פנס רחוב
פנס רחוב הוא מקור אור מוגבה הניצב בשולי דרך ואשר מופעל בשעות חשיכה וראות לקויה. במדינות מסוימות כמו ארצות הברית, קנדה ובריטניה, פנסי רחוב כוללים חיישן אור הגורם לפנס להידלק לעת שקיעה ולהיכבות לעת זריחה, ואף להידלק בשעות יום שבהם האור מועט בגלל תנאי מזג אוויר. באירופה ובישראל פנסי רחוב נדלקים באמצעות קוצב זמן, חיישן אור או שעון אסטרונומי שמדליקים אותם בקבוצות ולא כל פנס בנפרד. רבים מפנסי הרחוב מותקנים על עמודי תאורה וכן על עמודי טלפון וחשמל.
היסטוריה
פנסי הרחוב הקדומים ביותר הונהגו בתרבות היוונית והרומית, שם הותקנו למטרות ביטחון, כדי שההלך לא יפול על מכשול בדרכו וכדי להרתיע שודדים. באותן תקופות היו בשימוש בעיקר פנסי שמן, כיוון שבערו בלהבה יציבה ולאורך זמן. בתרבות רומא היה עבד בית בתפקיד "לטרנריוס" (laternarius) עליו הוטל להדליק את פנסי הרחוב לפני אחוזת אדוניו. בתפקיד זה המשיך באופן מסורתי להחזיק אחד ממשרתי הבית עד לימי הביניים. באותה תקופה היה ברחוב אף "נער חוליות" (מלשון 'חוליה' בשרשרת) שתפקידו היה ללוות אנשים בלילה מנקודה אחת לאחרת, ברחובות ערי ימי הביניים, שתאורתם הייתה דלה.
לפני עידן הנורות החשמליות, הוארו רחובות ערים מודרניות בפנסי גז. פנסי הגז הראשונים הצריכו מדליק פנסים שהיה עובר ברחובות העיר לעת ערב ומדליק כל פנס בנפרד. במערכות תאורה מאוחרות יותר הוכנסו מציתים שהופעלו אוטומטית כאשר החלה זרימת גז בפנס. מערכות הפנסים המוקדמות ביותר מסוג זה הותקנו ככל הנראה בקורדובה שבספרד, בשנת 1000 לספירה לערך. מערכות פנסי רחוב בעלי מראה מודרני יותר, אשר פעלו על דלק קרוסין הותקנו בעיר לבוב, אז חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית, בשנת 1853.
תאורת הרחוב החשמלית הראשונה הייתה באמצעות מנורת קשת הפחם(אנ'), שניצל את עקרון הקשת החשמלית, תחילה היו אלה "נרות יבלוצ'קוב", אשר הומצאו על ידי הרוסי פאבל יבלוצ'קוב בשנת 1875. היה זה פנס קשת פחמן שניצל זרם חילופין, דבר שהבטיח כי שתי האלקטרודות יתכלו בקצב שווה. פנסיו של יבלוצ'קוב הותקנו לראשונה כדי להאיר את חנות הכלבו Grand Magasins du Louvre בפריז, שם הותקנו 80 מהם (בזכות זה זכתה פריז לכינוייה "עיר האורות"). זמן קצר אחר כך פותחו פנסי רחוב נוספים על עקרון הקשת החשמלית, בלונדון הותקנו פנסי רחוב ראשונים ברציף התמזה. טימישוארה שברומניה הייתה העיר הראשונה באירופה היבשתית (פרט לבריטניה) שהוארה ב-12 בנובמבר 1884 בתאורת חשמל על ידי 731 פנסי רחוב. ערים גדולות נוספות אימצו את תאורת הרחוב החשמלית בפנסי קשת, ובשנת 1890 כבר הותקנו למעלה מ-130,000 פנסי רחוב ברחובות ערים בארצות הברית, חלקם הותקנו על עמודים גבוהים במיוחד (לעיתים אף 50 מטר גובה) אשר כונו "מגדלי אור ירח" (moonlight towers).
