קריית הוותיקן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף הוותיקן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "הוותיקן" מפנה לכאן. לערך העוסק בממשלה האוניברסלית של הכנסייה הקתולית, ראו הכס ה"קדוש".
קריית הוותיקן
Status Civitatis Vaticanæ
Stato della Città del Vaticano
דגלסמל

לחצו כדי להקטין חזרה

גיברלטראוסטריהבלגיהבולגריהקפריסיןצ'כיהגרמניהדנמרקדנמרקאסטוניהספרדפינלנדצרפתצרפתהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתיווןיווןהונגריהאירלנדאיטליהאיטליהאיטליהליטאלוקסמבורגלטביההולנדפוליןפורטוגלרומניהשוודיהסלובניהסלובקיהאיסלנדמונטנגרומקדוניה הצפוניתקרואטיהטורקיהטורקיהמלטהסרביהגרינלנדאיי פארונורווגיהנורווגיההאי מאןגרנזיג'רזיאנדורהמונקושווייץליכטנשטייןקריית הוותיקןסן מרינואלבניהקוסובובוסניה והרצגובינהמולדובהבלארוסרוסיהאוקראינהחצי האי קריםקזחסטןאבחזיהדרום אוסטיהגאורגיהאזרבייג'ןנחצ'יבאןארמניהאיראןלבנוןסוריהישראלירדןערב הסעודיתעיראקרוסיהתוניסיהאלג'יריהמרוקו
המנון לאומי Inno e Marcia Pontificale
המנון
ממשל
משטר מונרכיה תאוקרטית אבסולוטית
ראש המדינה אפיפיור
שפה רשמית לטינית[1]
עיר בירה הוותיקן[2] 41°54′N 12°27′E / 41.900°N 12.450°E / 41.900; 12.450
גאוגרפיה
יבשת אירופה
שטח יבשתי[4] 0.49 קמ"ר (247 בעולם)
אחוז שטח המים זניח
אזור זמן UTC +1
היסטוריה
הקמה ההסכמים הלטרניים
-תאריך 11 בפברואר 1929
דמוגרפיה
אוכלוסייה[5]
(הערכה 1 בנובמבר 2024)
498 נפש (238 בעולם)
צפיפות 1,016.35 נפש לקמ"ר (12 בעולם)
דת נצרות קתולית
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 6.16%
גילאי 15 - 24 6.56%
גילאי 25 - 54 31.58%
גילאי 55 - 64 12.11%
גילאי 65 ומעלה 43.59%
כלכלה
מטבע אירו[3]‏ (EUR)
שונות
סיומת אינטרנט va
קידומת בין־לאומית 379

מְדִינַת קִרְיַית הוַותִיקָןלטינית: Status Civitatis Vaticanæ, בעברית תקנית: וטיקן[7]), בקיצור הוותיקן, היא המדינה העצמאית הקטנה בעולם מבחינת שטחה - פחות ממחצית קמ"ר בתוך העיר רומא שבאיטליה, וכן מבחינת האוכלוסייה - כ-1,000 נפש.[8] קריית הוותיקן היא הביטוי הטריטוריאלי לעצמאותו וריבונותו של הכס ה"קדוש" (הממשלה האוניברסלית של הכנסייה הקתולית) והאפיפיור. קריית הוותיקן משמשת כמרכז הנצרות הקתולית בעולם, ובהתאם רוב התושבים הם אנשי דת קתולים.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של קריית הוותיקן, מדינת האפיפיור

היישות ממנה התפתח הוותיקן של ימינו התגבשה במאה הרביעית כ"נחלת פטרוס ה"קדוש"" - שטחים בריבונות האפיפיור במרכז איטליה. עם השנים הרחיבו האפיפיורים את שליטתם באזור ובמאה השמינית כבר שלטה מדינת האפיפיור על רומא וסביבתה המורחבת. בעקבות איומים מצד הלומברדים פנה האפיפיור לפפין הגוץ, שליט הפרנקים אשר העניק למדינת האפיפיור שטחים רבים שאותם כבש במלחמתו מול לומברדיה. מחווה זו, אשר התרחשה בשנת 756 לספירה, אושררה כעבור זמן על ידי בנו של פפין, קרל הגדול והיא נחשבת בעיני רבים לתחילת קיומה של מדינת הוותיקן.

במאה ה-9 קיבלה המדינה עצמאות מוחלטת ואף ניהלה מלחמות על קיומה מול הקיסרים הגרמנים אשר ראו בה חלק מהאימפריה הרומית ה"קדושה", מלחמות אשר הגיעו לקיצן בסוף המאה ה-13.

