לקמ"ר. לוורשה שני רבעים היסטוריים, "העיר העתיקה" (Stare Miasto) ו"העיר החדשה" (Nowe Miasto).
|
לחצו כדי להקטין חזרה  |
| מפת רובעי ורשה |
|---|
| שם בעברית | שם בפולנית | מספר תושבים |
|---|---|---|
| מוֹקוּטוֹב | Mokotów | 226,911 |
| פראגה דרום | Praga Południe | 185,077 |
| אוּרְסינוּב | Ursynów | 143,935 |
| ווֹלָה | Wola | 142,025 |
| בִילאני | Bielany | 135,307 |
| שרודמיישצ'ה | Warszawa-Śródmieście | 134,306 |
| טארגוּוְאֵק | Targówek | 122,872 |
| בֵמּוֹוו | Bemowo | 107,197 |
| אוֹחוֹטָה | Ochota | 91,643 |
| בִּיאַוֹוְּמְקָה | Białołęka | 76,999 |
| פראגה-צפון | Praga Północ | 73,207 |
| וַאוֵור | Wawer | 66,094 |
| ז'וֹליבוּז' | Żoliborz | 49,275 |
| אוּרֳסוּס | Ursus | 47,285 |
| ולוכי | Włochy | 39,778 |
| רֵמְבֵּרְטוּב | Rembertów | 22,688 |
| וֵסוֹוָה | Wesoła | 20,749 |
| וִלַנוֹב | Wilanów | 15,188 |
| סה"כ | - | 1,700,536 |
תרבות
תיאטראות
כיום ורשה היא בית ליותר מ-30 תיאטראות גדולים אשר פזורים ברחבי העיר, כולל את התיאטרון הלאומי אשר נוסד בשנת 1765 וה"תיאטרון הגדול" בוורשה שנוסד בשנת 1778.
ורשה מושכת תושבים רבים אשר עוסקים בתחום האומנות, ועל ידי כך מוסיפים למגוון התרבותי של העיר. הפקותיהם מוצגות לרוב בתיאטראות קטנים ובתי תרבות, לרוב מחוץ למרכז העיר. כמו כן, ורשה מארחת וועידות בינלאומיות בענייני תיאטרון.
מוזיקה
הודות למגוון התרבותי הגדול של העיר, כולל את "תיאטרון וְילְקי" (Teatr Wielki), האופרה הפולנית, חדר האופרה, בניין הפילהרמונית והמוזיאון הלאומי, כמו גם את התיאטראות הרומאיים ואולמי הקונגרסים בתוך ארמון התרבות והמדע, ורשה מארחת הרבה אירועים ופסטיבלים.
בין שלל האירועים ניתן למצוא את: התחרות הבינלאומית לפסנתר על שם פרדריק שופן, הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה מודרנית, פסטיבל הג'אז, פסטיבל הג'אז של ימי הקיץ, פסטיבל הסתיו של ורשה, פסטיבל מוצארט, והפסטיבל למוזיקה עתיקה.
מוזיאונים
בוורשה גלריות ומוזיאונים רבים. בין המפורסמים והגדולים שבהם ניתן למנות את:
- המוזיאון הלאומי
- המרכז לאמנות עכשווית
- המוזיאון לאמנות מודרנית
- מוזיאון הצבא הפולני
- הארמון המלכותי
- המוזיאון לזכר מרד ורשה
- מוזיאון פרדריק שופן
- המוזיאון ההיסטורי של ורשה
- מוזיאון העצמאות
- המוזיאון להיסטוריה של יהודי פולין
- מוזיאון יאנוש קורצ'ק
- המוזיאון לספורט ותיירות
- מוזיאון הקומוניזם
סרטים
עם סיום מלחמת העולם השנייה הפכה ורשה למרכז השני בחשיבותו בהפקת סרטים בפולין, כאשר במהלך השנים הופקו בעיר מספר רב של סרטים.