קימברלי, בדרום אפריקה, הייתה העיר הראשונה ביבשת אפריקה שבה הותקנה תאורת רחוב חשמלית שהחלה לפעול ב-1 בספטמבר 1882. באמריקה הלטינית הותקנה לראשונה תאורת רחוב חשמלית בסן חוזה, קוסטה ריקה, ב-9 באוגוסט 1884.
לפנסי רחוב בהם מנורת קשת היו שני חסרונות בולטים, האחד, האור הבוקע מהן הוא עז ומסנוור, דבר המועיל לשטחי עבודה, כגון רציפי נמל, אולם גורם חוסר נוחות להולכים ברחוב. השני, פנסים מסוג זה דורשים תחזוקה רבה כיוון שאלקטרודות הפחמן מתכלות במהירות. עם פיתוח נורות להט בשלהי המאה ה-19 הפסיק השימוש במנורות קשת לצורך תאורת רחוב, אף שהשימוש בפנסים מסוג זה המשיך שנים אחר כך לשימוש תעשייתי וכן לשימוש צבאי (זרקורים) ובמיוחד בתעשיית הקולנוע.
נורות להט המשיכו להיות אמצעי התאורה העיקרי בפנסי רחוב עד לעליית השימוש בנורות פריקה. פנסים אלה הופעלו בדרך כלל במתח גבוה בחיבור טורי. השימוש בחיבור הטורי היה רב יותר מכיוון שמתח גבוה במעגלים אלה הפיק יותר אור לכל ואט צריכה. בנוסף, עוד בטרם החל השימוש בחיישני אור, ניתן היה להדליק במתג בודד את כל התאורה באזור שלם. כדי למנוע את האפשרות שאזור שלם יוחשך אם נורה אחת "תישרף", בכל פנס רחוב היה מתקן שהבטיח כי המעגל החשמלי לא יקטע. כל סדרת פנסי רחוב צוידה בשנאי בידוד, שאיפשרה לזרם להמשיך ולעבור דרך השנאי בין אם הנורה עבדה או התקלקלה. מאוחר יותר הומצא למטרה זו "גישור סרט", דיסקת קטנה של סרט, בעל מוליכות נמוכה, אשר הייתה מונחת בין שני המגעים שהובילו לנורה. אם הנורה התקלקלה מסיבה כלשהי ונוצר מעגל פתוח, הזרם הפך לאפס והמתח במעגל (של אלפי וולט) היה על סרט הגישור וחדר אותו (ראו חוק אוהם). בדרך זו ניתן היה "לעקוף" פנס רחוב שהתקלקל, ושאר הפנסים התקינים המשיכו לפעול. במעגל החשמלי של התאורה הותקן וסת מתח אוטומטי אשר מנע עליית מתח במעגל כאשר פנסים התקלקלו, ובכך ניתן להגן על אורך החיים של הנורות התקינות. מערכות אלה היו מוכרות בזכות מבודד חרסינה גדול שהפריד בין הפנס לבין הזרוע שעליו הותקן, דבר שהיה חיוני כיוון שהמגעים בבסיס הפנס היו במתח של אלפי וולט.
בפנסי הרחוב בתחילת המאה ה-21 מורכבות בדרך כלל נורות פריקה רבות עוצמה, בדרך כלל נורות נתרן בלחץ גבוה. נצילותן של נורות אלה גבוהה (90–130 לומן לוואט), אורך החיים עד 20,000 שעות וגוון האור שהן פולטות צהבהב. אולם חישובי העקומה הסקוטופית/פוטופית הראו כי תאורת נורות נתרן בלחץ גבוה אינן מתאימות לתאורת לילה. הודגם כי תאורת אור לבן מכפילה את הראיה ההיקפית (peripheral vision) של הנהג ומקצרת את זמן התגובה ב-25% לפחות לעומת תאורה צהבהבה. מחקר שהישווה בין נורות נתרן בלחץ גבוה לבין נורות מתכת הליד, הראה כי ברמה שווה של העקומה הפוטופית, מראה הרחוב המואר בנורת מתכת הליד נראה בהיר יותר ובטוח יותר מאשר אותו מקום בתאורת נתרן בלחץ גבוה[1]
יתרונות וחסרונות
יתרונם העיקרי של פנסי הרחוב הוא במניעת תאונות ובהגברת הבטיחות. מחקרים הראו כי מספר התאונות הקטלניות ברחובות חשוכים גדול יותר, במיוחד תאונות בהן מעורבים הולכי רגל. פנסי רחוב מפחיתים במידה ניכרת את אחוז תאונות הדרכים בהם מעורבים הולכי רגל.[2]
חסרונם העיקרי של פנסי הרחוב הוא שבשימוש לא נכון הם עלולים להיות גורם לתאונות והם אף גורמים לזיהום אור סביבתי. תופעת אובדן ראיית לילה אצל נהגים העוברים במהירות מאזור חשוך לדרך מוארת ובחזרה לאזור חשוך, כאשר האישון מתכווץ במהירות בתחום התאורה הרבה, אך מתרחב באיטיות בתנאי חושך. ככל שהאדם מתבגר מנגנון ההתאוששות של האישון נעשה איטי יותר, דבר הפוגע ביכולת הנהיגה.