השלטון האפיפיורי במדינה התערער מאד עקב הפילוג הגדול וגלות אביניון בשנים 13091377, אך היא המשיכה להתקיים וחזרה לגדולתה בתקופת הרנסאנס בה היוותה גורם כוח מכריע במפה הפוליטית של אירופה.

בשנת 1791 סיפחה צרפת, בראשות נפוליאון, את המדינה לתחומיה. נפוליאון נהג במדינה כבשלו ואף ביטל את שלטון האפיפיור פעמיים. בשנת 1815, בקונגרס וינה, הוחזר השלטון במדינה לאפיפיור, אשר הנהיג בה משטר אבסולוטי ריכוזי. הדבר נתפס באיטליה כמכשול לאיחוד ההולך ומתקרב. האפיפיורים נעזרו בצבאות זרים כדי לנסות ולמנוע את סיפוח שטחיהם לממלכת איטליה המתגבשת, אך עם נסיגת הצבא הצרפתי מרומא ב-1870 סופחה העיר ומדינת האפיפיור כולה לאיטליה ובוטל שלטון האפיפיור. האפיפיור סירב להכיר בסיפוח עד 1929 - השנה בה נוסדה קריית הוותיקן כריבונות עצמאית בתוך איטליה בהסכם שיזם מוסוליני, ההסכמים הלטרניים, ונחתם בין האפיפיור פיוס האחד עשר לבין מלך איטליה ויטוריו אמנואלה השלישי.

תרבות

קריית הוותיקן היא מקום משכנן של כמה מיצירות האמנות המפורסמות בעולם. בזיליקת פטרוס ה"קדוש", אשר בין מעצביה נמנו דונטו ברמנטה, מיכלאנג'לו, ג'קומו דלה פורטה, קרלו מדרנו וג'ובאני לורנצו ברניני, היא יצירת מופת של אדריכלות הרנסאנס. הקפלה הסיסטינית מפורסמת בזכות ציורי הקיר שבה, כולל תקרת הקפלה של מיכלאנג'לו ועבודות של פייטרו פרוג'ינו, סנדרו בוטיצ'לי, קוזימו רוסלי, לוקה סינורילי ואחרים. בין האמנים האחרים שעיטרו את מבני הוותיקן נמנים רפאל ופרה אנג'ליקו. ספריית הוותיקן ואוספי מוזיאון הוותיקן הם בעלי חשיבות עליונה מבחינה היסטורית, מדעית ותרבותית. בשנת 1984 הכריז אונסק"ו על קריית הוותיקן כאתר מורשת עולמית, זוהי המדינה היחידה בעולם אשר כולה הוכרזה כאתר מורשת עולמית. קריית הוותיקן היא אף האתר היחיד בעולם עד היום המופיע ברשימת אונסק"ו כאתר המכיל מונומנטים בהתאם לאמנת האג להגנת נכסי תרבות בעת עימות מזוין.

ממשל ופוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של הוותיקן, הכס ה"קדוש"

"הכס ה"קדוש"" הוא מכלול הסמכות והריבונות לניהול הכנסייה הרומית-קתולית ברחבי העולם. ככזה, הוא ישות משפטית שוות ערך למעמד מדינה. ניהול המדינה עצמה מואצל על ידי האפיפיור ל"ועדה האפיפיורית למדינת קריית הוותיקן". חוקי הדת תקפים במדינה, ובמקרים אותם אין הדת מכסה – חוקי רומא תקפים. הרשות המבצעת והגוף המנהלי העליון של הכס ה"קדוש" הוא הקוריה הרומאית, שמשרדיה נמצאים בוותיקן (אך היא אינה מנהלת את קריית הוותיקן עצמה אלא את העולם הקתולי כולו).

הוותיקן הוא מקרה נדיר של מונרכיה נבחרת, שאינה עוברת בירושה. המונרך[9] הוא האפיפיור, והוא נבחר על פי הכלל, לכל ימי חייו על ידי מועצת הקרדינלים המתכנסת בוועידה מיוחדת הנקראת בלטינית "קונקלווה" (Conclave). למרות כלל זה, פעמים ספורות לאורך ההיסטוריה פרש אפיפיור מתפקידו בטרם נפטר,[10] לאפיפיור סמכויות עליונות בתחום התחיקתי, הביצועי והשיפוטי בכל הנוגע ל"כס ה"קדוש"" ומדינת קריית הוותיקן. מה שהופך אותו למונרך האבסולוטי היחיד שנותר באירופה.