אחד הסרטים המפורסמים ביותר שצולמו בוורשה ובפולין בכלל, הוא הסרט "הפסנתרן" בבימויו של רומן פולנסקי. הסרט צולם רובו בוורשה, ומגולל את סיפורו של ולדיסלב שפילמן - פסנתרן מחונן ששרד את מאורעות השואה בגטו ורשה.
כלכלה
בשנת 2008 דורגה ורשה במקום ה-35 בדירוג הערים היקרות ביותר. היא סווגה כעיר עולם על ידי "ארגון הגלובליזציה וערי העולם" ונמצאת במרחק קטן מערים כמו רומא ובייג'ינג.
עסקים ומסחר
ורשה, ובייחוד מרכז העיר (רובע שרודמיישצ'ה), היא המרכז לא של החברות הלאומיות והממשלתיות הפולניות בנוסף לחברות מקומיות ובינלאומיות. בשנת 2006 נרשמו בשטחה של העיר 304,016 חברות. משקיעים כלכליים בינלאומיים השקיעו לפי ההערכות בשנת 2002 יותר מ-650 מיליון אירו בתעשייה בעיר. כתוצאה מכך, שיעורי האבטלה בעיר הוא מהנמוכים ביותר בפולין, אשר לפי גורמים רשמיים לא עולה על יותר מ-3%.
ורשה מייצרת כ-12% מסך התוצרת הלאומית של פולין, אשר בהתאם למספר האנשים, מוערך בסביבות 290% מעל מהממוצע הכלל-פולני. התוצר הגולמי לנפש בוורשה עומד על כ-38,000$ נכון לשנת 2005. כמו כן, כלכלת העיר היא אחת מהכלכלות שמתפתחות במהרה, עם תוצר גולמי של 6.5%. העיר עצמה מרוויחה מדי שנה בסביבות 8,740,882,000 זלוטי רק ממיסים.
ורשה, ביחד עם פרנקפורט, לונדון, פריז, מוסקבה, בריסל ורוטרדם היא אחת מהערים עם הבניינים הגבוהים ביותר באירופה. 11 מגורדי השחקים הגבוהים ביותר בפולין, אשר מהם 9 בנייני ממשל, ממוקמים בוורשה. המבנה הגבוה ביותר בעיר הוא ארמון התרבות והמדע, אשר הוא הבניין השביעי בגובהו באיחוד האירופאי.
הבורסה לניירות ערך
הבורסה לניירות ערך בוורשה נוסדה בשנת 1817 והמשיכה לסחור במניות עד למלחמת העולם השנייה. היא הוקמה מחדש רק בחודש אפריל 1991, בעקבות הפסקת שליטת הקומוניסטים על כלכלת המדינה ועל איסור קיום מדיניות של שוק חופשי.
כיום, הבורסה לניירות ערך בוורשה (או בקיצור WSE), לדעת מומחים רבים, היא הבורסה הגדולה ביותר באזור. היא כעת הבורסה לניירות ערך הגדולה ביותר בפולין, עם יותר מ-300 חברות שסוחרות בה. משנת 1991 עד שנת 2000, הבורסה לניירות ערך מוקמה, למרבה האירוניה, בבנין של המפלגה הקומוניסטית לשעבר בעיר.
בשנת 2007 חישוב רווחי הבורסה הראה רווח של 440.92 מיליארד דולר, דבר שהפך את העיר לאחד מיעדי העסקים האטרקטיביים ביותר באירופה.
תעשייה
במהלך הבנייה מחדש של ורשה לאחר מלחמת העולם השנייה, הרשויות הקומוניסטיות החליטו שהעיר תהפוך למרכז תעשייתי גדול. הרבה מאוד מפעלים גדולים נבנו בעיר או קרוב אליה. ככל שכוחה של המפלגה הקומוניסטית התערער בפולין, כך גם המפעלים שהוקמו, נסגרו לבסוף בשל פשיטת רגל לאחר 1989.
מספר המפעלים ברשות המדינה עדיין נמצא בירידה, בעוד מספר המפעלים שעובדים עם חברות בינלאומית גדל בהתמדה. כמו כן, לוורשה יש את הריכוז הגדול ביותר של מפעלים לייצור דברי אלקטרוניקה ותעשיות היי טק בפולין.
