עיור
עיור (בלעז: אורבניזציה) הוא תהליך המתאר מעבר אוכלוסייה מיישובים כפריים ליישובים עירוניים. התהליך מתאר את התפתחות הערים והתרחבותן מבחינת שטח ואוכלוסייה.
היסטוריה
בעת העתיקה
עיר בעת העתיקה נחשבה ליישוב שגודלו 25 אלף תושבים ויותר. באותה תקופה עלו הערים המסופוטמיות הראשונות, וביניהן ארך, הגדולה בערי שחר ההיסטוריה.
המאפיין החשוב ביותר של עיר בעת העתיקה הוא שהיישוב היה צפוף מספיק כדי לא לאפשר לתושבים לגדל את מזונם בעצמם. הנחה מקובלת היא כי התפקיד הראשון של העיר בתקופה החקלאית היה לספק ביטחון לספר החקלאי. העיר שימשה לאגירת מזון שיוצר בכפרים, אפשר היה לבצר אותה בקלות רבה, דבר שאיפשר לבצר שטחים חקלאיים וכן לרכז בה כוח צבאי, במקום לפצל ולפזר אותו.
לקראת סוף העת העתיקה, הייתה העיר תלויה עדיין ביכולת אגירת ושימור המזון, כמו גם בטכנולוגיות בנייה, לרבות טיפול בשפכים. רומא, העיר הגדולה ביותר בעת העתיקה, הייתה בת 450 אלף תושבים בסוף המאה הראשונה לספירה. היא שימשה כמרכז שלטוני לאימפריה הרומית (אם כי הכנסת צבא לעיר נאסרה בחוק). רומא סבלה באופן תמידי מבעיות עירוניות שכללו אספקת חיטה לתושבים (מסיציליה, דרך נמל אוסטיה), טיפול בשפכים, טיפול בשרפות ומניעת מהומות רחוב מצד הפלבאים.
בארץ ישראל
בתנ"ך יש מאות אזכורים של המונח "עיר" ונטיותיו, ואילו המונח "כְּפָר" מופיע בתנ"ך רק פעמיים. מכך ניתן להסיק שהמגורים בעיר היו נפוצים בעת כתיבת התנ"ך, אולם כותבי התנ"ך התייחסו לערים השונות באופיין מהערים המודרניות: בעוד שהיום כפרים מתייחסים ליישובים חקלאיים, וערים יישובים תעשייתיים, בתקופת התנ"ך אנשים חיו בערים ועסקו בעיקר בחקלאות[דרוש מקור]. (כיוון שהחקלאות טרם הייתה מפותחת דיה כדי לפתח עודפי ייצור כאלה שיאפשרו לאנשים בודדים בלבד לעסוק בייצור מזון) עיר תנ"כית משמעה ריכוז צפוף של בתי-מגורים (ולרוב ערים הוקפו בחומה).
לעיתים קרובות חרבו ערים, ועל חורבותיהן קמו ערים חדשות באותו המיקום, וכך נוצר תל כדוגמת תל מגידו.
ערים תנ"כיות בישראל הן קטנות בשטחן והשתרעו על 200 דונם או פחות, למעט חריגים דוגמת תל חצור ששטחה מוערך ב-820 דונם. במהלך תקופת בית שני, ערים אחדות התרחבו מעבר לגבולות הקיימים, הן מבחינת שטחן והן מבחינת מספר התושבים.
בתקופה ההלניסטית והרומית נוסדו בארץ ישראל מספר ערים בסגנון ההלינסטי שכונו "פוליס" (עיר - מדינה). בערים אלו נעשה שימוש בסגנון הבנייה והאדריכלות הרומית והן נחשבו למודרניות יותר ביחס לערים התנ"כיות. אחת הערים המפורסמות בארץ ישראל היא קיסריה, שנבנתה על ידי המלך הורדוס.
בימי הביניים
רוב רובן של הערים הגדולות באירופה המרכזית והמערבית נוסדו בימי הביניים או שכבר היו קיימות בימי הביניים.
ערי ימי הביניים באירופה שונות מהערים בעת העתיקה בכך שלרוב לא היו כפופות לשלטון מרכזי (אם כי הסיבות להקמתן דומות). הערים עדיין היו תלויות ביכולת אגירת מזון שסופק להן מהכפר ובהגנה שסיפקו לו בתמורה. ברוב הערים היו גינות בהן גידלו מזון, אולם עיקר המזון הגיע מהמרחב הכפרי. בערים נעשה עיבוד התוצרת החקלאית וכן עסקו במסחר, דת, מלאכה, פקידות ופוליטיקה.
ערי אירופה היו ממספר סוגי ערים:
- ערים עתיקות מהתקופה הרומית, בעיקר בדרום אירופה.
- ערים שהתפתחו ממחנה לגיון רומי, סביבו התיישבו סוחרים, יוצאי צבא וספקי שירותים.