שטחו המצומצם של הוותיקן מוכר בינלאומית כטריטוריה ריבונית, מאז 1929. אך "הכס ה"קדוש"" הוא הישות המתקשרת בהסכמים בינלאומיים, שולחת ומקבלת שגרירים במסגרת יחסי החוץ של הכס ה"קדוש" וכדומה. השגרירויות הזרות, כולל שגרירות איטליה, ממוקמות בפועל בעיר רומא, מהיעדר שטח בתחומי הוותיקן[דרוש מקור].

כלכלה

קריית הוותיקן

אתר מורשת עולמית
כיכר פטרוס ה"קדוש" ומבט מזרחה לעבר רומא
כיכר פטרוס ה"קדוש" ומבט מזרחה לעבר רומא
כיכר פטרוס ה"קדוש" ומבט מזרחה לעבר רומא
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1984, לפי קריטריונים 1, 2, 4, 6
מדינה קריית הוותיקן

כלכלת המדינה ייחודית בכך שאינה מסחרית. סך תקציב המדינה הוא כרבע מיליארד דולר (2003). מרבית הכנסות המדינה מקורן בתרומות של קתולים מרחבי העולם. חלק קטן מהכנסותיה מקורו במכירת בולים ומזכרות, הוצאה לאור של פרסומים וכתבי קודש, ודמי כניסה של תיירים למוזיאון.

גאוגרפיה

קריית הוותיקן ממוקמת על גבעת הוותיקן (בלטינית: Mons Vaticanus) בצפון-מערב רומא, ממערב לנהר הטיבר. גובה הגבעה נע בין 75 מטרים ל-19 מטרים מעל פני הים. אורך גבולותיה של המדינה 3.2 ק"מ, והיא גובלת באיטליה בלבד שלמעשה מקיפה אותה מכל עבריה. זוהי המדינה הריבונית הקטנה ביותר בעולם, ושטחה הוא 0.44 קמ"ר בלבד. כל שטח המדינה הוא יבשתי, ואין לה מוצא לים.

האקלים, באופן טבעי, זהה לזה של רומאים תיכוני, עם חורף (ספטמבר עד אמצע מאי) מתון וגשום, וקיץ (מאי עד ספטמבר) יבש ולח. שלג יורד לעיתים נדירות.

הוותיקן ממוקם בקואורדינטות גאוגרפיות '41°54 צפון, 12°27′ מזרח.

דמוגרפיה

אוכלוסיית הוותיקן מונה (2015) כ-1,000 נפש. האוכלוסייה כוללת את ראשי הכס ה"קדוש", אנשי כמורה ונזירות, וכן 100 חיילי המשמר השווייצרי האחראים על הסדר והביטחון בתחומיה. כל האוכלוסייה, כולל חיילי המשמר, קתולים. שפת המדינה הרשמית היא לטינית. איטלקית נפוצה בקרב מרבית תושביה, חיילי המשמר השווייצרי דוברים גרמנית. כוח העבודה כולל בעיקר 3,000 עובדי-יום שאינם תושבי הוותיקן.

צבא

חיילי קריית הוותיקן במדיהם המסורתיים
ערך מורחב – המשמר השווייצרי

חיל המשמר של קריית הוותיקן הוקם ב-22 בינואר 1506 על ידי האפיפיור יוליוס השני והוא מורכב מ-134 נוצרים קתולים (נכון לשנת 2005), תושבי שווייץ שגובהם חייב להיות 1.74 מטרים לפחות וגילם נע בין 19 ל-30. מדי הצבא עוצבו על ידי מפקד המשמר בשנת 1914, בהשפעת ציורים מתקופת הרנסאנס. כוח צבאי זה מגן על ארמון האפיפיור, על הכניסה לעיר, והאחראי לביטחונו האישי של האפיפיור. על אף שחיילי המשמר עוברים הכשרה צבאית מלאה והם מצוידים בכלי נשק מודרניים, הם עדיין לומדים להשתמש בחרבות, בגרזנים, בהאלברד ובכלי נשק עתיקים נוספים.