תחבורה
ורשה נפגעה קשות בזמן מלחמת העולם השנייה, ושיקומה בשנות החמישים אומנם הביא לכדי הרחבתם של רחובות רבים, אך דבר שיצר גם בעיית פקקים. במאמץ להתגבר על בעיות התנועה, הוקמה מערכת תחבורה יעילה בעיר הנמצאת בכל מקום וכוללת אוטובוסים, חשמליות ורכבת תחתית.
כבישים וכבישים מהירים
המחסור של ורשה בכבישים עוקפים לעיר גורמים לכך שמרבית כלי הרכב עוברים ישירות דרך מרכז העיר. כתוצאה מבעיה זו, נמצאים בבנייה שני כבישים עוקפים. הראשון, נקרא OEW (קיצור בפולנית ל"טבעת ורשה") אשר מתוכנן להבנות כ-10 קילומטרים ממרכז העיר. הכביש השני, מתוכנן להיות חלק מכביש A-2 הפולני (כביש אשר חוצה את פולין לרוחבה, מרחק של 610 ק"מ בסך הכל), וכל זאת חלק מהמיזם התחבורתי של האיחוד האירופאי דרך E30" (כביש אשר יחצה את אירופה מהעיר קורק שבאירלנד עד לעיר אומסק שבסיביר רוסיה.
נמלי תעופה
לוורשה נמל תעופה בינלאומי אחד אשר נקרא אוקנציה (בשמו המלא: Port lotniczy im. Fryderyka Chopina Warszawa-Okęcie), "נמל התעופה ורשה פרדריק שופן על שם פרדריק שופן-אוקנציה", ממוקם 10 קילומטר ממרכז העיר. עם מעל 70 טיסות מקומיות ובינלאומיות ביום ומעל 12 מיליון נוסעים בשנה (2015) זהו שדה התעופה הגדול בפולין. בכל יום יוצאות מספר טיסות ישירות בין ורשה ותל אביב.
בשנת 2013 נפתח נמל תעופה נוסף בשם "ורשה-מודלין" אשר ממוקם כ-35 קילומטרים צפונית למרכז העיר. כעת (2016) השדה משרת רק חברת טיסות מוזלות, ליותר מ-30 יעדים במערב ובדרום אירופה.
תחבורה ציבורית
התחבורה הציבורית בוורשה כוללת, אוטובוסים, חשמלית, מטרו, רכבת קלה, אשר כל האמצעים התחבורתיים הללו מנוהלים על ידי ה-ZTM (רשות התחבורה של ורשה).
כמו כן, ישנם 3 סוגי קווי תחבורה מיוחדים לתיירים אשר מסומנים באות T. הראשונה היא חשמלית מיוחדת אשר פועלת בין החודשים יולי ואוגוסט. השני הוא אוטובוס בקו 100 אשר הוא אוטובוס הקומתיים היחיד בעיר, הפועל רק בסופי שבוע. השלישי הוא קו אוטובוס נוסף, קו 180, אשר פועל מדי יום ונוסע ב"מסלול המלכותי", מבית הקברות הצבאי בצפון, ליד העיר העתיקה, ודרך הרחובות היפים והמפורסמים ביותר בעיר.
אוטובוסים
שירות האוטובוסים נוסע בכל רחבי העיר, גם אל רבעים אשר מרוחקים ממרכז העיר. ישנם סוגים של אוטובוסים. אוטובוסים מיוחדים מזוהים על ידי מספר הקו שלהם:
- קווי האוטובוס 500–599 הם קווים מהירים, ורק עוצרים בתחנות מרכזיות וחשובות.
- אוטובוסים ישירים מסומנים באות E לצד קו האוטובוס.
- ישנם אוטובוסים, אשר נוסעים לכל האתרים החשובים של העיר, הם לא מהירים כמו שאר האוטובוסים, אבל ישנם הסברים על כל האתרים המפורסמים לאורך הדרך. אין מחיר מיוחד לסוג האוטובוס הזה, מכיוון שהוא עובד גם כאוטובוס רגיל לכל דבר. אוטובוסים אלה ממוספרים בקווים 100 או 180.