שימושים
קיימים שלושה שימושים עיקריים לפנסי רחוב, לכל אחד מהם יש צורך בתאורה שונה ובמיקום שונה של הפנס. שימוש באמצעי תאורה ובמיקום שאינו נכון למטרתו עשוי להחמיר תנאי ראות או בטיחות.
תאורת זרקור
תאורה בעוצמה ממוצעת בהצטלבות דרכים עשויה לסייע לנהגים בניווט, כיוון שהנהג יכול להבחין במיקומה של הדרך המצטלבת, להתאים את מהירות נסיעתו לתנאי הכביש, לדעת מתי עליו לפנות, אם הוא מבקש לעזוב את הדרך הראשית, ולראות כלי רכב או הולכי רגל המגיעים מן הדרך הצדדית. בדרכים חשוכות, תאורת צומת בינונית, ואפילו חלשה, מקדמת את בטיחות הנהיגה. כדי למנוע את סכנת אובדן ראיית לילה, אסור שתאורת צומת תסנוור את עיני הנהגים המתקרבים אליה. באזורים מיושבים לתאורת צומת יתרון נוסף בכך שהיא מאירה את המדרכות בסביבתה ומועילה להולכי רגל.
תאורת דרכים/רחובות
,_Turku,_11.7.2010_(2).JPG)
מטרתה העיקרית של תאורת רחובות אינה כדי להאיר לנהג את נתיב נסיעתו (לשם כך עדיפים אורות הרכב), אלא לחשוף לעיניו תמרורים ומכשולים הנמצאים מחוץ לטווח אורות הרכב. תאורת רחובות בדרכים בינעירוניות, שם קיימים קטעי נסיעה ארוכים שאינם מוארים כלל בשעות הלילה, צריכה להתגבר בהדרגה לקראת צמתים מוארים, לאורך כ-15 שניות, כדי להרגיל את עיני הנהגים, ולאחר הצומת להיחלש בהדרגה, כדי לאפשר לעיני הנהג זמן מספיק להתרגל לתנאי ראיית לילה. אף בעיקולי דרך חדים יש לעיתים הצדקה לתאורת רחוב בדרכים בינעירוניות.
תאורת ביטחון
תאורת ביטחון היא תאורה רבת עוצמה ברחוב, שאינה יוצרת "שלוליות אור" וקטעי חשיכה, אלא מאירה אף לתוך חצרות בתים באזורים מיושבים. אף שקיים סיכון סינוור לנהגים הנכנסים לאזור המואר בחוזקה, התועלת לתושבים ולהולכי רגל באזורים אלה רבה יותר. באזורים עירוניים בהם תנועה רבה של הולכי רגל יש מקום לתאורת ביטחון.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פנס רחוב |
נעמה ריבה, להפנות זרקור אל בעיות התאורה במרחב הציבורי, באתר הארץ, 1 בינואר 2017
הערות שוליים
- ^ Rea, M. S., J. D. Bullough and Y. Akashi, Several views of metal halide and high pressure sodium lighting for outdoor applications. Lighting Research and Technology 2009;4(4):297–320.
- ^ Elvik R., Meta-analysis of evaluations of public lighting as accident countermeasure. Transportation Research Record 1485, TRB, National Research Council, Washington, D.C., pp. 112-123.