- ערים שהתפתחו במקום בו שכנה קתדרלה, כלומר היו מקום מושבו של בישוף, חלקן התפתחו במקום בו שכן בעבר מחנה ליגיון. בסיסן הכלכלי היה המעשרות שניתנו לכנסייה.
- ערים שהתפתחו ליד מנזר.
- ערי סוחרים שהתפתחו מתחנות מסחר.
לונדון היא דוגמה לעיר שנבנתה ככפר גדול, המשמש כמשק חלקי אף כי גם היא נבנתה על בסיס מחנה רומי. במשק חלקי מגדלים בעלי חיים אך אספקת המזון של בעלי החיים מגיעה מהכפרים. יתרון המשק החלקי על פני המשק הכפרי הוא אי תלות בשדות תבואה צמודים ולכן ניתן להסתפק בשטח קטן יחסית.
בשנת אלף לספירה, הערים האירופאיות היו קטנות ביחס לערי העת העתיקה. קורדובה, תחת שלטון מוסלמי, הייתה העיר המערבית הגדולה ביותר עם 450 אלף תושבים.
בשנת 1500 לספירה, לא היו ערים אירופאיות בין הערים הגדולות בעולם, למעט פריז, עם 185 אלף תושבים.
בעת החדשה
אוכלוסיית הערים בעולם גדלה מ-3% ב-1800 ל-6.4% עד 1850, והגיעה לכדי 13.6% ב-1900. ב-1950 התגוררו בערים כ-743 מיליון איש (29% מכלל אוכלוסיית העולם). ב-1970 הגיע נתח זה לכדי 38.6% מאוכלוסיית העולם וב-1985 התגוררו בערים 1.98 מיליארד תושבים (41% מכלל אוכלוסיית העולם). אוכלוסיית הערים העולמית בשנת 2008 כללה כ-3.4 מיליארד בני-אדם, המהווים כחצי מאוכלוסיית העולם. עד שנת 2030 היחס יהיה 2/3.
עיור בעקבות המהפכה התעשייתית
בזמן המהפכה התעשייתית ולאחריה, עברו רבים מכפרי אירופה לחיות בערים. הסיבה לכך הייתה תוצאה עקיפה של המהפכה התעשייתית. לפי צו של הפרלמנט הבריטי משנת 1760 צורפו האדמות הציבוריות (שעד אז הורשה לאיכרים לרעות בהן את צאנם) לאדמותיהם של בעלי האחוזות. צו זה איפשר לבעלי אחוזות מעטים להחזיק שדות ענק, שעיבודם היה יעיל יותר מעיבוד שדות קטנים. תופעה זו חיזקה את בעלי האחוזות הגדולים שהפכו ליצרני המזון העיקריים. החקלאים, בעלי השדות הקטנים, לא היו יכולים להתחרות במחירים הנמוכים שקבעו בעלי האחוזות והם נאלצו לנטוש את עיסוקם ולעבור לעיר, שם הפכו לפועלים או לבעלי מפעלים.
עיור במדינות מתפתחות
העיור במדינות מתפתחות נחשב לתופעה חדשה יחסית וגורם לבעיות רבות. במרבית המדינות המתפתחות נוצר מדרג עירוני המכונה "עיר ראשה" קרי למעלה מ-50% מאוכלוסיית המדינה מתגוררת בעיר הראשית שהיא לרוב עיר הבירה (בניגוד למדרג מאוזן יותר הקיים במדינות המפותחות). מצב זה יוצר לחץ בלתי סביר מבחינה כלכלית, דמוגרפית ואנושית על המשאבים הקיימים בעיר ולכן גורם בין השאר לעוני רב. חלק גדול מהמהגרים הרבים וחסרי האמצעים הנוהרים לערים, לא מסוגלים לרכוש דיור בר קיימא ומקימים שכונות ורבעים שלמים של בתים ארעיים (מפח, עץ, וכל הבא ליד) ללא תשתיות בסיסיות. שכונות העוני הללו קיבלו מספר כינויים שהידוע ביותר מביניהם הוא הפבלות בברזיל. הסיבות להגירה לעיר הן רבות ומגוונות אך בראש ובראשונה מדובר בהיעדר היכולת למצוא פרנסה מחוץ לעיר.
עתיד הערים
ראו גם
לקריאה נוספת
- יניר מילבסקי, "מרכזים עירוניים, פריפריה וסחר חליפין בדרום הלבנט בתקופת הברונזה הקדומה, ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור, כרך ל, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, 2011, עמ' 327-317
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: עיור |
- סדרת הרצאות מצולמות של פרופ' רוני אלנבלום בנושא "ערים היסטוריות באירופה", באתר 'אוניברסיטה מצולמת' עיור ב:"מבט גאוגרפי"
22913784עיור