- האוטובוס היחיד שנוסע ישירות ממרכז העיר אל שדה התעופה הוא קו 175.
קווי לילה
מרבית התחבורה הציבורית הרגילה עובדת עד השעה 23:30. במקום התחבורה הציבורית הרגילה, מציעה העירייה קווי לילה של אוטובוסים, ניתן לזהות אותם על ידי האות N אשר נמצאת ליד קו האוטובוס. אוטובוסים אלה נוסעים כל חצי שעה לכל רחבי העיר, ומתחילים מהתחנה המרכזית.
חשמלית
החשמלית הראשונה בוורשה החלה לפעול ב-11 בדצמבר 1866 ועד ה-26 במרץ 1908 היא נסעה בעזרת סוסים. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, תשתית החשמליות בעיר נהרסה באופן משמעותי. לאחר הפלישה הגרמנית בספטמבר 1939, השירות נעצר בשל הנזק שנגרם, אך השירות חזר לפעילות בשנת 1940. ב-1941 נקבעו הצבעים הקבועים של קרונות החשמלית, אשר עדיין בשימוש (צבעי צהוב ואדום כדגלה של ורשה).
לאחר מרד ורשה הייתה תשתית החשמליות הרוסה לחלוטין, אך השירות חזר לפעילות כבר ביוני 1945 לאחר חודש מסוף המלחמה. לאחר מלחמת העולם השנייה תשתית החשמליות בעיר התפתח במהרה, וחשמליות הגיעו לכל רחבי העיר. לעומת זאת, בשנות ה-60, בעקבות מדיניות רשמית של הסובייטים אשר קידמו שימוש בדלק רוסי, שירות האוטובוסים קיבל עדיפות על גבי החשמליות, שמספר קוויהן צומצם.
לאחר נפילת הקומוניזם בשנת 1989, מערכת החשמליות בעיר קיבלה חיזוק תקציבי משמעותי. מאז 2008 הושקו בעיר מאות קרונות חדשים עם מיזוג אוויר, אשר היוו שינוי דרמטי ומרענן לרשת החשמליות בוורשה.
רכבת
קו הרכבת בעיר נחנך בשנת 1845 (קו ורשה-וינה). במחצית השנייה של המאה ה-19 קיבלה ורשה גם חיבור רכבות ישיר לסנט-פטרבורג ובהמשך גם לברלין, פריס, פראג וערים מרכזיות נוספות. כיום ורשה מהווה צומת דרכים מרכזי של קווי רכבת לכל רחבי פולין ואירופה.
התחנה המרכזית בוורשה ורשאבה צנטראלנה (Warszawa Centralna, ורשה מרכז) מהווה מרכז של קווי הרכבת בוורשה וממנה ניתן לנסוע כמעט לכל עיר מרכזית בפולין ואף אל מדינות אחרות, בעיקר אל גרמניה, צ'כיה וחבר המדינות.
קו הרקיע של העיר
בוורשה מגוון סגנונות אדריכליים. במהלך מלחמת העולם השנייה, ורשה נהרסה כמעט לחלוטין, בין אם על ידי הפצצות מהאוויר, או על ידי הרס מכוון של הנאצים במרד גטו ורשה ובמרד ורשה. 85 אחוז מהבניינים בעיר נהרסו.
לאחר השחרור מהכיבוש הנאצי, החלה בנייה מחדש של העיר. רוב הבניינים ההיסטוריים שוחזרו ביסודיות. כמו כן, הוקמו בנייני דיירים עצומים (בלוקונים), עם עיצוב מינימלי בסגנון שהיה אופייני למדינות הגוש המזרחי. תנופת בנייה מחודשת החלה עם נפילת המשטר הקומוניסטי במדינה. מרחבים ציבוריים מושכים השקעות גדולות מצד משקיעים, לכן בעיר נבנו רבעים חדשים, פארקים רחבים ואנדרטאות. קו הרקיע הנוכחי של מרכז ורשה הוא דוגמה מצוינת לאדריכלות מודרנית.