רכבות בוותיקן

תחבורת הרכבות בקריית הוותיקן מתנהלת על מערכת של 300 מטר מסילות רכבת והיא מערכת מסילות הרכבת הלאומית הקטנה ביותר בעולם.[11] גישה למערכת הרכבות האיטלקית הובטחה לתושבי הוותיקן בהסכמים הלטרניים (1929), ומסילות ותחנות רכבת נבנו במהלך כהונתו של פיוס ה-11 כאפיפיור באותה תקופה. עיקר פעילות הרכבות בוותיקן היא בהעברת סחורות ייבוא, אך לעיתים הרכבות גם משמשות נוסעים, בדרך כלל מסיבות סמליות או טקסיות.

האפיפיור גרגוריוס השישה עשר (שכיהן בתפקיד מ-1831 עד 1846) מנע את בניית מסילות הרכבת במדינת האפיפיור, והוא ידוע באמירתו "chemin de fer, chemin d'enfer" (בעברית: "מסילת הברזל היא המסילה לגיהנום").[12] מחליפו, פיוס ה-11, החל בבניית קו רכבת מבולוניה לעיר הנמל אנקונה, בניגוד לדעת קודמו, אך האזור הותקף על ידי צבאות שלחמו לאיחוד איטליה ב-1861, לפני סיום בניית המסילות.[13] תחבורת רכבות הפכה להכרח עם העלייה ההמונית לרגל לקריית הוותיקן במאה ה-19, שהחלה בערך ב-1858, והייתה לאחד מהגורמים שמיתנו את ההתנגדות לרכבות בוותיקן.

בניית תחנות רכבת בקריית הוותיקן והזיקה שלה למערכת הרכבות האיטלקית הובטחו בהסכמים הלטרניים מה-11 בפברואר 1929. הגוף הרשמי שעסק בבניית מסילות רכבת באיטליה הוציא לפועל את ההבטחה הזו והתחיל בבנייה ב-3 באפריל 1929, תחת מימונה של הממשלה האיטלקית. הכספים שהושקעו בבנייה נלקחו מתוך הכספים שהובטחו לוותיקן כפיצוי בהסכמים הלטרניים.

הקטר הראשון נכנס לוותיקן במרץ 1932. ועדה משותפת לענייני רכבות של איטליה והוותיקן אושרה ב-12 בספטמבר 1934, ובאוקטובר באותה שנה הושלמה בניית מערכת הרכבות על ידי הגוף שעסק בכך המוזכר לעיל והמערכת הועמדה לרשות הוותיקן וה-Ferrovie dello Stato, מפעילת מערכת הרכבות האיטלקית.

מאז ה-7 ביוני 1929, החקיקה האיטלקית בענייני רכבות מחייבת גם את מערכת הרכבות של הוותיקן.

ספריית הוותיקן

ערך מורחב – ספריית הוותיקן

קריית הוותיקן מכיל ספרים מתקופות שונות בהיסטוריה האנושית, וכן ספרים, קלפים וציורים נדירים.

ארכיון הוותיקן משתדל לשמר את כלל הספרים והכתבים שהועברו לידיו על ידי שימורם, והעברתם למקום מקורר בו אפשרות הפגיעה בקלף או בנייר יהיה מינימלי. בנוסף, משתדל הוותיקן לרכוש ולאתר ממצאים וכתבים שונים מידיים פרטיות טרם התכלותם.

אתרים מרכזיים

מדינה זו מפורסמת באתרי התיירות והעתיקות שבה, בין האתרים המרכזיים:

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אומנם הלטינית היא השפה הרשמית אך השפה האיטלקית היא השפה המדוברת.
  2. ^ הוותיקן היא עיר מדינה.
  3. ^ לפני שנת 1999 - לירת הוותיקן.
  4. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  5. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
  6. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2021 בדו"ח 2021/2022 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  7. ^ http://hebrew-academy.org.il/keyword/וטיקן/ - התייחסותה של האקדמיה ללשון העברית לכתיב "ותיקן".
  8. ^ The World Factbook, www.cia.gov
  9. ^ CGP Grey, Vatican City Explained, YouTube
  10. ^ ynet, חיי פרישות: מה עושה אפיפיור בדימוס?, באתר ynet, 12 בפברואר 2013
  11. ^ Korn, Frank J. 2000. A Catholic's Guide to Rome: Discovering the Soul of the Eternal City. Paulist Press. מסת"ב 080913926X. p. 49
  12. ^ Pollard, John. 2005. Money and the Rise of the Modern Papacy. מסת"ב 0521812046. p. 29.
  13. ^ Prusak, Bernard P. 2004. The Church Unfinished: Ecclesiology Through the Centuries. Paulist Press. מסת"ב 0809142864. p. 271