אתרי תיירות
אף על פי שוורשה היא עיר חדשה יחסית, יש בה אתרי תיירות רבים, ובפרט העיר העתיקה ששוחזרה לאחר מלחמת העולם ה-2 שהאתרים המפורסמים בה הם הטירה המלכותית, עמוד המלך זיגמונט והמבצר. דרומה יותר נמצאים ארמונות קלאסיים, הארמון הנשיאותי, ברחוב קרקובסקה פשדמיישצ'ה, הרחוב המפורסם בעיר, אוניברסיטת ורשה ורחוב נובי שוויאט, שחוצה את אחד מרחובותיה המרכזיים של העיר - שדרות ירושלים (Aleje Jerozolimskie). אחד המבנים הבולטים בוורשה הוא ארמון התרבות והמדע, מבנה גבוה שבראשו שעון וצריחים גבוהים ומחודדים. המבנה משמש כמרכז תרבות והוא אחד מסמליה המובהקים של ורשה.
הפארק העתיק ביותר בוורשה, הוא הפארק הסקסוני (Ogród Saski), אשר ממוקם כ-10 דקות הליכה מהעיר העתיקה. הפארק הגדול ביותר, ויש האומרים גם היפה ביותר בוורשה, הוא פארק "מרחצאות המלוכה" (Łazienki Park). פארק זה הוא גם עתיק מאוד- הוא הוקם במאה ה-17, ועוצב בצורתו העכשווית בסוף המאה ה-18, הוא ממוקם יותר דרומה, על ה"שביל המלכותי", כ-3 קילומטרים מהעיר העתיקה. בית הקברות הצבאי בעיר, הוא אחד מבתי הקברות העתיקים באירופה. בתוך בית הקברות ישנם הרבה מאוד פסלים, חלקם נוצרו על ידי האומנים הפולנים הגדולים ביותר של המאה ה-19 והמאה ה-20. מפני שהוא משרת את כל הקהילות הדתיות בוורשה, בין אם אלו קתולים, יהודים, מוסלמים או פרוטסטנטים, לעיתים הוא מכונה כנקרופוליס.
לא רחוק משם, נמצא בית הקברות היהודי אוקופובה, שהוא אחד מבתי הקברות היהודיים הגדולים ביותר באירופה. בית הקברות הוקם בשנת 1806 וגודלו היה 330 דונם, ובשטחו נמצאים יותר מ-200,000 קברים מסומנים, כמו גם קבר אחים של קורבנות גטו ורשה. רבים מהקברים הללו מכוסים בצמחים ונזנחו לאחר הפלישה הנאצית ובעקבותיה גם השואה.
בית הקברות נסגר במהלך מלחמת העולם השנייה, ולאחר סיומה הוא נפתח מחדש וחלק ממנו עדיין נשאר פעיל ומשרת כיום את הקהילה היהודית בוורשה.
צפונית למרכז העיר נמצא המקום בו שכן גטו ורשה. הגטו כמעט ונהרס לחלוטין לאחר מרד גטו ורשה, אך למרות זאת, מספר בניינים ורחובות שרדו, בעיקר בגטו הקטן, אשר נסגר קודם למרד, והקרבות לא נערכו בו. הבניינים ברחוב פרוזנה הם הבניינים המקוריים אשר פעם אכלסו יהודים בגטו, ורובם נותרו ריקים לאחר המלחמה וכמוהם גם הרחוב אשר מתמלא כל שנה רק בפסטיבל היהודי בעיר. בסמוך שוכן בית הכנסת נוז'יק אשר שרד את המלחמה מכיוון ששימש כאורוות לוורמאכט הגרמני.
בית הכנסת שוחזר ושב לפעילות.
השריד האחרון לחומת הגטו נמצא ברחוב זלוטה 62.
הרובע זוֹליבוּז' מפורסם בזכות הארכיטקטורה משנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. בין הרובע ונהר הוויסלה ניצב המבצר של ורשה שנבנה במאה ה-19 בארכיטקטורה צבאית. ארמון וילאנוב, משכנו לשעבר של מלך פולין יאן סובייסקי, מיוחד בשל ארכיטקטורת הבארוק והגנים המרהיבים שבו.
בוורשה יש הרבה מאוד כנסיות, והמפורסמות שביניהן הן הכנסייה הכרמליטית של ורשה, קתדרלת יוחנן הקדוש וכנסיית סנט אנה.
-
ארמון הנשיא -
ארמון התרבות והמדע במרכז עיר -
-
דירוגי העיר
- הערים הגדולות ביותר באיחוד האירופאי - מקום 8.
- מדד הערים היקרות ביותר בעולם - מקום 35 מתוך 144.
- מדד ערים לפי רמת חיים - מקום 86 מתוך 100.
- מדד ערים לפי רמת תברואה ובריאות - מקום 100 מתוך 215.
ערים תאומות
גלריה
ראו גם
לקריאה נוספת
- ישראל גוטמן, יהודי ורשה, 1943-1939, גטו, מחתרת, מרד, ירושלים: הוצאת יד ושם, הוצאה מחודשת ומורחבת 2011
- בני מר, סמוצ'ה, ביוגרפיה של רחוב יהודי בוורשה, הוצאת מאגנס, 2018
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
אתר האינטרנט הרשמי של ורשה- מפת העיר
- סיור בעיר ורשה ובאתריה המרכזיים
- אנטוני פולונסקי, ורשה, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- ורשה (Warsaw), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- משה צינוביץ, רבנות ווארשה בתקופה האחרונה, הצופה, 7 במאי 1948
פתיחת שגרירות ישראל בוורשה, 1948- עמרי גלפרין, פארק וואז'ינקי: ריאה ירוקה בלב וורשה, באתר nrg, 26 במאי 2008
- נעם גיל, ורשה: כבר לא יושבת לבד בחושך, באתר ynet, 17 ביוני 2013
- ענת ציגלמן, ורשה שלא הכרתם: המלצות לחובבי האדריכלות והעיצוב בעיר של ניגודים, באתר Xnet, 14 ביוני 2015
- אמנון דירקטור, ורשה היא הברלין הבאה, באתר מאקו, 12 באפריל 2016
- מיכאל יעקובסון, ורשה של עבר ועתיד: מארמון קומוניסטי עד קניון קפיטליסטי, באתר Xnet, 19 באוקטובר 2016
- נטלי כץ ואלכסנדרה לוקש, MUST: המקומות שחובה לראות בוורשה, באתר ynet, 25 במאי 2017
- מיכאל יעקובסון, מבוך פולני: מוזיאון ורשה הוא לא מה שחשבתם, ולא רק כי אין בו שואה, באתר Xnet, 24 ביוני 2017
כריסטיאן דיוויס, הגרדיאן, במקום להיות עוף חול שנולד מהעפר, ורשה שוקעת בעבר, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2017- איתן לשם, המדריך למתבליין בוורשה: נווה מדבר לקלאברים בין ברלין לתל אביב, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2018
- אלי כהן, ורשה: טיול בין עבר להווה, באתר הארץ, 28 במרץ 2019
- ליבי שפרלינג, כיצד הפכה ורשה ליעד קולינרי לוהט?, באתר הארץ, 5 במאי 2019
- זיו ריינשטיין, מפזר קור לישראלים: העיר שגילתה את הקיץ, באתר וואלה!, 13 ביוני 2019
- ורשה מופצצת על ידי הגרמנים, ספטמבר 1939, ארכיון הסרטונים של AP
- הצבא האדום משחרר את ורשה, בפיקוד המרשלים ז'וקוב, רוקוסובסקי וקונייב, 17 בינואר 1945, ארכיון הסרטונים של AP
- ורשה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ סיפור בת הים של ורשה, באתר polish 4 kids
- ^ ל. ביין, פליטי ישראל ברחבי עולם, הצופה, 29 באוקטובר 1943
| ערי הבירה של מדינות אירופה | |
|---|---|
| |
[1] מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אולם מסיבות היסטוריות נכללת באירופה
|
 בירות מדינות האיחוד האירופי
| |
|---|---|
|
ורשה33228949Q270